• תפריט
מוסף השקעות נובמבר 2011

"אנחנו לא מכינים את הצעירים שלנו לחיים בחוץ"

סר קן רובינסון, המומחה העולמי המוביל בנושאי חינוך, לא מופתע מהצעירים שיצאו לרחובות בכל רחבי העולם, ומסביר למה הילדים שלכם לא יוכלו למצוא עבודה שהם אוהבים

איתי להט 10:4530.11.11

"יצירתיות כמעט תמיד מוצאת דרך לפרוץ החוצה", מהרהר סר קן רובינסון, ומסייג מיד: "אבל היא זקוקה לכלים שיאפשרו לתהליך הזה להתרחש". רובינסון, אולי גדול המומחים החיים כיום בנושא יצירתיות וחינוך, יועץ מבוקש למשרדי חינוך ברחבי העולם שקיבל תואר אצולה על פעילותו בתחום, תוהה בקול רם אם תנועות המחאה הגלובליות הן למעשה סוג של התפרצות יצירתית.

 

"תראה, נכון שחלק עצום מהמארגנים ומהיוזמים של המחאה החברתית שמתנהלת כרגע בעולם הם צעירים, חברי 'הדור האבוד'. מדובר פה במסה אנושית עצומה שמחזיקה תסכול עמוק בבטן. הם לא מסוגלים למצוא עבודה, לא מסוגלים להתקיים, שלא לדבר על לרכוש קורת גג. נדמה לי שחלק גדול מהתסכול נובע גם מהריסון הכפוי של היצירתיות של כל הדור הזה, שמתמודד בכל רחבי העולם עם בעיות דומות.

 

"זה דור שגדל על הבטחות שלא מומשו. אמרו להם ללמוד וללכת לאוניברסיטה, להוציא תואר כדי שיוכלו להשיג עבודה שתפתח בפני הכישורים שלהם הזדמנויות בלתי מוגבלות. אבל הסיטואציה בשטח מדכאת. אותם צעירים שמסיימים את המסלול הזה נתקלים במציאות שבה בפועל - הוא לא שווה הרבה. למעשה, אפשר לומר שאנחנו כבר לא מכינים את הצעירים שלנו לחיים בחוץ. חלק עצום מחוסר ההכנה הזה הוא תוצר של מוסדות השכלה ארכאיים, שעושים שימוש במודל תעשייתי מהמאה ה־19 ועונים על צרכים שכבר לא רלבנטיים היום".

 

קן רובינסון קן רובינסון

הנתונים היבשים תומכים בדבריו של רובינסון. בספרד, בעלת שיעור האבטלה הגבוה ביותר באיחוד האירופי, 44% מהצעירים הם מחוסרי עבודה. בארצות הברית ובצרפת השיעור הזה עומד על כ־20%. המשבר של 2008 כמובן החריף את המצב: מאז תחילתו איבדו 7 מיליון צעירים בארצות הברית את מקום עבודתם.

 

אבל לא רק צעירים סובלים, וגם משרה היא לא תמיד ערובה לאושר. קבוצת המחקר Conference Board פרסמה בשנה שעברה מחקר על שביעות רצונם של האמריקאים ממקום עבודתם. 55% מהמשתתפים הודו שהם אינם שבעי רצון, לעומת 30% בלבד לפני 25 שנה. שתי הסיבות המרכזיות לחוסר שביעות הרצון היו המשכורת בשנים האחרונות, שנשחקה מול קצב האינפלציה, והעובדה שהעבודה פשוט אינה מעניינת או מאתגרת. כלכלני מכון המחקר הזהירו כי אם שביעות רצון העובדים בארצות הברית לא תגדל בשנים הקרובות, הסיטואציה הזו תהווה איום על יכולת התחרות והייצור של השוק האמריקאי כולו. מכון המחקר הידוע גאלופ אף העריך כי כיום חוסר שביעות הרצון הזה עולה לכלכלה האמריקאית באובדן של 300 מיליארד דולר בשנה.

