$
25.8.11

עו"ד מיקי צלרמאיר: "מה שאמרו על זהבית כהן לא אמרו פה שנים על אף צורר"

עו"ד צלרמאיר, מבכירי עורכי הדין המסחריים בישראל ומי שמושך זה שנים בחוטים שמאחורי העסקאות הגדולות במשק, מספק את זווית הראייה שלו לקרבות שמתנהלים בימים אלה

גולן חזני ותומר זלצר 11:1225.08.11

לפני די הרבה שנים התייצב מיקי צלרמאיר לשירות מילואים בגבול הצפון. "זה היה חורף נורא, ואנחנו עלינו לקו על הגדר. בשיחת הפתיחה נכנס האוגדונר ואמר שהוא הולך לקרוע לנו את הצורה על כל פשלה קטנה ושהוא אישית הכניס לכלא 32 חיילים מהפלוגה שהחלפנו בקו. שבוע לפני סוף המילואים, בזמן נסיעה מבצעית של הזחל"מ שלנו, חטפנו טיל אר.פי.ג'י מהגדר. הנהג נהרג במקום, הזחל"מ שהיה מלא בתחמושת החל לבעור, וכל החבר'ה קפצו לתעלה להשיב אש. פתאום אני רואה את אחד החבר'ה עומד על הזחל"מ ומתחיל לירות על הגדר. אני צועק לו 'רד למטה, הזחל"מ תכף מתפוצץ', והוא בשלו, מנסה להוריד בעזרת שמיכה את המא"ג הרותח מההתקן. בסוף הוא יורד עם המא"ג, נשכב לידי ומתחיל לרסס את הגדר. ואז, פתאום, שתיקה. כולם בזעזוע אדיר ממה שקרה, ואז הוא אומר לי בשקט: 'נראה לי שמבחינת התחקיר אנחנו נצא בסדר'. אתם מבינים: בכל הדרמה הזאת, הוא חשב רק על האוגדונר הזה".

 

צלרמאיר נזכר בסיפור הזה כאשר השיחה עמו מגיעה לראש הממשלה בנימין נתניהו. "נתניהו הוא הססן, אני לא מכיר החלטה אחת שלו. הוא כל הזמן שוקל ושוקל ושוקל. אין לו עניין לעשות כלום: מה יוצא לו מזה? הממשלה שלו מזכירה לי כמה מועצות מנהלים שאני מכיר: כאשר המנכ"ל מביא תוכנית או השקעה לאישור חברי הדירקטוריון, שכמובן לא קראו את החומרים שהגישו להם מראש, תמיד נמצא אחד שנותן את נאום ה'עלינו לשקול בקפידה את היתרונות שיש בעסקה המוצעת ולא לשכוח ולו לרגע אחד את הסכנות. ואני רוצה שזה יהיה רשום בפרוטוקול'. אי אפשר כל הזמן להסס ולכסת"ח. הלו, ספטמבר עוד רגע פה! מישהו חושב על זה? מישהו מקדיש לזה מחשבה? אי אפשר לדחות את ההחלטה. משהו לא טוב קורה פה".

 

עו"ד מיקי צלרמאיר עו"ד מיקי צלרמאיר צילום: אבי פילוסוף

 

למרות מעמדו כאחד מעורכי הדין המסחריים הבכירים בארץ, צלרמאיר ממעט להיחשף, נרתע מתקשורת. אפילו לראיון הנדיר הזה ל"מוסף כלכליסט" סירב להצטלם. אבל הוא חש שכבר אינו יכול לשמור בבטן את הכעס שלו: על הממשלה; על היעדר האלטרנטיבה לממשלה ("ציפי לבני? היא לא קיימת. זו ראש אופוזיציה? אין שם כלום"); על רגולטורים שמשתכרים מכוחם; על הפרקליטות שפגעה בחבריו, השופט העליון יורם דנציגר וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט; על אנשי עסקים חמדנים מדי. "כל חיי אני בקשרים עם משקיעים זרים. בתקופה האחרונה אני שומע מהם עוד ועוד שאלות על חוסר המשילות וחוסר היכולת לקבל החלטות בישראל. זה שהמשקיעים הזרים ממשיכים להגיע לכאן ולחפש עסקאות זה סוג של נס. אני לא יודע להסביר את זה".

