• תפריט
8.12.11

החיים כפטנט

למי שייך הדנ"א האישי שלכם? לדעת חברות התרופות, למי שרושם עליו פטנט. התעשייה הרפואית נמצאת במירוץ מטורף בניסיון להשתלט על כמה שיותר מקטעים גנטיים של אנשים פרטיים, להפוך אותם לתרופות שמניבות להן מיליארדי דולרים ולהשאיר את האנשים שנושאים את הדנ"א הזה מחוץ לסיפור

איתי להט 10:3908.12.11
למי שייך הדנ"א האישי שלכם? לדעת חברות התרופות, למי שרושם עליו פטנט. התעשייה הרפואית נמצאת במירוץ מטורף בניסיון להשתלט על כמה שיותר מקטעים גנטיים של אנשים פרטיים, להפוך אותם לתרופות שמניבות להן מיליארדי דולרים ולהשאיר את האנשים שנושאים את הדנ"א הזה מחוץ לסיפור

 

ב־5 באוקטובר 1976 הגיע ג'ון מוּר לפגישה דחופה, גורלית, במרכז הרפואי של אוניברסיטת לוס אנג'לס (UCLA). מור, תושב סיאטל, התבשר ימים ספורים קודם לכן כי הוא סובל מצורה נדירה של סרטן הדם. אביו, רופא בעצמו, הפנה אותו בדחיפות אל אחד ממומחי הדם המבריקים באמריקה, ד"ר דיוויד גולדי (David Golde), רופא וחוקר במרכז הרפואי של UCLA.

 

גולדי ערך למור סדרת בדיקות, והמליץ על כריתה דחופה של הטחול שלו. ללא הניתוח, הבהיר גולדי, סיכויי השרידות של מור נמוכים מאוד. מור הסכים להתנתח, כמובן, וב־20 באוקטובר הניתוח בוצע והטחול הוסר. ובכל זאת, עדיין לא הגיע זמן לאנחת רווחה. גולדי הסביר למור שכדי להבטיח את בריאותו הוא יידרש לביקורים תקופתיים במרכז הרפואי של UCLA. בשבע השנים הקרובות מור הגיע שוב ושוב למעבדה, וסיפק לגולדי שלל דגימות דם, עור, מח עצמות וזרע - הכל כדי להבטיח שהסרטן לא חזר, חלילה.

 

אבל מה שמור לא ידע הוא שהנסיעות הללו, 1,800 ק"מ בכל כיוון, לא היו מחויבות המציאות: גולדי התעניין פחות בבריאותו של החולה שלו, והרבה יותר ברקמותיו. הוא זיהה בדמו של מור תא חיסוני נדיר, שאפשר היה לתמרן אותו כך שיפיק חלבון שחיזק את מערכת החיסון. סרטן הדם שבו לקה מור גרם לתאים הנדירים הללו להתרבות ללא הגבלה. גולדי ועמיתה בודדו אותם וייצרו מהם "שורת תאים" (Cell Line) - תרבית נצחית, שתאיה ימשיכו להתחלק עד אינסוף ולייצר את החלבונים יקרי הערך.

 

למעשה, התאים של מור היו כה רבי־ערך, שגולדי תפר בזכותן עסקת מחקר ענקית עם תאגיד התרופות סאנדוז (כיום חלק מנוברטיס) בהיקף של כ־3 מיליון דולר - קרוב ל־7 מיליון דולר במונחים של היום. וזה עוד הכסף הקטן בסיפור הזה: סאנדוז עצמה העריכה כי המחקר בתאים שנלקחו ממור יוביל לפיתוח תרופות בשווי שוק מצטבר של מיליארדי דולרים.

