• תפריט
מוסף כלכליסט 31.3.11

טוב היות האדם לבדו

עשרות חוקרים מהאוניברסיטאות המובילות בעולם כבר עוסקים בתחום החדש והחם של מדעי ההתבודדות. הניסויים המעודכנים שלהם מוכיחים שזמן לבד הכרחי לפיתוח כישורים קוגניטיביים, רגשיים ואפילו חברתיים. בסדרת ראיונות למוסף "כלכליסט" הם מסבירים שמבחינתם הם נלחמים על עתיד האנושות

איתי להט 10:3231.03.11

בכל התרבויות, לאורך כל ההיסטוריה, חשבה ההתבודדות למפתח לעליונות רוחנית. "ההתבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מן הכל", כתב, למשל, רבי נחמן מברסלב. גם בשנים האחרונות קמו אנשי רוח, התבוננו סביב על שטף המידע ועל הטכנולוגיה שמשאירה בני אדם זמינים וחברתיים כל הזמן, וחזרו להלל את הצורך האנושי להיות לבד.

 

עכשיו מצטרף אליהם גם המדע: באוניברסיטאות מובילות בעולם מתפתח כעת תחום שאפשר לקרוא לו "מדעי הלבד", שבאמצעות גוף מחקרים מתרחב והולך מוכיח את ההשלכות המגוונות של התבודדות, אפילו לשעות ספורות בשגרת היומיום. מגוון ניסויים, בעיקר של חוקרים מובילים בתחומי הפסיכולוגיה, מגלים עד כמה שהות לבד ועשיית דברים לבד מהותיות לתהליכים מחשבתיים, רגשיים ואפילו חברתיים של בני אדם, והכרחיות להתבגרות נפשית תקינה. מבחינת החוקרים, בעולם של המאה ה־21 - זה שמהלל את החיה החברתית, את השיתוף התמידי, את חוכמת ההמונים והמסה הקולקטיבית - מדעי הלבד ממש נלחמים על דמותם של בני האדם ועל אופיו העתידי של המין האנושי. הענף אמנם נמצא עדיין בראשיתו, אבל כמה תובנות בולטות על חשיבות ההתבודדות כבר ברורות. ואלו הסיבות המרכזיות לכך שכל אחד צריך להיות קצת לבד.

 

1. כדי להצליח יותר

 

ניקולס אפלי ניקולס אפלי צילום: Chris Lake

שני אנשים יושבים בחדר, גב אל גב. מול כל אחד מהם מוקרנות תמונות של עצמים - שעון, גיטרה וכן הלאה. כל אחד מהם צריך לזכור מה העצמים הללו, וכל אחד מהם יודע שגם השני צריך לזכור את הרשימה. הם עוברים ניסוי משותף.

 

בחדר הסמוך יושבים שני אנשים אחרים. שוב גב אל גב, שוב מול תמונות של עצמים. רק שהם חושבים שהם עוברים ניסוי לבד - כל אחד מהם חושב שהוא צריך לזכור את הרשימה לבדו, וששכנו לניסוי מתמודד עם משימה אחרת.

 

כעבור כמה ימים כולם חוזרים למעבדה ונדרשים לשחזר את רשימת העצמים שראו. יושבי החדר הראשון מצליחים לעשות זאת לא רע. יושבי החדר השני עושים את זה הרבה יותר טוב. מי שעבר ניסוי "לבד", שחשב שהוא מתמודד עם המשימה לבדו, הצליח בה הרבה יותר. הזיכרון עבד טוב יותר כשהוא עבד לבד.

 

הניסוי לעיל הוא חלק ממחקר טרי יחסית של פרופ' דניאל גילברט מהרווארד, פסיכולוג חברתי בעל שם והחוקר המוביל בעולם בתחום הפסיכולוגיה הפוזיטיבית. כעת הוא וצוותו עוסקים במה שנקרא "המוח החווה דברים במשותף", ויש להם דרכים שונות להסביר את תוצאות הניסוי. "הסבר אחד הוא מה שנקרא 'תיעוב חברתי' - הטענה שאנשים נוטים להשתדל פחות כשנדמה להם שהם יכולים להסתמך על מישהו אחר בביצוע המשימה", אומרת ל"מוסף כלכליסט" בתאני בורום, עוזרת המחקר של גילברט שהובילה את הניסוי. "למשל, אדם שמשתתף בתחרות משיכת חבל קבוצתית לא ישקיע את אותו המאמץ שישקיע במשיכת חבל לבד. אבל אנחנו מעדיפים תיאוריה אחרת, שלפיה כשאנשים עוברים חוויה יחד, נוצר במוח תהליך של הסחת דעת. טבועה בנו יכולת להוציא אנרגיה מחשבתית על תהליך ההזדהות עם האחר - אנחנו מנסים לדמיין מה עובר עליו וכיצד הוא מגיב, וזה מסיח את הדעת ולעתים פוגע בתפקוד. כך קורה שבמשימות חברתיות אנחנו משיגים תוצאות פחות טובות מהתוצאות שהיינו משיגים באותן משימות אם היינו מבצעים אותן לבד".

