• תפריט
12.5.11

תראו מה פייסבוק עושה לאבולוציה

מומחה האבולוציה פרופ' פלדמן, זוכה פרס דן דוד לשנת 2011, מספר בראיון למוסף "כלכליסט" מה עושות חברות המזון, הטכנולוגיה וכלי תקשורת חדשים לביולוגיה שלנו

טלי שמיר 09:5012.05.11

פרופ' מרכוס פלדמן מספר לי על הרצאה שהוא בדיוק חזר ממנה. נושא ההרצאה היה גילוי הגן לטרשת עורקים. ליתר דיוק, נושא ההרצאה היה איזשהו פיפס בגנום האנושי, שאולי איכשהו קשור לחלק קטנטן ממה שעשוי לגרום לאדם ללקות - מתישהו - בטרשת עורקים. "האנשים האלה היו מאוד נרגשים", אומר פלדמן בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט", "כי הם גילו סמן על הדנ"א שאחראי ל־0.8% מהווריאציה".

 

פלדמן עצמו לא נשמע נרגש כלל וכלל. למעשה, גוון מעט ציני מתגנב לפתע אל המונוטוניות שאפיינה את שתי שיחות הטלפון הארוכות שלנו (הוא לרוב נשמע קצת כמו תוכנת דיבור ממוחשבת), שבמהלכן ניסה להסביר לי בשפת בני האדם את תחום המחקר שלו. "ענייני הגנום הרבה יותר מסובכים ממה שנדמה היה פעם", הוא אומר ומקנח באנגלית מתובלת ביידיש: "זה גורם להרבה 'עוגמס נפש' בקרב המדענים. הם חשבו שעד עכשיו הם כבר ידעו את הסיבה להרבה תכונות".

 

פלדמן (68), המכנה את עצמו "פסימיסט ביולוגי", הוא מגדולי החוקרים העולמיים בתחום הביולוגיה האבולוציונית. בשבוע הבא, ב־15 במאי, הוא יעמוד על הפודיום באוניברסיטת תל אביב ויקבל את פרס דן דוד היוקרתי - בסכום של מיליון דולר - שבו זכה השנה לצדם של האחים כהן, פרופ' סינתיה קנון ופרופ' גארי רובקון.

 

מייקל ג'קסון מייקל ג'קסון צילום: MCT

 

דן דוד יתווסף לשורה ארוכה של פרסים והישגים שפלדמן זכה בהם לאורך הקריירה הפורייה שלו, בהם פרס אקדמיית קליפורניה למדעים, פרס "מאמר השנה" של כתב העת הרפואי הנכבד "לנסט", תוארי פרופסור של כבוד בשתי אוניברסיטאות בסין ותוארי דוקטור של כבוד באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. רוב הזמן הוא משמש כמרצה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, עורך בכמה כתבי עת ומרצה ומשתף פעולה עם חוקרים בכל העולם - בהם בטכניון ובאוניברסיטה העברית. הוא פרסם עד היום יותר מ־400 מאמרים ושישה ספרים, וממצאיו שימשו השראה ליצירת תחומי מחקר חדשים במדעי החברה ובמדעי החיים.

 

אבל מה בדיוק נושא המחקר רב־ההשפעה של פרופ' פלדמן? התשובה על כך אינה פשוטה ועוברת דרך גנטיקה, אבולוציה, ביולוגיה מולקולרית, מתמטיקה, סטטיסטיקה, טכנולוגיה, רפואה, מדעי המחשב, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה, שינויי אקלים, תרבות, מדעי ההתנהגות, משפטים ומוסר. בגדול, הוא משתמש במתמטיקה וסטטיסטיקה כדי לדמות ולנתח תהליכים באבולוציה ובגנטיקה. אלא שהמחקר שלו לא נעצר במגדל השן, ומצליח לזלוג אל המציאות ולקשור את עצמו לנושאים יומיומיים מתחומים זרים לגמרי - כמו כלי תקשורת ופוליטיקה.

