• תפריט
7.7.11

הייה שלום, מקצוע יקר

אינספור עבודות יעברו מן העולם, באדיבותם של תוכנות ורובוטים. למעשה, זה כבר קורה. הקורבנות הראשונים: עורכי דין ומחסנאים

אורי פסובסקי 11:4607.07.11

74 ניצחונות רצופים ב"ג'פרדי", תוכנית הטריוויה המיתולוגית. זה השיא של קן ג'נינגס, וגם המקצוע שלו. ג'נינגס מחזיק גם בשיא הזכיות המצטברות בשעשועוני טלוויזיה: יותר מ־3 מיליון דולר. ג'נינגס עשה מהידע שלו כוח - ומקור פרנסה. בפברואר הוא נכנס שוב להיסטוריה, הפעם כשהפסיד. בספיישל של "ג'פרדי" התחרה ג'נינגס נגד ווטסון, מחשב שיבמ בנתה לצורך השעשועון ושלתוכו הוזנו אנציקלופדיות שלמות. הבינה מהלאכותית ניצחה, הידע האדיר של ג'נינגס הגיע למקום השני. לפחות הוא יודע להפסיד בכבוד, ואת התוכנית סיכם במילותיו של הומר סימפסון: "אני מקדם בברכה את אדוני המחשב החדשים שלנו".

 

זה לא קוריוז. כמו המחשבים שמשחקים שחמט, כמו יישומים שמזהים שירים שאנחנו מזמזמים להם אחרי שלא הצלחנו להיזכר במילים, ההפסד של ג'נינגס הוא אות לבאות. אחרי התחרות הגאון המובס ניסה לסכם את הכישלון שלו להגן על כבודה של האנושות במאמר מיוחד. התברר לו, בין השאר, שהמחשב שמולו התחרה נבנה כך ש"יחשוב" בדיוק כמוהו: ננעל על מילות מפתח, מחפש אסוציאציות, מנסה לראות מה מתאים בהקשר של השאלה. "אני די משוכנע שגם המוח שלי עושה דבר דומה", כתב גאון הטריוויה, "ולווטסון יש הרבה במשותף עם הטובים שבמתמודדי 'ג'פרדי'. הוא חכם מאוד, מהיר מאוד, מדבר בקול מונוטוני, והוא גם מעולם לא ידע מגע אשה. אבל שלא כמונו, ווטסון לא יכול לחוש מאוים. הוא לא נהפך לשחצן, וגם לא נתקף ייאוש. הוא משחק בקור רוח ובחוסר רחמים, מזמזם בעיתוי מושלם כשהוא בטוח בתשובה".

 

לקראת סוף המאמר ג'נינגס פחות משועשע. "בדיוק כפי שבתחילת המאה ה־20 משרות במפעל חוסלו על ידי הרובוטים של פס הייצור, גם אני ובראד (ראטר, האלוף השני שהתמודד מול ווטסון) היינו לעובדי תעשיית הידע הראשונים שאיבדו את עבודתם לדור החדש של מכונות חושבות. 'מתחרה בשעשועון ידע' היא אולי העבודה הראשונה שווטסון הפך למיותרת, אבל אני בטוח שהיא לא תהיה האחרונה".

 

קן ג'נינגס. "עובד תעשיית הידע הראשון שאיבד את העבודה למכונות חושבות" קן ג'נינגס. "עובד תעשיית הידע הראשון שאיבד את העבודה למכונות חושבות" צילום: בלומברג

האבחנה של ג'נינגס מדויקת, אבל העיתוי - בניגוד לזה של ווטסון - אינו מושלם. גאוני "ג'פרדי" אינם הראשונים שמאבדים את העבודה שלהם לטובת מכונות חושבות. התהליך כבר קורה, גם אם לא בפריים טיים, כפי שמוכיח דיוויד אוטור, פרופסור לכלכלה ב־MIT ואחד המומחים המובילים בארצות הברית לתעסוקה, בסדרה של מחקרים מדוברים. "שוק העבודה במערב נהפך לחלול ולא שוויוני", אומר אוטור בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט". "יש צמיחה עקבית בעבודות בשכר גבוה וגם בעבודות בשכר נמוך, אבל האמצע בנסיגה".

