• תפריט
30.6.11

טריליוניסטאן

פגישה עם סטיבן הוקינג ואנג'לינה ג'ולי לישיבה על הצלת העולם, מיגון היאכטה מטילים, רכישת דירה ברבע מיליארד דולר והתלבטות בין השקעה ב־2,000 יצירות מופת לבין 4 מיליון דונם של שדות נפט. כך 1,210 המיליארדרים של העולם הולכים ונהפכים לקהילה סגורה. "מוסף כלכליסט" שוחח עם כלכלנים וחוקרים בכירים של התופעה, ובירר על מה האולטרה־עשירים מוציאים את זמנם ואת הכמויות הדמיוניות של כספם

ניר נתן, לוס אנג'לס 10:3630.06.11

1.

 

העובדה שקיים מיזם כמו "רחובות מונקו" לבדה מספרת הכל. בינואר השנה הודיעה חברת יאכט איילנד דיזיין, יצרנית ספינות שעשועים מבריטניה, כי השלימה את התוכניות לבניית היאכטה הפרטית הראשונה שתיראה כמו רובע עירוני יוקרתי ששט על המים. שטחה יהיה 155 מטר לאורך ו־60 לרוחב - קצת יותר מ־9 קמ"ר - ובמקום סיפונים יתנשא מעליה העתק משוחזר של כמה מהאזורים היוקרתיים ביותר במונטה קרלו, עיר הנופש לעשירים שבנסיכות מונקו בדרום צרפת. במרכז הספינה ייבנה העתק מדויק של מלון "הוטל דה פריז", על הלובי, הבר והמסעדה שלו, חדריו, מסדרונותיו ומרפסותיו. ההעתק ייבנה בנאמנות למקור אך בגרסה מוקטנת, שתכיל 16 סוויטות בלבד, ל־16 האורחים של בעלי הספינה.

 

בסמוך למלון הקטן יעמוד העתק של הקזינו של מונטה קרלו, גם הוא משוחזר בנאמנות מבחוץ ומבפנים, ומותאם ל־16 אנשים. וביניהם, וסביב הכיכר, הרחובות הקטנים, הבריכה והפארקים, שיוקטנו לגודל של גינות קטנות, יתפתל שחזור של מסלול מירוצי הגרנד פרי של מונטה קרלו - נאמן לתוואי הפיתולים ולמנהרות, מוקטן ומותאם למירוצי קרטינג. כל אלה יעמדו על עמודים, שבמפלס תחתם יהיו פארק גדול ומגרשי ספורט, וגם שתיים מהקומות בקומפלקס המגורים המפואר של בעלי הספינה, מי שיסכים לשלם 1.4 מיליארד דולר כדי שיוכל להיות האדם היחיד שרחובות מונקו הצפים שייכים לו.

 

בחברת יאכט איילנד דיזיין אמרו לעיתונות הבריטית שהם מאמינים שהוא יימצא עוד השנה - גם הוא, וגם מי שיקנה את הפרויקט הבא שלהם, ספינה שתיראה כמו אי טרופי גדול. יש להם סיבה להיות אופטימיים. 1.4 מיליארד דולר הם מחיר הגיוני לגמרי לצעצוע כה גדול וייחודי, ובקרב קהל היעד של החברה יש כאלה שכבר הוציאו יותר על מתנות שקנו לעצמם.

 

הדמיית מחשב של יאכטת הפאר רחובות מונקו. מחפשים את מי שיוציא 1.4 מיליארד דולר ברכישה גחמנית הדמיית מחשב של יאכטת הפאר רחובות מונקו. מחפשים את מי שיוציא 1.4 מיליארד דולר ברכישה גחמנית

 

2.