 

אנג'לינה ג'ולי אנג'לינה ג'ולי צילום: בלומברג

 

את הקריירה האקדמית שלו התחיל פלדמן בכלל בפקולטה למתמטיקה, ולפי איך שהוא מתאר את הדברים - הכל קרה לו די במקרה. הוא נולד למשפחה יהודית בעיר פרת', אוסטרליה ("היינו אחת המשפחות היהודיות היחידות בעיר. בשנה שבה נולדתי נולדו בפרת' שלושה בנים יהודיים"), ולאחר לימודי התואר הראשון באוניברסיטת ווסטרן אוסטרליה שקל קריירה של שחקן קריקט. "שיחקתי קריקט בצורה רצינית והייתי צריך להחליט אם להישאר בספורט או לעבוד במקצוע", הוא אומר, "פגשתי בחורה נהדרת - לימים אשתי - שגרה במלבורן, אז החלטתי לעבור למלבורן ולעבוד ביבמ, בגללה. אבל לא אהבתי במיוחד את יבמ, אז קיבלתי מלגה כדי לחזור לאוניברסיטה ולעשות מאסטר במתמטיקה וסטטיסטיקה. המנחה שלי בתזה בדיוק חזר מארצות הברית, וכשסיימתי את התזה הוא ארגן שאגיע לסטנפורד לדוקטורט".

 

בסוף לימודי הדוקטורט בסטנפורד הוא החל להתעניין בתחום הצעיר מאוד של יישומים של מתמטיקה בגנטיקה ואבולוציה - מה שהפך אותו במהרה לאחד ממייסדי התיאוריה החישובית של האבולוציה התרבותית. "במתמטיקה אתה לא יכול ממש לדעת אם אתה תורם או לא", הוא מסביר את הבחירה, "בזה הרגשתי שאני באמת תורם".

 

"אנחנו יותר דומים משנדמה"

 

כמו מדענים רבים, גם פלדמן קיווה בתחילת דרכו שמיפוי מושלם של הגנום האנושי יעזור לנו להבין טוב יותר מה הופך אותנו למי שאנחנו - על שלל תכונותינו, מחלותינו ונטיותינו. אבל כבר בתחילת שנות השבעים, כשחקר את האבולוציה של הגירת האדם מאפריקה, הוא הבין שזה לא עומד להיות פשוט. "גילינו שההבדלים הביולוגיים בין קבוצות אנשים מאוד מאוד קטנים. כל כך קטנים, עד שזה לא סביר שנוכל ברמת הדנ"א להגיד משהו על ההבדל בין אנשים שיש להם טרשת עורקים לאלה שאין להם, לדוגמה.

 

"כשכתבנו על זה בתחילת שנות השבעים", הוא ממשיך, "זה מה שהבנו מהמחקר הסטטיסטי. עכשיו המחקר מראה שצדקנו. כשאתה שואל למשל מהי הגנטיקה של גובה - אנחנו יודעים שגובה הוא תורשתי ושלאנשים גבוהים יש ילדים גבוהים יותר, אבל כשאתה מחפש את הגנים אתה מוצא כמה מאות גנים, ואנחנו עדיין לא מבינים מזה איך הגובה נקבע. ביפן, למשל, אחרי מלחמת העולם השנייה, הגובה הממוצע עלה בבת אחת בכעשרה ס"מ. זה לא קשור לגנים - עובדה שזה לא קרה עד עכשיו. זה קשור לתהליכים תרבותיים, כמו למשל לתזונה. עבור תכונות מורכבות, לא נעים להגיד, אנחנו לא יכולים לחזות את העתיד יותר משכלכלנים יודעים לחזות מתי יהיה מיתון".

 

גם העתיד, הוא סבור, לא צופן בחובו גילויים גנטיים מרעישים עבור תכונות כמו גובה, נטיות להתמכרויות או נטייה למחלות. "בתוך חמש שנים יעלה אלף דולר לקבל את מיפוי הדנ"א המלא של אדם, ואז אפשר יהיה לראות את כל ההבדלים בין שני אנשים", הוא מספר, "אבל התחזית שלי - ואני אסכן את הצוואר שלי פה - היא שזה לא יגיד לנו הרבה על מחלות מורכבות. זה ילמד אותנו על מחלות נדירות שמרוכזות במשפחות ספציפיות, אבל עבור הציבור הרחב אני מאוד סקפטי שאינפורמציה על הדנ"א המלא בכלל תגיד לנו משהו שימושי".