 

לא מבין מה רוצים מאייפקס

 

כאחד מעורכי הדין המובילים בארץ, מושך צלרמאיר (69) זה שנים בחוטים שמאחורי העסקאות הגדולות במשק הישראלי. את הקריירה הארוכה שלו החל כבר ב־1969, אחרי שסיים את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית, התמחה ועבר את בחינות הלשכה, ובצעד יוצא דופן לעורך דין ישראלי צעיר באותם ימים החליט לנסוע לעבוד בארצות הברית. הוא הצליח ליצור קשר עם עו"ד האנס פרנק, שניהל את משרד עורכי הדין Fried, Frank, Harris Shriver & Jacobson בניו יורק, והתקבל לעבודה שם.

 

שנתיים אחר כך חזר לישראל כשותף במשרד פורת־הגין, אז אחד המשרדים המובילים בישראל, אבל בתום ארבע שנים, ב־1975, כבר עזב שוב והצטרף למשרד עורכי הדין של אמנון שבולת וריצ'י רוברטס. השניים הציעו לו לחזור לארצות הברית ולהקים בה סניף ישראלי של המשרד, ששינה את שמו לשבולת־רוברטס־צלרמאיר, וצלרמאיר מיהר להיענות לאתגר. ב־1984 עשה את השינוי המקצועי האחרון בקריירה המפותלת שלו, שב לישראל והקים עם עו"ד אבי פילוסוף משרד משותף - כיום צלרמאיר, פילוסוף, רוזובסקי, צפריר, טולידאנו ושות', שנחשב לאחד המובילים בתחום המיזוגים והרכישות. עם לקוחות המשרד נמנות חברות רבות, ובהן משקיעים זרים גדולים. רשימה חלקית: קרן אייפקס, קרן פרימרה, חיים סבן, נורטל, תנובה, בזק, פלאפון, סיסקו, גולן טלקום ו־S1 Corporation.

 

את קרן אייפקס, קרן ההשקעות הבריטית שספגה אש כבדה בחודשים האחרונים על רקע מחאת הקוטג', ליווה צלרמאיר בכל מהלכיה הבולטים בישראל: רכישת השליטה בבזק בשיתוף קבוצת סבן ומורי ארקין תמורת 4.2 מיליארד שקל ומכירתה ב־2009 לשאול אלוביץ' ב־6.7 מיליארד שקל; רכישת השליטה בתנובה ב־2008 בשיתוף מבטח שמיר תמורת 1.025 מיליארד דולר; ורכישת בית ההשקעות פסגות ב־2009 מידי קרן יורק תמורת 2.5 מיליארד שקל.

 

אייפקס היתה חמדנית מדי בתנובה ובבזק, ומשלמת עכשיו את המחיר?

"אני לא מבין מה אייפקס עשתה פה רע. בשנות התשעים הקרן הגיעה לישראל, ביצעה כל מיני השקעות בפרויקטים של מחקר ופיתוח - והפסידה את כל הכסף. ברכישת השליטה בבזק, ב־2005, היא הגישה את ההצעה הגבוהה ביותר וכונתה 'פראיירית'. אחר כך אייל גבאי, אז מנהל רשות החברות הממשלתיות, הצליח לסחוט מהם עוד 31 מיליון דולר. זה שהם השביחו את הנכס ומכרו בהצלחה לאלוביץ'? למה לבוא אליהם בטענות על זה? אני לא מבין איך בדיוק עם ישראל נדפק מזה.