 

משמעות המילה "מיליונר" השתנתה בשני העשורים האחרונים. בעבר היא היתה נלחשת בכמיהה והתרגשות בכל פעם שהיו מזהים בתיאטרון את פניו של איש עסקים נודע. היום, מי שיש לו דירה ישנה ברחוב יוחנן הסנדלר בתל אביב הוא כבר מיליונר בשקלים. גם אינפלציית המחירים הפכה את המיליון הראשון לנפוץ מבעבר, אבל לא רק היא מעניקה לאנשים את אשליית העושר. בשני העשורים האחרונים רמת החיים של רבים מתושבי העולם זינקה, ורבים מבני המעמד הבינוני במערב חיים טוב יותר מכפי שחיו מיליונרים בשנות השישים והשבעים: אייפון ואייפד, טלוויזיות גדולות ומכונות קפה משוכללות פעם לא היו קיימים כלל, והיום הם מובנים מאליהם. ועוד ועוד סממני שפע מצטרפים אליהם.

 

שוק מוצרי היוקרה הולך ונהפך למוקד שופינג של המעמד הבינוני, עם מותגי אופנה עילית כגון הרמס ולואי ויטון, שפעם היו מתפרות לבני אצולה אירופיים וכיום נהפכים לרשתות הלבשה ואקססוריז. אפילו טיסה ממקום למקום במסוק - שמזוהה בעיקר עם טייקונים או ראש הממשלה - עולה היום בישראל כ־3,000–4,000 שקל לטיסה מתל אביב לרוב המקומות בארץ. לא זול, אבל אפשרי. ענף מוצרי היוקרה כולו נמצא בפריחה מתמדת בשנים האחרונות. ב־2010 הוא גלגל 168 מיליארד דולר לעומת כ־146 מיליארד ב־2009, וגבולות המושג "יוקרה", זה כבר ידוע לכל, הולכים ונמתחים, הולכים ומיטשטשים.

 

או כך לפחות נדמה לרוב העולם. "מתפתחות במערב שתי כלכלות נפרדות", העיר באוגוסט האחרון יו"ר הבנק המרכזי לשעבר אלן גרינספאן, כאשר התארח בתוכנית "פגוש את העיתונות" האמריקאית ברשת NBC כדי לשוחח על אחרית המשבר. "בכלכלה אחת משתתפים כמעט כולם, ובאחרת משתתף קומץ של בנקים, תאגידים גדולים ואינדיבידואלים עתירי הכנסות ('High Income Individuals' היה המונח שבו השתמש). עבור האחרונים המשבר הסתיים מזמן".

 

ג'ון פולסון. רווחים נאים ג'ון פולסון. רווחים נאים

גרינספאן הזכיר ביובש קבוצת אנשים שהכל יודעים על קיומה ועל עושרה, אבל מעטים יודעים איך חבריה באמת חיים ומה מעסיק אותם. זוהי קבוצת יורשיהם החוקיים של ה"מיליונרים" של פעם. אלה האנשים שעושרם האישי של כמה מהם גדול מזה של חברות גדולות, וזה של כמה אחרים גדול מעושרן של מדינות. אנשים כמו המשקיע ג'ון פולסון, שרווחיו האישיים מהמשבר האחרון שווים לאלה שהיו לגולדמן זאקס, או כמו מנכ"לים של 25 קרנות גידור אמריקאיות שב־2009 כל אחד מהם קיבל בונוס של מיליארד דולר. או כמו פטרה אקלסטון, בתו בת ה־22 של בעלי פורמולה 1 ברני אקלסטון, שבתוך פחות משנה רכשה לעצמה שני בתים ששוויים הכולל רבע מיליארד דולר. או כמו הסולטן של בורניי, שאוסף המכוניות שלו הכיל כמה מאות דגמי רולס רויס, או הנסיך הסעודי אל־וליד בן טלאל, שנוהג לרכוש באופן גחמני נכסים כגון מלון סבוי היוקרתי בלונדון או מטוסי נוסעים שלמים, ובאחרונה החליט שברצונו לבנות בעיר ג'דה בערב הסעודית מגדל בגובה 1.6 ק"מ - פי שניים ממגדל בורג' חליפה, הגבוה בעולם - ושם 10 מיליארד דולר לשם הנעת הפרויקט. את המגדל, שתוכניותיו אושרו לבנייה, מתכנן האדריכל של בורג' חליפה, אדריאן סמית.

