• תפריט
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

מה עקום בשכל הישר?

הדרך לדעת שחיזוי הוא שגוי - הוא נשמע הגיוני

שיזף רפאלי 10:5119.05.11

פיגועי 11 בספטמבר היו הפתעה, אבל התחקירים והניתוחים שבאו אחריהם ידעו לתארם כמובנים ובלתי נמנעים. המשבר הכלכלי הפתיע את העולם, וזכה גם הוא להסבר הגיוני בדיעבד. וכך גם מלחמת יום הכיפורים, הקמת מדינת ישראל, ובעצם רוב ההתרחשויות בעלות המשמעות: בכולן בני האדם כשלו בחיזוייהם והצטיינו במתן הסברים מלומדים לאחר מעשה. למה אנחנו כל כך רעים בלנבא, ולא לומדים מההסברים שנתנו בדיעבד?

 

תשובה מוכרת אחת היא תיאוריית "הברבור השחור" של נאסים טאלב, שגורסת שאנחנו רואים כה מעט מפרטיה הרבים של המציאות ויודעים כה מעט מה עיקר בה ומה טפל, עד שניתוחינו פשוט לא רלבנטיים. תשובה אחרת מציע בימים אלה הסוציולוג האוסטרלי וחבר מכון סנטה פה לחקר מערכות מורכבות דאנקן וואטס בספרו החדש "Everything is Obvious *Once You Know the Answer" (ובתרגום חופשי: "הכל ברור *ברגע שכבר יודעים את התשובה"). וואטס הוא בין היתר ראש המעבדה לחקר הדינמיקה החברתית והבין־אישית בחברת יאהו.

 

וואטס, שהחל את דרכו כפיזיקאי, פרסם ב־2003 את אחד הספרים שבישרו את עידן חקר הרשתות. אחר כך החזיר לשימוש רחב את המושג הסוציולוגי־רשתי "שש דרגות הפרדה". וכעת הוא צולל אל חקר הנבואות הכושלות. הוא מנסה לחזור לרגעים שבהם לאנשים היה די מידע לדעת מה יקרה, ובכל זאת הם חזו את ההפך. משימתו היא להבין מהו הכשל המסוים שגורם לנו לנהוג כך. איזה בורג חסר לנו.

 

עטיפת הספר עטיפת הספר

מסקנתו היא שהטעות שלנו היא בהבנת הגורם האנושי. פסיכולוגים, כלכלנים וחוקרי מדע המדינה נופלים שוב ושוב, הוא כותב, למלכודת בשם "השכל הישר" - הסיפורים שנשמעים טוב. אלא שחברה אנושית אינה תופעה ביולוגית או פיזיקלית. מתאם סיבתי, תצפית והכללה - ההסתמכות עליהם במדעי החברה היא אשליה. הכלים הגסים שבהם אנחנו מודדים את המציאות לא באמת יצליחו לתאר את מורכבותן של הדינמיקות האנושיות. כל ניתוחי השכל הישר, הנימוקים בדיעבד לכך שדווקא המונה ליזה נחשבת לפורטרט הגדול בכל הזמנים - ושדווקא פייסבוק קברה את כל הרשתות החברתיות - פשוט אינם נכונים, ולבטח אינם מגלים מה קרה באמת. סיפורים שנשמעים טוב הם בדיוק זה - סיפורים. המציאות נוהגת לפי כללים אחרים לגמרי, והרבה פחות אסתטיים.

 

וואטס ממקד הרבה מביקורתו בעיתונאי מלקולם גלדוול, שרב־המכר שלו "נקודת המפנה" תיאר, כביכול, את הכללים הנסתרים שמאחורי היווצרות אופנות וטרנדים. גלדוול ייחס היווצרות אופנות לסוג מסוים ונדיר של אנשים, מובילי שינויים באופנה, שהרגלים שהם מאמצים זוכים לתפוצה בקרב מאות ואלפי אנשים. ההצבעה עליהם היתה נדבך בתיאוריה של גלדוול ואחד הדברים שמכרו מיליוני עותקים מספרו, אך לדעת וואטס, גלדוול ניתח את מקרי המבחן בספרו באופן סלקטיבי, שמשרת את התיאוריה שלו אך לא נאמן לאקראיות ולהפתעות הפתלתלות שאפיינו את היווצרות הטרנדים האלה באמת. וואטס סוקר תופעות שגלדוול ואחרים נגעו בהן, ומראה שוב ושוב שהסיפורים הנוחים לעיכול הם חלקיים ומסולפים, ושחזרה אל פרטי המציאות מציגה תמונה מורכבת ומסועפת, שבה המציאות פעמים רבות דווקא סותרת את השכל הישר.

 

הכשל אינו במחסור במידע. אנו מוצפים במידע, וישנם כלים לנתחו בזמן אמת. הכשל שלנו הוא בשכל הישר ובכבליו המבלבלים. בחולשתנו לסיפורים שנשמעים טוב, ושהמציאות שמחוץ למוחנו אינה שותפה להם.

 

בעבודת המחקר של תלמידיי ושלי, כמו גם וואטס בעבודתו, אנו מדמים עצמנו לעתים קרובות לארכיאולוגים שחוקרים את עידן הסייבר. את המידע הדיגיטלי אנחנו מדמים למטבעות ולחרסים של העידן הזה, וכך, מנותקים מההקשר המיידי, אנחנו מדמיינים שבאנו בדיעבד, וכך מנסים לנבא את ההווה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x