 

כל זה התרחש ממש מתחת לאפו של מור - מתחת לטחול שלו, אפילו - בלי שיבחין בדבר. הוא הגיע שוב ושוב למרפאה, לביקורים שבהם גולדי חלב ממנו עוד ועוד תאים. חשדו התעורר רק בספטמבר 1983, כשגולדי ניסה להחתים אותו על ויתור על זכויותיו (וזכויות יורשיו) לכל מוצר שיופק מהתאים שנלקחו ממנו. חשדו של מור אושר כשעורך דין ששכר גילה שגולדי ועמיתתו כבר הוציאו פטנט על הרקמות.

 

מור לא ויתר, והגיש תביעת ענק נגד גולדי, נגד UCLA ונגד סאנדוז. "איך זה מרגיש שמוציאים עליך פטנט? ובכן, אני מרגיש נבגד", הוא כתב בכתב התביעה. "חלק ממני, שאותו לעולם לא אקבל בחזרה, שייך למישהו אחר. אין לי שום התנגדות למחקר רפואי, אבל כאן זה מרגיש לי יותר כמו אונס. המהות הגנטית שלי מוחזקת בשבי, בעבור רווח של תאגיד. אני מרגיש שחיללו אותי, ועוד בשביל כסף".

 

הדברים הללו לא עשו את הרושם המקווה. בית המשפט העליון של קליפורניה דחה את תביעתו של מור ברוב של ארבעה שופטים מול שלושה. הפטנט הוענק למרכז המחקר הרפואי ולגולדי. מור נותר עם ההרגשה שהפכו אותו לעכבר מעבדה - בעל כורחו, ללא רשותו, ובלי לשתף אותו ברווחים.

 

תאי HeLa שנלקחו מהנרייטה לאקס ללא ידיעתה. המחקר בתאים הניב 11 אלף פטנטים שגלגלו מאות מיליארדי דולרי תאי HeLa שנלקחו מהנרייטה לאקס ללא ידיעתה. המחקר בתאים הניב 11 אלף פטנטים שגלגלו מאות מיליארדי דולרי צילום: Gettyimages

 

40 אלף פטנטים על הגנום

 

המקרה האיקוני הזה הוא אחד מתוך אלפים שהתרחשו בארצות הברית מאז סוף שנות השבעים. הדרך שנפתחה עבור מרכזי מחקר אקדמיים להוציא פטנטים על החיים עצמם, פתחה עבורם גם אפשרויות חדשות לשיתוף פעולה עם תאגידים. באוקטובר פרסמה חוקרת האתיקה הרפואית הרייט וושינגטון ספר בנושא זה, בשם "מונופולים קטלניים: ההשתלטות המזעזעת של תאגידים על החיים עצמם" ("Deadly Monopolies: The Shocking Corporate Takeover of Life Itself").

 

וושינגטון היא אחת החוקרות הבולטות של אתיקה רפואית בעולם. היא עמיתה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד (הנחשב לטוב בעולם), שם היא מרצה על סוגיות אתיות, חוקרת בכירה במכון הלאומי לביו־אתיקה, וזוכת מילגת ג'ון נייט לעיתונאים מטעם אוניברסיטת סטנפורד. ספרה הקודם, "אפרטהייד רפואי", חולל סערה עם פרסומו ב־2007, וזכה בשלל פרסים נחשבים.

 

ב"מונופולים קטלניים", שמחולל סערה משלו, וושינגטון בוחנת את המידה שבה התעשייה הרפואית השתלטה על חיי האדם בעזרת פטנטים, והרבה: 40 אלף פטנטים ב־30 השנים האחרונות, על הגנום האנושי בלבד. הטיעון הבסיסי שאותו שבה וושינגטון ומוכיחה באינספור דוגמאות, הוא זה: חברות הביוטכנולוגיה והפארמה, העוסקות בהוצאת פטנטים על הגנום האנושי, מודאגות יותר משורת הרווח מאשר מבריאותם של חולים או מהצרכים הרפואיים שלהם.