 

הקבוצה הזאת צמחה בעיקר בעשור האחרון, וקצב צמיחתה עולה משנה לשנה. ב־2003 הופיעו ברשימת המיליארדרים של מגזין "פורבס" 476 אנשים, שהחזיקו יחד 1.4 טריליון דולר. במרץ 2011 הרשימה הכילה 1,210 מיליארדרים, שמחזיקים יחד 4.5 טריליון דולר - סכום שעומד על כ־80% מהיקף התוצר הלאומי של הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, סין.

 

והאנשים האלה אכן מתנהלים במידה רבה ככלכלה נפרדת. ההערה היבשושית של גרינספאן הצטרפה להערה דומה שהתפרסמה ב־2005 בדו"ח מצוטט של סיטיגרופ, שם כתבו שלושה אנליסטים: "העולם הולך ונחלק לשני גושים. פלוטומניה, כלומר הכלכלה שבין עשירים לעשירים, וכל היתר. בפלוטומניה אין 'הצרכן האמריקאי' או 'הצרכן הסיני', אלא יש רק 'הצרכן העשיר'. יש מעטים כאלה, אך המעטים האלה נוטלים נתח עצום וחסר פרופורציה מעוגת ההכנסות העולמיות, ומשאירים לכל הלא־עשירים ביסים קטנים באופן מפתיע".

 

3.

 

דניאל קורטיס הוא עורך בכיר במגזין היוקרה האמריקאי "Robb Report", ירחון עב כרס שעוסק בסקירות נדל"ן, רכב, תרבות וצרכנות עבור קהל שמוגדר כ"כבעלי הכנסה של לפחות חצי מיליון דולר בשנה". פעם בשנה, למשל, משחרר המגזין של קורטיס גיליון שנתי של "צרכנות נבונה" לעשירים ואולטרה־עשירים, ובו הוא ממליץ על המכונית הכי משתלמת (אסטון מרטין V12 ואנטאג' ב־180 אלף דולר ופרארי איטליה 458 ב־235 אלף דולר קיבלו השנה ציונים גבוהים), המלצות למטבחים ב־75 אלף דולר (הפעם זה המטבח של Argento Vivo), למכשירי טלוויזיה ב־2,300 דולר (Panasonic Viera), וגם ליאכטות ומטוסים פרטיים במחיר טוב. לדוגמה, השנה סימן המגזין את המטוס החד־מנועי סירוס SR22 כאופציה הכי פחות מעליבה מבין המטוסים שעולים פחות מחצי מיליון דולר, והצביע על גולפסטרים G550 כסטנדרט החובה לכל מי שיכול להרשות לעצמו מטוס ב־50 מיליון דולר.

 

"אנשים עשירים תמיד רצו לבדל את עצמם, ומאז ומעולם הם נודעו בצריכה של סמלי סטטוס מנקרי עיניים", אומר קורטיס בראיון ל"מוסף כלכליסט". "אבל ככל שמספרם גדל, גדל גם שוק מוצרי היוקרה סביבם, ועוברים עליו כמה תהליכים. מצד אחד יוצאים המון גימיקים ריקים, נגיד וודקה שסוננה דרך יהלומים, ומצד שני, בקרב עשירים המודעות לאיכות גבוהה משהיתה פעם. אנשים עשירים תמיד נזקקו לשעונים ב־50 אלף דולר, כי השעונים האלה היו אחד מנושאי השיחה במסיבות קוקטייל ופגישות. עכשיו גם באמת חשוב להם לדעת שהשעון שהם עונדים נבנה במשך שנתיים ושיצרן גאון פירק ושב והרכיב אותו בעצמו, כדי לוודא שכל חלק מותאם בשלמות. תהליך בחירת המוצרים לגיליון השנתי שלנו אורך שנה, ויש לנו צוות שופטים המומחים בתחומיהם, ובעלי הבנה עמוקה בכל הניואנסים".