 

אז איך זה שאנחנו קוראים כל יומיים כותרות כמו "התגלה גן הדיכאון" או "מדענים בודדו את הגן שאחראי לגודל המוח"?

"אני חושב שחלק מהעיתונאים אשמים בזה. הם משתמשים במושגים כמו 'המדענים גילו את הגן לאוטיזם', אבל אין דבר כזה. אין בכלל דבר כזה 'גן ל', חוץ מאשר לכמה דברים יוצאי דופן, אין דבר כזה גן לדיכאון או לסכיזופרניה או לאינטליגנציה. הסיבות עדיין נחקרות, ואולי יש תרומה כלשהי של מאות גנים לתכונות כאלה או אחרות, אבל יש גם מאות סיבות סביבתיות - ואין לנו בכלל מושג איך הסביבה והגנים משפיעים זה על זה".

 

"שמועות יעילות יותר מגנים"

 

הפסימיזם הגנטי היה רק אחד הדברים שפלדמן ושותפיו למחקר גילו במעבדה שלו. אחת התגליות החשובות שלהם היתה העובדה שהבסיס הגנטי להבדלים בין קבוצות גזע שונות הוא קטן מאוד. "אנחנו הרבה יותר דומים זה לזה ממה שאנחנו חושבים", מסביר פלדמן את חשיבות ממצאיו, "אם תשאלי מה שיעור השוני בין בני אדם שנגרם בעקבות חייהם על יבשת אחרת, זה בערך 9%. ה־91% האחרים הם בתוך האוכלוסייה עצמה - לא בין גזעים. כך שהבסיס הביולוגי להבדלים בין גזעים הוא מוטעה לגמרי. אני חושב שבכל ספר לימוד בביולוגיה צריך להיות פרק שאומר שההבדלים בין הגזעים בדנ"א, מבחינה מדעית, הם כל כך מזעריים עד שהם בלתי רלבנטיים. אני מציע שגם מדענים יפסיקו להשתמש במילה הנגועה הזו, גזע, ויחליפו אותה ב'קבוצת שושלת'. זה יותר נכון, גם מכיוון שלכל כך הרבה אנשים על כדור הארץ יש שושלות ביותר ממקום אחד.

 

"אני תמיד משתמש בדוגמה של נשיא ארצות הברית, שהטענה היא שהוא הנשיא השחור הראשון בארצות הברית. הוא לבן בדיוק כפי שהוא שחור - אבל אנחנו אף פעם לא אומרים את זה. הנקודה שאני מנסה להבהיר היא שהוא שייך לקבוצת שושלת שמחציתה מקורה באפריקה ומחציתה באירופה, ואין דרך טבעית לומר מה הגזע שלו. ויש אנשים כמו הבדואים או הפלסטינים במזרח התיכון, או אנשים במערב סין, שיש להם שושלות בשלושה מקומות. הם סינים ודרום־אסייתיים ואירופים במידה שווה. אז לאיזה גזע הם שייכים? אין לך הגדרה טובה למושג גזע".

 

וודי אלן וודי אלן צילום: בלומברג

 

בני אדם, יודע פלדמן, ימצאו דרכים לשנוא זה את זה - לא משנה מה יגידו כתבי העת המדעיים. זה מה שמוביל לפן חשוב נוסף בתחום המחקר שלו: אבולוציה תרבותית. "בביולוגיה השינוי הוא לרוב מאוד אטי. יש מנגנונים במערכת הגנטית שמטרתם להעלים דברים שיפגעו בך, כמו מוטציות רעות", הוא מסביר, "אבל כמה מהדברים שדארווין אמר לא נכונים. למשל, זה לא נכון שתכונות לא מועילות, כמו דעות קדומות, לא מתפשטות. הן מתפשטות ועוד איך. תראה למשל את תופעת השמנת היתר. החברות המסחריות שכנעו אותנו, באמצעות פרסומות וכל מיני תכסיסים אחרים, שאנחנו בעצם מאוד רוצים לאכול מזון משמין בכמויות - ועכשיו חצי עולם סובל ממגיפה של השמנה שמקצרת את חיינו יותר מכל גן כזה או אחר".

