הממלכה המיוחדת

בשבת הקרובה, ב־11 בבוקר, תגיע ההתרגשות בלונדון לשיאה, כשתהלוכת ענק בת 6,000 איש תצא ממעונו הרשמי של "הלורד מאיור" - האיש שעומד בראש הסיטי של לונדון, הרובע הפיננסי של הבירה הבריטית, שהוא למעשה עיר עצמאית, והמרכז הפיננסי הבינלאומי הגדול בעולם.

הטקס הזה, שמכונה "הלורד מאיור שואו", נערך מדי שנה כבר 800 שנה ללא הפרעה, מה שהופך אותו למצעד האזרחי הוותיק ביותר בעולם. התהלוכה שתצעד בו השנה תכלול 220 כלי רכב, 71 קרונות, 13 תזמורות ו־21 כרכרות. בכרכרה המפוארת ביותר, שנבנתה לפני 254 שנה תמורת סכום ששווה היום ל־200 אלף דולר, יישב דיוויד ווּטון, הלורד מאיור החדש, שהאירוע נועד בעצם לחגוג את כניסתו לתפקיד. לכרכרה יירתמו שישה סוסים, שניים פחות מהכרכרה של המלכה.

לוח הזמנים, במיטב המסורת הבריטית, מדויק עד לרמת השנייה: בשעה 12:19:17 יקבל ווטון ברכה מראשי קתדרלת סנט פול על מדרגות המבנה העתיק. על פי התוכנית הרשמית, הלורד מאיור ישהה על מדרגות הקתדרלה שש דקות בדיוק. משם הוא ימשיך לבית המשפט המלכותי, שאליו יגיע ב־12:38:42. בבית המשפט יישבע הלורד מאיור אמונים למלכה, בטקס שיארך שעה ו־21 דקות. לאחר מכן הוא יצטרף לסוף התהלוכה ויחזור למעונו הרשמי בכרכרה. הטקס יסתיים במופע זיקוקים ענקי על גדות נהר התמזה. חצי מיליון בני אדם יגיעו לצפות בתהלוכה המפוארת בסיטי, ועוד מיליונים יראו אותה בבי.בי.סי.

הלורד מאיור היוצא, מייקל בר, בטקס כניסתו לתפקיד אשתקד. המצעד האזרחי הוותיק בעולם צילום: רויטרס

חגיגת הענק הזאת מובנת, כשזוכרים שהסיטי היא הלב של תעשיית הפיננסים העולמית. רשימה חלקית של החברות שנמצאות כאן תכלול את גולדמן זאקס, בנק אוף אמריקה, לוידס, דויטשה בנק, KPMG, וכמובן הבנק המרכזי של אנגליה והבורסה של לונדון. בשעות הערב הרחובות מתמלאים בעושר השפות והמבטאים של עובדי החברות הגלובליות שהקימו כאן את משרדיהן.

אבל הסיטי היא הרבה יותר מכור היתוך בינלאומי של המגזר הפיננסי. מאחוריה עומד "התאגיד של לונדון" (Corporation of London) - גוף עוצמתי בן אלף שנים, שהיקף סמכויותיו, מעמדו והשפעתו הוא תופעה ייחודית וכמעט בלתי נתפסת. מדובר בשילוש בלתי אפשרי: רשות מקומית (שנשלטת בידי תאגידים באופן חוקי לגמרי), שהיא גם חברת לובינג (שממנה משקיף משלה בפרלמנט), שהיא גם גוף השקעות עם קופת מזומנים כה עמוקה, שמעטים יודעים איפה היא נגמרת (ולא מדווחת לאף אחד). בראש התאגיד הזה עומד הלורד מאיור, שלפקודתו עומדת משטרת הסיטי, שפועלת בנפרד מהמשטרה ביתר חלקי העיר.

על מעמדו של התאגיד מעידה המסורת שקובעת שכאשר המלכה מבקשת להיכנס לסיטי, עליה לחכות ללורד מאיור. הלורד מאיור מגיע ומושיט למלכה את חרבו, והיא בתורה נוגעת בחרב. הטקס מסמל את נאמנותו של הלורד מאיור למלכה, אבל בו בזמן משמש תזכורת רועמת למגבלות הכוח שלה בסיטי.

אבל הדבר המדהים הוא שדבר קיומו של התאגיד של לונדון אינו סוד, ובכל זאת, מעט מאוד אזרחים בריטים שמעו על התאגיד, ומעטים מהם מודעים להיקף הכוח וההון שהוא מרכז, ולאתגר שהוא מציב לדמוקרטיה בבריטניה. השורשים של התאגיד נעוצים עמוק מדי במסורת הבריטית מכדי שמישהו יעז לקרוא עליהם תיגר - לפחות עד לאחרונה.