 

"גם בנושא הקוטג': אני לא אומר שהמחאה לא היתה מוצדקת, אבל הממדים שהיא תפסה! כולה גבינה שאף אחד לא מכריח אותך לקנות. ההתלהמות ופרץ השנאה היו פשוט מטורפים. מאז משפט אייכמן לא אמרו על צורר את מה שאמרו פה על זהבית כהן. נגרם נזק רציני לתנובה, אף שהיא חברה מדהימה. וכדאי לדעת עוד משהו על אייפקס: מדי כמה שבועות מפגינים קושרים את הדלתות של משרדים שלה בחו"ל עם שרשראות פלדה משום שיש לה עסקים בישראל. גם המשקיעים בקרנות של אייפקס שואלים יותר ויותר מדוע הם רוצים להשקיע דווקא בישראל. ובכל אופן, הקרן נשארת פה. אז כן, אני שומע באייפקס קולות שלא ממש מבינים למה היחס הזה מגיע להם".

 

אז לשיטתך, לטייקונים ולחברות כמו אייפקס שמחפשות אקזיטים אין חלק בהתרחבות הפערים והקיטוב בחברה הישראלית, שגרמו ל־300 אלף בני אדם לצאת לרחובות?

"תראו, יש דברים שנראים לא טוב ומעצימים את תחושת הפערים בחברה: בין אם זה חתונה בעלות של 7 מיליון שקל או בניית אחוזה ב־75 מיליון שקל כשבאותו זמן אתה לא יכול לשלם את החובות שלך", הוא אומר ורומז לאילן בן דב, שבונה בימים אלה אחוזה בכפר שמריהו. "אבל בעלי ההון הם לא אלה שבמשך 20 שנה הזניחו את הטיפול בבעיות החברתיות הבוערות של מדינת ישראל. הטייקונים הם לא האחראים למצב הקשה, ובטח לא נוחי דנקנר. הם לא אחראים לבעיית החינוך, לבעיה של הרופאים, של עובדי השירותים החברתיים. כשהממשלה מפנה כלפיהם את האצבע, זה לא יותר מספין זול שאין בו כל היגיון.

 

"אני מעריך את יוזמי המחאה, שנובעת מתחושת מיאוס סוחפת: נמאס מההזנחה הפושעת של זכויות אדם מינימליות כמו חינוך, בריאות, דיור ורווחה. אני רואה במחאה תקווה ענקית, אבל אני לא כל כך אופטימי כמה זמן הם יוכלו להחזיק מעמד. אני רק מקווה שאף אחד לא יחליט, בטיפשות נוראית, לפנות את המאהלים בכוח".

 

אולי הטייקונים עדיין לא מבינים שכללי המשחק השתנו, שיש להם אחריות אישית כלפי הציבור ואצטלת החברה בע"מ כבר לא ממש עובדת?

"חברה עסקית זה גוף ערטילאי שנוצר במשפט האנגלי לפני 200 שנה. הטייקון, כפי שאתם קוראים לו, מנתק את האחריות האישית שלו מהחברה. אלה כללי המשחק. אם מהיום והלאה אנחנו לא מכירים יותר בהבחנה בין חברה בע"מ לבין יחידים - אתם מבינים מה קורה לכלכלה? מי יעשה עסקים אם יש לו אחריות אישית בכל חברה שהוא מחזיק בה 30%? כל הרעיון של הכלכלה המודרנית בנוי על רעיון ההפרדה בין חברה בע"מ לבין היחיד. אם אתם אומרים שההפרדה הזאת כבר לא קיימת, אז במחי יד אתם מבטלים מסורת של 200 שנה שעליה בנוי העולם המערבי. זוהי אחת ההמצאות הגדולות אי פעם של המין האנושי. לפעמים צריך לדעת להשלים עם שיטה שהיא הרע במיעוטו.

 

"באה חברה ורוצה לממן עסקה שיש בצדה סיכון מסוים, וצריך להבין את הסיכון הזה. אתם יכולים בהחלט לבוא בטענות לכל הגופים המוסדיים והבנקים שקנו את הסחורות הפגומות האלה עבור הציבור והפסידו את הכסף. אף אחד מהם לא נותן דין וחשבון".

 

אתה אומר שראש הממשלה לא מקבל החלטות. אבל הוא דווקא קיבל כמה החלטות שפגעו בטייקונים: אימוץ מסקנות ועדת ששינסקי בנושא תגמולי הגז והקמת ועדת הריכוזיות.