 

הבשורה של אוטור היא זו: המשרות הטובות של מעמד הביניים, אלו שיש בהן שכר סביר ומספקות קרקע יציבה לעובדים, נעלמות - בחלק גדול מהמקרים לטובת מכונות. זה לא תהליך חדש, כמובן. הרובוט כבר החליף את פועלי הייצור, מעבדי התמלילים פגעו במזכירות. אבל עכשיו, אומר אוטור, אנחנו בעיצומה של קפיצת מדרגה נוספת, נגיסה משמעותית במקצועות ושכבות שלמים ששרדו עד כה. ויש לכך מניע כלכלי ברור: "הטכנולוגיה נהיית זולה יותר וכוח העבודה לא". אפשר לראות את זה היטב בשטח, כפי שמעלה בדיקת "מוסף כלכליסט" עם יזמי טכנולוגיה בתחומים שונים: יישומים חדשניים ממלאים את מקומם של מאות עורכי דין בתיק אחד, רובוטים חמודים מחליפים מחסנאים לא יעילים, ותוכנות אפילו כותבות כתבות לעיתונים. המהפכה כבר כאן.

 

כל המקצועות בסכנה, חוץ מיועצים ומשרתים

 

נתחיל מהבשורות הטובות: יש עדיין לא מעט מקצועות שיש להם עתיד. "עבודות בשכר גבוה שמחייבות השכלה גבוהה - עבודות טכנולוגיות, ניהוליות או במקצועות החופשיים. הן דורשות חשיבה מופשטת, יצירתיות וכושר שיפוט. עיצוב מוצרים, רפואה, מחקר מדעי ואנליטי, ייעוץ ניהולי ועבודה בפיננסים, למשל, מחייבים לכל הפחות תואר ראשון ויכולת לפתור בעיות באופן גמיש, להציע רעיונות חדשים או טיעונים משכנעים, לנהל ארגונים מורכבים", מתעכב אוטור על קצה אחד של סקאלת העבודה. גם בקצה השני המצב לא רע: "מקצועות בשכר נמוך לבעלי השכלה נמוכה הם בעיקר מקצועות שירות - הסעדה, ניקיון, עזרה רפואית בסיסית, אבטחה, נהיגה. הם דורשים גמישות, קואורדינציה, ניידות. כמעט כל אחד יכול לעסוק במקצועות האלה אחרי הכשרה קצרה, אבל קשה מאוד להעביר אותם לידי מכונות, כי הם דורשים ניידות, יכולת הסתגלות וכישורי ראייה, וקשה לעשות להם אאוטסורסינג, צריך לבצע אותם באופן מקומי". במילים אחרות, תמיד יהיו אנשים שיצטרכו יועצים ונותני שירותים.

 

אבל מה קורה באמצע? "אנחנו רואים התכווצות בשתי קטגוריות רחבות, של עובדים בעלי השכלת ביניים: עבודות משרד, פקידותיות ואדמיניסטרטיביות, משרות הייצור של הצווארון הלבן; ועבודות של ייצור מדויק, שדורש תנועות שחוזרות על עצמן. המקצועות בקטגוריות הללו רגישים לאוטומציה. הרבה משימות פקידותיות נהפכות לממוחשבות: כל מה שדורש מיון, העתקה, חישוב או אחסון ומציאת מידע פגיע מאוד".

 

כך קורה שהטכנולוגיה מכרסמת באופן משמעותי במקצועות שפעם נראו "טובים" ובטוחים. "ניהול ספרי חשבונות, למשל, הוא משהו שקל מאוד להחליף ביישום של מסד נתונים", אומר אוטור.

