• תפריט
מוסף השקעות יוני 2011

תרחיש 5: מה יקרה במזרח התיכון בספטמבר?

ראש אמ"ן לשעבר, אהרון זאבי פרקש, על הניצוץ שאולי ידליק את האזור: "אם במדינות אחרות יש אש, גם כאן תהיה"

עמיר קורץ וטל פמסון 09:2615.06.11

לפני חמש שנים, עם סיום תפקידו, הזהיר ראש אמ"ן היוצא אהרון זאבי פרקש כי החיזבאללה עשוי לירות טילים על ישראל, תרחיש שהפך כעבור זמן קצר למציאות בדמות מלחמת לבנון השנייה. כעת, לקראת ההכרזה החד־צדדית של הפלסטינים על מדינה בספטמבר, פרקש, כיום יזם שמשווק מערכת אבטחה מתוחכמת לבניינים, מספק תרחיש מטריד: מעמדה בעולם של הידידה הגדולה שלנו, ארצות הברית, הולך ונחלש; האסלאם השיעי הקיצוני, שמפרה את החיזבאללה ואת תנועת הג'יהאד העולמית, הולך וצובר כוח בקרב מול האסלאם הסוני; ובספטמבר נחזה כאן בהתקוממות עממית המונית שתביא אלפי פלסטינים לגדרות. תגובה חריפה מדי של החיילים בשטח, שתביא להרוגים רבים, תהיה הניצוץ שיכול להדליק את כל האזור.

 

"אי אפשר לנתח את החדשות של מחר בבוקר או לדון באפשרויות הכלכליות העתידיות מבלי להבין את המגמות העמוקות באזור", אומר פרקש. "המגמה הראשונה, של נפילת המשטרים במדינות הערביות בחצי שנה האחרונה, קריטית. זו רעידת אדמה שאת האפטר שוק שלה אנחנו עדיין לא מבינים ומתקשים לעכל. אני משווה את זה לנפילת האימפריה העותומאנית ולנפילת הגוש הסובייטי. מדובר במהפכה של יותר מ־300 מיליון תושבים, באזור שבו יש נכסים חשובים לעולם, כמו מאגרי נפט גדולים. אי אפשר להתעלם מהשפעתה של רעידת האדמה הזאת על כלכלת העולם, על מחירי הנפט ועל חיפוש או אי־חיפוש אלטרנטיבות עבורו.

 

"למחיר הנפט יש גם השפעה עקיפה על נושא הביטחון והפצצה האיראנית. בשעתו, כשבחנו את סוגיית הגרעין האיראני, אמרנו שאם מחיר חבית נפט יעלה מעל 50 דולר אז איראן תוכל להמשיך להשקיע כספים בתוכנית הגרעין שלה. בין 2002 ל־2005 הדלתא שנוספה להכנסות המשטר באיראן מקפיצת מחירי הנפט היתה כ־180 מיליארד דולר.

 

מפגינים פלסטינים מפגינים פלסטינים צילום: אי פי אי

 

"המשמעות העיקרית של רעידת האדמה הזאת היא שההנהגות במזרח התיכון יהיו עסוקות כעת יותר ויותר בשמירה על יציבות המשטר שלהן. אנחנו רואים את זה במצרים, בתוניסיה ובסוריה. חלק גדול מהמאמץ הצבאי־ביטחוני שלהן יופנה פנימה, לא החוצה. למעשה, המגמה הזאת יוצרת מעין תנועת מספריים - מצד אחד השליטים ירצו לשמר את שלטונם ומצד שני העם ירצה להמשיך ולהפגין ולבטא את כוחו, במטרה לשנות את מצבו הכלכלי והחברתי.