"ועדת ששינסקי זו שטות ממדרגה ראשונה. משנה לשנה יותר קשה לגייס מימון לפרויקטים של גז טבעי, אז למה קפצו פתאום ובאו עם הקטע של ששינסקי? למה לא נתנו קודם כל להפיק גז? רק בשביל כותרות בעיתונים שנלחמים ב'גניבת אוצרות הטבע של ישראל'. עכשיו אין גז ממצרים ומשק האנרגיה תלוי בים תטיס. תראו מה קרה מאז ועדת ששינסקי, אם זזנו במילימטר ביכולת להפיק גז, לגייס מימון או להביא אסדות. לגבי הריכוזיות, הרי שיש כבר היום כלים להתגבר על זה: רשות ההגבלים העסקיים, שהיו בה אנשים מאוד מוצלחים".

 

אתה מייצג את קרן פרימרה שמנהלת משא ומתן מתמשך לרכישת כלל ביטוח מקבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר. האם לקראת הגשת מסקנות ועדת הריכוזיות, שעשויה לחייב הפרדה בין אחזקות ריאליות לפיננסיות, גוברים הסיכויים לעסקה?

"אני לא יודע. זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה, כמו שאומרים. להבדיל מעסקת רכישת נטפים על ידי פרימרה, בעסקת כלל ביטוח עדיין לא עברנו את נקודת האל־חזור. בכלל, האויב הגדול ביותר של עסקה טובה הוא עסקה מצוינת. עסקת כלל ביטוח היתה יכולה להיגמר מזמן: כשהקונה היה להוט לקנות, המוכר התבצר בעמדה של מחיר לא סביר; וכשהמוכר התחיל להבין את המציאות, הקונה התחיל קצת לפחד ולנהוג יותר בזהירות".

 

אתה מייצג גם לקוחות שנהנים מהצבת הטייקונים על הכוונת. גולן טלקום, למשל, שזכה לבסוף במכרז "המפעיל הסלולרי החמישי".

"בניגוד לראש הממשלה ולשר האוצר, שר התקשורת משה כחלון דווקא הצליח לקבל כמה החלטות חשובות. אני מאמין שגולן טלקום תטלטל את השוק. הם קבוצה של אנשים מאוד רציניים, והם פועלים בשיקול דעת - במכרז להעמדת הערבות הם עצרו ב־360 מיליון שקל, בניגוד למתחרים שהגיעו עד ל־710 מיליון שקל ולא הצליחו להעביר את הכסף. גולן העבירה את הערבות בתוך פחות מעשרה ימים. בעל המניות הצרפתי בגולן טלקום, גזביה ניאל, הצליח לקרוע לחתיכות את פראנס טלקום בצרפת. הוא התחיל לפני חמש־שש שנים והיום הוא מחזיק 30% משוק התקשורת בצרפת. אז אני מאמין שהוא יעשה נזק גדול לכל המתחרים בסלולר. הם יהיו חייבים להתחשב בגולן טלקום".

 

שמיר עשה טעות איומה

 

לצד משבר הקוטג', אייפקס המחזיקה ב־56% מתנובה מנהלת קרב מתמשך מול השותף מאיר שמיר (20.7%) על רקע דרישת רשות ניירות ערך ממבטח שמיר, שהיא חברה ציבורית בבעלות שמיר, לפרסם את הדו"חות של תנובה. הסאגה הזאת, שנמשכת מתחילת 2010, היתה אמורה להסתיים עם מכירת אחזקותיו של שמיר בתנובה לידי בנק לאומי - אך לפני כחודשיים התפוצצה העסקה, והמאבק המשולש אייפקס־שמיר־רשות ניירות ערך חזר להתנהל בבית המשפט. באחרונה נרשמה התפתחות נוספת, לאחר שאייפקס הציעה לשמיר לרכוש את מניותיו בתנובה - צעד שאליו צלרמאיר לא הסכים להתייחס.