 

המגמה הזו אינה ייחודית לאמריקאים, כמובן. לא מעט מחקרים מהעשור האחרון מראים כי היא משותפת לכלל העולם המערבי, וגם הארצות המתפתחות נדבקות בה בקצב מבהיל.

"המשברים האלה, אם אתה מניח בצד לרגע את השחיקה הכספית, הם בעיניי תוצר ברור של חוסר יצירתיות ותשוקה", אומר רובינסון. "יש כאן דור שלם שמבין שהגיע הזמן ליצור משהו חדש, הוא לא מעוניין בכל המערכות הארכאיות שמקיפות אותו מכל עבר. אליו מצטרף דור מבוגר יותר, שכבר חי את המערכת ויודע על בשרו כמה מתסכלים יכולים להיות החיים המודרניים. אנחנו בעיצומה של מהפכה, ובמרכזה עומדים שני דברים מהותיים: אינפורמציה ויצירתיות".

 

ילדי בית ספר בסין. "פס ייצור וסטנדרטיזציה  - אלו מושגים של המהפכה התעשייתית" ילדי בית ספר בסין. "פס ייצור וסטנדרטיזציה - אלו מושגים של המהפכה התעשייתית" צילום: איי אף פי

 

"הבעיה היא שהעולם שסביב הצעירים זקן"

 

לפני שנתיים פרסם רובינסון את רב־המכר "The Element: How Finding Your Passion Changes Everything", הספר שכתב עם לו ארוניקה (יצא בעברית בהוצאת "כתר", תחת השם "המקום הנכון: למה חשוב לעשות את מה שאוהבים"). זהו ספר המשך ל"Out of Our Minds: Learning to be Creative" שהוציא רובינסון ב־2001. בראשון התעמק רובינסון ביצירתיות, ובאחרון הוא התעכב על הרכיב הסודי במתכון: התשוקה. לטענת רובינסון, התשוקה נגישה לכולם, במקצוע או בתחביב שלהם, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי בכל תחום - מראיית חשבון ועד גננות. בלי תשוקה לא תיתכן הנאה אמיתית ושלמה ממה שעושים ולא תיתכן יצירתיות.

 

בשיחה עמו טוען רובינסון כי אנו כבר בעיצומו של מה שהוא מכנה "הגל השלישי" של שינוי מהותי בחיי בני האדם. הגל הראשון היה המהפכה החקלאית, שהתחוללה בשחר האנושות, הגל השני היה המהפכה התעשייתית, והגל השלישי הוא מהפכת האינפורמציה שמתרחשת בשני העשורים האחרונים. "יש כאן דור שלם שמחפש מענה לחיים חדשים. זהו דור שיודע שהפתרונות חייבים להיות יצירתיים. זהו דור שחי את השינוי האקספוננציאלי היטב, וחלק מהותי מהשינוי הזה הוא היכולת להתאים את עצמו לחידושים האינסופיים שסביבו.

 

"לך רק עשור אחורה: ציוצים נעשו על ידי ציפורים, אף אחד לא חיבר בין הפייס לבוק, לאיש לא היה טלפון חכם שחיבר אותו לעולם באופן שבו אנו מחוברים כיום. אנחנו חיים את המהפכה הזו, ומי שחי אותה טוב מכולם הם הצעירים. הבעיה היא שהעולם שסביבם זקן. העולם הזה בנה מוסדות שכבר לא מתאימים למהפכה הזו.