 

"עד תחילת שנות השמונים, מחקר רפואי התבסס על אידאלים של תרומה לחברה, ולא על שיקולי רווחיות", אומרת וושינגטון ל"מוסף כלכליסט" בראיון טלפוני מארצות הברית. "הנה לדוגמה ג'ון מור, אדם שללא רשותו וללא ידיעתו חברה מסחרית, בעזרת מכון מחקר אקדמי הממומן מכספי משלם המסים, מוציאה פטנט על חלק גוף ששייך לו כדי לעשות מזה כסף. מבחינה מוסרית זה מעשה חמור מאוד שמעורר הרבה שאלות, ובראשן: האם תהליך הפטנטיזציה של החיים עצמם הוא משהו שמשרת את החברה? חברות התרופות ומכוני המחקר טוענים שכן, אבל במבחן המציאות אנחנו רואים לא אחת שמדובר בתהליך שגורם נזק לאינטרסים של מטופלים, תהליך שמבוסס על שיקולי רווח, בעוד השיקולים ההומניים נזנחו לחלוטין".

 

מחברת הספר מרגרט וושינגטון מחברת הספר מרגרט וושינגטון צילום: איי פי

שקר המו"פ הרפואי

 

המקרה של חברת המחקר הרפואי מיריד (Myriad Genetics) הוא מייצג מובהק של הנורמות שהתפתחו בתחום. מיריד, המתמקדת בניתוח גנטי ופועלת ביוטה, הוציאה ב־2008 שבעה פטנטים על מקטעי גנום אנושי. הפטנט שלה מאפשר לה לפתח בדיקה לאיתור פוטנציאל גנטי לסרטן השד. מחירה של הבדיקה, המכונה אנליזת BRAC, יעמוד על 3,120 דולר, סכום שעל פי הערכות מיריד ייצור שוק של 600 מיליון דולר ב־30 השנים הקרובות.

 

מעבר לעובדה שמדובר בבדיקה יקרה להחריד, שאינה נגישה לכלל האוכלוסייה הנשית, קיימות גם הסתייגויות קשות מיעילותה של הבדיקה עצמה. באותה שנה שבה השיקה מיריד את הבדיקה חקר צוות של מדענים ממכון קירי בפריז את אותם מקטעי גנום ואת תוצאות הבדיקה של מיריד. "הצוות הגיע למסקנה שהבדיקה מפספסת חלק גדול מהמקרים, בעוד שבחלק אחר של המקרים היא מניבה תוצאה חיובית לנשים שאינן מוּעדות לסרטן השד", מגלגלת וושינגטון את הסיפור. "אלא שברגע שמיריד שמעו על המחקר הצרפתי, הם מיד שיגרו דרך עורכי הדין שלהם אזהרה לצוות המחקר, והורו לו להפסיק לאלתר לעסוק במחקר של המקטע הגנטי הזה, מאחר שהחברה מחזיקה בפטנט עליו. יתרה מכך: תוצאות המחקר של הצוות הצרפתי לא יכולות לשמש את ה־FDA בארצות הברית, מאחר שהחברה חוסמת את השימוש בהן בשל הפטנט שהיא מחזיקה.

 

"בעיניי זו התנהלות קרימינלית: יש כאן תאגיד שמתעניין בלהגן על הרווחים העתידיים שלו, בכל דרך אפשרית, גם כשברור שקיים ספק משמעותי לגבי יעילות הבדיקה שהוא פיתח. זו בריונות מחקרית, בזכות חוקי הפטנט האלה שמעניקים לחברה חֲזקה על אלמנט של חיים - הגנום האנושי. זאת גם הסיבה שהאגודה האמריקאית לזכויות האזרח תובעת את מיריד במשפט שיגיע השנה לבית המשפט העליון. אבל אני חוששת שהסיכויים של מיריד להפסיד הם קלושים".