מקלט המס הגדול בעולם "הם לא מדווחים לאף אחד"

"מה שמיוחד בתאגיד של לונדון הוא שזה סוד גלוי", אומר ל"מוסף כלכליסט" ניקולס שקסון, מחבר הספר "איי המטמון: מקלטי מס והאנשים שגנבו את העולם". "באתר שלהם יש כמויות עצומות של מידע. הבעיה היא שאף אחד לא שם לב לזה. זה קיים כל כך הרבה זמן שאנשים לוקחים את זה כמובן מאליו. התאגיד פשוט לא מתיישב עם הצורה שבה אנחנו רואים את העולם המודרני, אז אנשים פשוט מתעלמים מזה".

שקסון מסביר שתהלוכת "הלורד מאיור שואו" היא הדבר היחיד שרוב הבריטים שמעו מהתאגיד, אבל יש לו צדדים רבים אחרים: "לתאגיד יש נכסים שהוא רכש במשך מאות שנים. הם אומרים שזה עסק פרטי והם לא חייבים דין וחשבון לאף אחד. לאורך ההיסטוריה הם ארגנו מימון לממשלות ושליטים. התאגיד עצמו מעולם לא היה בחובות, כך שהוא מעולם לא נדרש לתת דין וחשבון על הפעילות שלו. ככה זה עובד".

קו הרקיע של הסיטי. המרכז הפיננסי הבינלאומי הגדול ביותר בעולם צילום: אימג'בנק / Gettyimage

דוגמה עדכנית לסירוב של התאגיד להתיישר עם נורמות חיצוניות אפשר למצוא במאבקם של עובדי הניקיון בגילדהול, היכל העירייה העתיק של הסיטי. בקיץ האחרון פתחו העובדים בשביתה כיוון שהתאגיד סירב לשלם להם "שכר מחיה" של 8.3 ליש"ט לשעה, כנהוג במרכז לונדון; במקום זאת הוא שילם להם שכר מינימום של 5.93 ליש"ט, ללא פנסיה וחופשות מחלה. "הסיבה לתשלום שכר העוני היא שאנשי התאגיד לא מחויבים לתת דין וחשבון לאף אחד - והם אכן לא עושים זאת", מסביר לורד מוריס גלאסמן, חבר בית הלורדים מטעם הלייבור ואחד האנשים המקורבים ביותר למנהיג המפלגה אד מיליבנד.

האופי הלא מתערב והעצמאי להדהים של הסיטי הוא גם מה שהפך אותה, בעיני רבים, למקלט מס. שקסון, למשל, טוען כי הסיטי עומדת במרכזה של רשת קורי עכביש שמרכזת כסף ממקלטי מס - רבים מהם הם מדינות חסות של ממשלת הוד מלכותה. על פי ההשקפה הזאת, במחצית השנייה של המאה ה־20 העבירו בנקים רבים, בעיקר אמריקאים, חלק מהפעילות שלהם לסיטי. הסיבה העיקרית למהלך היתה רגולציה, ובעיקר היעדרה: בעוד הרגולטור האמריקאי הפגין קשיחות כלפי הבנקים, בסיטי כל הפרה הסתיימה לכל היותר בהזמנה לכוס תה בבנק המרכזי.

כך הפכה הסיטי למרכז פיננסי בינלאומי, שאיננו מטפל בכסף של בריטניה בלבד, אלא של העולם כולו. לדוגמה, הפעולות שגרמו להפסדי הענק של ענקית הביטוח האמריקאית AIG, ולאחר מכן לקריסתה, בוצעו בסיטי. בנק ההשקעות האמריקאי ליהמן ברדרס השתמש בפירמת עורכי דין מהסיטי כדי להוציא באופן זמני 50 מיליארד דולר של נכסים רעילים מהמאזן שלו, לאחר ששום פירמה אמריקאית לא הסכימה לבצע מהלך דומה.

מאהל המחאה ליד קתדרלת סנט פול. מוציאים את התאגיד מהארון ההיסטורי צילום: בלומברג

עירייה בשליטת התאגידים "יש בחירות, אבל הן מבוימות"

אבל זה אפילו אינו קצה קצהו של הצל שאופף את הסיטי. המאפיין האנטי־דמוקרטי ביותר של התאגיד של לונדון הוא העובדה שהוא מנוהל, הלכה למעשה, על ידי חברות הפיננסים הבינלאומיות. במילים אחרות, הסיטי היא פלוטוקרטיה - שלטון ההון.