 

"אין פה בכלל מחלוקת: אייפקס ותנובה נקיות לחלוטין", אומר צלרמאיר. "יש הסכם ארוך ומפורט עם מבטח שמיר, שגיבשתי עם עו"ד רם כספי מהצד של שמיר. יש בהסכם סעיף שחד־משמעית חזה מצב שבו רשות ניירות ערך מבקשת דיווח ואת הצעדים שמבטח שמיר צריכה לעשות במקרה כזה. תוך כדי המשא ומתן לרכישת תנובה הבהרתי כמה פעמים שאנחנו רואים בסעיף הזה סעיף עיקרי בהסכם ואנחנו מתכוונים לכל מילה שכתובה בו. אמרנו להם מראש שאם הם חושבים שבמקרה שהרשות תבקש דיווח אנחנו נסכים - יש להם טעות גדולה".

 

למה אייפקס אינה מוכנה לפרסם נתונים על תנובה? מה יש לה להסתיר?

"אם אתה מפרסם מידע לציבור הוא צריך להיות מידע מקובל שמוצג לפי התקינה החשבונאית הבינלאומית IFRS המקובלת על רשות ניירות ערך. אז קודם כל צריך להבין שלתנובה אין את המידע הזה כרגע. לא יכול להיות שרשות ניירות ערך תיתן הנחיה לחברה פרטית, על אחת כמה וכמה שאין לה את מה שרוצים ממנה. אתם יכולים לבקש ממני את האמפייר סטייט בילדינג, אבל אם אין לי אותו - אני לא יכול להביא לכם אותו. עשינו הערכה שהכנת דו"חות כאלה תארך שנתיים ותעלה לתנובה 56 מיליון שקל. למה שתנובה, כחברה פרטית, תכין את זה? כי מישהו קם בבוקר והחליט לבלבל את המוח לתנובה? אני לא מבין מאיפה מגיעות הדרישות האלה בכלל. זה קשקוש טוטאלי ופופוליזם. אף אחד לא הסביר מאיפה לרשות ניירות ערך יש סמכות לדרוש משהו מתנובה. אין שום הוראה שבעולם שמאפשרת לרשות לדרוש משהו מתנובה או מאייפקס".

 

הבעיה היתה יכולה להיפתר עם מכירת האחזקה של שמיר ללאומי תמורת 775 מיליון שקל, אבל אז הגיעה המצגת של זהבית כהן בלונדון במרץ, שהעריכה את שווי תנובה ב־40% יותר מהשווי שלפיו סוכמה מכירת אחזקות שמיר ללאומי.

"אני מתפלא עליכם, זה קשקוש גדול. מה זה שייך בכלל למצגת בלונדון? ראשית, המצגת בלונדון התייחסה למצב אפשרי שבו מתבצעת מכירה לבעל שליטה חדש. אבל מעבר לכך, שמיר קיבל הצעה מצוינת, והוא עשה טעות איומה בכך שלא מכר ללאומי. הוא לא יכול היה לבקש קונה טוב יותר מלאומי, אבל הוא שיחק איתם עוד ועוד. יש כלל בחיים שמעולם לא ראיתי שיש לו יוצא מהכלל: כשאלוהים בא אליך, מבקש ממך לקחת מתנה ואתה אומר לו 'לא תודה, אני לא רוצה' - אתה תמיד תחטוף בגדול. תאוות הבצע יכולה להרוג אותך. הוא היה יכול להיות היום עם קופת מזומנים מדהימה ואולי להתמודד בעתיד על רכישת תנובה כשאייפקס תמכור. למה הוא לא עשה את זה? אלוהים יודע. אני גם לא מודאג מהמשפט בין אייפקס לשמיר - כל הסיכון נמצא בצד שלו. הוא נמצא מצד אחד בלחץ נורא של הרשות כלפיו, ומצד אחר כל דבר שיעשה בניגוד להסכם עם אייפקס יהפוך אותו למפר הסכם ועלולות להיות לכך תוצאות. לכן אני כל כך מתפלא שהוא לא מכר ללאומי".

 

לשים סוף לשליטת הרגולטורים

 

אם יש נושא שבאמת מרתיח את צלרמאיר הרי שהוא כוחם, העודף לטענתו, של הפקידים והרגולטורים בישראל. "ראש הממשלה והשרים בישראל לא קובעים כלום. מי הם האנשים החזקים באמת בישראל? כל מי שיש לו סמכות אכיפה - מפכ"ל המשטרה, מנהל רשות המסים, יו"ר רשות ניירות ערך. הפקידים והמשפטנים למיניהם השתלטו על מוקדי הכוח בישראל. אתה לא יכול להרגיז אף אחד מהם, הם יכולים לגמור אותך".