 

המקרה של מיריד הוא כלל האצבע כיום. חברות תרופות עושות כל שביכולתן כדי להגן על הפטנטים שלהן, בעוד מה שמנחה אותן הוא הרווח. על פי וושינגטון, מחירי התרופות בעולם עלו באופן קיצוני ב־30 השנים האחרונות. התאגידים התרגלו לעשות רווחים אסטרונומיים, והם רוצים להמשיך לעשות אותם.

 

אבל למה בדיקה כמו של מיריד עולה כל כך הרבה? מדוע מחירן של תרופות מאמיר ללא פרופורציות ליכולת של מטופלים לעמוד בתשלום?

 

וושינגטון: "חברות התרופות אינן מכחישות שהן גובות מחירים עצומים תמורת התרופות שלהן, אבל הן טוענות שהעלות של פיתוח תרופה חדשה נעה כיום בין 800 מיליון ל־2 מיליארד דולר, ושחובתן היא להחזיר את ההשקעה ולעשות רווח שיאפשר להן לפתח את התרופה הבאה. אבל במציאות ההוצאות על פיתוח הן נמוכות לאין שיעור: הכלכלן העצמאי מריל גוזנר ביצע עבורי מחקר עם צוות מומחים, והמסקנה שלהם היתה שסכום הפיתוח לתרופה חדשה הוא כ־100 מיליון דולר, ואף פחות מכך. זה לא כסף קטן, אבל זה לא 800 מיליון, ובטח לא 2 מיליארד - מה עוד שחלק גדול מזה ממומן בעזרת תמיכה ממשלתית, כלומר מסים שמשלם האזרח. לכן כל נושא התמחור הוא בדיה מוחלטת. הסיבה האמיתית לכך שאנחנו משלמים מחירים כל כך גבוהים היא פשוטה: הממשלה האמריקאית מרשה לחברות התרופות לגבות מאזרחיה כל מה שהם מוכנים לשלם כדי להישאר בחיים. זה לא מקרה שהתרופות היקרות ביותר הן עבור המחלות הקשות ביותר".

  

אינדיאני באמזונס מכין חליטת אייהואסקה. רק לאחרונה פג הפטנט, והשימוש של הילידים שב להיות חוקי אינדיאני באמזונס מכין חליטת אייהואסקה. רק לאחרונה פג הפטנט, והשימוש של הילידים שב להיות חוקי צילום: Gettyimages

 

השוד הגנטי של הנרייטה לאקס

 

את הספר החדש שלה כתבה וושינגטון בעקבות מחקר של כמה שנים, שלימד אותה כמה מעט יודע הציבור האמריקאי על ענף הפרמצבטיקה, וכמה הרבה מסתירות ממנו חברות התרופות. "מטריד כמה רב כאן הנסתר על הגלוי", היא מסבירה. "בספר הקודם שלי, שבו עסקתי במחקר הלא־אתי שבוצע באפרו־אמריקאים, גיליתי כי הנורמות המוסריות הקלוקלות שיושמו על שחורים התפשטו בשנים האחרונות לכלל הציבור האמריקאי. הרגשתי שמחובתי לכתוב ספר שיתריע בפני אנשים מה באמת מתחולל בתחום המחקר הרפואי והפטנטים שנובעים ממנו".

 

וזה עובד. מאז שהשיקה את הספר זכתה וושינגטון לעשרות אלפי תגובות, גם מתוך הממסד הרפואי. "חברות התרופות שלחו לראיונות עורכי דין שמתמחים בפטנטים כדי להסביר שהן אינן מחזיקות בפטנט על הגנום האנושי, אלא רק על מקטע שהחברה הצליחה לבודד ולהבין, כמו במקרה של מיריד. אבל זוהי רק סמנטיקה, שמשמעותה היא שתאגידים אכן שולטים כיום באלמנטים מרכזיים של החיים עצמם".

