• תפריט
בורסת ת"א

כך הפך סמי עופר לאיש העסקים העשיר בישראל

סמי עופר קנה את האונייה הראשונה ב־1950. בסוף השבוע מת כשהוא חולש על אימפריית עסקים בינלאומית והונו נאמד ב־10 מיליארד דולר, אך גם כמי שנתפס כמייצג המובהק של קשרי הון־שלטון

נעמה סיקולר ומארק שון 08:3705.06.11

סמי עופר, איל הספנות שהלך לעולמו שלשום ושהונו האישי הוערך על ידי המגזין "פורבס" בכ־10.3 מיליארד דולר, נולד ב־22 בפברואר 1922 בעיר גלאץ שברומניה, בשם שמואל הרשקוביץ. ב־1924, כשהיה בן שנתיים, עלתה משפחתו מרומניה לישראל והתיישבה בחיפה, שם נולד באותה שנה אחיו הצעיר יהודה (יולי).

 

עסקי הספנות של המשפחה החלו ב־1930, כשאבי המשפחה יוסף ייסד עסק למתן אספקה לאוניות שפקדו את נמל חיפה. במלחמת העולם השנייה נשלח סמי עופר לשרת כקצין זוטר על שולת מוקשים בריטית באלכסנדריה שבמצרים, וכשחזר הצטרף עם אחיו יולי לעסקי הספנות של אביהם. ב־1950 רכש עופר את האוניה הראשונה שלו: אוניית משא קטנה שנקראה "אייל", על שם בנו הבכור.

 

האחים מתמזגים עם צים

 

סמי עופר ז"ל סמי עופר ז"ל צלם: ערן שמיר

בשנת 1956 הקימו האחים לבית עופר את חברת "נתיבי הים התיכון", בשותפות שווה עם מרדכי מנו. עשר שנים החזיקה השותפות ביניהם, וב־1966 פורקה החברה והאחים עופר הקימו את חברת "קווי הים התיכון".

 

שלוש שנים לאחר מכן נרשם ציון דרך משמעותי בהתפתחות העסקית של האחים: הם הגיעו להסכם עם חברת הספנות הלאומית "צים", שבעקבותיו מוזגה פעילות הובלת המטענים של הקבוצה לתוך צים.

 

 

ההסכם פתח את הדרך להתפתחות עתידית של הקבוצה בשטחים אחרים. יולי, אחיו הצעיר של סמי, נשאר בישראל וניהל את הספנות ואת עסקי המקרקעין בישראל של "קבוצת האחים עופר", בעוד סמי עבר עם משפחתו לאירופה, שם הקים קבוצת ספנות בינלאומית חדשה.

 

קבוצת עופר מתרחבת

 

בתחילת שנות השמונים התרחבה הקבוצה הבינלאומית לעסקי מיכליות, שנוהלו מהונג קונג ולאחר מכן מסינגפור. בשנות התשעים התרחבה קבוצת האחים עופר גם למאגרים צפים של דלק ולאמצעים להפקת דלק וגז הרחק מהחוף, והפכה לאחת מקבוצות הספנות הפרטיות הגדולות ביותר בעולם, עם צי של יותר מ־200 אוניות.

 

בסוף שנות השמונים החלה הקבוצה הבינלאומית לעסוק גם בשטחים נוספים, ונכנסה לעולם אוניות הטיולים (Cruise Ships). יחד עם משפחת פריצקר מארה"ב השקיע סכום משמעותי בחברת RCL - Royal Caribbian Cruise Lines. סמי עופר היה חבר בדירקטוריון RCL עד 1995, אז העביר את תפקידיו בחברה לבנו אייל.

 

במקביל נכנסה הקבוצה הבינלאומית לעסקי נדל"ן למטרות מסחריות ולמגורים. ב־1994 רכשו האחים עופר חלק מקבוצת השליטה של בנק מזרחי טפחותעם מוזי ורטהיים. כיום, מזרחי טפחות הוא הבנק הרביעי בגודלו בישראל ובעל פעילות המשכנתאות הגדולה ביותר.

 

נכנסים לחברה לישראל

 

ב־1999 ביצע עופר את אחד המהלכים המשמעותיים ביותר לקידום עסקיו בישראל: רכישת גרעין השליטה ב"חברה לישראל" מידי יורשי איש העסקים שאול אייזנברג. החברה לישראל, אחת מחברות האחזקה הגדולות והמשפיעות ביותר במשק, עוסקת בענפי הכימיקלים, אנרגיה, טכנולוגיה וספנות.

