המקום שאליו הולכים העשירים

השעה היא רק שמונה בבוקר, ובאולם הכנסים של מלון צ'נסרי קורט כבר מדברים ביזנס. המרחק הפיזי מכאן למאהל המחאה בלונדון הוא 20 דקות ברגל; המרחק המנטלי, לעומת זאת, הוא שנות אור. על כל הדוכנים מסביב תלויות תמונות נוף מדהימות, שנראות כמו גלויות מהחופשה האחרונה של ריצ'רד ברנסון. כל האורחים לבושים בחליפות סוויל רואו מהודרות שמשדרות הון עתק הו־כה־מאופק. הרבה כסף יש בחדר הזה. מאות מיליוני דולרים בוודאי, סביר להניח שאפילו מיליארד או יותר.

האירוע, ועידת "תושבות ואזרחות גלובלית", הוא קפיצה לעולם אחר: עולם שבו מיליונרים, מיליארדרים ופרקליטיהם מנסים לארגן את עסקיהם באופן שיכלול כמה שיותר איכות חיים וכמה שפחות מסים - באופן אידאלי, ללא מסים בכלל. למעשה, מדובר בוועידה הגדולה בעולם לעניין תושבות ואזרחות לאנשים עשירים. ועידה שבה מקלטי המס מתחרים בעצם על כיסיהם השמנים של האורחים, באמצעות שלל פיתויים והקלות מהקלות שונות.

ועידת "תושבות ואזרחות גלובלית" בלונדון צילום: Henley & Partners

לתחרות הזאת מקלטי המס שולחים את הנציגים הבכירים ביותר שלהם. במקרה של סנט קיטס ונוויס, מדינת איים קאריבית המונה 52 אלף אזרחים, הטריח את עצמו ראש הממשלה ד"ר דנזל דאגלס (המכהן בתפקיד כבר 16 שנה ברצף, כיאה לרפובליקה קאריבית). דאגלס הגיע במיוחד ללונדון כדי לשווק את תוכנית "אזרחות באמצעות השקעה" - מונח מכובס למכירת דרכון תמורת כסף. דרכון של סנט קיטס ונוויס שימושי בעיקר למיליונרים ממדינות מתפתחות, כמו סין ורוסיה; הוא מאפשר להם להסתובב בעולם באופן חופשי, ללא צורך בבקשת ויזה. המחיר אפסי, בסטנדרטים של מיליארדרים: קנה נדל"ן ב־350 אלף דולר, או תרום לקרן הצדקה הלאומית בסדר גודל דומה, תלוי במספר בני המשפחה - ואתה אזרח. הצ'ופר האולטימטיבי: 0% מס הכנסה, 0% מס על רווחי הון.

"סנט קיטס ונוויס הוא גן עדן על שני איים", מספר ד"ר דאגלס ל"מוסף כלכליסט", "זו מדינה קטנה ומיוחדת, ויש בה אנשים חמים ונחמדים בשפע. אפשר להרגיש את זה כבר מהנחיתה בשדה התעופה. גם ההיסטוריה שלנו מרתקת: היינו המדינה הראשונה באיי הודו המערבית שיושבה על ידי אירופים".

עד השנים האחרונות התפרנסתם בעיקר מגידולי סוכר. אני מבין שזנחתם את הענף.

"התחלנו מגידול טבק ואז עברנו לסוכר. תעשיית הסוכר היתה מהוותיקות בקאריביים - יותר מ־350 שנה, עד 2005. אבל כתוצאה מהמחירים התחרותיים בשווקים הבינלאומיים, נאלצנו להפסיק לגדל סוכר".

להיות מקלט מס זה יותר רווחי?

"סנט קיטס ונוויס אינה מקלט מס. זה מקום שבו אנשים עשירים ואנשים פחות עשירים יכולים לחיות, כבית שני או כבית ראשון. גם בגלל התמריצים האטרקטיביים שיש לנו, של מסים נמוכים או מסים שלא קיימים כלל. הם משתמשים בזה למטרות תכנון מס".

אם זה לא מקלט מס, אז מהו מקלט מס?

"ובכן, לא הייתי רוצה להיכנס לתחום הזה, כיוון שאינני מומחה בזה".