 

"הרבה חוששים מה יהיה עכשיו בנוגע לשלום עם מצרים. אני חושב שאסור לזלזל ב־30 ומשהו שנים של שקט עם מצרים ובתרומה הכלכלית של השלום - גם למצרים וגם לישראל. השלום הוריד מאוד את ההשקעה של מצרים בביטחון, וזה כסף שהלך לפיתוח כלכלי. לכן, בגלל האינטרס הכלכלי, לא הייתי מספיד עדיין את הסכמי השלום עם מצרים או עם ירדן. בסופו של דבר השלום עבורן הוא נכס אסטרטגי שמביא כספי סיוע אמריקאיים, שיתוף פעולה צבאי אמריקאי, אזורי סחר חופשי, תיירות. השלום גם מייתר את הצורך להחזיק כל כך הרבה צבא מול ישראל. אותו דבר אצלנו".

 

בסוריה זה ייגמר לערכתך כמו במצרים או שאסד יצליח לשמר את השלטון?

"סוריה שונה ממצרים כי לבשאר אל־אסד יש שני מבחנים: שימור השלטון שלו ושימור השלטון העלוואי בסוריה, שנמצא במיעוט. כתוצאה מכך הוא לא יוותר כמו שמובארק ויתר, ועשוי אפילו להיות נחוש יותר מקדאפי. משמעות הדבר היא שיהיה פה מצד אחד מאמץ של השלטון לשמור על הכיסא, ומנגד מאמץ של הרחוב להמשיך ולהשיג זכויות.

"כל הדברים האלה ביחד אומרים שמדינות ערב תהיינה יותר מכונסות פנימה, בבעיות שלהן. לדעתי, יש פה רווח לישראל: במקום שחברות ישקיעו במדינות ערב הלא יציבות, הן ישקיעו בישראל. יש כאן הזדמנויות אדירות שנפתחו עכשיו, כי במצב של אי־יציבות יהיו מדינות ענק שיגידו: 'למה לי להשקיע במצרים עכשיו, אני מסתכן', ויעדיפו להשקיע אצלנו.

 

"הגופים שכן יהיו מכוונים כלפי ישראל הם גופים לא מדינתיים שמאמינים בדרך הטרור, בדרך הדיס־אינפורמציה והדה־לגיטימציה של ישראל, והם ינסו להביא להישגים פוליטיים ומדיניים. למוסלמים במצרים יהיה קל יותר לעזור לאחים המוסלמים ברצועה לאחר שפתחו את הגבול; איראן תמשיך באמצעות שליחים לדאוג לכך שהג'יהאד האסלאמי, חיזבאללה וחמאס יקבלו סיוע. אם יש מישהו שהאינטרס שלו הוא לא להפיל את השלטון של בשאר אל־אסד בסוריה אלו האיראנים וחיזבאללה, הגורמים שהנשיא בוש קרא להם פעם 'ציר הרשע'. מי שלא מביא בחשבון את הגורמים האלה כשהוא מדבר על התערערות השלטון בעולם הערבי, טועה טעות מרה".

 

ביום שבו הפת"ח יהפוך לחמאס

 

"המגמה השנייה", ממשיך פרקש, "היא המלחמה בין הסונים לשיעים. השיעים מגלים מעורבות גסה בחלק מהמדינות, כמו לבנון, ומנסים לעשות את אותו דבר בעיראק, במרוקו, בתוניסיה ובסודן. כתוצאה מכך נוצרת חרדה אמיתית בקרב מדינות המפרץ שיש להן צבאות חלשים, כמו בחריין או אפילו ערב הסעודית.הן מפחדות ליפול קורבן ישיר או עקיף לאגרסיביות האיראנית.

 

"יש פה למעשה שתי פלטות ענקיות - אחת סונית ואחת שיעית - שמשפיעות על כל מה שמתרחש. אנחנו רואים יותר ויותר סורים שממירים את אמונתם לדת השיעה, וזה קורה גם במצרים, שפעם לא היו בה שיעים. האקטיביזם שהשיעה דורש משפיע על השיעים בלבנון ומתחיל להשפיע על חלק מערביי ישראל. זו תופעה עמוקה כל כך ולכן היא מגיעה גם לרחובות לונדון, לבתי הספר, לכל מקום בעצם. ואנחנו, שחיים כאן, ובתוכנו יש אוכלוסייה ערבית ישראלית, לא יכולים להתעלם מכך. התנועה הזאת מתנגדת לאופן שבו העולם המערבי חי, לתרבות שלו, לחופש הדעה, לזכויות האשה. למגמה הזאת יש רק כיוון אחד, כי הם הרי לא יתיישרו.