 

החברה לישראל היא בעלת השליטה בחברות כימיקלים לישראל, בתי זיקוק נפט (בז"ן), צים, טאואר סמיקונדוקטור ובטר פלייס. עד לאחרונה כיהן בנו של סמי עופר, עידן, בתפקיד יו"ר החברה לישראל.

 

 

 

"חטפנו את החברה לישראל ממש מתחת לאפם של משקיעים קנדיים, שניהלו מו"מ עם משפחת אייזנברג במשך חודשים רבים", סיפר סמי עופר בראין ל"ידיעות אחרונות" ב־2007. עידן בני שהה אז בסינגפור. בדרכו ארצה עבר דרך לונדון, ושם נודע לו מעו"ד רן כספי שהחברה לישראל עומדת למכירה. שמנו כמה עשרות מיליוני דולרים יותר מהקנדים, הפתענו אותם ברגע אחרון וקנינו. בזכותנו נשארה החברה לישראל בישראל. מאז רכשנו בה שליטה והשקענו בה ובחברות־הבנות שלה עוד מיליארדי דולרים".

 

סמי ויולי נפרדים

 

ב־2002 החליטו האחים סמי ויולי עופר להפריד כוחות. סמי נתפס כמי שיצא עם הרכוש הגדול: הוא רכש את חלקו של יולי בחברה לישראל - רגע לפני הפריצה הגדולה שלה ורווחי העתק שהניבו לה האחזקות בכימיקלים לישראל. יולי נשאר עם השליטה בעופר נכסים, המחזיקה בחברת הנדל"ן מליסרון ובעסקי נדל"ן שונים בארץ ובחו"ל. השניים נותרו שותפים באחזקה בבנק מזרחי טפחות.

 

בשנים האחרונות היתה משפחת עופר מוקד לטענות כנגד הקשרים המתקיימים בישראל בין הון לשלטון. בסוף 2002 חתמה המדינה על הסכם לרכישת מניותיה של החברה לישראל בחברת בתי הזיקוק (26%) תמורת 568 מיליון שקל, שאפשר את פיצול בתי הזיקוק בחיפה מבתי הזיקוק באשדוד, ואת הפרטתם בשנים הבאות.

 

ההסכם אושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, והחשב הכללי באוצר דאז, ניר גלעד - שכמה שנים לאחר מכן מונה למנכ"ל החברה לישראל - חתם עליו מטעם המדינה.

 

לצד גלעד מועסקים בחברה לישראל כמה אנשי ציבור לשעבר, ובהם אלי גולדשמידט בתפקיד סמנכ"ל תקשורת ורגולציה. בעבר שימש גולדשמיט כח"כ מטעם מפלגת העבודה ויו"ר ועדת הכספים של הכנסת.

 

הביקורת הציבורית גוברת

 

אולם ההסכם נתקל בביקורות ציבוריות רבות. זמן קצר לאחר שנכנס לתפקיד טען ירון זליכה, מחליפו של גלעד בתפקיד החשב הכללי, שההסכם אינו ראוי, משום שבזיכיון בתי הזיקוק נקבע כי בתום תקופת הזיכיון (סוף 2003), על נכסי חברת בתי הזיקוק לחזור למדינה ללא תמורה.

 

מבקר המדינה דאז, השופט (בדימוס) אליעזר גולדברג, קבע בדו"ח כי ההסכם עם החברה לישראל בוצע בצורה שפגעה באינטרס הציבורי.

 

במאי 2006 החליט בית המשפט העליון כי הסכם בז"ן אינו חורג מתחום הסבירות, ודחה את עתירת התנועה לאיכות השלטון שדרשה לבטל את ההסכם.

 

עם זאת, המשנה לנשיא העליון דאז, השופט (בדימוס) מישאל חשין, ציין בדבריו: "המדינה קלעה עצמה, במעשיה ובמחדליה, לדרך ללא מוצא. התנהלות המדינה בפרשה גובלת באוזלת יד של ממש, והיא הביאה לכך שנכפה עליה לחתום על ההסכמים. כיצד ייתכן שהמדינה נאלצה לשלם לגוף פרטי הון עתק עבור רכוש שבחלקו העיקרי היה של המדינה עצמה?".

 

בפברואר 2007 חזר עופר להחזיק בבתי הזיקוק, לאחר שרכש באמצעות החברה לישראל עם דייוויד פדרמן את השליטה בבז"ן חיפה, לפי שווי חברה של כ־1.53 מיליארד דולר.