 

המקרה הראשון והמפורסם ביותר של התנהלות שכזו הוא זה של הנרייטה לאקס (Henrietta Lacks). לאקס, אפרו־אמריקאית בתחילת שנות ה־30 לחייה, התאשפזה בינואר 1951 בבית החולים ג'ון הופקינס, לאחר שהתגלה אצלה גידול סרטני בצוואר הרחם. לאקס לא שרדה את המחלה, ומתה עוד באותה שנה, אבל במהלך טיפולי ההקרנות שניתנו לה נלקחו ממנה דגימות תאים, הן בריאים והן ממאירים, ללא רשותה. התאים של לאקס, שכונו תאי HeLa, התגלגלו לידיו של ד"ר ג'ורג' גיי (George Otto Gey), מייסד מעבדת תרביות התאים באוניברסיטת ג'ון הופקינס.

 

לתדהמתו גילה גיי בתאים של לאקס את הגביע הקדוש של אותה תקופה. לפני לאקס, ניסיונות להעמיד תרביות תאים אנושיות לאורך זמן נועדו לכישלון מוחלט: תאים החזיקו בתרביות לא יותר מימים ספורים בטרם מתו, ולא אפשרו מחקר ארוך טווח. אבל תאי HeLa, כתוצאה ממוטציה סרטנית, עשו משהו שהממסד הרפואי לא ראה קודם לכן: הם חיו לנצח. ללא ידיעתה ורשותה, העמידה לאקס בפני המחקר הרפואי את ההזדמנות לפתח שורת תאים המסוגלת לשרוד ולהמשיך להתחלק - עד היום תאי HeLa התרבו בהיקף המוערך בכ־50 מיליון טונות.

 

קשה לתאר את המחקר הרפואי בלי התאים האלה. הם שיחקו תפקיד מיידי ומרכזי בפיתוח החיסון לפוליו, ומשמשים זה 60 שנה במחקר רפואי של איידס, סרטן, מיפוי גנטי ואינספור מחקרים אחרים. ד"ר גיי ובית החולים ג'ון הופקינס לא רשמו פטנט על תרבית התאים הנצחיים של לאקס. במקום זאת, הם העמידו את התגלית לשימושה החופשי של הקהילה המדעית. אבל כתוצאה ממחקר בתאי HeLa נרשמו עד היום כ־11 אלף פטנטים, שגלגלו סכומים שמוערכים במאות מיליארדי דולרים - סכום שעומד בניגוד גמור לתורמת בכפייה ולמשפחתה, שלא יכלו להרשות לעצמם אפילו ביטוח רפואי בסיסי. למעשה, בנה האמצעי של לאקס, סאני, נתון במלחצי חוב של 100 אלף דולר בעקבות ניתוח מעקפים שעבר לאחרונה.

  

חקלאים בהאיטי. הקשיבו היטב לעמיתיהם המפגינים בהודו חקלאים בהאיטי. הקשיבו היטב לעמיתיהם המפגינים בהודו צילום: בלומברג

 

הקולוניאליזם לא מת

 

חברות התרופות של המערב, טוענת וושינגטון, שדדו לא רק את השחורים של אמריקה, אלא גם קבוצות רבות מהעולם המתפתח - תופעה שהיא מכנה "ביו־קולוניאליזם" (ראו מסגרת). אחד המקרים היותר צורמים בתחום הוא זה של חוקרים קנדיים שעבדו עם אנשי טריסטן דה קוּנה - האי המבודד בעולם, ששוכן בדרום האוקיינוס האטלנטי, 4,200 ק"מ מהיבשת הקרובה. הבידוד הקיצוני הזה יצר קהילה זעירה עם מגוון גנטי מוגבל, וכאשר התברר שמחציתם של תושבי האי, כ־300 במספר, סובלים מאסתמה, הבינו החוקרים שלפניהם אוצר מדעי. הם פתחו במחקר בתמורה להבטחה שיביאו תרופה לתושבים, וב־2006 הצליחו לבודד גנים אחראים לאסתמה.