סנט קיטס ונוויס. "מדינה קטנה ומיוחדת עם אנשים חמים בשפע" צילום: Shutterstock

אין דבר שאי אפשר לקנות

לטובת ד"ר דאגלס, הנה כמה פרטים מרתקים על מקלטי מס: על פי נתוני ארגון Tax Justice Network, ב־2005 הוחזקו במקלטי מס כ־11.5 טריליון דולר על ידי בעלי הון. הסכום הזה מתייחס להון של אנשים פרטיים בלבד, ואיננו כולל חברות. כתוצאה מכך, רשויות המס בעולם מפסידות בכל שנה כ־250 מיליארד דולר. זוהי רק אחת ההערכות. אין דרך לדעת כמה כסף באמת נמצא שם.

בדרך כלל מקלטי מס הן מדינות בנות פחות מ־100 אלף תושבים, שהשכילו להבין כי הפיכתן למרכז פיננסי עולמי היא הדרך המהירה לרווחה, לשגשוג ולעושר. שאר המדינות בעולם חסרות אונים נוכח הכספות המתרוקנות: כיוון שהון זורם בעולם בחופשיות, אי אפשר למנוע ממנו להגיע למקומות ה"נכונים" - אלה שבהם שיעור מס ההכנסה הוא 0%, אין מס על רווחי הון והסודיות הבנקאית מוחלטת. "אם יש לך מספיק כסף, אתה יכול אפילו לנהל משא ומתן על גובה המס שתשלם", סיפר אחד מאורחי הוועידה ל"מוסף כלכליסט", "הם צריכים אותך יותר משאתה צריך אותם".

למעשה, אי אפשר להבין את בעיית הגירעון של הממשלות בעולם ללא התייחסות למקלטי מס. לפי בדיקה של ארגון ActionAid, 98 מתוך 100 החברות הנכללות במדד פוטסי, המדד המרכזי של הבורסה בבריטניה, משתמשות במקלטי מס. חישובי הארגון העלו שסכום המסים הכולל שחברות בינלאומיות נמנעות מלשלם באמצעות מקלטי מס גבוה מתקציב הסיוע למדינות מתפתחות.

אחד האירועים המרכזיים של מקלטי המס הוא, כאמור, הוועידה שנערכה בשבוע שעבר בלונדון, ואורגנה על ידי הנלי ושות' (Henley & Partners) - פירמה בינלאומית המתמחה בתושבות ואזרחות שנייה לאנשים אמידים. לפי אתר האינטרנט של הפירמה, הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות: ביטחון אישי, הגנה על נכסים, חופש תנועה בעולם וגם תכנון מס. מיליונרים רבים מרוסיה, למשל, מעדיפים להוציא את משפחתם ונכסיהם אל מחוץ לרוסיה בגלל חוסר היציבות הפוליטית במדינה (או יותר נכון, עודף היציבות הפוליטית). מס ההכנסה ברוסיה נמוך יחסית (13%), אבל המיליונרים מחפשים ביטחון ואיכות חיים.

הסיטי של לונדון צילום: Gettyimages

את הפוקוס של הוועידה שארגנה הפירמה אפשר להבין כבר בארוחת הבוקר: אחד הנושאים הראשונים על סדר היום הוא מצגת המסבירה איך לא להיות תושב בריטניה למטרות מס. הנואם הוא כריסטופר גרובס, שותף במשרד הלונדוני של פירמת עורכי הדין וויתרס (Withers), מהמובילות בתחום. גרובס, גרסת אפרורית של אבא אבן הצעיר, מסביר שבריטניה מאפשרת לזרים שבאים לגור בה לא לשלם מס על רווחים מחוץ למדינה - סידור שהתגלה כנוח במיוחד עבור מיליארדרים רוסים שעברו ללונדון. בעזרת הייעוץ המתאים, הם יכולים לא לשלם כאן מס בכלל.

הכללים מורכבים, וגרובס שוחה בחומר: "מי ששולח את הילדים לבית ספר בבריטניה צריך לדעת שסעיף מיוחד בחוק קובע שאם הילדים לא נמצאים בבריטניה יותר מ־60 יום במהלך חופשה מבית הספר, הם לא ייחשבו תושבים", הוא מסביר. "לפיכך, אם אתה לא רוצה להיות תושב בריטניה אבל שולח את ילדיך לבית ספר כאן, חשוב מאוד להוציא אותם במהלך החופשות".

היבט נוסף שישכנע את רשויות המס שמישהו איננו תושב בריטניה הוא מגורים, ממשיך גרובס. שינה בבית של חברים בזמן ביקור בבריטניה, הוא מסביר, עלולה להדליק נורה אדומה אצל רשויות המס. זה אחד מחמישה גורמים שיקבעו את מספר הימים שאדם יוכל להישאר בבריטניה לפני שיצטרך לשלם מס. לכן, לאדם שמגיע לבריטניה עדיף לישון בבית מלון, ולחסוך באופן פוטנציאלי מיליוני ליש"ט.

