• תפריט
4.8.11

"העשירים, המתהדרים בפטריוטיות, צריכים לתמוך במס ירושה"

פרופ' אריאל רובינשטיין קורא למעמד הביניים לדרוש פטור מוחלט ממס לצעירים והטלת מס עיזבון כבד על העשירים, ומזהיר שלא לסמוך על כלכלני הממשלה

שי אספריל 11:5204.08.11

פרופ' אריאל רובינשטיין, מהכלכלנים הנודעים בעולם וחתן פרס ישראל, כבר שנים נגעל מכך שנהפכנו לחברה שמעריצה את העשירים ואת ההתעשרות, כמדיניות וכשיח. "אחד הגורמים לתסיסה שסביבנו היא הנוכחות המוגזמת של עשירים בציבוריות הישראלית, וגם בעיתונות הכלכלית, בכתיבה הבלתי פוסקת על מעללי האלפיון העליון", הוא אומר בראיון ל"מוסף כלכליסט". "מה אכפת לי מה תשובה אכל בחתונה של בנו? בעיניי ההתעסקות הזאת, שחלק ניכר ממנה שיווקי, ממש בזויה, ומזינה תחושה קשה אצל בני המעמד הבינוני, אלה שיש להם, אבל מרגישים שיכול היה להיות להם הרבה יותר".

 

יש תחושה שהאזרח הישראלי נהיה תאוותן יותר. זה נובע מהערצת העשירים, או פשוט מהקושי לשרוד במדינה שקשה בה?

"כולנו מתמודדים עם דילמה, ואין לה פתרון מוחלט. אפשר ורצוי לנסות לתקן את חוקי המשחק, כדי שיעמידו את האזרחים בכמה שפחות מהדילמה הזאת. וזה תפקידה של הרגולציה הממשלתית. למשל, חברות שכובלות צרכנים בהסדרי כבילה כדי לסחוט את מה שכלכלנים מכנים 'עודף הצרכן'. מנהל של חברה כובלת בוודאי מרגיש שהוא בסך הכל שחקן במשחק הכלכלי, ואם הוא לא יכבול את לקוחותיו הוא יתרשל כלפי בעלי המניות. עקרונות מוסריים יכולים לעזור בעניין הזה, ורצוי לעודד את המוסר על ידי שינוי כללי המשחק, למשל באיסור הסדרי כבילה".

 

לא במקרה רובינשטיין מתעלם מהנחות היסוד של השוק החופשי, וקורא להחליף שיקולי צמיחה בעקרונות מוסר. בגיל 60, עם רקורד שכולל מונחים מדעיים שנקראים על שמו ומוניטין עולמי כממשיך ישיר של אבי תורת המשחקים ג'ון נאש, רובינשטיין נחשב לאחד מ"מבקרי הפנים" החריפים של העוסקים בכלכלה. טענתו היא שגם אם הכלכלה מסבירה כמה דברים, עקרונותיה אינם בהכרח ראויים ליישום. לדבריו, משוואות כלכליות ותיאוריות שווקים לא תמיד ייתנו את התוצאות הרצויות ברגע האמת, כפי שכלכלנים רבים מאמינים. רובינשטיין מתנגד ליישום תורת המשחקים במדיניות כלכלית, וכן תקף בעבר בתי ספר למינהל עסקים ואף את מינוי סטנלי פישר לנגיד בנק ישראל, מהטעם הפשוט שהוא אמריקאי. "לימודי הכלכלה יכולים לכל היותר לעודד חשיבה שיטתית על בעיות חברתיות וכלכליות, אבל לא לספק פתרונות, לא במישור הלאומי ולא במישור האישי. אין תפיסת עולם נכונה, ובטח לא אחת שכתובה בספרי הכלכלה. לכן לא אהבתי את עמדתם ההתחלתית של המוחים שאמרו: 'איננו כלכלנים, ויש ממשלה וכלכלנים שצריכים למצוא פתרונות'. אין מקצוענים עם פתרונות לבעיות החברה הנוכחיות, אבל בשטח יש לא מעט מאחזי עיניים שרק מחכים לקריאה לדגל".

 

ראובן שפיגל, יצחק תשובה וגיורא עופר. מעללי האלפיון העליון ראובן שפיגל, יצחק תשובה וגיורא עופר. מעללי האלפיון העליון

 

לא כל שביתה טובה לצעירים

 

רובינשטיין התייחס השבוע לראשונה למחאה הציבורית, כשפרסם ב"ידיעות אחרונות" מאמר ובו שתי הצעות לשיפור מצבו של מעמד הביניים. ההצעה הראשונה תמכה בהחזרת מס העיזבון, שהונהג בעבר בישראל ובוטל לפני 30 שנה. מס עיזבון, שמוטל על נכסים שעוברים בירושה, מונהג ברוב מדינות העולם המערבי, ובהן ארצות הברית, ונחשב למהלך שמגדיל את השוויוניות בציבור.