 

פרשת צים והשקשוקה

 

בינואר 2004 מכרה המדינה את אחזקותיה בחברת צים לחברה לישראל תמורת 115 מיליון דולר. גם מכירה זו קיבלה ביקורת ציבורית רבה, שלפיה החברה נמכרה במחיר נמוך בהרבה משוויה. בראיון מ־2007 טען עופר: "אף אחד לא רצה לקנות את צים. החברה היתה שלוש שנים על המדף ושום קונה רציני לא הופיע. הממשלה גם התעקשה על מניית זהב בצים, שמאפשרת לממשלת ישראל לשלוט בחלק מהאוניות בשעת מלחמה. מי רוצה לקנות חברת ספנות כזו?".

 

ב־2008 נכנס שוק הספנות העולמי להאטה על רקע המשבר הכלכלי העולמי, ומצבה הפיננסי של צים הורע באופן משמעותי. במהלך 2009 העבירה צים הסדר חוב גדול, שכלל את דחיית מועדי הפירעון של התחייבויותיה בהיקף של כ־7 מיליארד דולר. במקביל נאלצה החברה לישראל להזרים לצים כחצי מיליארד דולר כדי למנוע פשיטת רגל.

 

פרשת צים הניבה את אחד ממטבעות הלשון המרכזיים בשנים האחרונות לתיאור הקשר הון־שלטון:"שיטת השקשוקה". הקופירייטר של המונח הזה הוא עו"ד רם כספי, פרקליטה של משפחת עופר, שניהל מטעמה את המו"מ עם המדינה על רכישת מניות צים.

 

בראיון מ־2009 סיפר כספי: "לחברה לישראל היו 50% ממניות צים, ולממשלה היו 50%. אנחנו היינו המציעים היחידים. הגשנו הצעה שהיתה רחוקה מהערכות השווי שלהם, ולכן אמרתי להם שננסה לשפר את ההצעה מבחינתנו, ושהם יירדו קצת מבחינתם. שש פעמים שיפרנו את ההצעה שלנו, ושש פעמים הממשלה ירדה במחיר, אך עדיין היה פער. כשהבנתי שזה עלול לפוצץ את העסקה, אמרתי לכולם: 'בואו נעשה שקשוקה מכל ההצעות: נעשה ממוצע של כל שש ההצעות שהיו מכל צד, ובסך הכל 12 הצעות'. וכך עשינו. בארבע אחר הצהריים אמר יוסי רוזן במסיבת העיתונאים: 'גמרנו את העניין הודות לשיטת השקשוקה של רם כספי'".

 

"אני? הון ושלטון?"

 

בראיון מ־2007 התייחס עופר לטענות לגבי הקשר הון־שלטון ואמר: "להגיד עלי שאני 'הון ושלטון' זה עוול משווע. אין דבר רחוק יותר מזה. אף פעם לא שיחקתי את העשיר בעל ההשפעה. אף פעם לא הסתובבתי ולא התחככתי בחוג הנוצץ. לא אירחתי פוליטיקאים בתפקיד. איזה קשר יש לי לשלטון? אני בורח ממנו כמו מאש. לא לקחתי פרוטה ממדינת ישראל, רק נתתי לה. השקעתי מיליארדים רבים במשק הישראלי, וזו תמורתי?".

 

עופר תקף בראיון את הטוענים כי קיבל הטבות מהמדינה: "כשאתה עושה עסקים עם ממשלת ישראל אתה תמיד יוצא מזה רע בדעת הקהל. תמיד חושדים בך שקנית מהממשלה בזול או שמכרת ביוקר. אפילו כשזכינו במכרז לרכישת בתי הזיקוק בחיפה ושילמנו מחיר הכי טוב, אמרו שקנינו בזול. איך בזול אם מי שהתחרה בנו קיבל ברגע האחרון רגליים קרות ונטש את המכרז?".

 

מאבק חדש עם המדינה

 

במרץ האחרון נרשם פרק נוסף ביחסים בין מדינת ישראל למשפחת עופר, לאחר שהמדינה הגישה תביעה בהיקף 291 מיליון דולר נגד חברת מפעלי ים המלח שבבעלות החברה לישראל. לטענת המדינה, מפעלי ים המלח שילמו בעשור האחרון תמלוגי־חסר בגין משאבי הטבע שהחברה כורה באזור ים המלח.

 

בשבועות האחרונים מתקיים מאבק חדש בין המדינה לחברה לישראל בנושא מימון פתרון בעיית הצפת מלונות ים המלח, זאת לאחר שהמדינה החליטה לשקם את בריכת המלח שעליה ממוקמים המלונות באמצעות קציר המלח שנערם על הקרקעית, בעלות של כ־7 מיליארד שקל.

בואו לדבר על השוק בפורום ספונסר >> 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x