 

מה עולה 2.5 מיליון דולר? מכונית בוגאטי ויירון  סופר־ספורט - אשר נכנסה ב־2010 לספר השיאים של גינס כשהגיעה למהירות 430 קמ"ש - כמחצית ממהירותו של מטוס בואינג. מה עוד עולה כ־2.5 מיליון דולר? שכרם השנתי של מנכ"ל בזק אבי גבאי ומנכ"ל בזק בינלאומי איציק בנבנישתי, ביחד מה עולה 2.5 מיליון דולר? מכונית בוגאטי ויירון סופר־ספורט - אשר נכנסה ב־2010 לספר השיאים של גינס כשהגיעה למהירות 430 קמ"ש - כמחצית ממהירותו של מטוס בואינג. מה עוד עולה כ־2.5 מיליון דולר? שכרם השנתי של מנכ"ל בזק אבי גבאי ומנכ"ל בזק בינלאומי איציק בנבנישתי, ביחד צילום: בלומברג

 

המגזין של קורטיס מייצג, במידת מה, את היוקרה "הישנה", את המוצרים והשירותים שהולכים ונהפכים מנחלתם של העשירים לזו של המבוססים, ובעתיד של כולם. בדיוק כפי שקרה עם הטלפון הסלולרי ב־20 השנים האחרונות. גם קורטיס מכיר בכך שהתגבשות שכבת האולטרה־עשירים החדשה מולידה מרדף אחרי אולטרה־סמלי סטטוס שיבדלו אותם, ושממדיהם גדולים מממדי סממני העושר הישנים כמו שממדיו של מטוס פרטי שעלה 38 מיליון דולר גדולים משדרוג למחלקת עסקים. מחלקות ה־VIP שנפתחות בחנויות יוקרה, כגון "חדר הפלאות" שנפתח ב־2007 בחנות הכלבו היוקרתית סלפרידג' ומוכר טלפונים סלולריים של יצרנית טלפוני היוקרה Vetru ב־85 אלף דולר או לגימות - לגימות ספורות - של יין הבורדו היוקרתי בעולם שאטו ד'יקאם ב־16 דולר ללגימה, לא מספיקים כדי להיחשב "שופינג" עבור מי שנכסיהם המשותפים מתקרבים להכנסה השנתית של סין.

 

אז מה כן נחשב אצלם לשופינג? איסוף יצירות אמנות, למשל. ניאול הובנהאוס, אספן וסוחר אמנות בעל שם עולמי מאירלנד, סיפר באחרונה שצמיחת מעמד האולטרה־עשירים גרמה למחירי ציורים מהמאה ה־17 לזנק פי 50 בתוך פחות מ־30 שנה. "המיליארדרים יצרו ביקוש שרוקן את השוק", הסביר באחרונה בראיון למגזין "אטלנטיק".

 

לדוגמה הצרפתי פרנסואה פינו, מקום 67 ברשימת עשירי העולם עם 11.5 מיליארד דולר ובעלי חברת האחזקות PPR שמחזיקה בין היתר בקבוצת גוצ'י, הוא גם בעלים של יותר מ־2,000 יצירות אמנות מודרנית, ובהן יצירות של פיקאסו והפסל האמריקאי הנודע ג'ף קונס. אחרי זמן רב שבו החזיק ברשותו את היצירות, ששוויין מוערך ב־1.5 מיליארד דולר, הקים פינו שני מוזיאונים בוונציה - אחד ב־2006 ואחד ב־2009. רון לאודר, המיליארדר המיודד עם בנימין נתניהו, וכן המפיק ההוליוודי דיוויד גפן, המייסד־השותף של מיקרוסופט פול אלן, המומחה לפירוק חברות הנרי קראביס ויורשת חברת השעונים סווטץ' אסתר גרת'ר נמנים עם עשרות המיליארדרים שמתחזקים אוספי אמנות ששוויים מוערך בסכומים שבין 700 מיליון דולר למיליארד, ושמכילים יצירות רבות של אמנים שעבודתם נחשבת למורשת עולמית, ובהם פיקאסו, מונה, סזאן, רנואר, דגה ודאלי, וכן שרידים היסטוריים יקרי ערך מימי הביניים.