 

תיאורטית, התבודדות עומדת בסתירה עם תפיסת האדם כחיה חברתית. אבל את מה שידעו מתבודדים לכל אורך ההיסטוריה מוכיחים החוקרים היום: האדם החברתי זקוק למידה מסוימת של התבודדות, של מרחק מהחברה, כדי להיות יצירתי, מקורי, עצמאי, שמח, מסוגל ואמפתי יותר. "להתבודדות יש כוח, והוא הולך ונעלם היום מחייה של החיה החברתית, שמחוברת ללא הרף דרך הטכנולוגיה", מזהירה בורום. "לנו, לחוקרי ההתבודדות, יש משימה: לעודד את היצור החברתי להקדיש זמן לעצמו, לבד. אנחנו חוששים שבחברה שמחוברת לעצמה כל הזמן ייעלמו תהליכי מחשבה עמוקים ובהירים שמאפיינים את ההתבודדות, מה שיוביל לפגיעה באישיותנו הייחודית וביכולותינו החברתיות, שמתברר כי הן נגזרת של ההתבודדות שלנו".

 

2. כדי להפגין אמפתיה לאחרים

 

"אנחנו צריכים לפרוש מדי פעם מההמולה החברתית כדי להטעין את עצמנו מחדש ביכולות חברתיות", קורא לזה הפסיכולוג וחוקר המוח פרופ' אדם ווייץ מהרווארד, ומרבה להשתמש בדימוי של הטענת סוללה. במחקר שלו מ־2008 מצא ווייץ כי אנשים פעילים מאוד חברתית מתקשים להפגין אמפתיה כלפי בני אדם שאינם חלק מהמעגל החברתי הקרוב להם; מנגד עלה כי אנשים שהקפידו לבלות לבד במשך זמן מדי יום, באופן מודע ומכוון, הם פתוחים ואמפתיים יותר כלפי מכרים רחוקים או זרים. מבחינת ווייץ, התוצאות יכולות להסביר כמה ההתבודדויות היו חשובות למנהיגות מבוססת החמלה של ענקים היסטוריים כמו משה, מוחמד, ישו ובודהה. אבל הן גם צריכות לשמש תמרור לכולנו כעת. "זה נראה כאילו העולם החברתי שאופף אותנו מכל עבר שוחק משהו בתוכנו, את אותה יכולת חברתית תקינה", אומר ווייץ ל"מוסף כלכליסט". "התבודדות היא מנגנון התיקון לנזקים שהחברה יוצרת ביכולות החברתיות שלנו. וכיום אנחנו זקוקים למנגנון הזה יותר מאשר אי פעם".

 

בתאני. "בלי לבד האישיות תיפגע" בתאני. "בלי לבד האישיות תיפגע"

 

3. כדי להישאר יצירתיים

 

"אנחנו מניחים כי מערכות יחסים אינטימיות הן המקור היחיד לאושר, בריאות נפשית וסיפוק בחיינו. ההיסטוריה האנושית שזורה ביצירותיהם של אנשים שבחרו לעבוד בבדידות. זוהי יצירתיות אחרת, מופנמת, מהורהרת יותר מאשר עבודה בחברה. אבל להתבודדות אין ערך רק עבור יוצרים גאונים, היא חשובה לאין ערוך גם עבור האדם שאינו עוסק ביצירה, פשוט בשל כוחה להעניק אנרגיה של התחדשות עבור העצמי".

 

את הדברים האלה כתב הפסיכותרפיסט המבריק אנתוני סטור, העובד גם כחוקר באוקספורד, בהקדמה לספרו "Solitude: A Return to the Self", שיצא לפני כמעט 20 שנה. במסה, המהללת את ההתבודדות, עוסק סטור בקשר בין להיות לבד ללהיות יצירתי, דרך דוגמאות מחיי עשרות יוצרים והוגים, ובהם בטהובן, ניוטון, קפקא, קאנט, גויה וויטגנשטיין. כעת באים המחקרים ומחזקים גם את ההיבט הזה, הקושר בין התבודדות ליצירתיות.