 

הפגנות בסוריה נגד המשטר הפגנות בסוריה נגד המשטר צילום: רויטרס

 

"קחו למשל את הסכם הפיוס בין חמאס לפת"ח - הרי החמאס לא יהפוך לפת"ח. עם האמונה הדתית הלוהטת שיש לאנשים שם, יש סיכוי הרבה יותר גדול שהפת"ח יהפוך לחמאס. לכן למגמה של המאבק הזה בין סונים לשיעים יש משקל מאוד אסטרטגי בהבנת מה שקורה פה".

 

המגמה השלישית שפרקש מצביע עליה היא היחלשותה של ארצות הברית, שהחלה עוד בתקופתו של הנשיא בוש. מעולם שיש בו מעצמת־על אחת, הכוח הכלכלי, המדיני, הפוליטי והצבאי עובר למדינות כמו ברזיל, רוסיה וסין. "זה מתחבר לרעידת האדמה בעולם הערבי - הנשיא האמריקאי אמר למובארק לא לעשות את מה שהוא עשה, אבל במקביל לא היתה לו ברירה, והוא אכל ארוחת ערב בבית הלבן עם נשיא סין, שגם בה זכויות הפרט הן לא בראש הרשימה, וזו בעיה", אומר פרקש. "החולשה הזאת של ארצות הברית כבר משפיעה, ומי שנכנס לחלל שנוצר זה מדינות כמו איראן, ובעיקר טורקיה. החולשה של האמריקאים מביאה לכך שטורקיה מכתיבה תנאים ומשפיעה בליגה הערבית, מתערבת בלבנון. אלו אותם הטורקים שקוראים לחמאס 'אחותנו הקטנה'".

 

התנגשות בין דימויים

 

בהתחשב במגמות האלה, איך ישראל צריכה להיערך להכרזה החד־צדדית של הפלסטינים על הקמת מדינה?

"ישראל אינה יכולה להיות פאסיבית. אני אמנם מאוד התרשמתי מהנאום המדהים של ראש הממשלה נתניהו בקונגרס, אבל הוא לא משנה את המצב היסודי בינינו לבין הפלסטינים. אחרי שאבק הכוכבים ישקע, נמצא את עצמנו במצב שבו מבחינת הפלסטינים אין תוחלת מדינית, אז הם ילכו לדברים אחרים.

 

"אני חושב שנוצר מצב שמחייב אותנו לתת לצד השני, לפלסטינים, תחושה שיש פה מישהו שאפשר לבנות איתו עתיד. אין לי ספק שחלק מהפלסטינים למדו מאיתנו מאז 1967. הם יותר פתוחים, יותר דמוקרטים מאשר במקומות אחרים בעולם הערבי, הנושא הביטחוני מטופל לא רע על ידי הרשות. לכן אני חושב שאם נרצה לקבל הכרעות ברצינות, לשבת איתם ולראות איך בונים דברים ביחד ופותרים את הבעיות - יש לזה סיכוי, והסבירות שיקרה משהו קטסטרופלי בינינו לבין הפלסטינים תלך ותרד.

 

"לא עשינו דבר בשביל למנוע את מה שצפוי לקרות עם ההכרזה על מדינה פלסטינית בספטמבר. נכון שאם ארצות הברית לא תצביע יהיה לזה משקל גדול ויכול להיות שגם חלק ממדינות ה־G8 יצטרפו אליה. אבל בסופו של דבר, לאדם הערבי מן הרחוב - שראינו את העוצמה שלו בחודשים האחרונים - זה לא עושה דבר, ואז הסיכוי שדברים יתרחשו גדל. פה אנחנו חוזרים לאותם זרמים עמוקים מתחת לפני השטח".