 

"זה דומה לאופן שבו המהפכה החקלאית העלימה את מודל הציידים־לקטים מהעולם, או לאופן שבו המהפכה התעשייתית ערערה כמעט את כל סדרי העולם הישנים. אנחנו בעיצומה של מהפכה, אבל המוסדות הארכאיים שסביבנו עדיין לא מבינים איזה שינוי בתפיסת העולם המיושנת שלהם נדרש, ועד כמה הוא קיצוני. מוסדות כמו ממשלות, אוניברסיטאות, חברות מסחריות - רובם המוחלט תקועים עדיין באותם מודלים שיצרה המהפכה התעשייתית. הם בוודאי היו טובים לפני 200 שנה, ואולי אפילו שירתו אותנו עד לפני שלושה עשורים, אבל הדור הזה, שנולד אחרי 1979 והוא באיזשהו אופן מחוסר עתיד, הוא תוצר של כשל מהותי מצד כל המוסדות האלו, שלא התאימו את עצמם למהפכה הנוכחית".

 

"מערכת החינוך היא הנושאת העיקרית באשמה"

 

תומס פרידמן, מחבר "העולם הוא שטוח" וכותב בעל שם עולמי, מאשר את מה שרובינסון יודע. זוכה פרס הפוליצר כתב השנה בטורו ב"ניו יורק טיימס" כי "אלה שממתינים לזמן שבו המיתון יסתיים כדי שמישהו יעניק להם עבודה, עלולים להמתין הרבה יותר ממה שהם מצפים. בנייה מחדש של הקהילות, במיוחד של החלק הצעיר שלהן, שנפגע מהמשבר הזה, תדרוש דמיון, יצירתיות וחדשנות.

 

"יצירת משרות חדשות עבור מיליוני צעירים הנכנסים לשוק העבודה מדי שנה היא מרכיב קריטי ביצירת כלכלות עשירות יותר. לא מדובר פה רק בכמות, חשובה מכך היא האיכות של המשרות הללו. אלה שיש להם את היכולת לדמיין שירותים והזדמנויות חדשות, ודרכים חדשות לגייס עובדים, הם האנשים שלהם אנו זקוקים. האנשים בעלי האומץ להמציא דרכים חכמות וחדשות יותר כדי לבצע עבודות ישנות, ליצור שירותים חדשים וחסכוניים באנרגיה, שמסוגלים למשוך לקוחות מחדש ולשלב טכנולוגיות חדשות בענפים מסורתיים - הם אלה שיגרמו לפריחה מחודשת בכלכלות שלנו".

 

"וזה בדיוק העניין", מסכם רובינסון. "אותו מנוע צעיר של חדשנות ויצירתיות הוא כרגע משותק ברובו. בעיניי, מערכת החינוך היא הנושאת העיקרית באשמה. אנחנו חייבים לשנות את מערכת החינוך הליניארית המסורתית. חייבים ליצור שינוי במטאפורות ובסגנון העבודה שלה. העידן התעשייתי תם מהרבה בחינות, אבל המודל של החינוך כיום מושתת על דגם שדומה לפס ייצור, עם רצון לסטנדרטיזציה - אלו מושגים של המהפכה התעשייתית.

 

"המושגים שבהם אנחנו צריכים להשתמש כיום הם פרסונליזציה, אורגניות וקיימות. במידה מסוימת אנו צריכים לחזור למודל החקלאי, לא זה של החקלאות התעשייתית, אלא לזה של החקלאות המסורתית, שמתייחסת לכל אורגניזם בנפרד ובהתאם לדרישותיו אבל רואה בו גם חלק מקהילה, מבחינה ומטפחת קשרים סימביוטיים מועילים ויוצרת מכלול של תנאים לטיפוח מצוינות. צריך לזכור שכפי שכל אורגניזם חקלאי מחזיק במצוינות משלו, כך גם כל אדם מחזיק בכישרון ייחודי, ביצירתיות בתחום מסוים. אם נדע ליצור תנאים שבהם אנשים צעירים במערכת החינוך יוכלו לחבר בין הכישרון היצירתי שלהם לתשוקה לטפח אותו, נקבל עולם מדהים של צמיחה וחדשנות, לצד עובדים בעלי שביעות רצון עצומה. צריך רק כמובן לשלם להם בהתאם".