 

ביל גייטס מחזיק במחברותיו המקוריות של לאונרדו דה וינצ'י. יורש אימפריית הספנות פיליפ ניארקוס מחזיק בדיוקן עצמי מפורסם של ואן גוך, ובאחד של פיקאסו. הגולגולת משובצת היהלומים שהפסל הבריטי דמיאן הירסט יצר ב־2007 יכולה היתה להיחשב כביקורת אמנותית על מה שנראה כבועת סחר באמנות, אלמלא הירסט עצמו הצהיר שיצר את הפסל כדי למכור אותו למולטי־מיליונרים - מה שאכן עשה, חודש וחצי לאחר השלמת היצירה.

 

מה עולה 100 מיליון דולר? "למען השם"  של דמיאן הירסט - האמן הבריטי דמיאן הירסט, שמשווים אותו לאמן האמריקאי אנדי וורהול בכך שהפך מיוצר שמבקר את מסחור האמנות לאחד שמפיק יצירות אמנות כעסק כלכלי.  מה עוד אפשר לקנות ב־100 מיליון דולר?  את רשת טיב טעם. מה עולה 100 מיליון דולר? "למען השם" של דמיאן הירסט - האמן הבריטי דמיאן הירסט, שמשווים אותו לאמן האמריקאי אנדי וורהול בכך שהפך מיוצר שמבקר את מסחור האמנות לאחד שמפיק יצירות אמנות כעסק כלכלי. מה עוד אפשר לקנות ב־100 מיליון דולר? את רשת טיב טעם. צילום: בלומברג

 

עוד שוק שמצליח להתאים עצמו במהירות לכיסים הגדולים כהיכל של האולטרה־עשירים הוא שוק מגורי היוקרה. את פארק צמרת בתל אביב, למשל, אפשר לראות כניסיון ים־תיכוני לחקות את המגמה הצעירה של בניית בתי דירות עירוניים למיליארדרים. שני מגדלים צעירים מובילים את המגמה בעולם: סנטרל פארק ווסט 15 בניו יורק וואן הייד פארק בלונדון.

 

סנטרל פארק ווסט 15 נפתח ב־2008, על גבול הסנטרל פארק, כדי למשוך דיירים מקרב 71 המיליארדרים שחיים בעיר. עיצובו זכה לסיקור בכתבה נרחבת במגזין "ואניטי פייר", ומחירי דירותיו נעים בין 2 מיליון דולר בקומה 6 ל־45 מיליון דולר בקומה 39. עם רוכשי הדירות בבניין נמנים מנכ"ל גולדמן זאקס לויד בלנקנפיין, מנכ"ל סיטיגרופ לשעבר סנדי ווייל, השחקן דנזל וושינגטון והזמר סטינג.

 

מחיר הדירות בוואן הייד פארק שבלונדון, עיר שלפי המגזין "פורבס" משכנת 36 מיליארדרים, מגיע ל־220 מיליון דולר. לפי העיתון "גרדיאן", זה המחיר ששילמו שניים מהדיירים החדשים בבניין, איל הפלדה האוקראיני רינאת אחמטוב, שנמצא במקום 39 ברשימת עשירי העולם עם 16 מיליארד דולר, ונשיא פקיסטן הנוכחי אסיף עלי זרבארי. בין השירותים הרבים שמוצעים לדיירי המגדל מנה העיתון גם שירות משלוחי אוכל 24 שעות ביממה ממסעדתו של השף מהנודעים בעולם הסטון בלומנטל.