 

מפגינים בתימן מפגינים בתימן צילום: רויטרס

 

אז אתה צופה שתהיה התקוממות של האוכלוסייה בשטחי הרשות הפלסטינית?

"האיראנים, אחרי הבחירות ב־2009, הם שפתחו את השער לגיבורים בלי שם להפגין בלי פחד, שם זה התחיל. אחרי זה היה הבחור שהצית את עצמו בתוניסיה והביא לפרוץ המהומות, ומשם זה הגיע למצרים ולמקומות אחרים. כל הסביבה כזו. עכשיו קורה אותו הדבר בסוריה, זה מדהים כמה שהם לא מפחדים. אין לי צל של ספק שהתמונות האלה, שראינו ביום הנכבה וביום הנכסה, יחזרו על עצמן.

 

"זו דרך חדשה ואפקטיבית שהפלסטינים נוקטים בה מרוב תסכול. אני חושב שאחת ההתמודדויות הקשות שיהיו לנו הן מול אותם אלפים שיפנו ויצעדו להתנחלויות, ליישובים היהודיים, למעבר ארז, לדרום לבנון ולרמת הגולן. זה מאבק שונה, שבו כולם מבינים שלא טנקים, מטוסים, צוללות ומשחתות יכריעו את המערכה. המלחמה הזאת א־סימטרית, היא קיבלה תפנית חדשה בדמות אזרחים שמשתתפים בה, בדמות ה'מרמרה', בדמות ארגונים אזרחיים שעושים דה־לגיטימציה למדינת ישראל לאורך זמן.

 

"אני מאמין שאם לא תהיה שום תוחלת מדינית, הסיכוי שיהיה פיוס אמיתי בין פת"ח לחמאס נמוך. כרגע הפיוס מבוצע מאינטרסים מאוד ברורים של חולשה בקרב שני הצדדים. גם זה יוביל לכך שלקראת ספטמבר נראה יותר ויותר אזרחים פלסטינים שינסו לצעוד בצורה מכוונת לעבר נקודות מפגש עם ישראל. הדברים האלה יחייבו אותנו במענה מאוד יצירתי וחריג, כדי שלא ניתפס בעולם ככאלה שיורים באזרחים, כמו שעושים קדאפי ואסד. תארו לכם מה יקרה אם יתפרסמו בעולם תמונות שבהן חיילים יורים אש חיה בעשרות אלפי הפלסטינים שצועדים לעבר גבול ישראל. אנחנו צריכים להיערך מראש גם לכך שערביי ישראל לא ישבו בשקט אם יראו את אחיהם מפגינים בצד השני. חייבת להיות היערכות מאוד חזקה של ביטחון פנים, גופי הצבא, משטרה, מודיעין, כדי לנסות לפתור את הבעיה הזאת במינימום פצועים והרוגים. ההיערכות הזאת קריטית כדי למנוע תבערה חמורה יותר".

 

אז בסוף החייל הבודד בשטח הוא שיכול להשפיע על מה שצפוי לקרות פה?

"אני חושב שאנחנו יכולים, לצערי, להיות גאים בכך שהחיילים בשטח פותרים בעיות מנהיגותיות ברמה האסטרטגית. אני מסתכל על המרמרה - בסוף ההתנהגות של גיבורי השייטת פתרה את הבעיה, אבל הם לא היו צריכים להגיע למקום שבו זה הופך אותם לגיבורים. למה היינו צריכים לשלוח אותם לשם? יכולנו למנוע את הדבר הזה לפני שקרה. מה, לא ראינו את ההתנגשות הזאת מתרחשת? הרי זו התנגשות בין מצלמות, בין דימויים. אני טוען שזה יקרה גם בספטמבר, הם בונים לקראת העניין הזה. אם לא ניערך אנחנו ניפול".