 

"המחקר של המוח החווה במשותף נמצא בחיתוליו", אומרת בורום מהרווארד, "אבל אנחנו מאמינים שמכלול החוויות שעובר האני בהיותו לבד שונה מהותית מהרושם שמשאירות אותן חוויות בחברה. קח כדוגמה סרט או מסעדה, ואת ההבדל בין צפייה או אכילה לבד לצפייה או אכילה עם אנשים אחרים. גם מבחינה יצירתית, אנשים חווים את העולם אחרת כשהם לבד — הם חווים אותו באופן אותנטי יותר, נטול השפעות חברתיות. אנחנו מכירים מקרים שבהם אנשים נהנו מצפייה בסרט לבד אבל לא נהנו מצפייה באותו סרט בחברה. המוח שלנו הוא דבר אלסטי להדהים, ומנגנוני ההזדהות שלו עם האחר הם בעלי השפעה מרחיקת לכת. אנחנו מבצעים התאמות חברתיות בלי שנהיה מודעים להן כלל, והן משנות את כל הליך המחשבה שלנו. מי שרוצה לחדד את הקול הייחודי שלו, את ראיית העולם שנובעת מתוכו ופחות מהחברה, חייב לבלות זמן לבדו מתוך בחירה. בסופו של יום, זה התהליך החשוב ביותר בגיבוש של האינדיבידואל".

 

4. כדי לשרוד בעולם הזה

 

אדם ווייץ. "לבד מטעין את המצברים החברתיים" אדם ווייץ. "לבד מטעין את המצברים החברתיים"

והנה עוד מחקר: בשנה שעברה מצאו פרופ' אדם ווייץ ופרופ' ניקולס אפליי מאוניברסיטת שיקגו כי אנשים שמתבודדים יותר מרבים לייחס תכונות אנושיות לחפצים ולחיות המחמד שלהם לעומת בני אדם חברתיים יותר. "האנשה היא מנגנון אנושי שמאפשר לנו להתמודד ביעילות עם זמן לבד", אומר אפליי ל"מוסף כלכליסט", "אבל הפועל היוצא שלה הוא שימוש נרחב בדמיון, התפתחות שפה לתיאור העולם, וגם, ואולי חשוב מכל, פיתוח היכולת האמפתית, זו שמאפשרת לאנשים ליצור מודל של העולם שאיתו הם יכולים להזדהות בקלות. התבודדות לא משנה את העולם, אבל היא יכולה להעשיר את הדמיון עם מונחים כמו 'שעון עיקש' או 'כלב מתחשב', ולתפיסות האלה יש השלכה מרחיקת לכת על ההתמודדות והחשיבה בעולם החברתי. אנחנו אמנם רק מתחילים להבין את ההשפעות שיש להתבודדות על המוח, אבל המחקרים כבר מלמדים שהתבודדות שיחקה תפקיד אבולוציוני חשוב בהתפתחות הדמיון".

 

5. כדי לגדול בריאים יותר

 

להתבודדות מבחירה יש תפקיד חשוב במיוחד בגיל ההתבגרות, שלב משמעותי בגיבוש העצמי ורגע בחיים שבו נוח לספוג השפעות מהחברה ולהחמיץ את ההזדמנות לבנות קול ייחודי. פרופ' ריד לרסון, פסיכולוג המתמחה במתבגרים מאוניברסיטת אילינוי, בודק את הנושא משנות התשעים. במחקר שביצע אז צייד נערים ונערות באיתוריות, ששיגרו להם בזמנים לא סדירים סדרת שאלות ברוח "היכן אתה ועם מי?", "מה אתה עושה?", "איך אתה מרגיש כרגע?" וכדומה.

 

המחקר העלה שהמתבגרים הרגישו טוב יותר לאחר שבילו זמן עם עצמם, וכי נערים ונערות שבילו 25%-45% מהזמן שלהם לבד הפגינו רגשות חיוביים יותר לאורך כל אותו שבוע לעומת בני נוער חברותיים יותר. הם גם היו תלמידים מוצלחים יותר, ודיווחו פחות על תחושות דיכאון. אבל היה עוד ממצא, בו בזמן צפוי ומבלבל: המתבגרים תיארו את ההתבודדות כמפלט, בריחה מהסביבה הבוחנת של המשפחה והחברים. "הנתונים הצביעו על קיומו של מעין פרדוקס", סיכם לרסון את המחקר, "התבודדות לא נתפסה בעבור רוב המתבגרים כמצב חיובי או שמח במיוחד, אבל הבחנו באפקטים ברורים של רווח אצל המתבודדים. זה דומה לנטילת תרופה מרה - בעת הבליעה היא לא גורמת לך אושר, אבל התוצאות שלה מועילות".