 

"האולטרה־עשירים שמים יד על הרבה מאוד נדל"ן בשלוש השנים האחרונות, גם להשקעה וגם למגורי יוקרה עבורם", מסביר דיוויד ארנולד, סגן נשיא בכיר ב"רוב ריפורט". "בחצי שנה האחרונה התפרסמו כמה וכמה עסקות גדולות בניו יורק. בפלזה הוטל של יצחק תשובה נקנתה בשנה האחרונה דירה ב־48 מיליון דולר, וממש עכשיו עוד מיליארדר אוקראיני בשם אלכסנדר רובט שילם כמעט 40 מיליון דולר עבור טירת סלואן באיסט סטריט 68.

 

"קשה לעקוב אחרי כל הפעולות והקניות של האולטרה־עשירים, ואחרי התפתחות השוק הפנימי שלהם. אפשר לראות מתי עוד יאכטה של 150 מטר נחנכת ויודעים מתי אדם פרטי קונה לעצמו בואינג 747, אבל המיליארדרים נמצאים בכל העולם, כולל המזרח התיכון, מי שעושה איתם עסקים לרוב שומר על דיסקרטיות, ואיתם עצמם קשה ליצור קשר. הם נחבאים מהתקשורת והרבה יועצי אבטחה ותקשורת שלהם הם יוצאי מוסד".

 

"אכן קשה לעקוב אחרי שוק רכישות הענק של מיליארדרים", מוסיף בשיחת טלפון ג'ים טיילור, סגן יו"ר חברת המחקר האריסון גרופ, "אבל אני מעריך שהצמיחה הגדולה במספרם ובמעגלים שסובבים אותם, של המולטי־מיליונרים והמיליונרים, תביא בקרוב להתפוצצות בנוסח תקופת לואי ה־14, של מוצרים ראוותניים".

 

בית הדירות לאולטרה-עשירים וואן הייד פארק. דירות ברבע מיליארד דולר בית הדירות לאולטרה-עשירים וואן הייד פארק. דירות ברבע מיליארד דולר צילום: בלומברג

 

4.

 

לכריסטיה פרימן, לשעבר העורכת בפועל של המהדורה האמריקאית של "הפייננשל טיימס" וכיום פרשנית בכירה ברויטרס, יש תיאוריה מטרידה על מעמד האולטרה־עשירים החדש. בינואר היא פרסמה במגזין "אטלנטיק" מאמר נרחב שמנסה לפענח את אופיים, את רצונותיהם ואת תת־התרבות הפנימית שקהילתם מגבשת. המאמר נקרא "האליטה החדשה של העולם", ומסקנתו: האולטרה־עשירים של זמננו אינם בני אצולה או יורשים. רובם המוחץ לא נולדו מיליארדרים, אלא נהפכו לכאלה לאחר שניצחו ב"משחק הכלכלי", מי בפיתוחים טכנולוגיים ומסחריים ומי באמצעות השתלטות על אוצרות טבע ברוסיה ובעולם המתפתח. גם היום, לפי מחקר של המומחה הצרפתי לאי־שוויון עמנואל סץ, יותר מ־60% מהכנסות המאיון העליון במערב מגיעים מעבודה, ולא מרווחי הון.

 

לכן הניכור, אומרת פרימן. העשירים רואים עצמם כאנשים עובדים ומוכשרים, שהשתתפו במשחק שבו המנצח לוקח הכל וניצחו בו. הם חשים זכאים לעושרם, מזדהים עם הדומים להם ונוטים לזלזל באלה שלא ניצחו או שוויתרו. "בין אם הם מניו יורק, מוסקבה או מומבאי", כתבה, "הסופר־עשירים התקבצו כמעט לכדי אומה עצמאית", ונימקה בכך את הנוחות שבה הם מעניקים בונוסים זה לזה, או את אדישותו של מנכ"ל BP טוני הייוורד לנוכח אסון הנפט במפרץ מקסיקו. מבחינתם, כתבה, לא הם אשמים במשבר, אלא כל אנשי מעמד הביניים שנטלו הלוואות גדולות. הם, המיליארדרים, קנו מכונית חדשה ושלושה בתים רק אחרי שעשו הרבה יותר.