במה דברים אמורים? בסיטי עובדים 300 אלף בני אדם, אבל מתגוררים בה רק 9,000 איש, רובם בקומפלקס אחד בצפון הרובע. בגלל מספר התושבים המועט, נקבע שגם לעסקים הפועלים בסיטי תהיה זכות הצבעה, לפי מפתח של מספר העובדים שהם מעסיקים בשטח הסיטי. שיטת החישוב הזאת מקנה לתאגידים הפיננסיים רוב מוחץ של הקולות, כך שבעצם גולדמן זאקס ודויטשה בנק מצביעים בבחירות לרשות מקומית באנגליה. "יש בחירות, אבל במידה רבה הן מבוימות", מסביר שקסון. "בדרך כלל אין תחרות. זה מועדון סגור לג'נטלמנים ותיקים: יותר מ־800 בני אדם החזיקו במשרת הלורד מאיור, ומתוכם היתה רק אשה אחת".

אם זה לא מספיק, ב־2002 שינתה ממשלתו של טוני בלייר את הליך הבחירות בסיטי באופן שהגדיל את כוחם של הגופים הפיננסיים על חשבונם של התושבים. רק שני אנשים ניסו אז למחות על השינוי בפני בית הלורדים: וויליאם קמפל־טיילור, כומר אנגליקני, וגלאסמן, אז מרצה יהודי באוניברסיטת לונדון מט.

"אין כאן מאזן כוחות", מסביר גלאסמן בראיון ל"מוסף כלכליסט". "חישוב המצביעים נעשה על פי מספר העובדים, אבל לעובדים עצמם אין זכות בחירה. התוצאה היא שהליך הבחירה נערך עבור בעלי החברות. זה ייצוג טהור של הון, ללא ייצוג לעובדים".

שקסון. "מועדון לג'נטלמנים ותיקים"

ב־2002 יצאת נגד המצב הזה.

גלאסמן צוחק. "בוא נאמר שזה לא עבד".

מישהו הפעיל עליך לחץ לשנות את דעתך?

"פשוט התעלמו ממני. לא לקחו אותי ברצינות".

מה אתה רוצה לשנות בסטטוס של הסיטי?

"לסיטי יש את כל הנכסים, הפריבילגיות והזכויות של עיר גדולה ועתיקה. שאר לונדון, שבה כולנו חיים, היא בעצם לא עיר, אלא רשות מקומית. מה שאני רוצה לראות הוא הרחבה של הסיטי של לונדון לכל שטחי לונדון (במתכונתה הישנה — י"ב) כדי שנוכל לתת חיים חדשים לדמוקרטיה".

הנושא הזה נמצא על סדר היום של הלייבור?

"לא. כשהלייבור קמה היא התחייבה להרחיב את הסיטי ללונדון כולה, אבל משהו אבד בדרך".

חברת אחזקות מסתורית "200 מיליון ליש"ט מהריבית"

התאגיד של לונדון מורכב מ־108 גילדות (Livery Companies), ובהן גילדת יצרני השריון והפליז, גילדת קולעי הסלים, גילדת הנפחים, גילדת יצרני החצים והקשתות וגילדת יצרני המחטים - רבות מהן הפכו מאיגודים מקצועיים לארגוני צדקה. הלורד מאיור היוצא, מייקל בר, הוא חבר בגילדת סוללי הדרכים. את התאגיד עצמו מנהלים "שריפים" ו"אלדרמנים" שנקבעים משורות הגילדות עוד מאז ימי הביניים, ותפקידם לא השתנה מהותית מאז.

אבל התאגיד הוא לא רק איגוד של גילדות שמנהל עיר: במקביל הוא מתפקד כחברה פרטית לכל דבר, שמחזיקה פורטפוליו של נכסים שמעטים יודעים מה הוא כולל. לדברי גלאסמן, התאגיד מרוויח 200 מיליון ליש"ט בשנה (320 מיליון דולר) רק מתשלומי ריבית, אבל אין דרך לדעת את ההיקף המדויק של עושרו.

דוגמה מייצגת לנכס בפורטפוליו של התאגיד מהווה השוק העתיק בספיטֵלפילדס, מרחק כמה צעדים מחוץ לגבולות המוניציפליים של הסיטי. המתחם כולל כיום שוק מקורה יפהפה של עתיקות, אופנה ואוכל. הלורד מאיור היוצא, בר, משמש גם מנכ"ל החברה שמנהלת את המתחם ואחראית לשיפוצו ולפיתוחו.