  

מאהל מחאה בלונדון. "הערכים שמגדירים היום הצלחה הם בעיקר חומרניים" מאהל מחאה בלונדון. "הערכים שמגדירים היום הצלחה הם בעיקר חומרניים" צילום: בלומברג

 

"היעדר יצירתיות וגמישות הרסני לארגונים"

 

את תוצאות המערכת שרובינסון מזהיר מפניה אנו רואים כיום, זמן שבו העסקים הם ממש לא כרגיל. "אנחנו לא צריכים רק אחוז גבוה יותר של ילדינו שייסימו תיכונים ואוניברסיטאות, כלומר יותר השכלה, אנחנו גם זקוקים לכך שההשכלה הזו תהיה נכונה יותר. בפני מערכת החינוך עומד אתגר כפול: שיפור קריאה, כתיבה וחשבון בד בבד עם שיפור היזמות, החדשנות והיצירתיות. אנחנו לא נחזור לימים טובים מבלי לתקן את מערכת החינוך שלנו, כפי שלא נחזור אליהם מבלי לתקן את המערכת הבנקאית".

 

הדברים האלה של רובינסון מתיישבים היטב עם תובנות הצומחות בקרב חברות מסחריות בעשור האחרון, ולפיהן היכולת לחדש ולהטמיע שינויים היא לא מותרות אלא צורך. ב־2010 פרסמה ענקית המחשוב יבמ את הדו"ח השנתי שלה על "מיקסום של מורכבות", ובו נכתב כי "העולם הופך למקושר באופן רב ממדי וברמות עמוקות יותר מאשר היה אי־פעם. ריבוי הקישורים וריבוי התלות בין המערכות הם האלמנטים החשובים ביותר להבנת העולם העסקי כיום".

 

במקביל, הדו"ח קבע כי ארגונים גלובליים אינם ערוכים להתמודד עם ההתפתחויות המהירות של המורכבות הזו.

"הבעיה היא שהדור הזה, שכולל מיליוני צעירים שמסוגלים ליצור שינוי מהותי בתפיסה היצירתית של ארגונים, לא מסוגל להשתלב בהם. הארגונים האלה יסבלו", מבטיח רובינסון. "התוצאות של היעדר יצירתיות וגמישות הן הרסניות עבור ארגונים. ההיסטוריה רצופה בדוגמאות של חברות, ארגונים ותעשיות שלמות שנטרפו על סלעי השמרנות וחוסר הגמישות. הן נתקעו בהרגלים ישנים ופספסו את גל השינוי שנשא חברות חדשניות יותר קדימה.

 

"כשאתה בודק את 500 החברות הגלובליות המובילות אתה מגלה כי שלוש החברות המובילות כיום הן אמריקאיות. לפני עשור עמדו בראש הדירוג חברות יפניות, ובעוד עשור נראה ששלוש המובילות יהיו חברות סיניות. החברות היפניות היו קורבנות של שינוי אקלימי: האקלים העולמי סביבן השתנה מהר יותר מהן, וכתוצאה מכך הן שילמו את המחיר.

 

"כדי להנהיג תרבות אמיתית של חדשנות ויצירתיות, כפי שאני מצפה שתצמח מהדור הצעיר של היום, צריך להתחולל שינוי רדיקלי גם במוסדות של אותה תרבות - אם זה בנקים, תאגידים או מערכת החינוך - ובסגנון ההנהגה של תרבות כזו. תרבות שלא מאמצת שינוי ולא מפתחת את הדמיון שלה נועדה לקריסה, ומי אם לא האנשים הצעירים יעניקו לנו את היכולת הזו, להתגמש ולהשתנות. השאלה היא איך הם יעשו את זה כשהם יוצאים ממערכת חינוך שמבקשת לעשות להם תהליך של סטנדרטיזציה ולדכא את היצירתיות שלהם. זאת מהותו האמיתית של משבר אבטלת הצעירים: הם יוצאים ממוסד שמבקש לראות בהם אלמנטים של פס ייצור אל עולם עבודה שמסרב לאמץ חדשנות. פלא שהם מתוסכלים ויוצאים לרחובות?"