 

אבל ברגע שתאגידים הניחו את ידיהם על הדגימות של האוכלוסייה, מספרת וושינגטון, המחקר השתנה לחלוטין. "מכון המחקר ע"ש סמואל לוננפלד, שפועל מקנדה, השיג פטנט על הגנים של תושבי האי, ומכר אותו תמורת 70 מיליון דולר לתאגיד בורינגר־אינגלהיים הגרמני. אלא שבידי בורינגר המחקר הגנטי הפך את עורו: מכיוון שתושבי האי גם סובלים משכיחות גבוהה של סכיזופרניה, בורינגר השתמשו במדגם כדי לפתח תרופה להפרעה, בעיקר כי זו תרופה שאפשר למכור ברווח גבוה יותר. אנשי טריסטן דה קונה לא קיבלו תרופה בתמורה לשיתוף הפעולה שלהם, ולא ראו גרוש מרווחי מכירת הפטנט. הם קיבלו ציוד רפואי מיושן לטיפול באסתמה, ונשארו להתמודד עם הבעיה לבדם. אני רואה בהתנהגות כזאת, שהיא שכיחה היום בקרב חוקרים מהעולם המפותח, פשוט שוד - סוג של פיראטיות בחסות חוק הפטנטים וכוחם של תאגידי התרופות".

 

מדינות העולם השלישי לא רק מספקות הזדמנות עסקית עבור תאגידים תאבי בצע, הן גם כר פורה לניסויים, או כפי שמכנה זאת וושינגטון, "המעבדה של המערב". נתונים שפרסם השנה "הניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" תומכים בטענה הזאת: על פי הירחון היוקרתי, יותר משליש מהניסויים הקליניים של חברות אמריקאיות מתבצעים כיום במדינות העולם השלישי. "חוקרים רפואיים טסים למדינה כזאת, שבה יש סטנדרט רפואי נמוך מאוד, ומנצלים את האוכלוסייה המקומית למחקר בסטנדרטים מקומיים נמוכים. לא אחת, ברגע שהם משיגים את מבוקשם, הם חוזרים למדינות שמהן באו. אפילו אם מצאו פתרון למחלה מקומית שחקרו, הם לא עושים בו שימוש משום שזה לא רווחי".

 

מחלת השינה האפריקאית היא המחלה הטפילית הקטלנית ביותר באפריקה, אחרי המלריה (שהיא גם המחלה הקטלנית ביותר בעולם). יותר מ־36 מדינות ביבשת סובלות מהמחלה הנוראית הזאת, שכאשר אינה מטופלת בזמן מובילה תמיד לתרדמת ולמוות. אבל משלחת של חוקרים בלגים שערכה באמצע שנות התשעים ניסויים בסודן על השפעות של תרופה ישנה לסרטן בשם אפלורניתין (Eflornithine) גילתה כי היא יעילה באופן מדהים בטיפול במחלה. זוהי התרופה היחידה שהצליחה לעזור לחולים שקרסו למצב של תרדמת ולהחזיר אותם לחיים. באפריקה מכנים אותה "תרופת התחייה".

 

לקראת סוף שנות התשעים תאגיד בריסטול־מאיירס־סקוויב, שהחזיק בפטנט על התרופה והפסיק לייצר אותה בשל חוסר רווחיות, הודיע כי מלאי התרופה במחסניו עומד להיגמר. באופן פלאי, ב־2001 הודיע התאגיד על תרופה חדשה שהכילה כחומר פעיל את האפלורניתין: ואניקה (Vaniqa), תכשיר לעצירת גדילה של שיער פנים עבור נשים. "היתה כאן הצהרה ברורה של התאגיד", קובעת וושינגטון. "דרך מעשיהם, הם אמרו שלפני ואניקה לא היתה סיבה לייצר אפלורניתין כי זה לא רווחי. להציל את עור הפנים של נשים מערביות זה סיבה טובה לייצר, אבל להציל חיי אפריקאים? נראה שלא".