 

דיוויד אוטור. "הכישורים שיישארו מבוקשים הם כישורים אנליטיים מצוינים, יכולת לנתח בעיות, יצירתיות ויכולות תקשורת" דיוויד אוטור. "הכישורים שיישארו מבוקשים הם כישורים אנליטיים מצוינים, יכולת לנתח בעיות, יצירתיות ויכולות תקשורת" צילום: L. Barry Hetherington

והתהליך הזה רק מתרחב. הצלחת התהליך במקצועות מסוימים מובילה לכך שהוא מגיע לעוד ועוד מקצועות שעל פניו נראים מורכבים, לא ניתנים למיכון. אבל מתברר שכמעט כל דבר אפשר לפרק למשימות שגם מכונה יכולה לבצע. "קל למכן תהליכים מוגדרים היטב, מכניים וחוזרים על עצמם. וכשהטכנולוגיה נעשית זולה יותר, אנחנו משתפרים בהפיכת משימות לא שגרתיות לשגרתיות ובכתיבת תוכנות שיבצעו אותן. גוגל, למשל, מחפשת מידע באופן שונה מבני אדם, בלי להתמקד, לקרוא, להבין ולהחליט איך להמשיך. היא מאחסנת את כל המידע בלי להבין את התוכן, אבל מארגנת אותו כך שכאשר מישהו מחפש את המידע היא יכולה למצוא את התבנית המתאימה. באותו אופן, אפשר לקחת בעיות שלא נראות כמו ניהול ספרי חשבונות ולהפוך אותן לכאלה שכן נראות כמו ניהול ספרי חשבונות - כלומר שאפשר לטפל בהן באופן ממוכן. הגבולות נזילים, וכשהטכנולוגיה נהיית זולה וכוח העבודה לא, יש מניע ברור להזיז את הגבולות".

 

לכרסום המתרחב יש השלכה דרמטית: הפער החברתי מעמיק. "יש קיטוב. פעם היה סולם תעסוקתי - אם לא סיימת תיכון או שהיתה לך רק תעודת בגרות, יכולת לעבוד בשירות, בנהיגה. עם קצת יותר השכלה יכולת להפוך למזכיר או לפועל ייצור, ועם עוד חינוך יכולת להיות בעל מקצוע חופשי. כיום, למרבה הצער, מדרג הביניים נפגע. העבודות הטובות לאנשים עם חינוך ביניים, כאלה שסיימו תעודת בגרות או התחילו תואר ראשון, מתמעטות. יש הזדמנויות מעולות בצמרת, לאנשים עם תואר ראשון או יותר, אבל יש פחות הזדמנויות לחיות חיים טובים במעמד הביניים, בהתבסס על עבודות ייצור בצווארון הלבן או הכחול".

 

עורכי דין מתעייפים. מחשבים לא

 

"הניו יורק טיימס" פרסם לאחרונה השוואה פשוטה אך מרעישה. ב־1978, במסגרת תביעת ענק שניהלו אולפני הקולנוע הגדולים נגד רשת ABC, העסיקו האולפנים גדודים של עורכי דין, שעברו על 6 מיליון מסמכים תמורת יותר מ־2 מיליון דולר. בשנה שעברה חברת התוכנה החדשנית בלקסטון עזרה לנתח 1.5 מיליון מסמכים. הפעם המחשב עשה את זה, בפחות מ־100 אלף דולר. בתיק אחר, התוכנה של חברת קלירוול עברה על יותר מחצי מיליון מסמכים בתוך יומיים.

שתי החברות האלה הן חלק מתעשייה צעירה וצומחת במהירות, שמשתמשת בטכנולוגיה כדי לחולל מהפך במשפט האזרחי ובמיוחד בכל הנוגע לגילוי - תחום מפותח בארצות הברית, של מעבר על מסמכים שיש לספק לצד השני במסגרת תביעות אזרחיות.

 

זו תמונה קלאסית: עורך דין מתודלק בקפאין עובד אל תוך הלילה, קורא מסמך אחר מסמך, בונה הקשרים, מבין את התוכן ודולה בפינצטה את הראיות החשובות. "לפני עשר שנים", אומר אוטור, "אנשים חשבו שברור שזו משימה שדורשת בן אדם מיומן. אבל היום מתברר שיש תוכנה שיכולה לקרוא מיליארדי מילים, למצוא הקשרים, לשחזר השתלשלות אירועים ואפילו לאתר את הרגעים החשודים שבהם אחד הצדדים רוצה להפסיק לתקשר בכתב ואומר לצד השני 'תתקשר אליי ונדבר'". להבדיל מעורך הדין, לתוכנה אין כאבי ראש, היא לא מתעייפת, דעתה לא מוסחת בגלל מריבה עם בן הזוג, וגם אין סכנה שהיא תשפוך קפה על המסמכים.