 

כשצלרמאיר מדבר על "לגמור אותך", הוא מכוון בעיקר למה שקרה לשני חברים שלו: שופט העליון יורם דנציגר וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. באחרונה יצא דנציגר לחופשה מבית המשפט העליון לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין אישר למשטרה לחקור אותו באזהרה בחשד לטובת הנאה שקיבל לכאורה מראש העיר בת ים שלומי לחיאני.

 

"ב־2007, כמה שבועות לפני שהתמנה לשופט בבית המשפט העליון, ישבתי איתו ואמרתי לו: 'יורם, אל תהיה תמים. רד מהרעיון הזה מהר'. אבל הוא החליט לעזוב את משרד עורכי הדין הנהדר שבנה לתפארת והלך לעשות משהו שהוא באמת האמין בו כדי לתרום למדינה. ועכשיו מגיע הסיפור הזה. אם מאשימים את יורם במה שמתואר בתקשורת, אז אין עורך דין בעיר שלא חטא בכך. לצערי הרב, גם אני נתתי הנחות לקליינטים. אני לא מבין את הסיפור הזה, ואני מוכן להישבע בכל מה שיש לי שדנציגר נקי מכל חטא. אני מאמין בחפותו כמו שאני מאמין באנשים הכי קרובים אליי. האיש הזה הוא צדיק, ואני לא אומר משפטים כאלה בדרך כלל. החטא הקדמון שלו הוא שפרופ' דניאל פרידמן מינה אותו לעליון.

 

"איזה מסר שולחים כאן? שאף אדם שפוי בדעתו שמצליח בפרקטיקה הפרטית שלו לא יעז להכניס אפילו את הבוהן שלו למגזר הציבורי, כי בטוח ירדפו אחריו. אין לי צל של ספק שבשירות הציבורי לא רוצים לראות אנשים מהמגזר הפרטי שחוצים את הקווים. כל מי שמגיע מהמגזר הפרטי הופך לאויב העם, הם לא נותנים לאף אחד להיכנס. בארצות הברית זה לא כך: קודם כל אתה צובר ניסיון בסקטור הפרטי, ורק בהמשך אתה עובר לסקטור הציבורי. מאוד נוח לשבת במגדל השן ולעבור מהתביעה לפרקליטות, למשרד היועץ המשפטי לממשלה ומשם לבית המשפט. שיגעון, יופי של קריירה. אבל מה אתה יודע בכלל על החיים? זה כל כך מקומם אותי מה שעושים ליורם. אני מכיר את השיטה: עכשיו לא יהיה כלום כמה חודשים, ובינתיים הוא לא שופט. ואחרי זה יגידו לו שמעמידים אותו לדין בכפוף לשימוע והזמן חולף וחולף. ככה עושים סיכול ממוקד לבן אדם, ולבן אדם טוב".

 

גם את אולמרט רודפים?

"אני אוהב את אולמרט, ומעבר לכך הוא היה ראש ממשלה אפקטיבי, שבניגוד לנתניהו ידע לקבל החלטות, חלקן לא החלטות פשוטות. זה שאולמרט היה קצת נהנתן ומאמין לחברים שלו - זה באמת מצער. אבל לא היה קורה כלום אם היו מחכים עם העמדתו לדין אחרי שהיה מסיים את תפקידו כראש ממשלה. כל העדות המוקדמת של טלנסקי היתה קשקוש ומתוך כוונה להביא את אולמרט להתפטר. עוד כתב אישום ועוד כתב אישום ועוד כתב אישום. אני לא יודע איך הוא עומד בזה. זה נורא שהחיים שלך מסתכמים בזה שאתה צריך לתת דו"חות על כל מיני קבלות עשר שנים אחורה ולהסביר מה עשית במלון כזה או אחר. בחייאת רבאק. זו קריירה של בן אדם, זה חיים של בן אדם. זה עצוב, אני לא חושב שזה מגיע לו. יכול להיות שהוא היה קצת לא זהיר בכל מיני דברים, אבל אני לא מאמין שהוא מושחת ולקח שוחד. מבחינת הפרקליטות, מונח הרבה מאוד על המאזניים היום.