 

אסד לא צריך חזית נוספת

 

אם התגובה שלנו תהיה חריפה מדי, לאן זה יכול להידרדר?

"לדעתי זה לא יכול להגיע למלחמה, כי בסופו של דבר צה"ל יצטרך לעשות מעשה - וזה לא כוחות".

 

האם זה לא עלול להדליק מדינות ערביות אחרות?

"אני טוען שיהיה קשה להדליק בספטמבר, זה ייקח זמן. זה אגב מה שניסה בשאר אל־אסד לעשות. הוא ניסה לבוא ולומר 'תראו מה שישראל עושה', אבל זה לא הצליח לו. המהפכות בתוניסיה, במצרים, בסוריה ובאיראן אותנטיות, אין להן שום קשר לישראל. לא בגלל מדינת ישראל האזרחים שם מסכנים את חייהם, את החופש שלהם ואת המשפחות שלהם. הם עושים את זה כי החיים שלהם בלתי נסבלים, כי הם רוצים שינוי עמוק.

 

"צריך להיות כאן אירוע משמעותי, עם עשרות ומאות הרוגים, שיגרום להם לעזוב את כל הבעיות הפוליטיות שנוצרו ולעשות משהו אחר. אם אנחנו נתנהג בתבונה זה לא יקרה. לצערי הרב, מספר ההרוגים והדרך שבה יסתיימו האירועים האלה הם שיקבעו אם מדינות ערב יעשו מעשה"

 

ויש חשש שבעידוד איראן החיזבאללה מהצפון והחמאס מהדרום יתנו סיוע ויירו עלינו?

"ככל שהחולשה הפנימית באיראן והמתח בין אחמדיניג'אד לחמינאי יתגברו, כך נראה יותר ניסיונות להדליק מדורות במקומות אחרים. הנה, לא מזמן, כשכל העולם הערבי בער מסביב, הם החליטו לשלוח שתי משחתות איראניות לעבור בתעלת סואץ. הם מנסים לעשות כל מיני דברים.

 

"צריך לזכור שיש הבדל בין מדינה שמתקיפה את ישראל ויש לה אחריות מדינתית, לבין ארגון כמו החיזבאללה או החמאס. הרי אם סוריה תתקוף אותנו ישראל לא תישאר חלבית בתגובה שלה, כי יהיה ברור מי האחראי. אלא שבטווח הנראה לעין, חצי שנה עד שנתיים, הצבא הסורי יהיה עסוק בלהגן על המשטר, וזה טוב לנו.

 

"כל עוד השלטון של אסד בסכנה, הוא לא יעשה שום דבר נגדנו. הרי הצבא שלו יושב סביב חאלב, סביב חומס, סביב דרעה, סביב דמשק. למה הוא צריך לפתוח חזית נוספת מול ישראל? במקרה כזה הוא יצטרך להוציא את הצבא משם, וזה מצב קלאסי לאותם גיבורים רעבים שפתאום יוכלו לעשות את ההפיכה שלהם, ולא מעניין אותם ישראל ורמת הגולן".

 

ההפגנות במצרים שהובילו להדחת מובארק ההפגנות במצרים שהובילו להדחת מובארק צילום: אי פי אי

 

זאת אומרת שההתקוממויות העממיות למעשה מרסנות את המדינות האלה ואת ארגוני הטרור שתחת חסותם?

"אני מקבל את זה, אבל הכל תלוי בעוצמת התבערה שתיגרם בספטמבר בישראל. אם זה יהיה משהו מתון ונשלט אני חושב שיציבות השלטון במדינות ערב תעלה על כל דבר אחר".