גרובס מבהיר שבייחוד במצב הכלכלי הנוכחי, בריטניה מעוניינת למשוך את בעלי האמצעים, גם אם אלה ישלמו מס מופחת או לא ישלמו בכלל - הכסף שלהם ימריץ את הכלכלה בכל מקרה. כאן נופל האסימון, והוא נוחת סופית נוכח ההרצאה הבאה, "מה מציע העולם לאנשים עשירים". המסר: אין כמעט דבר שאי אפשר לקנות. בריטניה יכולה לשמש מקלט מס לאלו שלא נולדו כאן, ובהשקעה של מיליון ליש"ט אפשר לקבל סטטוס תושב. דרכון אוסטרי אפשר לקבל תמורת השקעה של כמה מיליוני יורו במדינה. במדינות אחרות, כמו סנט קיטס ונוויס, המחיר נמוך בהרבה.

ביום השני של הכנס נערך אפילו עימות בין נציגים משלושה קנטונים שוויצריים, שהציעו לנוכחים בין היתר איסוף היישר משדה התעופה (שמאפשר נחיתת מטוסים פרטיים, כמובן) וסיור במקום. קרבה למוקדי תעופה היא חלק בלתי נפרד מחייהם של אורחי הכנס ולקוחותיהם. פרויקט בנייה יוקרתי אחר ששווק במקום, וממוקם באלפים השוויצריים, מציע בין היתר קרבה לשדה תעופה עם מסלול "גדול מספיק בשביל בואינג 737", ומנחת הליקופטרים במרחק עשר דקות נסיעה. גם מסלולי הסקי ומגרש הגולף קרובים מאוד.

מכרה הזהב של בריטניה

העניין של בריטניה במשיכת מיליונרים חרדי מס ותאבי דרכון הופך חד־משמעי כשלאירוע מגיע מסמר הבוקר: שר ההגירה בממשלת הוד מלכותה דמיאן גרין, חבר המפלגה השמרנית. גרין עולה לפודיום ומספר שהגעתו נועדה להבהיר כי בריטניה פתוחה למהגרים עם "כישורים, ידע וניסיון - כמו הלקוחות שלכם". במילים אחרות, מדיניות ההגירה הנוקשה שממשלת השמרנים מקדמת אינה נוגעת לבעלי אמצעים. להפך, עכשיו יותר מתמיד היא מעודדת אותם להגיע. "ככל שתשקיע בעתידה של המדינה הזאת יותר, כך היא תוכל להפוך לביתך מהר יותר", מבטיח גרין.

גרין היה עורך כלכלי בבי.בי.סי ובערוץ 4 הבריטי, ומותר להניח שהוא יודע דבר או שניים על מקלטי מס, ובכל זאת, גם הוא מזועזע כשאני שואל אותו על מקלטי מס. "לא הייתי כאן קודם, ולכן אני לא בטוח מה סיפרו לכם", הוא אומר לי.

אתמול הוצגה כאן מצגת על "איך לא להיות תושב בריטניה למטרות מס", ועכשיו אתה טוען שאתה מנסה למשוך לבריטניה "ניסיון, כישורים והון". זה לא ציני?

"מובן שאלה שבאים לבריטניה צריכים לתרום את חלקם לקהילה. תשלום מסים הוא אחת החובות הלא נעימות שחלות עלינו. דווקא האנשים המצליחים ביותר ובעלי המשאבים צריכים להחזיר משהו לחברה, ותשלום מסים הוא אחד הדברים האלה".

ההיתממות הזאת אינה ייחודית לגרין. במשך שנים הממסד הבריטי מתעלם למעשה ממערך מקלטי המס, כיוון שבריטניה גוזרת ממנו קופון אדיר: על הנייר, טריליוני הדולרים הללו אמנם נמצאים באיים מרוחקים מעבר לים, אבל בפועל הם מנוהלים בסיטי של לונדון, המרכז הפיננסי הגלובלי הגדול בעולם, שמספק 10% מהכנסות בריטניה ממסים.

