• תפריט
22.3.12

לא כולם מתלהבים מאנתרופוסופיה

"האנתרופוסופיה נטועה עמוק באמונות ספיריטואליות. גם הגישה של אפס טכנולוגיה נראית לי כמו בדלנות לשמה"

אסף גלעד 10:2122.03.12

שיטות החינוך של וולדורף פנינסולה מושתתות על הגישה האנתרופוסופית - שיטת חינוך שפועלת בהשראת ספריו של הגרמני רודולף שטיינר שנכתבו בתחילת המאה שעברה.

 

כאלף בתי ספר בעולם מזהים עצמם כחלק מהשיטה, יחד עם 2,000 גני ילדים ועוד 630 מכונים לחינוך מיוחד. גם בישראל פועלים

כמה בתי ספר אנתרופוסופיים. שיטתו של שטיינר מערבת בין כמה גישות קיימות לחינוך מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, ורואה את הילד כישות שמתפתחת בשלבים שונים של יכולת להבין ולהכיל מידע. השיטה האנתרופוסופית מדגישה את אופן הלימוד, במקום את תוכני הלימוד, ולמעשה מעכבת בכמה שנים את הלימוד העיוני לטובת פיתוח כישורים בסיסיים.

 

הגישה הזו צוברת תאוצה מרשימה בארצות הברית, שבה מספר בתי הספר שאימצו את השיטה מוכפל מדי עשור - אבל יש גם לא מעט המבקרים אותה. אחד כזה הוא סטיב לייסי, פעיל בפורום ההורים Parents Guild. "האנתרופוסופיה נטועה עמוק באמונות ספיריטואליות", הוא קובע. "בוולדורף פנינסולה אין ספרי לימוד. זה מאפשר למורים להציג טענות שהתלמידים לוקחים כעובדות. גם הגישה של אפס טכנולוגיה נראית לי כמו בדלנות לשמה". גם מחקר שערכה אוניברסיטת קליפורניה ב־2003 קבע כי הגישה החקרנית של רשת וולדורף, המעודדת הטלת ספק והסתמכות על החוויה האישית, ראויה לשבח, אך המליץ כי הרשת "תתיישר" עם מספר עקרונות מדעיים. סגנית המנהלת וורץ, מנגד, טוענת כי "הפילוסופיה של שטיינר לא נלמדת בכיתות, ואינה רלוונטית למערכת הפדגוגית שלנו".

 

"הפילוסופיה של שטיינר לא נלמדת בכיתות, ולעולם אינה מגיעה לתלמידים", טוענת מנגד וורץ, סגנית המנהלת. "80% מההורים של הילדים שלומדים כאן בכלל לא יודעים מה זה אנתרופוסופיה. ישנם הרבה דברים ששטיינר האמין בהם, אבל זה לא רלוונטי למערכת הפדגוגית שלנו". היא מודה בשמחה שהדגש במערכת החינוך הוא פחות על תיאורטי ויותר חוויתי. "בשיעורי המדע אנחנו מדגישים פחות תיאוריות ומושגים, ומתבססים יותר על מה שניתן להבחין בו. אנחנו רוצים לפתח אצל הילד את היכולת ללמוד בעצמו, ולא להיות מוטה לפרדיגמות".

 

כך, עד כיתה ח' ניתן דגש רב על לימודי אמנות ככלי לפיתוח עולמו הפנימי של הילד. המקצועות העיוניים כמו חשבון והיסטוריה נלמדים באופן אמנותי, כמעט ללא הפרדה בין האמנותי לעיוני, באמצעות כלים כמו ציור ורישום, שירה ונגינה, דקלום, תנועה, ושיטת התנועה הייחודית לאנתרופוסופיה: אוריתימיה, המבוססת על דיבור וריקוד במקביל.

 

הגישה נשמרת גם במבנה הכיתה: הכיתות מורכבות מאותם התלמידים מכיתה א' ועד ח', והן מלוות באותן מורות. בניגוד למערכת החינוך הציבורית, שבה בכל שיעור נלמד חומר חדש, בתי הספר של וולדורף מאמצים את השיטה המכונה "ספירלית": השיעורים חוזרים על עצמם שוב ושוב על מנת להטמיע עקרונות הנתפסים במערכת כבסיסיים.

 

לייסי מתאר חומר לימוד שלוקה במדעים, מתעלם כמעט מאבולוציה, ומלמד כימיה במושגים של "אדמה, אוויר, אש ומים". "האנתרופוסופיה נטועה עמוק באמונות ספיריטואליות", הוא קובע. "אין ספרי לימוד. במבט ראשון, זה נראה כמו דבר טוב, אבל אז הבנתי שזה מאפשר למורים להציג טענות שהתלמידים לוקחים כמובנות מאליהן, ורושמים אותן במחברות שלהם. זה לא נראה לי כמו לימוד אמיתי. גם הגישה של אפס טכנולוגיה נראית מעניינת, אבל אני חש שזו ממש בדלנות. אם ארצה להעביר את ילדי מבית הספר של וולדורף לבית ספר אחר, כלל לא בטוח שיהיה לי פשוט, בגלל לחוסר העומק וההתעכבות של החומר הלימודי על פרקטיקות מסוימות".

 

לטענה הזו יש ביסוס. מחקר שערכה אוניברסיטת קליפורניה בסקרמנטו ב־2003 בדק את הוראת המדעים ברשת וולדורף והגיע למסקנה שרבים מעקרונותיו של רודולף שטיינר, מייסד השיטה האנתרופוסופית, מהווים סטייה מדרך המדע. המחקר קבע כי הגישה החקרנית של רשת וולדורף, המעודדת הטלת ספק והסתמכות על החוויה האישית, ראויה לשבח, אך המליץ כי הרשת "תתיישר" עם מספר עקרונות מדעיים כגון תורת האבולוציה, תאוריית המפץ הגדול, הטבלה המחזורית של הכימיה והמבנה הפיזיקלי של האטום.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x