 

עו"ד ראלף לוסיי הוא שותף בג'קסון־לואיס, אחד ממאה המשרדים הגדולים בארצות הברית, וגם מי שמקדם במרץ את כניסת הניתוח האלקטרוני לחייהם של עורכי דין. מבחינתו, זו שליחות - הוא לא פוגע במעמדם אלא מאפשר להם לחזור לעבודתם המקורית, עיסוק במשפטים. "זה חייב לקרות", הוא אומר ל"מוסף כלכליסט", "השיטה הנוכחית פשוט לא עובדת. כיום יש יותר מדי מידע. תמיד היה קשה למצוא את פיסת הראיה הרלבנטית בערימות המידע שחברות שומרות, אבל בעשורים האחרונים היתה התפוצצות מידע, שהתחילה עם כניסת מכונות הצילום בשנות השישים. בחמש השנים האחרונות התהליך מואץ, וכמויות המידע מכפילות את עצמן בכל שנה־שנתיים. הבעיה היא שכמות הראיות הרלבנטיות לכל תיק היא עדיין קטנה. רוב המקרים מוכרעים על ידי מאות מסמכים לכל היותר, אבל בימינו מנהל טיפוסי מחזיק כ־100 אלף אימיילים וקבצים בחשבון שלו. הגענו למצב שבו לא נדיר שחצי מעלות התיק היא העלות של הליך הגילוי: העלות של להסתכל על הררי המסמכים האלה.

 

"יש משרדים שעדיין עובדים בשיטה הישנה וקוראים את כל המסמכים. ובמקום שעורך דין אחד יעבור על החומר, יש 100. כדי להוזיל עלויות הם שוכרים עורכי דין בהודו ומשלמים להם 10 דולר לשעה במקום 300 דולר, או מעסיקים עורכי דין כעובדי קבלן לפרויקט ספציפי. אבל אלה הנשימות האחרונות של השיטה: ניסיון להתמודד עם התפוצצות המידע באמצעות צבא של עורכי דין בשכר נמוך וכישורים נמוכים. בגלל המיתון עורכי הדין שמחים לכל עבודה - אבל מה שהם עושים לא דורש כישורים אינטלקטואליים משפטיים. זה פשוט לשבת ולקרוא דברים כל היום".

 

העתיד על פי לוסיי הוא "להילחם באש עם אש" - להילחם בהררי המידע שיצרה הטכנולוגיה בעזרת טכנולוגיה. "כבר היום מחשבים טובים לפחות כמו בני אדם, וכשמדובר במאות אלפי מסמכים המחשבים טובים יותר. יכול להיות שבמעבר על עשרה מסמכים המומחה האנושי יהיה טוב באותה מידה, אבל לא במעבר על מאות אלפי מסמכים. אחרי שהוא קורא מסמכים במשך שמונה או עשר שעות, עורך הדין מאבד תחושה. הביצועים שלו יורדים.

 

"לכן בסופו של דבר כל תהליך הגילוי יעבור לידי המחשבים, ועורכי דין יהיו חופשיים מעבודת הפרך הזו ויעסקו רק בטיעונים משפטיים. המחשבים ימצאו את המסמכים הרלבנטיים, ועורכי הדין יעסקו במשמעות, בשאלה מה צודק. זה התפקיד המסורתי שלהם, ולכן העתיד הזה הוא חזרה לשורשים, לעיסוק בחוק".

 

לוסיי מודה שהאופק הזה רחוק, ולהערכתו יידרשו עוד לפחות 20 שנה עד שזו תהיה המציאות. הבעיה העיקרית, הוא אומר, היא שהטכנולוגיה מתקדמת יותר מהמומחים. "אתה צריך עורכי דין שיודעים להשתמש בתוכנה, וכרגע אין הרבה שמתמחים בזה".

 

המסקנה המתבקשת היא שהרבה מאוד עורכי דין יאבדו את העבודה שלהם.