איך זה קרה? בערוב ימיה, האימפריה הבריטית התגלתה כמיזם לא משתלם כלכלית. לבריטים לא היתה ברירה אלא לזנוח את הקולוניאליזם, אך 14 מדינות אי קטנות החליטו להישאר בכל זאת טריטוריות של בית המלוכה ולשמור על המלכה כראש המדינה. בין היתר מדובר באיי קיימן, איי הבתולה, ברמודה וגיברלטר. לבריטניה יש שלוש מדינות חסות נוספות: האיים ג'רזי וגרנזי שבתעלת למאנש, בסמוך לחופי צרפת, והאי מאן שנמצא בין אנגליה לאירלנד.

כשהטריטוריות החלו לנצל את מעמדן כאיים של חופש פיננסי בחסות הדגל הבריטי, הוחלפה האימפריה הישנה באימפריה פיננסית, שבראשה הסיטי של לונדון. חלוקת התפקידים כאן ברורה: מדינות האיים הקטנות "לוכדות" את הכסף מכל העולם באמצעות מיסוי נמוך או לא קיים; הבנקאים בסיטי מנהלים אותו תמורת סכום נאה, ומנצלים את חלקו כדי להפעיל לובי סופר־חזק, שמחזיק את קובעי המדיניות ברצועה קצרה. מובן, אם כן, שהפוליטיקאים הבריטים מגנים בחירוף נפש על הסיטי: שר האוצר ג'ורג אוסבורן כינה בחודש שעבר את ההצעה להטיל "מס רובין הוד" על עסקאות פיננסיות "כדור בלבה של לונדון".

בסופו של דבר, ההבדל בין הימנעות ממס להעלמת מס הוא לא רק חוקי אלא גם מוסרי: זרימת ההון המתמשכת למקלטי מס מרוקנת את הקופות של רוב המדינות בעולם, ומעבירה את הכסף לשכבה דקיקה של בעלי הון, שרובם לא באמת גרים במדינות אי זעירות. הקלות שבה נעשים הדברים מציבה פיתוי גדול מדי עבור רוב האנשים. הפניית אצבע לעבר מדינת אי או שתיים היא חסרת תועלת כאשר המדינות החזקות בעולם, ובראשן בריטניה, מאפשרות למקלטי המס להמשיך להתקיים, אף שהן מפסידות מיליארדי דולרים בשנה בתשלומי מסים.

ג'רזי. "הנושאים החברתיים והמס נשארים באנגליה ולא מגיעים לכאן" צילום: Gettyimages

שמש, ים ואפס מס

בשרשרת החיול של הכסף נייג'ל פיליפוט מהאי ג'רזי משמש החוליה הראשונה. תפקידו הבלעדי של פיליפוט הוא לאתר אנשים עשירים מכל העולם ולהעביר אותם לג'רזי - בתנאי שיש להם מספיק כסף, כמובן. בניגוד למקלטי מס אחרים, מס ההכנסה בג'רזי עומד על 20% להכנסה של עד 625 אלף ליש"ט בשנה; מעל הסכום הזה, שיעור המס יורד לאחוז יחיד. אין מס חברות, אין מס על רווחי הון, אין מס ירושה.

פיליפוט הוא יליד יורקשייר שבצפון־מזרח אנגליה. "הגעתי לג'רזי כדי להעביר משפחה עשירה לפני 44 שנים, ונשארתי. לא היה יום שהתחרטתי על כך", הוא מספר. כבר מהרגע הראשון הוא משדר כנות נדירה ומעורר אמון. לאורחי הוועידה הוא מבטיח לאשר בקשה לעבור לג'רזי "בתוך עשרה ימים ובלי טפסים".

סגנון החיים שהוא מוכר אטרקטיבי לאנשים בעלי אמצעים: מצד אחד, קרבה לאירופה ולמרכזי העסקים שלה. מצד שני, איכות חיים על אי שהוא כמעט קהילה סגורה. "אנחנו ממש בני מזל", הוא אומר. "בג'רזי תחזור בערב הביתה ובבוקר תגלה שהשארת את המכונית שלך פתוחה, אולי אפילו עם המפתחות בפנים. אתה לא חושב פה על ביטחון באופן כללי.

"לעבור לחיות במקום אחר זו החלטה גדולה, ואני מאמין גדול שכסף הוא לא מה שמשנה. מה שמשנה הוא החיים שלך, ואיפה אתה רוצה לחיות אותם. מה שאנחנו בג'רזי מנסים להגיד הוא שאם אתה חושב לעבור מקום, בבקשה תסתכל גם על ג'רזי. אנחנו יודעים שברגע שאנשים באים לבקר אותנו, אפילו אם בסוף הם לא עוברים, הם רואים את היתרונות".

אם אני אדם עשיר, למה שארצה לבוא לג'רזי?