  

חקלאים מפגינים בהודו חקלאים מפגינים בהודו צילום: אי פי אי

 

הכשל המוסרי של הפטנט

 

ככה זה נראה היום. הפטנט הוא המלך, הממלכה שעליה הוא שולט היא ממלכת הרווחים. היכן שנמצא רווח קטן, גם אם הוא בא לידי ביטוי בחיי אנוש, לא כדאי להשקיע. היכן שכיסיהם של המטופלים עמוקים, והיכן שאפשר לסחוט סכומים שערורייתיים עבור תרופות מצילות חיים, כדאי להשקיע. המוות הוא לא יותר מקלף מיקוח במערבון שבו לחברות התרופות יש שולף זריז יותר.

 

וכשהפטנט הוא המלך, חברות עושות כל טריק אפשרי כדי להאריך אותו על חשבון טובת הציבור - כמו בסיפור של מאקנה (Makena), התרופה שניתנת לנשים הנמצאות בסיכון גבוה ללידה מוקדמת. "ללידה מוקדמת יש מכלול של השפעות על בריאותו של הנולד", מסבירה וושינגטון. "זוהי תרופה שרוקחים בבתי מרקחת רוקחים בעצמם, מאחר שהפטנט עליה פג לפני יותר מעשור, ואף חברה לא הרימה את הכפפה. באופן טיפוסי התרופה הזאת עולה כ־20 דולר, כך שמחזור טיפול שלם בה עומד על כ־400 דולר.

 

אבל אז, בתחילת העשור, גילתה חברת תרופות אמריקאית בשם KV פרמצבטיקה את הפוטנציאל לרווח הטמון בתרופה. KV השיגה פטנט מחודש למאקנה, בחסות חוק התרופות היתומות, שמאפשר ליצרניות לקבל פטנט על תרופות למחלות שאוכלוסיית הסובלים מהן היא פחות מ־200 אלף איש. ברגע שהפטנט היה שלה, היא החלה לשווק את התרופה במחיר של 30 אלף דולר למחזור טיפול. וזו רק אחת מתוך מאות טקטיקות שחברות בתחום נוקטות כדי לשמר או לקבל פטנטים. בעיניי זו פשוט פעילות פלילית - לגרום לנשים שזקוקות לתרופה להוציא סכום כסף עצום שלרובן אין אותו, כדי לשמר את איכות החיים של ילדיהן, בעוד שעד לאחרונה התרופה היתה במחיר נגיש לכל מטופלת".

 

בבסיסו של פטנט על החיים עצמם, טוענת וושינגטון, עומדים ערכים בלתי מוסריים. לדבריה, השיטה הקיימת אינה משרתת אף אחד מהצדדים, כולל תאגידי הפארמה עצמם. "מערכת הפטנטים הזאת בעצם לא עובדת עבור אף אחד", היא מפרטת: "היא לא עובדת עבור קהילת המחקר הרפואית, כי חוקרים רואים שוב ושוב כיצד חברות שמחזיקות בפטנט על עבודת החיים שלהם מפסיקות בן לילה את התמיכה במחקר, משום שאינו כלכלי. זה לא עובד עבור המטופלים, שרואים את מחירי התרופות שלהם מטפסים לרמות שבהן הם לא יכולים לעמוד. וזה גם לא עובד עבור חברות התרופות: הן אמנם עושות עדיין סכומים בלתי ייאמנו של כסף, אבל הרבה פחות ממה שהן התרגלו להרוויח בעבר".

 

איך זה קורה, אם החברות רק צוברות עוד ועוד פטנטים?