"אני לא חושב. עדיין תצטרך עורכי דין שינהלו את המערכות האלה, וזה הרי רק חלק מתיק רחב. עורכי הדין יצטרכו ללמוד כישורים חדשים, יותר מורכבים מלקרוא מסמכים. אני לא חושב שיש כאן איום תעסוקתי, אבל כמו כל טכנולוגיה, היא הולכת לטלטל את המקצוע, לדרוש אימון מחדש ולתבוע כישורים קוגניטיביים מתקדמים מבעבר".

 

ראלף לוסיי. "הטכנולוגיה תטלטל את ענף עורכי הדין" ראלף לוסיי. "הטכנולוגיה תטלטל את ענף עורכי הדין"

זהו אותו תהליך שעליו מדבר אוטור - זה שפוגע במי שמבצע את העבודה השגרתית והאפורה, ומחזק את הקצה החזק. את המומחים, אלה שיודעים לבנות תיק, לנהל משא ומתן או להפעיל מערכות ממוחשבות מתוחכמות. ושוב אלה הם עורכי הדין שמרוויחים הרבה, לא דרגי הביניים של הצווארון הלבן.

 

את חוסר היעילות של עובדי המחסן פותר רובוט קטן

 

ומעורכי הדין - אל מקום אחר בסקאלת העבודה. עבודות פיזיות רבות, כאמור, חסינות: הן דורשות אלתור, ניידות ותיאום בין עין ליד, ולכן קשה לייצר מכונות שימלאו אותן. או כמו שהכלכלן חתן הנובל פול קרוגמן כתב לאחרונה בטור שהקדיש למחקרים של אוטור, אנחנו מגלים שקל יותר להחליף עוזר משפטי בתוכנת מחשב מאשר להחליף מנקה ברובוט.

ובכל זאת, גם בקצה הנמוך של שוק העבודה הטכנולוגיה מכרסמת בעוד ועוד תחומים שעד כה היו מוגנים. מחסנים, למשל. כל דבר שאנחנו קונים, לובשים או אוכלים עובר לפחות במחסן אחד, ובדרך כלל בהרבה יותר. עקב צמיחתן של רשתות הענק והתרחבות הקניות באינטרנט, המחסנים הם היום מפלצות עמוסות סחורה שצריכים להתנהל ביעילות ובמהירות. על פניו, הם מחייבים עובדים רבים ומיומנים, שיטפלו בהגעה, בארגון ובשליחת הסחורה. לא בכדי בשנים האחרונות נרשמה בענף דרישה גוברת לעובדים.

 

אבל אז באה Kiva Systems מבוסטון, אחת החברות הפרטיות עם הצמיחה המהירה בארצות הברית, שמחוללת מהפכה בתחום. "מחסן מסורתי הוא בניין ענק שבו עשרות אנשים רצים הלוך וחזור במעברים, מורידים פריטים ממדפים, מסיעים בעגלות, ואז שמים אותם בקופסאות למשלוח", מספר ל"מוסף כלכליסט" מיץ' רוזנברג, סמנכ"ל השיווק של קיווה. "לחלופין, במחסנים ממוכנים יש לך מסוע שנע לאורך מסלול קשיח ומזיז את המוצרים במחסן. קיווה משלבת בין שתי הגישות: היא הופכת את כל המחסן לנייד".

 

במחסנים של קיווה, במקום שהעובד יחפש את המוצר על המדף הוא עומד במקום - והמדף מגיע אליו. רובוטים קטנים וחמודים להפליא נוסעים ברחבי המחסן, נכנסים אל מתחת למדפים, מניפים אותם באוויר ומביאים אותם אל העובד. סמן לייזר מראה לו איזה פריט לשלוף, ומנורה אדומה מהבהבת ליד הקופסה שבה יש לשים את המוצר. בכל רגע נתון מחכים בתור בסבלנות רובוטים נוספים, עם הפריטים הבאים למשלוח. וכדי שהכל יהיה הכי יעיל שאפשר, המחסן הממוכן מארגן את עצמו כל הזמן, כך שפריטים פופולריים מאוחסנים תמיד קרוב לעובדים. סרטוני ההדגמה של החברה נראים כמו שילוב בין סרטי "אודיסיאה בחלל" לסדרת "הארי פוטר".