הלובי של הכסף הגדול "מגנים על ענף הפיננסים"

המצב שבו רשות מקומית היא בעלים של שטח מחוץ לגבולותיה מתאפשר בזכות המעמד המיוחד של הסיטי. "זה קרה כיוון שזה לא מתאים למודל של אף אחד", מסביר שקסון. "אין דבר כזה בעולם: זה מוסד שהוא גם רשות מקומית וגם ארגון לובינג ענקי לליברליזציה פיננסית. הלורד מאיור עושה סיבובי לובינג בעולם, ויש לו הרבה קשרים מיוחדים בבריטניה (השנה הוא ביקר בישראל ופתח את המסחר בבורסה - י"ב)".

בהיבט הזה, הלורד מאיור מזכיר את נשיא המדינה בישראל: הוא מדלג בעולם בשירות התאגיד (שנשלט, כזכור, על ידי ענף הפיננסים העולמי) ופועל בקרב קובעי מדיניות, במטרה מוצהרת לדאוג לאינטרסים של שולחיו, חברות הפיננסים.

זה עוד לא הכל: מתברר שהתאגיד ממנה לוביסט־משקיף מיוחד לפרלמנט הבריטי, שנקרא רממברנסר. הרממברנסר הוא הלוביסט המגזרי הראשון בעולם (התפקיד מאויש עוד מ־1571), והוא האדם היחיד שאינו משתייך לפרלמנט הבריטי אך רשאי לעבוד באולם המליאה. מקום הישיבה הקבוע שלו, ליד יושב ראש הפרלמנט הבריטי, מבהיר עד כמה מעמדו מבוצר.

לפי אתר האינטרנט של התאגיד, הרממברנסר אחראי על "שמירת והאדרת הסטטוס של הסיטי ושמירה על זכויותיה המוכרות". וזה בדיוק מה שהוא עושה: תפקידו הוא להגן על האינטרסים של הסיטי ולדאוג שחקיקה שתפגע בה לא תעבור בבית הנבחרים. הפעילות הזאת שלו מתבצעת, מטבע הדברים, בעיקר מאחורי הקלעים, ואינה מתועדת, אבל שקסון מציין בספרו שני נושאים שבהם התערב הרממברנסר: בראשון הוא התנגד להטלת מגבלות על קרנות גידור, ובשני הוא פעל נגד הגבלת המסחר בנגזרים - שניהם תחומים חשובים מאוד עבור הסיטי.

ההון מול המחאה "עכשיו הם ישלפו ציפורניים"

בכל אלף שנות קיומו, התאגיד של לונדון מעולם לא היה מאוים כפי שהוא כיום, כאשר תנועת המחאה הלונדונית, ובלבה המאהל שליד קתדרלת סנט פול, מאיימת להוציא את התאגיד מהארון לראשונה בהיסטוריה שלו. "רוב הבריטים שמעו שללונדון יש ראש עיר (מאיור) וגם לורד מאיור", אומר שקסון, "אבל לרובם אין מושג מה ההבדל. הם צריכים להבחין בזה, וכעת אנחנו נמצאים בתחילת התהליך".

התאגיד כבר עתר נגד מאהל המחאה ודרש לפנות אותו, אבל בשבוע שעבר הוא משך את העתירה, לאחר שראשי קתדרלת סנט פול הודיעו כי יאפשרו למאהל להמשיך להתקיים. נציגי התאגיד נפגשו עם אנשי המאהל, והודיעו להם כי אין להם התנגדות שיישארו שם עד סוף 2011. עם זאת, הכיכר הסמוכה לגילדהול, היכל העירייה, נחסמה לחלוטין, ואי אפשר אפילו לדרוך בה. מאבטחים עומדים מאחורי מחיצות מתכת ומסתכלים על העוברים והשבים. החשש הוא שינסו להקים מאהל נוסף מול היכל העירייה - מהלך שלסיטי יהיה קשה מאוד להתמודד איתו.

מאחורי המאבק לשינוי פניו של תאגיד לונדון עומד גם הרצון להחזיר את התאגיד לשורשיו האמיתיים. שטח הסיטי, שמכונה גם "המייל המרובע", הוא שטחה של לונדון העתיקה, שהוקמה על ידי הרומאים, נקראה לונדוניום והיתה מוקפת בחומה. חלק מהחומה עדיין עומד, ואפשר לראותו ליד תחנת הרכבת ברביקן.

