• תפריט
4.8.11

אחרי מלחמת יום הכיפורים אבי שאל אותי: "גם אתה היית מעורב בתופת הזאת, או שזה לא קשור אליך?"

איתן בן אליהו, שותף מנהל בטי.די: "אמי מתה כשהייתי בן 11, ולאבי היה קשה מאוד כאלמן, אב לשישה. אובדנה של אמי היה חורבן של חלק גדול מחייו"

נולדתי ב־1944 בירושלים, צבר אסלי לעזרא, שעלה מפרס ב־1920, ולבלה, שעלתה גם היא בשנות העשרים, מיוגוסלביה. הם באו משני קצוות עולם והתאהבו בסמטאות העיר העתיקה. אבי פתח מכבסה בתקופת המנדט הבריטי, ולאחר קום המדינה המשפחה התמקמה בירושלים על קו הגבול בעיר החצויה בין ישראל לירדן. כילדים נהגנו להתחרות בתרגילי אומץ של חדירה לשטח הירדני ולהביא משם מזכרות כמו פרחים ומטבעות.

 

"אמי חלתה בסרטן כשהייתי בן עשר, ואני זוכר במיוחד את תקופת המחלה שלה, שנמשכה כשבעה חודשים. מתקופות מוקדמות יותר יש לי זיכרונות שלה מטפלת בי, מנגבת אותי אחרי מקלחת, דברים כאלה. זה מה שנותר. היא מתה כשהייתי בן 11 ואני יודע שזה השפיע באופן דרמטי על התפתחותי, בכיוון של עצמאות, הישרדות ושאפתנות חזקה. נוצרה בי מוטביציה שגזלה ממני המון אנרגיה, אבל גם הכתיבה את נתיב חיי. אבא נהפך להיות דמות מרכזית בחיי, גם כמפרנס וגם יותר מזה, אבל למעשה גודלתי על ידי שלוש אחיותיי ועל ידי סבתא, אמא של אבי.

 

1952. איתן בן אליהו, בן שמונה (משמאל), עם הוריו עזרא ובלה ובת דודתו חנה, בחוף הים בת"א 1952. איתן בן אליהו, בן שמונה (משמאל), עם הוריו עזרא ובלה ובת דודתו חנה, בחוף הים בת"א צילום רפרודוקציה: אוראל כהן

 

"לאבי היה קשה מאוד כאלמן, אב לשישה. הוא סבל מאוד מאובדנה של אמי, זה היה חורבן של חלק גדול מחייו. הוא היה אדם מאוד לא מרחף, מחובר מאוד לתפקידיו בחיים, הוא היה דומיננטי מאוד בתחום המשמעתי, השוטר של הלימודים שלי. אותי עניינו הרפתקאות, ספורט וחיי חברה, וכדי להכריח אותי ללמוד הוא הושיב אותי לידו וביקש שאתרגם טקסטים מאגלית לעברית, וכך תרגמתי את הספר 'אלאדין'. בבית הכנסת הייתי צריך לשבת צמוד אליו ולהתעמק בטקסטים תורניים. הוא הסביר את ההתעקשות שלו בכך ש'בלי לימודים אין עתיד'. הוא עצמו היה שוחר השכלה, דובר שפות, אבל בתנאים של אז לא היה יכול להתפתח בכיוונים האלה.

 

"מאז שאני זוכר את עצמי החלום שלי היה להיות טייס או אדריכל. כיוון שעד מלחמת ששת הימים אסור היה לטוס מעל ירושלים, הצלחתי לראות רק מטוסים שממריאים משדות תעופה רחוקים, אבל הכמיהה לתעופה היתה דרך ספרים וסרטים, סיפורי גבורה ממלחמת העולם השנייה.

 

"שלא כמו הורים אחרים, לאבי לא היתה מודעות לסכנה שכרוכה בהיותי טייס קרב. אחד הדברים שמסמלים את זה יותר מכל הוא שבתום מלחמת יום הכיפורים הוא שאל אותי, ספק בהומור ספק בתמימות: 'גם אתה היית מעורב בתופת הזאת? או שזה לא קשור אליך?'. היה לי נוח לתת לו להמשיך לחשוב שכל זה לא קשור אליי".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x