 

6. כדי לא להיות בודדים

 

אריק קליינברג. "לבד נותן תכלית לקיום" אריק קליינברג. "לבד נותן תכלית לקיום"

מפקד האוכלוסין שנעשה בארצות הברית ב־2010 העלה כי 31 מיליון אמריקאים - יותר מרבע ממשקי הבית - חיים כיום בגפם. "במנהטן מדובר בחצי ממשקי הבית", אומר ל"מוסף כלכליסט" הסוציולוג פרופ' אריק קליננברג מ־NYU, שכותב את הספר "לבד באמריקה", על העלייה במספר האנשים הבודדים בארצות הברית בפרט ובעולם בכלל. "בשטוקהולם זה אפילו יותר חמור - שניים מתוך כל שלושה משקי בית מורכבים מדייר אחד. לראשונה בהיסטוריה האנושית אנחנו נתקלים במספר עצום של אנשים הגרים לבדם בערים, לאורך פרקי זמן ארוכים".

 

העובדות האלה בדרך כלל מלוות בארומה שלילית, זו שסבורה שחיים לבד אינם טובים לבני האדם. "אנחנו תופסים התבודדות כמשהו שלילי, בייחוד בתרבות המערבית שרואה בבידוד משהו רע, אפילו סכנה", אומר קליננברג, "אבל מצד שני הנתונים מדברים בעד עצמם. ברור שלנוכח הנתונים האלה אנחנו צריכים גם לעסוק בהיבטים השליליים של התופעה, אבל צריך לזכור שהתבודדות יכולה להיות פרודוקטיבית מבחינה אינטלקטואלית, רגשית ורוחנית. למעשה כיום, בחברה ההיפר־מקושרת שלנו, התבודדות יכולה להיות בדיוק המעשה שלו אנו זקוקים כדי לשחזר את תכלית הקיום שלנו ואת תחושת האני".

 

7. כדי להתכונן לעתיד

 

"אנחנו ניצבים כיום בתחילתו של עידן חברתי שלא היה כמותו קודם, ועם זאת לעתים נדמה שיש כעת יותר אנשים בודדים בעולם מאי פעם. חשוב שנבין כיצד לשמור על הכישורים החברתיים שלנו בלי לאבד את הזהות העצמית", אומר פרופ' רוברט קופלן, שעוסק במחקר חברתי בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קרלטון, ל"מוסף כלכליסט". קופלן, שבונה כעת מאגר מקיף של כל המחקרים העוסקים בהתבודדות, מתייחס הן לנתונים יוצאי הדופן על מספר האנשים בעולם שחיים לבד, והן לטכנולוגיה - טלפון נייד, אינטרנט, רשתות חברתיות - שלא באמת מאפשרת לאיש להיות לבד.

 

"הלבד החדש משאיר אותך מחובר חברתית כל הזמן", הוא אומר. "זהו אתגר מחקרי חשוב, בעיקר לנוכח הממצאים החדשים על החשיבות של להיות לבד. האם הלבד החדש שונה מהלבד הישן? האם אתה לבד כשאתה יושב לבד בחדר אבל מצ'וטט במחשב? הטכנולוגיה משנה את הלבד שלנו באופן מהותי, ואין לנו מושג קלוש מה זה אומר ואיך זה ישפיע עלינו בעתיד. אני חוקר התבודדות ובידוד חברתי אצל ילדים, ואנחנו כבר רואים כיצד דפוסי הלבד הישנים משתנים. בעוד עשור או שניים, כשהילדים הללו יגדלו, נקבל תמונה טובה יותר של איך הלבד החדש משפיע עלינו. עד אז, אנחנו עוסקים בספקולציות".