 

אחוזתו של פול אלן, ממייסדי מיקרוסופט. אוסף אמנות בשווי 700 מיליון דולר אחוזתו של פול אלן, ממייסדי מיקרוסופט. אוסף אמנות בשווי 700 מיליון דולר צילום: איי אף פי

 

לעובדה שהמיליארדרים נהפכו לכאלה בכוחות עצמם יש עוד השלכה, פרימן כותבת: הם רואים עצמם כעילית האינטלקטואלית של העולם, וכמי שהאחריות לעתידו מוטלת על כתפיהם. את זה היא למדה, בין היתר, מהתוודעות לאחד התחביבים הנפוצים ביותר של קהילת המיליארדרים: כנסים להצלת העולם.

 

רבים מכירים את כנס הרעיונות הבינלאומי TED, שבו חוקרים, אמנים, מדינאים ויזמים נפגשים כדי להעביר הרצאות קצרות ולהסביר רעיונות שיכולים לשפר את החיים בעולם. פרימן כותבת שכנסי TED המפורסמים אינם רעיון חדשני, אלא חיקוי של כנסים שנתיים דומים שנערכים זה שנים. האנשים החזקים בעולם נפגשים כמה פעמים בשנה בכנסים כאלה, מעבירים הרצאות ושומעים אותן, ומשתתפים בקבוצות דיון שלעתים דנות, בכובד ראש חסר אירוניה, בעתיד העולם.

 

המוכר בכנסים האלה הוא הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס. אבל רבים ממשתתפי דאבוס נפגשים כעבור חצי שנה בכנס אחר, מוכר הרבה פחות, לא מתוקשר ושדיוניו נערכים ללא פרוטוקול: כנס בילדרברג גרופ, שמאז 1956 נערך מדי שנה בתחילת הקיץ. בכנסי בילדרברג השתתפו בשנים האחרונות בני אצולה כגון הנסיך צ'רלס, מלכת הולנד ביאטריס וסופיה מלכת ספרד, מדינאים כגון הנרי קיסינג'ר, ביל קלינטון ועשרות ראשי ממשלות מהעולם, וכן עשרות בכירי אקדמיה, מנכ"לים של תאגידים עולמיים כגון מנכ"לי הבנקים דויטשה בנק וברקליס וחברות התעשייה נסטלה ואלקואה, ביל גייטס, אריק שמידט ומנכ"ל אמזון ג'ף בזוס.

 

כנס אחר, מתוקשר יותר ממפגשי בילדרברג אך שעדיין נחשב למפגש קהילתי למיליארדרים, הוא כנס Clinton Global Initiative, שביל קלינטון עורך מדי שנה מאז 2005. מטרתו המוצהרת של הכנס היא "ליצור שיתוף פעולה בין ממשלות, חברות וארגונים אזרחיים כדי לעמוד באתגרי העולם המשתנה". בכנס שנערך בשנה שעברה השתתפו, בין היתר, יורש העצר של בחריין, ביל גייטס, לאנס ארמסטרונג, מוחמד עלי, וורן באפט, בונו, מייקל בלומברג, המלכה ראניה, אנג'לינה ג'ולי, תומס פרידמן, רופרט מרדוק, ברק אובמה, ברברה סטרייסנד ושמעון פרס.

 

בעלי וירג'ין ריצ'רד ברנסון בצוללת שלו. המיליארדרים רואים בעצמם שליחים בעלי וירג'ין ריצ'רד ברנסון בצוללת שלו. המיליארדרים רואים בעצמם שליחים צילום: MCT

 