 

המוח שמאחורי העסק הוא שרת מחשב עוצמתי, שמריץ את האלגוריתמים ושולט ברובוטים באמצעות רשתות אלחוטיות. "החידוש העיקרי של החברה, שיהפוך אותה למאוד מצליחה", טוען רוזנברג, "הוא המודל העסקי, התובנה שאפשר להשתמש בטכנולוגיה מתקדמת גם באתר שנחשב לואו־טק, במקום שבעבר לא היה אתר של חידושים מהותיים".

 

למה בעצם יש אנשים במחסנים שלכם?

"הצלחנו להוציא את הפעילויות האנושיות הלא פרודוקטיביות מהתהליך - נפטרנו מההליכה במחסן ומההמתנה לסחורה, שני האלמנטים הכי לא פרודוקטיביים. השארנו את העבודה האנושית רק במקום שבו היא יעילה, ובשילוב עם הרובוטים הגענו ליעילות אנושית מקסימלית. במודל הזה, הרבה פחות כלכלי לנסות להבין איך להוציא את שארית התוכן האנושי מהמחסן.

 

"ויש עוד סיבה, טכנולוגית. בכל הנוגע לבחירת פריט מתוך קבוצה, בני אדם טובים בצורה יוצאת דופן. הם יכולים לעשות את זה עם פריטים בגדלים שונים, מסוגים שונים, בצורות שונות. יהיה קשה מאוד ליצור רובוט שמסוגל להתמודד עם כזה מגוון. אנשים גם יכולים לזהות מתי התהליך לא תקין ומה לעשות במקרה כזה, ולרובוט זה יותר קשה. כך שאנחנו מאמינים שהגענו לפורטפוליו אידאלי - אנשים עושים מה שהם עושים הכי טוב, בשילוב רובוטים ומיכון שעושים הכי טוב את מה שהם יודעים לעשות".

 

מה דעתם של עובדי המחסן על המערכת?

"הם מעדיפים לעבוד עם מערכת של קיווה ולא במחסנים רגילים או במחסנים שיש בהם מסוע. זה פחות מעייף, פחות מסוכן - יש פחות מלגזות, ולא צריך להרים סחורות באופן לא בריא. המערכת גם הרבה יותר שקטה ממסועים, כי הרובוטים פועלים על מנוע חשמלי. הסביבה שלנו פחות מלחיצה. חוץ מזה שכיף לעבוד עם הרובוטים שלנו. העובדים אומרים שהם מרגישים כאילו הם עובדים עם משחק מחשב".

 

ובכל זאת, המשמעות היא פחות עובדי מחסן.

"אנחנו לא חושבים על עצמנו כחברה שלוקחת לאנשים את העבודה, אלא כחברה שלוקחת למסועים את העבודה. אנחנו מחליפים סוג אחד של מיכון בסוג אחר. זה נכון שיש פחות עובדים במחסן של קיווה מבמחסן עם מסוע, אבל לא הרבה פחות עובדים".

 

מחסן המנוהל על ידי הרובוטים הכתומים של קיווה. סמנכ"ל השיווק של החברה מדבר על "שארית התוכן האנושי במחסן" מחסן המנוהל על ידי הרובוטים הכתומים של קיווה. סמנכ"ל השיווק של החברה מדבר על "שארית התוכן האנושי במחסן"

 

אינסטלטור, פרמדיק - תלמדו משהו שתמיד יהיה צריך

 

איך נראה העתיד שאליו מובילה המהפכה הזו? האם היא תשאיר המוני עובדים מובטלים? דיוויד אוטור חושב שלא, התקדמות הטכנולוגיה לא מסמנת את סוף עידן העבודה. "התפתחויות טכנולוגיות לא יוצרות אבטלה לאורך זמן", הוא אומר. "אולי הן גורמות לאבטלה באופן זמני, כי אנשים נדחקים מתחום מסוים. אבל אם אתה מסתכל על מאה השנים האחרונות, שבהן היתה התפתחות טכנולוגית מרחיקת לכת ואנשים נדחקו באופן מסיבי מעיסוק בחקלאות ובייצור - אתה רואה שלא היתה מגמת ארוכת טווח של ירידה בתעסוקה. למעשה, אחת התופעות הבולטות בתקופה הזאת היא ששיעור ההשתתפות של נשים בעבודה עלה באופן חד בלי שיהיו פחות עבודות לגברים. זה לא שיש פחות משרות, אלא שסוג הפעילויות בעבודה משתנה, ולא בהכרח טובה".