 

8. כדי לייצר אני אמיתי

 

שרי טרקל. "בדידות בחברה, חיבור בלבד" שרי טרקל. "בדידות בחברה, חיבור בלבד"

הנה הספקולציה המחקרית של פרופ' שרי טרקל, חוקרת פורצת דרך ומייסדת תוכנית המחקר בנושאי חברה, טכנולוגיה ומדע ב־MIT. טרקל בדקה בשנים האחרונות את הרגלי הבילוי של יותר מ־400 ילדים, והבינה שהחיים נטולי הלבד שלהם מייצרים בני אדם מסוג חדש ממש עכשיו. "הצורה שבה אנשים צעירים במיוחד 'מתבודדים' היום - מול המחשב או בתקשורת באמצעות הודעות מיידיות - היא בעלת השלכה קיצונית על גיבוש הזהות העצמית", היא אומרת ל"מוסף כלכליסט" בהמשך לדברים שפרסמה בספרה החדש "Alone Together". "תהליך ההתבודדות הקלאסי מגבש את האני העצמי מבפנים כלפי חוץ, הוא מתפתח בדיאלוג והקשבה פנימיים. אלא שכיום שימוש ברשת חברתית כמו פייסבוק או טוויטר מייצר אני חיצוני. באופן פרדוקסלי, רשתות חברתיות הן כלי לביטוי האינדיבידואל, מקום שבו אפשר להביע את העצמי האמיתי ולהראות לעולם מי אתה. אבל משום שהיצירה או הבעת העצמי נעשית עבור קהל צרכנים, היא הולכת ונהפכת למשהו שהוא הצגה המתאימה לצופים. הרגעים שבהם אתה אמור להראות את האני האמיתי שלך נהפכים ללא יותר מהופעה, בעיקר כשאנחנו לבד. מאחר שאני לא מכירה כיום שום דרך אחרת, הייתי אומרת שהדרך היחידה כיום ליהנות מהיתרונות הברורים של התבודדות היא התנתקות. להתנתק מהכל. אחרי הכל, זאת המהות האמיתית של התבודדות".

 

התהליך הזה, היא מדגישה, הוא רב־כיווני: "ילדים ומתבגרים מרגישים היום יותר מבודדים מבעבר כי הוריהם ושאר בני משפחתם מחוברים גם הם, ללא הרף, לטכנולוגיה. תחושת הבדידות זולגת אל תוך הזמן החברתי שלנו, ואילו תחושת החיבור החברתית זולגת אל זמן הלבד שלנו באותם כלים ממש".

 

9. כי זו הבחירה החופשית

 

המחקר בתחום ישפוך בשנים הבאות אור נוסף על יתרונות ההתבודדות לבני האדם ועל גלגוליה במאה ה־21. עם זאת, מהמחקרים לעיל נדמה שהמסקנות העיקריות כבר מסתמנות. ומעל כולן יש עוד מסקנה אחת, חשובה וברורה. "המחקר בתחום הוא פאזל בעבודה. אנחנו חושפים בהדרגה את התועלות שיש להתבודדות וכל פיסת פאזל שמגיעה מהמחקר מספקת לנו הצצה אל התמונה המלאה", אומר פרופ' קופלן, "אבל יש דבר אחד שכל חוקרי ההתבודדות מסכימים עליו כרגע: היא צריכה להיות רצונית. אף שלהתבודדות בכפייה יכולים להיות יתרונות, היתרונות הללו מוחשיים וחזקים יותר כשהתבודדות נעשית מתוך רצון חופשי".

 

מחקר מקיף אחד שהוכיח זאת הוא זה שביצע לפני שנים אחדות פרופ' כריסטופר לונג, פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת אואצ'יטה הבפטיסטית בארקנסו. "אנשים שבוחרים להתבודד מרצונם החופשי יפתחו בדרך כלל רגשות חיוביים מאוד לגבי התבודדות", אומר כיום לונג. "בדקנו את הנושא אצל מתבודדים קיצוניים - אסטרונאוטים, חוקרים באנטרקטיקה - ואצל מתבודדים־לייט, צעירים שמצליחים לבלות מדי יום קצת זמן עם עצמם, למשל סטודנטים. הממצאים מראים שהתבודדות מפתחת ברוב המקרים תחושה של אושר, הנגזר מתחושות של גילוי עצמי ומהאנונימיות שיש בהתבודדות; או תחושה של התעלות רוחנית, משולבת בחיבור חזק לאחר או לטבע. לעומת זאת, כאשר התבודדות היא דבר כפוי היא מביאה לתוצאות ולתחושות שליליות, ולכן ההמלצה שלי היא לתרגל התבודדות מודעת. לצאת להליכה יומית לבד על החוף, או לבלות אחר צהריים ארוך לבד בסוף השבוע. ניסיונות כאלה בהתבודדות יכולים לתרום רבות לתחושות החיוביות שלנו".

 

אז בסוף, מתברר, זה ממש לא מסובך. רק לכבות הכל, ולהיות כמה שעות לבד. החוקרים אומרים.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x