גם גוגל החלו לערוך כנסי "אליטה גלובלית" בהשתתפות אותה רשימה של אנשים אולטרה־עשירים ומשפיעים. הכנסים נקראים " Google’s Zeitgeist conference". פרימן מספרת שב־2007 השתתפה באחד הכנסים האלה, כנציגה בכירה של עולם העיתונות. "הכנס נערך במלון גרוב המפואר, בעברו אחוזה כפרית אנגלית, ש־1,200 הדונם שמקיפים אותו הומרו למסלול גולף", כתבה. היא תיארה את התפעלותה מהריהוט במקום, שחלק ניכר ממנו עוצב בידי מעצב־העל פיליפ סטארק, ועל 500 המוזמנים רבי העוצמה והעושר, מנכ"לים של חברות מסיסקו ועד וורנר, יזמים מוכרים ואסטרונאוטים לשעבר, שהתמנגלו בחדרים ועל הדשא. הדוברים בכנסי גוגל יכולים היו בקלות להכניס את האירוע לשערים של עיתוני העולם: האיש העשיר בעולם קרלוס סלים, הפיזיקאי סטיבן הוקינג, זוכי הנובל דניאל כהנמן ומורי גל־מן, בעלי תאגיד וירג'ין ריצ'רד ברנסון ומלכת ירדן ראניה הם רק כמה דוגמאות. אבל הקהל הרחב לא היה במוקד העניין של מארגני הכנס ומשתתפיו.

 

"הפילנתרופיה של עשירי העולם היא חלק מאותו קו חשיבה", כותבת פרימן, "הם באמת מאמינים שהעתיד הוא אחריותם".

 

5.

 

הקו העיקרי שמבדיל בין מיליארדרי העולם עובר, לדעת המומחים בתחום, בין המערב למזרח. "מי שהצילו את שוק מוצרי היוקרה בתקופת המשבר היו האולטרה־עשירים של מה שמכונה מדינות ה־BRIC, ברזיל, רוסיה, הודו וסין", אומר קורטיס. "רבים מהמיליארדרים במערב התביישו לפזר כסף בתקופת המשבר, וגם הרכישות שלהם הן יותר סולידיות. במזרח, היכן שעולה הכסף החדש, יש הרבה יותר שואו אוף. למשל, הפגנות העושר של האוליגרכים הרוסים נחשבות לרברבניות במיוחד, והפוכות למה שמייצגים מיליארדרים כמו וורן באפט וביל גייטס".

 

"הסינים והרוסים נמצאים עדיין בשלב שבו הם מאמינים שהמוצר היקר ביותר הוא הטוב ביותר", אומרת קארה דיוויד, סגנית נשיא בבית ההוצאה למגזיני יוקרה אמריקן אקספקס פאבלישינג. "הם מרגישים שמעמדם מושפע מהכסף שהם מוציאים". וטיילור מהריסון גרופ מוסיף: "כשאתה מביט על העשירים הסינים והרוסים, חשוב לזכור שעד לאחרונה הם היו עניים והתגוררו בדירות ממשלתיות. מאז שנות התשעים הם נמצאים במה שאנחנו מכנים 'שלב החונכות'. מיליארדר שבמדינה שלו יש מסורת של עושר פרטי כבר מבין שיהלום קטן ומושלם שווה יותר, נחשב יותר, וישמור על ערכו יותר מיהלום ענקי ופחות מושלם. אבל הרבה נובורישים יחושו שהם מקבלים יותר מהיהלום הגדול ומלא הרהב".

 

דוגמה לאדם שמיישם את האנלוגיה של טיילור הוא ברטרנד דה פאייר, מנהל קרן הגידור הלונדונית SPQR Capital. בראיון שהעניק לאחרונה ל"סנדיי טיימס" סיפור דה פאייר איך התעשרותו המהירה שינתה את אורח חייו: "הייתי מאוד צעיר כשקיבלתי את הבונוסים הראשונים שלי. הדבר הראשון שעשיתי היה להתחיל לטוס המון למקומות אקזוטיים, ולקנות בהם וילות, במיאמי, בסן טרופז. אבל מאז נרגעתי. אני גם צנוע לעומת הקולגות שלי. לא קניתי יאכטות. אני מעדיף לשמור את הכסף שלי ולהשקיע אותו. נגיד, לפני חודשיים קניתי שדה נפט בקזחסון, 4.5 מיליון דונם, כנראה יש שם כמה מאות מיליוני חביות. זה ייתן החזר טוב על ההשקעה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x