 

תארו לכם, חס וחלילה, שאהוד אולמרט יוצא זכאי. שלקחו ראש ממשלה, פיטרו אותו על האשמות - ובסוף מתברר שהוא חף מפשע. זאת תהיה רעידת אדמה. אז ממשיכים עוד ועוד ועוד ושאלת הצדק בכלל לא מעניינת. בשלב הזה הפרקליטות מגנה על עצמה. אני מפחד שאותו דבר יקרה גם לדנציגר".

 

רגולטור נוסף שזוכה לביקורת חריפה מצלרמאיר הוא רשות ניירות ערך, שלקראת סוף 2010 סגרה את ההליך הפלילי שנפתח נגד בית ההשקעות פסגות בחשד לעבירות של השפעה בדרכי תרמית על שערי ניירות ערך, בתמורה לקנס של 150 מיליון שקל.

 

מי שטיפל בנושא הקנס מצד פסגות היה משרד

 

הרצוג־פוקס־נאמן, אך צלרמאיר, שבאותו זמן ניהל את המשא ומתן לרכישת בית ההשקעות על ידי אייפקס, רואה בכך דוגמה לחוסר המעצורים של הרגולטורים בישראל. "הקנס הזה, שהוביל יו"ר רשות ניירות ערך אז זוהר גושן, היה לחלוטין מוגזם ולא נכון, ואני גם לא יודע מה הוא בא לתת. למה 150 מיליון שקל? למה לא 180 מיליון שקל? למה לא 10 מיליון? אני לא מבין את זה. זה לא עמד בשום קריטריון שכתוב בתקנות וגם לא ראיתי את הרלבנטיות שלו ביחס למה שנעשה. לא היה שום קשר בין הנזק לסכום. כל המדינה הזאת מתנהלת באותה צורה: הרגולטור בהרבה מקרים נוקט גישה שהאיום שלו מספיק כדי להביא אותך לעשות מעשה. והאיום הוא כל כך עוצמתי: אם היו לוקחים לפסגות את הרישיון לעסוק בניירות ערך, הביזנס נגמר והחברה הולכת קיבינימט. והרגולטור יכול לעשות את זה במחי יד".

 

למה שגושן יעשה דבר זה?

"כדי שיזחלו אליו. כל ההנאה של הרגולטורים בחיים זאת העוצמה שלהם, שתזחל אליהם, ולא משנה מי אתה. הם מאמינים שרוח אלוהים בגרונם. רק הם יודעים מה הצדק ומה נכון ולא נכון. אין מקום לספקנות. הדבר שמדינת ישראל

הכי פחות צריכה זה עוד חוקים, עוד רגולציה ועוד מוסדות ביקורת. זה לא סתם שהמקומות היחידים שאינם נפגעים בישראל לאורך זמן הם ההייטק והחברות הפרטיות. שם הרגולטורים לא נוגעים, ושם החברות מצליחות. מדברים עכשיו על הגדלת משקל הממשלה במשק: למה לא לבחון פעם אחת כמה אחוזים מהתקציבים מהווים כל הפקידים והרגולטורים וכמה באמת צריך מהם. לפי דעתי, אם היו מפטרים 30%–40% מהמגזר הציבורי, החיסכון היה אדיר. היה למדינה כסף להכל. תראו את חיים שני: מנכ"ל בחסד, איש עבודה רציני. הגיע למשרד האוצר מתוך הרגשת שליחות. למה הוא עזב? כי הוא ראה שהוא לא יכול לעשות כלום, צוחקים עליו. חוץ מהמוביל הארצי, מתי מדינת ישראל עשתה פה פרויקט גדול? הרכבת קיבלה 80 מיליארד שקל בעשר השנים האחרונות. אתם רואים פה רכבת? אין פה שום דבר חוץ מרגולטורים שמציקים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x