 

האם "הדבקה תרבותית" יכולה לשנות את הביולוגיה?

"כן. אחת הדוגמאות הטובות ביותר שכתבנו עליהן היא היכולת לעכל חלב - עמידות ללקטוז. רוב האוכלוסיות בעולם שלא משתמשות במוצרי חלב לא יכולות לעכל חלב. לפני 8,000 או 9,000 שנים אנשים התחילו להשתמש בחלב פרה כמקור מזון, והחדשנות התרבותית הזו הובילה לעלייה בגנים שמאפשרים לעכל חלב, כך שבצפון אירופה כמעט כולם יכולים לעכל חלב. החלבונים והערכים התזונתיים שמתקבלים כתוצאה מכך נותנים לאנשים שיכולים לעכל חלב יתרון סלקטיבי. התרבות שפיתחנו השפיעה ישירות על הגנים שלנו".

 

"פייסבוק מאיץ את האבולוציה"

 

"התנהגויות אנושיות, הטכנולוגיות שבהן אנחנו משתמשים, לדברים האלה היתה הרבה יותר השפעה על ההתפתחות הביולוגית שלנו מכל שינוי בגן שאולי קרה בעשרת אלפים השנים האחרונות", אומר פלדמן. "הדברים שאנחנו לומדים מאנשים אחרים, דרך פייסבוק או מההורים שלנו או בבית הספר, אלו הדברים שנעשו מרכזיים לביולוגיה האנושית. הם קשורים למשל לאורגניזמים שחיים בקיבה שלנו ומפעילים את הגנים שלנו בצורה שקובעת מה יקרה לנו. והדברים האלה נחקרים רק עכשיו בצורה רצינית, הם נקראים 'המיקרוביום האנושי'. אני מאוד אופטימי שזה יהיה שלב מאוד חשוב בחקר האבולוציה האנושית".

 

אבל איך חיידקים בקיבה קשורים לפייסבוק?

"פייסבוק עוזר להעביר מידע בצורה ויראלית - כמו וירוס - מאדם אחד לאחר בקצב מאוד מהיר. הכי מהיר שידענו. זה לא משנה אם המידע נכון או לא נכון, הוא עובר ומשפיע על מי שמקבל אותו מיד. כמו ההצהרות הטיפשיות האלה על תעודת הלידה של אובמה. האמת הופכת ללא רלבנטית, מה שחשוב הוא שקיבלת את המסר, ועכשיו הוא משפיע על ההתנהגות שלך.

 

"תחשבי כמה זמן לקח לאנשים בארצות הברית להוריד את מספר הסיגריות שהם מעשנים. לפני פייסבוק זה לקח דור שלם להעביר את המסר. תארי לך מה היה קורה היום, אם פתאום היו מגלים שהסלולריים גורמים לסרטן מוח. כמה מהר זה היה מתפשט דרך הכלים החברתיים. מה שמהפכני כאן הוא רמת המהירות של השינוי התרבותי. היו לנו שינויים תרבותיים במשך עשרת אלפים שנה, אבל לא יכולנו להעביר אותם מספיק מהר למספיק אנשים. עכשיו חצי עולם יכול לדעת משהו - בו בזמן - בשבריר שנייה. זה ישנה מאוד את קצב האבולוציה שלנו. התרבותית אבל גם הביולוגית".

 

במחקרים מהסוג הזה, שמחברים בין הביולוגיה והסביבה, רואה פלדמן את העתיד. אלא שלמחקרים כאלה, הוא אומר, קשה לקבל מימון. "הכסף לא בזה", הוא אומר בצער, "הכסף הגדול במעבדות, בלמפות את הדנ"א שעולה חצי מיליון דולר בכל פעם, ואצל אנשים שרוצים ללמוד את ההבדלים בדנ"א בין סרטן כזה לאחר או לחקור תאי גזע. אבל התשובות לא נמצאות כולן בגנטיקה, חלק ניכר מהן נמצא במה שקורה לנו בדרך. ואת זה בדיוק צריך עכשיו לחקור לעומק".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x