 

להיזהר מהמתח הפנים-אמריקאי

 

אלא שלדברי פרקש, גם אם נעבור את הגל של ספטמבר בשקט, עם מינימום נפגעים ומינימום לחץ בינלאומי, עדיין אי אפשר יהיה לשקוט על השמרים. "זה לא יפתור את בעיות היסוד", הוא מזהיר, "בשביל זה צריך מנהיגות פנימית והחלטה, ואחרי נאום נתניהו צריך גם עשייה. אסור ללכת לישון ולהגיד 'לא יקרה שום דבר'. גם אם נבלום את הדברים האלה בטווח הקצר, אותו מצב יסודי עמוק ובעייתי מתקיים גם ביהודה ושומרון ובעזה. בעזה חיים 1.5 מיליון איש מ־2 דולר ליום. אז מה הם יעשו בסוף? אנחנו לא מבינים שזה בחצר האחורית שלנו וזה יכול להתפוצץ לנו בפרצוף. אם במדינות ערביות אחרות יש עכשיו אש, אז גם כאן תהיה. זה לא חייב להגיע למלחמה כוללת, אבל הסכנה מצד ההתקוממות העממית הזאת לא פחות גדולה.

 

"המצב הזה מול הרשות הפלסטינית לא יכול להימשך, צריך למצוא פתרון לבעיה ולגבש תוכנית. אני קורא שנערכים לקראת ספטמבר וזה בסדר, אבל זה כמו לנקות את הקשקשים במקום לטפל בקרקפת, בבעיית היסוד. "אני חרד דווקא מהעימות שמתפתח עם ארצות הברית. העובדה שיש קונגרס רפובליקאי שנמצא במתח מול הנשיא אובמה יכולה להוביל לנחישות גבוהה יותר שלו מולנו, לא הייתי מזלזל במתיחות הזאת. אני רואה מצב שבו הנשיא אובמה אומר לעצמו: 'אני ניסיתי לשכנע אותם, ניסיתי להסביר להם. זו התוכנית שלי - או שהם לוקחים אותה או שהם לא לוקחים אותה. אם הם לא רוצים, אני נוטש את הסיפור'".

 

ואיך זה ישפיע עלינו?

"אני חושב שאנחנו מאבדים פה מדינה ידידותית. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכל מיני דברים: בהצבעות נגדנו באו"ם, במועצת הביטחון. אם יכריזו על מדינה פלסטינית יכול להיות שמדינות רבות בעולם יכריזו על חרם נגד ישראל. לחרם כלכלי יש משמעות אסטרטגית עבור ישראל, ואני לא מדבר רק על סחורות מיהודה ושומרון, אלא מעבר לזה. אולי אפילו פגיעה בסיוע האמריקאי, בשיתופי פעולה אחרים".

 

ומה יקרה עם מדינות ערב במצב כזה?

"אני טוען כבר כמה שנים שהפצצה הגרעינית האיראנית אינה מיועדת כנגד ישראל, אלא כדי שלא יעשו לה מה שעשו לאפגניסטן ולעיראק, למובארק במצרים ולאסד בסוריה. גם לגבי מצרים, אני טוען שהשלום הוא אינטרס מאוד ברור שלהם, וצריך שנים בשביל שזה ישתנה. יש אמירה של הרמב"ם, 'אין אדם עובר מההפך אל ההפך'. זה לא קורה פתאום, ודאי שלא לארגון או מדינה.

 

"הסיכוי שתהיה התפוצצות אדירה קודם כל תלוי בנו בטווח הקרוב, ושנית, מצטמצם ככל שמדינות ערב מתכנסות פנימה. כתוצאה מכך, כרגע לא בהכרח מעניינים אותם הפלסטינים, לא מעניינת אותם ישראל - מעניין אותם הם עצמם, להביא אוכל הביתה. אם אני מסתכל ומחבר את כל הדברים האלה, את הווקטורים והמגמות השונות, אני מאמין שנהיה מסוגלים לנהל את הדברים האלה בצורה נכונה, לקבל החלטות אמיצות גם במישור המדיני. אפשר להפוך את המגמות האלה למשהו חיובי עבורנו, לאו דווקא שלילי".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x