"חלק עצום מזה נובע מההתנהלות של חברות התרופות עצמן. הן התרגלו לזרם המזומנים הגדול שהפטנטים על תרופות מייצרים עבורם. עם הזמן הן הפכו לחמדניות והשקיעו בפיתוח של תרופות שיעשו להם עוד כסף, לזמן שבו התוקף על הפטנטים שברשותן יפוג. אם תבדוק את נתוני התרופות החדשות שחברות מייצרות בכל שנה, תראה כיצד הכמות של תרופות חדשות פוחתת משנה לשנה. רק עשור אחורה היו מיוצרות בארצות הברית מאות תרופות חדשות מדי שנה; השנה הנתון הזה עומד על 25 בלבד. זה פועל יוצא של מדיניות החברות, לעודד את מה שנראה להן רווחי, שלא אחת גם נכשל במבחן המציאות.

 

"ברגע שאתה מעניק לחברת תרופות פטנט ל־20 שנה, אתה חונק עם הבלעדיות הזאת את החדשנות והמחקר, כי עכשיו החברה יודעת שיש לה בידיים תזרים מזומנים ענק ל־20 השנים הקרובות, ולכן יש לה פחות תמריצים לפתח תרופות חדשות. וכשאין חדשנות בחברות, הן מסיימות את דרכן בבית הקברות של העסקים".

 

הפתרון למיטה החולה הזאת, על פי וושינגטון, טמון ברפורמה של תפיסת הפטנט על החיים. "זה חייב להשתנות", היא פוסקת נחרצות, "וזה כבר משתנה בחלקים שונים של העולם, בעיקר בחלקים העניים. אני לא רואה סיבה אמיתית לכך שחברות יחזיקו בפטנט בלעדי במשך 20 שנה. שלוש שנים הן די זמן כדי להרוויח. אני חושבת שגם צריך לפתוח פטנטים לביקורת תקופתית: לאפשר לחוקרים אחרים לבוא ולבדוק מקטעי דנ"א שעליהם מגן פטנט, לראות אם משהו השתנה, אם היעילות שלה טוענת החברה היא לא יותר ממסך עשן למכירות. וכמובן, צריך גם להגביל את החמדנות של חברות ואת מערך הקסמים שהן מפעילות כדי להאריך או לחדש פטנטים. כפי שאמרתי, זה מצב שבו לטווח הארוך כולם מפסידים".

 

ההתנגדות הגדולה לפטנטיזציה של החיים כבר החלה. היא נעשתה בחסות ארגון הסחר העולמי (WTO), שנאלץ להתכופף נוכח עמדתן הבלתי מתפשרת של נציגות העולם המתפתח. בוועידה שנערכה בדוחא בסוף 2003 הצביעו המדינות על הזכות הבסיסית להפר פטנטים רפואיים, מושג המכונה "הזכות לפלוש" (March-In Rights). ברזיל והודו היו אז הראשונות ליישם את הזכות הזאת.

 

ההודים הם אולי מובילי המאבק: הם מבצעים במעבדות שלהם הנדסה לאחור של התרופות המערביות, מייצרים אותן בעצמם, ומוכרים אותן לעולם השלישי במחירים שהוא יכול להרשות לעצמו. ברזיל הפקיעה פטנטים של חברות מערביות על תרופות לאיידס, בשל הרצון להעניק לתושביה את היכולת לרכוש תרופות במחירים מקומיים עבור המחלה. כשפטנט מפסיק לעבוד לטובת הכלל, הכלל יכול להפקיע אותו לעצמו.

 

"מאז, גם מדינות אחרות החלו להרשות לעצמן להפר פטנטים", מסכמת וושינגטון באופטימיות. "אפילו קנדה, במקרה של בדיקת סרטן השד של תאגיד מיריד, הכריזה כי היא אינה מתכוונת לכבד את הפטנט, משום שהיא מעוניינת לפתח בדיקה גנטית במחיר נגיש לאזרחיות המדינה. הדרך לשינוי אמיתי עוד רחוקה, אבל ממשלות, כמו גם אזרחים, מתחילים להתוות את הגבול. והוא עובר במקום שבו תאגידים מתחילים להיות בעלי הבית הביולוגיים שלנו". 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x