"איכות חיים. מצד אחד זה עדיין מקום בריטי, ומצד שני זו חברה קוסמופוליטית. לא משנה מאיפה אתה - ישראל, ספרד, גרמניה - אם תלך ברחוב אף אחד לא יסתכל ויתהה מאיפה אתה. אנשים מרגישים מאוד בנוח. נוסף על כך, זה מקום אטרקטיבי ונבון לעשות בו עסקים. הנושאים החברתיים והמס באנגליה נשארים באנגליה; בג'רזי הם לא קיימים".

אתה מרגיש בנוח עם הכינוי "מקלט מס"?

"אנחנו לא רואים את עצמנו כמקלט מס. אנחנו רואים את עצמנו כ'אזור מסים נמוכים' עצמאי שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים שבאים ממקומות שבהם שיעור המס הוא גבוה יותר.

"אם אתה משלם 80% מס והשכן שלך משלם 60%, אתה תראה את זה כמקלט מס, כיוון שזה פחות ממה שאתה משלם. ג'רזי היא עצמאית כבר 800 שנה. עד 1946 מס ההכנסה בג'רזי היה 2.5% לכולם. מאז הוא הועלה ל־20%, כיוון שזו כמות הכסף שאנחנו צריכים בשביל לממן את התשתיות ואת השירותים החברתיים שלנו. אם מישהו בבריטניה שמשלם 50% מסתכל על ה־20%, הוא לא רואה בזה מקלט מס, אלא פשוט מקום אחר שאליו אפשר לעבור וגובה המס בו הוא 20%".

שני עמודי A4 ואתה תושב

קל להבין מדינות כמו ג'רזי, שרצות אחרי הכסף של עשירי העולם. מנקודת המבט שלהן, אפילו אם שיעור מס ההכנסה הוא 0%, הכסף מגיע ממיסוי על גופים פיננסיים. כל המקומות הללו מתנערים בשיטתיות מצמד המילים "מקלט מס", אבל ההליכים המזורזים במסלול לעשירים בלבד מבהירים במה מדובר.

"בוא נניח שאתה רוצה לעבור", מסביר פיליפוט כשאני שואל איך זה שהתהליך כולו נמשך רק עשרה ימים. "אנחנו נבקש ממך מכתב אישי, שבו תנמק את הבקשה, ואיתו פרופיל עסקי שיסביר מהם עסקיך, וגם פרופיל פיננסי שיסביר מאיפה מגיעה ההכנסה שלך. לבסוף נבקש גם מכתבי המלצה ואישור מהמשטרה שאין לך עבר פלילי. אתה ואני נשב יחד על הבקשה, ולאחר מכן אלך למס הכנסה כדי לקבל אישור מהצד הפיננסי. כשאקבל אישור, אקח הכל למשרד השיכון ואומר: 'דיברתי עם האדם הזה, הוא עומד בדרישות, ואפשר להעריך שימשיך לעמוד בהן'".

כאן מדובר בתושבות. מה עם אזרחות?

"אה, בדיוק ג'נטלמן רוסי שאל אותי על זה. אזרחות היא דבר שונה. אנחנו לא מחלקים דרכון של ג'רזי, שהוא למעשה דרכון בריטי. אבל אם מישהו מעוניין בדרכון הוא יצטרך לעשות את כל הצעדים כאילו היה בבריטניה".

נגיד שאני עומד בכל הדרישות, יש לי את הכסף, אבל אני לא מעוניין להגיד לך מאיפה הוא הגיע.

"אנחנו נסרב לדון בבקשה שלך. אתה חייב לחשוף את ההכנסות שלך בכל העולם. כשהכסף שלך נמצא בבנק, הבנק חייב לעשות את הבדיקות המתאימות, אז אישור מהבנק הוא מספק. אבל אם מישהו היה בא ואומר: 'אני יכול לשלם מס של 125 אלף ליש"ט בשנה, אבל אני לא מוכן להגיד לך מאיפה זה בא', לא הייתי יכול אפילו להתחיל לכתוב את הבקשה".

האם דבר כזה קרה לך בעבר?

"לא, בחמש השנים שאני בתפקיד אף אחד מעולם לא ביקש ממני לעשות דבר כזה. כל מה שאני צריך כדי לטפל בבקשה הוא שני עמודים של A4, שבראשון שבהם צריך להיות אישור להיעדר עבר פלילי. מישהו שלא ירצה לעשות את זה לא יטרח להתקשר אליי. הם יודעים מראש מהן הדרישות שלנו".