"סבי השפיע על הצבעת אורוגוואי באו"ם בעד הקמת מדינת ישראל"
יאיר סרוסי, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, בן 55, נשוי ואב לשתי בנות, מתגורר ברמת גן
אבי רפאל (פיפו) נולד באלכסנדריה. איש עדין, אידאליסט ואוהב ספר. בגיל שנתיים משפחתו השתקעה באורוגוואי. הוא בילה את נעוריו בתנועת נוער ציונית, והרעיון של הקמת מדינה יהודית הילך עליו קסם. הוא בא מבית ציוני, וסיפר תמיד בגאווה על סבי: 'סבך, שהיה ראש הקהילה היהודית באורגוואי, השפיע יחד עם חבריו לקהילה על העמדה של אורגוואי בהצבעה על הקמת מדינת ישראל באמצעות שיחות עם הנציג באו"ם שאותו הכיר היטב'.
הוא עלה לארץ במלחמת השחרור באוניית מתנדבים שארגן. עם תום המלחמה הצטרפה אליו חברתו, לימים אמי אליסה, שפקידי ההגירה בארץ הפכו לעליזה. הייתי ילד שלישי במשפחה וגרנו עד גיל 6 בהדר יוסף, שהיתה אז מעברת עולים. משם עברנו לרמת אביב.
1955. יאיר סרוסי, בן חצי שנה, עם אחותו רבקה (בת 5.5), אחיו אריאל (בן 3.5) והוריו רפאל ועליזה בהדר יוסף "אבא היה לחלוץ בתחום תעשיית הצבע ומומחה עולמי לצבעים ולציפויים, ובעיקר לתהליכי קורוזיה. אמא, שהיתה עקרת בית, היא זו שהתמודדה עם הגידול שלנו, וגם היתה הצד האמנותי בבית: ציירה, פיסלה והשתדלה שניקח חלק בעשייה הזאת. אבא שלי נראה תמיד כמישהו ממקום אחר. גם בקיץ לבש חולצה לבנה ועניבה, תמיד הקפיד על גינוני פתיחת דלתות וקרא לכל אדם באשר הוא, מגנן ועד מנכ"ל, 'מר' או 'גברת'. אבא, שהיה ממקימי התאחדות עולי אמריקה הלטינית, המשיך לעסוק בעידוד עלייה לארץ ונהג לומר: 'אם המשימה חשובה אז אין קשה מדי. אם זה חשוב עשה את זה'. הוא גם סייע לעולים במציאת עבודה. מאיר ניסנסון, מנכ"ל יבמ, אמר לי יותר מפעם אחת שאבא שלי 'אשם' בכך שהם הגיעו לישראל מארגנטינה.
"הדמות הנערצת על אבא שלי היתה דוד בן־גוריון. הוא תמיד חשב ש'לא היה מנהיג שקם לנו שהיה גדול מבן־גוריון, עם יכולת לקבל החלטות במצבים קשים'. יצירת יחסים דיפלומטיים עם סין לפני 50 שנה היא דוגמה ליכולת של בן־גוריון לראות רחוק, לזהות את הפוטנציאל כשאף אחד עוד לא הבין את החשיבות. אני חושב שנדבקתי ממנו בחיידק הבינלאומי, בתחושת הצורך לפתוח לישראל שווקים חדשים, להיות חלק מהעולם.
"אני זוכר שבגיל 84 אבי מעד ושבר חוליה בגב שעה שהלך לבדוק קורוזיה במסגרת עבודתו בנחל צין. בבית החולים התבוננו בתמיהה באיש בגילו שמדווח על תאונת עבודה. ניסינו לבקש ממנו שיפסיק לעבוד, אבל הבנו שאנחנו לא יכולים לעצור אותו ושיש עוד לא מעט אנשים שרוצים בעצתו. שעה אחרי מותו צלצל הנייד שלו, ובצד השני היה איש מעצ שביקש שיכין בדחיפות דו"ח. אני חושב לעצמי, כמה האיש הזה היה רלבנטי, לא רק בחיי משפחתו. כמה אנשים בגיל 87 יכולים לומר שחיפשו אותם דחוף מהעבודה?".