 

"ערכים משתנים כשאנחנו משתנים"

 

המעניין הוא שאי־שביעות חברתית, תאגידים וחדשנות הם כולם חלקים של אותו מעגל המתגלגל זה עשרות שנים. "זאת תופעה מאוד שכיחה בהיסטוריה של תאגידים, שבה כל חדשנות שמסכנת את השחקן הדומיננטי בשוק באותו זמן נתקלת מיד במתקפה מצד התאגיד המבוסס", טען טים וו, פרופסור למשפטים באוניברסיטת קולומביה בראיון ל"כלכליסט" השנה. התהליך הזה כמובן מתרחש גם היום: שונאי החדשנות מנסים לשמור על הסטטוס קוו, אבל בדרך יוצרים סטגנציה של שווקים שלמים ואף תורמים לאבטלה, כי כשאין חדשנות אין גם משרות חדשות. התוצאה בחלק גדול מהמקרים היא שהצעירים, חלקם מוכשרים ובעלי השכלה גבוהה, מסוגלים במקרה הטוב להשתלב בתעשייה - אבל מוצאים אותה מתסכלת ואטומה. במקרה הרע הם כלל אינם מסוגלים למצוא מעסיק.

 

עם זאת, השינוי התפיסתי הולך ומחלחל אט אט לארגונים, שמבינים שהם זקוקים ליצירתיות כדי לשרוד. ההבנה הזו אפילו מחלחלת למערכת החינוך, אבל לטענת רובינסון זה קורה מעט ולאט מדי. "ישנם דברים מופלאים שמתרחשים", הוא אומר, "יש אפילו מודלים שמחלחלים מעולם העסקים אל מערכת החינוך, כמו זמן ה־20% שגוגל מעניקה לעובדים שלה, זמן חופשי לעבוד על אילו פרויקטים שהם רוצים. אפילו ימי פדקס - 24 שעות מרתון עבודה חופשית - הופיעו במערכת החינוך".

 

אתה מדבר על לעודד יצירתיות, אבל זו לא תמיד מבטיחה הצלחה.

"האתגרים של מערכת החינוך הם עצומים", מודה רובינסון. "גם אם נצליח לעצב וליישם מערכת חינוך שמטפחת את הכישרון של האינדיבידואל, את היצירתיות שלו, מי מבטיח לנו שכל זה לא ילך לאיבוד בעולם העבודה? הערכים שמגדירים כיום הצלחה הם בעיקר חומרניים, הצלחה נתפסת תמיד כהצלחה כלכלית. החמדנות הפכה למושג לגיטימי ולדרך פעולה של עסקים רבים, וזה משהו שנתפס כיום כנורמטיבי. אז אם אתה מוציא ממערכת החינוך אנשים שטופחו למקסם את הכישרון שלהם, איך תבטיח להם גם פרנסה בעולם שסוגד לחומרנות ומוצא אותה רק בכמה אפיקים עיקריים? איך תשמור על הילדים האלה שלא לצאת למרדף אחרי החלומות שהעולם החומרני־קפיטליסטי מוכר כיום לצעירים ברחבי הגלובוס?"

 

איך באמת?

"ערכים משתנים כשאנחנו משתנים. זהו שינוי הדדי. עכשיו למשל תנועות כמו 'כיבוש וול סטריט' גורמות למודלים חדשים של ניהול עסקים לתפוס תאוצה. ככל שאנשים נחשפים יותר לשינוי הערכי הזה, כך גם הוא מחלחל לתחומים נוספים. צריך לזכור שלא מדובר כאן בערכים חדשים, אלא בכאלה שקיימים משחר האנושות. אנחנו רק צריכים להזכיר אותם לעצמנו, להפסיק עם הסרקזם והציניות ולמצוא דרכים חדשות ליישם אותן בחיינו. זהו מעגל קסמים ואנחנו יכולים להשפיע על רכיביו".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x