 

וכשסוג המטלות משתנה, הקיטוב גדל. מצד אחד עובדים משכילים עם כישורים מבוקשים, מצד אחר עובדים שנדחקים למקצועות שלא מחייבים כל השכלה, אבל שאי אפשר לעשות להם אאוטסורסינג או להעבירם לידי מכונות. ומה באמצע? האמצע צריך לטפס למעלה כדי לא להידרדר למטה. "זו לא חברה שאין בה כלל מקצועות ביניים", אומר אוטור. "יש עדיין משרות ביניים טובות, אבל הן דורשות הכשרה ייחודית, מעבר ללימודים בתיכון".

 

אלא שכישורים, אפילו אם הם מלווים במזל וקשרים, לא מספיקים כדי למנוע אי־שוויון. כבר היום מעמד הביניים לכוד בין התפשטות הגלובליזציה והתקדמות הטכנולוגיה, בין פועלים זולים בסין ודוברי אנגלית זמינים בהודו לתוכנות מחשב שיכולות להחליף אותם. חלקים גדלים והולכים ממעמד הביניים במערב, שממילא נשחק על ידי כלכלה רעועה, מסים, חובות ויוקר המחיה, עלולים לגלות שאין להם אפילו מקצועות בטוחים להיאחז בהם.

 

מה יקרה כשמקצועות הביניים ייעלמו?

"היסטורית, נתיב הכניסה למעמד הביניים בארצות הברית עבר בעבודה מיומנת בצווארון הכחול או הלבן. עבודות כאלה סיפקו תעסוקה יציבה בשכר נאות, ואם היו שני מפרנסים המשפחה יכלה לגור בשכונה סבירה ולשלוח את הילדים לבתי ספר סבירים. הילדים כבר יכלו ללכת לאוניברסיטה ולהיהפך לבעלי מקצועות חופשיים. ברבעון התחתון, לעומת זאת, רק שיעור קטן מאוד מהילדים מצליחים להשיג תואר ראשון. לכן אם חלק גדול מהעובדים מועסקים בתחומי השירות, בעבודות שאינן מעניקות יציבות ושהמשכורות בהן נמוכות, קשה יותר לממש את ההבטחה לניידות חברתית ולשוויון הזדמנויות. זה יכול להיות מאוד לא בריא לחברה. דמוקרטיות עובדות בצורה הטובה ביותר כשכל האזרחים מאמינים שיש להם סיכוי להגיע לצמרת. אם אנשים מפסיקים להאמין בכך, זה יכול להוביל לרגשות הרסניים לגבי תפקוד החברה. תראה את מצרים".

 

זה יכול לעבוד אחרת?

"יש מדינות שמצליחות לסייע לאנשים לרכוש כישורים מבוקשים יותר. בגרמניה, למשל, לוקחים אנשים עם תעודת בגרות ומאמנים אותם למשלח יד מיומן, כך שיהיו להם אפשרויות טובות יותר - שיפוצניק, איש עזרה ראשונה, מפעיל MRI או שרברב. ארצות הברית לא עושה עבודה טובה במישור הזה".

 

וברמה האישית, מה אפשר לעשות כדי לא לשלם את מחיר השינוי?

"הדבר היחיד שאנחנו יודעים בביטחון הוא שלפחות במאה השנים האחרונות, וכנראה הרבה לפני זה, השקעה בהשכלה גבוהה היתה ההשקעה הטובה ביותר אם רצית להבטיח את רמת החיים שלך ושל ילדיך. מצבם של אנשים משכילים טוב יותר מהרבה בחינות - בריאות, אריכות חיים, הכנסה, יציבות הנישואים, שביעות רצון ומעורבות פוליטית.

 

"יש אולי אנשים שיגידו 'למה לי לטרוח. אם אין לי דוקטורט, אני יכול להסתפק בתעודת בגרות', אבל זו לא המסקנה הנכונה. האל ואריאן, הכלכלן הראשי של גוגל, ניסח את זה כך: 'אתה רוצה שיהיה לך כישרון מבוקש, ושמשלים משהו שקיים בשפע'. מבחינת גוגל, למשל, המידע קיים בשפע, והכישרון הוא היכולת לנתח מידע, לחלץ משמעויות.