"העובדה שמדובר בנוהג עתיק לא אומרת שהדיון בו לא רלבנטי", אומר הכומר וויליאם קמפל־טיילור, שהוביל עם גלאסמן את הקמפיין נגד התאגיד של לונדון. "במקור התאגיד של לונדון היה משהו מאוד יפה ודמוקרטי, שייצג את האזרחים של לונדון. המסורות האלה של דיון דמוקרטי הועלמו על ידי בעלי ההון. הן נשבּו על ידי אינטרסים שמקדמים מודל של קפיטליזם שהכניס את כולנו לצרות. זה גורם לתוהו ובוהו".

מי אחראי לזה?

"האנשים עצמם הם בסדר גמור, אבל רוחו של תאגיד לונדון היא אפלה. היא מקדמת דרך של הסדרת יחסים כלכליים שמעודדת תאוות בצע ונטייה להלאים את המחיר ולהפריט את הרווח".

"לונדון", מוסיף גלאסמן, "היא העיר הדמוקרטית הוותיקה ביותר בעולם, מ־1911. במקור, הסיטי היתה אמורה לייצג את הדמוקרטיה, ולא את בעלי ההון, אבל במרוצת הזמן הגוף הזה נעשה ארגון לובינג למגזר הפיננסי. זה סיפור מטורף.

"לכסף של הסיטי יש עבורי חשיבות משנית; מה שחשוב יותר הוא המורשת של דמוקרטיה והמסורת של אזרחות אמיתית, שהחלה עוד בתקופת הרומאים. לסיטי היה תפקיד מרכזי בהתנגדות למלך ובקבלת המגנה כרטה, והלורד מאיור היה אחד הברונים שאילצו את המלך ג'ון לצמצם את זכויותיו".

העימות הזה, בין התאגיד של לונדון לפעילי המחאה החברתית־כלכלית הבריטית, יגיע לשיאו מחרתיים, ב"לורד מאיור שואו", בעת שראש התאגיד של לונדון יתייצב על מדרגות קתדרלת סנט פול המוקפת בכ־200 אוהלי מחאה. תמונתה של הכרכרה מצופת הזהב חולפת על פני המאהל והשלט הענקי "קפיטליזם הוא משבר" בוודאי תהיה סוריאליסטית. יושבי המאהל מתכננים תגובת נגד "פרובוקטיבית ולא אלימה".

התאגיד מודע לניגודיות הזאת, ולבעייתיות שהיא מייצרת עבורו. בזמן האחרון הוא החל להדגיש, למשל, את העובדה שהוא מעורב בפרויקטים רבים של צדקה: בין היתר הוא אחראי, למשל, על אחזקת האמסטד הית', אחד הפארקים היפים בלונדון, שנמצא מחוץ לגבולות הסיטי. נוסף על כך הוא מספק מימון לכמה בתי ספר בשכונות הסמוכות. "זה כמו משפחה מאוד־מאוד עשירה שחשבה שאיש לעולם לא יגלה מאיפה הכסף שלה, אז עכשיו היא נותנת המון כסף לצדקה", אומר גלאסמן. "אבל בעצם את כל הכסף הזה הם גזלו מהעם".

איך הם מתכננים להדוף את הלחץ?

"ברגעים אלה נראה לי שהם מתחבטים מה לעשות. מעולם הם לא קיבלו כל כך הרבה תשומת לב, ועכשיו הזרקור הציבורי מופנה אליהם.

"לונדון היא לא עיר של טיפשים. אני חושב שזו הזדמנות אדירה לשינוי. צריך לזכור שבאנגליה נלחמנו בפשיזם, מחוץ ומבית. אנחנו מדינה דמוקרטית".

אז מה התאגיד עומד לעשות?

"אין להם מושג. הם כמו ילד אוטיסט שלא היה צריך להצדיק את עצמו בפני אף אחד, ופתאום אנשים מתחילים לשאול שאלות, אז הם אומרים: 'לא! לכו מפה! לכו מפה!'".

"התאגיד של לונדון לא השתמש בשיניים ובציפורניים שלו להגנה עצמית במשך הרבה מאוד זמן", אומר שקסון. "נראה לי שאם הדברים יתחילו להיות רציניים יותר, הם יתחילו לנצל את הקשרים שיש להם בלונדון כדי להגן על עצמם. עוד לא ראינו את מלוא הכוח שלהם".