 

האם בסופו של דבר לא נגלה שהמיליונרים עוקפים את מס העיזבון בתחמונים שונים, ומי שישלם אותו יהיה בסוף בן מעמד הביניים שירש את דירת הוריו בכפר סבא?

"הכוונה במס עיזבון איננה למסות חיסכון בהיקף סביר שהנפטר מעביר לילדיו ולנכדיו. מס העיזבון מכוון לטפל ב'בעיית העושר', דהיינו ריכוז הון רב בידי מעטים שלא למטרות צריכה אלא למטרות שליטה וכוח. אינני יודע איפה בדיוק צריך לעבור הגבול, אבל העיקרון צריך להיות החלשת כוחה המוגזם של העילית הכלכלית בלי לפגוע במוטיבציה של אנשים להצליח ולעזור ליקיריהם. כמו כל מס, יש דרכים לעקוף גם את מס הירושה, שאגב, צריך להתקבל עם מס מתנות. אבל הקשיים אינם צריכים לרפות ידיים. ובכלל, אפשר לצפות מהעשירים הישראלים, המתהדרים בפטריוטיות לא מבוטלת, שיתמכו במס העיזבון וישלמו אותו כראוי".

 

ההצעה השנייה והחדשנית יותר של רובינשטיין היא להעניק פטור ממס במשך עשר שנים לצעירים בתחילת דרכם. הוא הציע לאפשר לצעירים עד גיל 35 לבחור את הגיל שבו יתחילו ליהנות מההטבה, והתנאי הוא שבתום התקופה הם ימוסו בשיעורים גבוהים יותר.

 

האם רעיון כזה לא יעודד את מי שהצליחו בגיל צעיר לעזוב את הארץ בתום תקופת הפטור?

"האויב הגדול של הרעיונות הטובים הוא היוצאים מן הכלל. דיברתי על הטבות לתקופת החיים של בניית המשפחה והבית. אני מניח שרוב הצעירים ישתמשו בהטבה בגילים 40-30. לא כל כך פשוט להגר אחרי גיל 40, עם ילדים מתבגרים. ואני מקווה שהישראלי שיחוש שהחברה נותנת לו תמורה הוגנת לתרומתו לא יזדרז להחליף את החיים המספקים בישראל בסיר בשר גדול יותר, ומנוכר הרבה יותר.

 

"דרך אגב, כאן טמונה שגיאה קריטית בפתרון שביתת הפרופסורים האחרונה, ואני חושש שצפויה שגיאה דומה בעניין שביתת הרופאים. לא צודק, ולא נכון מבחינת מערכת התמריצים, להעלות את שכר הבכירים בשיעור גבוה יותר מהעלאת שכר הצעירים. הצעירים הם אלה שהנטל הכלכלי עליהם כבד יותר, והם האנשים שיכולתם להגר מכאן איננה רק קיטור של ליל שבת. לצערי, שביתת הפרופסורים דווקא הגדילה את הפערים בתוך האקדמיה והיטיבה רק מעט עם הצעירים. זה יהיה חמור אם כך תסתיים גם שביתת הרופאים".

 

אולי הגענו להתפרצות המחאה הזאת כי הרדימו אותנו, וחינכו אותנו לחשוב אוטומטית שאם רק נתמיד בעבודה נתבסס ונחיה טוב?

"אני לא מכיר את אלה שהרדימו אותנו. האחריות היא על כולנו".

 

האם מצבו של מעמד הביניים נובע מעיסוק המניפולטיבי באיומים הביטחוניים?

"יכול להיות שגם אני מושפע ממניפולציות ההפחדה, אבל אני כן מרגיש שקיומה של ישראל אינו מובטח גם במובן הביטחוני. אני בעד נסיגה מחר בבוקר לגבולות 67', אבל אין לי אשליות לגבי השלום המתוק שמעבר לפינה. אבל דווקא בגלל השבריריות שלנו, אסור להתעלם מתחושותיה של קבוצת האוכלוסייה שמהווה את הליבה הכלכלית, חברתית ותרבותית של מדינת ישראל. אפשר לקיים את ישראל, ואולי אפילו בצורה טובה יותר, ללא כמה וכמה אוכלוסיות. אבל אם האוכלוסייה המיוצגת במחאה ברוטשילד תתנתק מישראל, אין ישראל, וודאי שלא ישראל משגשגת כלכלית. המחאה הנוכחית אינה באה מתוקף עקרונות של שוויון מוחלט, אלא מתוקף הטענה שמי שתורם יותר צריך לקבל יותר. זו טענת הוגנות לגיטימית ביותר".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x