$
27.10.11

כשאבי התייחס לשופטי העליון כמו לאלוהים אמי אמרה לו: "שופט עליון יש רק למעלה"

עו"ד רם כספי, שותף מנהל במשרד עו"ד כספי ושות': "בשנות השמונים אבי חזה: 'יום אחד תהיה פה מחאה חברתית, ואני אעמוד בראשה'"

נולדתי בעיר העתיקה בירושלים. מצד אבי מיכאל אני דור שביעי בארץ (שורשיו הם מלטביה); מצד אמי, עדה תמרי, דור שמיני. עץ השורשים המשפחתי שלי, עד כמה שהצלחתי לאתר, מגיע ל־1728. כשפגשתי את סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלסטיני, ושאלתי אותו מי הפלסטיני האמיתי בינינו, הוא אמר לי בלי היסוס: 'אתה'. סבי שלח את אבי, שהיה סוציאליסט ורצה להיות קיבוצניק, ללמוד משפטים באנגליה. הוא אמר לו: 'רוצה להיות קיבוצניק? אין שום בעיה, אבל לפחות עם מקצוע ביד'. כך הפך אבי למשפטן שמעריץ את המערכת המשפטית הממסדית. הוא אפילו אמר לי: 'בשם הנימוס, לעולם אל תפנה לשופט את גבך כשאתה יוצא מן האולם'. כשדיבר על 'שופטים עליונים' (בקיצור), שהיו בעיניו בדרגה של אלוהים, אמי עצרה אותו ואמרה: 'שופט עליון יש רק למעלה'.

 

1942. רם כספי, בן שלוש, עם אביו מיכאל בירושלים 1942. רם כספי, בן שלוש, עם אביו מיכאל בירושלים

 

"למדתי בגימנסיה העברית רחביה באותה כיתה עם רובי ריבלין, עמוס עוז ושמעון מזרחי. אני זוכר שהמורה סידרה את הכיתה לפי גובה, והנמוכים ישבו בשורה הראשונה. עמוס, שמעון, רובי ואני ישבנו שם. כשריבלין צמח קצת הוא הצליח לעבוד לשורה האמצעית, אבל אני לא זזתי מהשורה שלי.

 

"בתקופת הצנע אבי הזהיר את אמי: 'אני לא מוכן לקנות שום מוצר ב"שחור", רק מה שכלול בתלושים של ההקצבה'. הקצבת הביצים המשפחתית היתה ביצה אחת לשבוע, אז אמי, עקרת בית, בישלה אותה וחילקה לשלושה חלקים עבור שלושת הילדים. לחלק לשניים זה קל, אבל לשלושה זה קשה, כי אף פעם השליש לא יוצא זהה. באחת הארוחות שאלתי את אמי למה אני מקבל את השליש הקטן. היא אמרה בפשטות: 'כי אתה הכי גדול'. אמא היתה אשה מאוד צנועה, שחינכה להסתפקות במועט.

 

"כשאבי עבר לפרקטיקה פרטית ונהיה אדם אמיד, עדיין הרגיזה אותו מאוד התייחסות המדינה למוסדות התנועה הקיבוצית, המושבים ומוסדות העובדים. הוא חשב שיש להם זכות קיום גם לאחר שהמדינה קמה, ושהמדינה יוצרת חבית חומר נפץ. בשנות השמונים הוא אמר לי: 'דע לך שיום אחד תהיה פה מחאה חברתית ואני אעמוד בראש המוחים'. אבי שימש גם סגן ראש עיריית תל אביב לענייני חינוך במקביל לפרקטיקה הפרטית, וטען: 'לא נותנים פה לילדים שוויון הזדמנויות. הבערות תנציח את העוני'.

 

"תמיד הייתי קשור מאוד לאבי. הייתי מוכן לציית לכל מה שאמר. אף על פי שביצעתי כל מה שרצה, אבי כמעט אף פעם לא התערב בדרך שבה פעלתי ונתן לי המון עצמאות. אפילו כשטעיתי זה לא ציער אותו. אם קיבלתי החלטות לא נכונות הוא אמר: 'עדיף לקבל עשר החלטות ביום, גם אם שתיים מהן מוטעות. מטעויות לומדים'. עם אמי זה סיפור אחר. עד גיל 89, שבו הלכה לעולמה, חיכתה לי בכל יום שישי לארוחת צהריים, ואם איחרתי ברבע שעה היא היתה יוצאת לרחוב וממתינה לי מודאגת על המדרכה. כשאמרתי לה: 'אמא, אני כבר בן 60, מה את דואגת?', היא אמרה לי: 'אל תדבר שטויות, אתה עדיין הילד שלי'".

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x