 

"ואם להכליל מכאן, הכישורים שיישארו מבוקשים הם כישורים אנליטיים מצוינים, יכולת לנתח בעיות, יצירתיות ויכולות תקשורת טובות. חבילה כזאת של כישורים תהיה רבת ערך כמעט בכל סוג של פעילות, ולא סביר שמכלול הכישורים הזה ייהפך למיותר. זו עצה מאוד כללית, אבל אם אתה רוצה לחשוב לטווח הארוך, אתה חייב לחשוב באופן כללי".

 

הבעיה היא שלא לכולם יש יכולות אנליטיות.

"כמובן. אבל אתה יכול לנסות להבטיח שהכישורים שלך לא יהיו גנריים, ולרכוש מיומנות ספציפית שהיא בעלת ערך. למשל, כישורים רפואיים בסיסיים, יכולות טכניות או הכשרה מקצועית אחרת. אני לא חושב שעבודה בבנייה תיעלם, או שאנשים יפסיקו להזדקק לטיפול רפואי או לתיקונים. אתה פשוט צריך לבחור מקצוע בקפידה רבה. חלפו הימים שבהם תעודת בגרות וחברות בוועד העובדים נתנו לך כרטיס כניסה למעמד הביניים".

 

 

 איור: ערן מנדל

 

מחשב לא יכול לפספס את הסיפור החדשותי הגדול

 

משהו ברשימת הכישורים ההכרחיים על פי אוטור נשמע מוכר. יכולת לעבד מידע ולנתח אותו באופן מועיל? יצירתיות? כושר הבעה בכתב? אלה דרישות התפקיד של העיתונאי! האם יכול להיות שהשמועות על מות העיתונות בכל זאת היו מוקדמות? האם יכול להיות שעיתונאים עוד ישמחו לאידם של עורכי הדין?

 

נראה שלא. בשיקגו פועל בשנים האחרונות הסטארט־אפ Narrative Science, שייסדו שני פרופסורים למדעי המחשב מאוניברסיטת נורת'ווסטרן. הם הצליחו כבר לגייס 6 מיליון דולר, ולפתח תוכנה מהפכנית אך מטרידה, שלוקחת רשימה גולמית של נתונים והופכת אותם לידיעה עיתונאית מדויקת וכתובה בשפה תקנית. במילים אחרות, הם מייצרים כתבה לעיתון או לאתר חדשות ללא מגע יד אדם.

 

היישום הראשון של החברה כבר מייצר כתבות ספורט: קולט את הסטטיסטיקה של המשחק ופולט אייטם שמתאר מה התרחש על המגרש. האתר של רשת Fox, כמו גופי תקשורת אמריקאיים נוספים, כבר משתמש בתוכנה, ובקרוב מתכננת החברה להפעיל יישומים דומים גם בתחומי הפיננסים והנדל"ן. ואיך נראות כתבות שייצר מחשב? טוב, מתברר. לפני כחודשיים הבחינו אנשי אתר הספורט האמריקאי deadspin בדיווח מחפיר על משחק בייסבול בליגת המכללות, שהופיע באתר של אחת האוניברסיטאות. זה היה משחק מושלם - אירוע נדיר שבו איש מהחובטים של הקבוצה היריבה אינו מצליח לפגוע בכדור - אבל האייטם החדשותי פספס כמעט לחלוטין את העובדה הזו. אנשי אתר הספורט מיהרו להסיק שמדובר בכתבת מחשב, וטעו. את הדיווח הזה כתב בן אדם. כדי להגן על הקונספט של עיתונות ממוכנת, אנשי Narrative Science הזינו את הנתונים לתוכנה שלהם. כך נראה המשפט הראשון בידיעה שהיא ייצרה: "יום שלישי היה יום גדול עבור ו' רוברטס, המגיש הזוטר שהצליח לזרוק משחק מושלם והוביל את וירג'יניה לניצחון על ג'ורג' וושינטון". המחשב: 1. בני האדם: 0.

 

*הכותב הוא בן אדם

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x