שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
פרסום ושיווק

צופים ברישיון: השאלות הפתוחות ברפורמת הרישיונות בטלוויזיה

מפת הטלוויזיה הישראלית עומדת בפני מהפכה לאחר ששר התקשורת פירסם את רשימת אפיקי הטלוויזיה החדשים שאליהם יעברו הזכייניות קשת, רשת וערוץ 10 ומתחרים חדשים כחלק מרפורמת הרישיונות, שתיכנס לתוקף ב־2013

שלי פריצקר 15:2301.03.11

בשנה וחצי האחרונות התבשל בוועדת הכלכלה של הכנסת המהלך שעומד לשנות את מפת הטלוויזיה הישראלית: מודל הזכיינות הנהוג היום בטלוויזיה המסחרית יגיע אל סופו, ואת הזיכיון הזמני יחליף רישיון שידור. משמע, הזכייניות בערוץ 2 קשת ורשת ייפרדו מהמגורים המשותפים בערוץ ויוכלו לקבל רישיון שידור ל־7 ימים בשבוע, והערוצים המסחריים 2 ו־10 יועתקו ממקום מושבם בשלט. נוסף על אפיקים חדשים אלה צפויים להצטרף עוד ערוצים מסחריים חדשים. מי יממן את מודל השוק החדש שסובל כבר שנים מהפסדים, ומי יפקח על התכנים בעידן שבו יש זליגה מוגברת של תכנים לאינטרנט? "כלכליסט" עושה סדר בבלגן ומציג את הסוגיות הלא פתורות.

 

לפני שלושה שבועות אישרה הכנסת את התיקון לחוק הרשות השנייה, אשר ייכנס לתוקף בינואר 2013. כל מי שיעמוד בתנאי הסף יוכל לקבל רישיון להפעלת ערוץ מסחרי ל־15 שנה עם אופציה להארכה. המטרה היא לפתוח את השוק לתחרות, להגדיל את ההיצע על המסך ובאמצעות הרישיון לתת ודאות לזכיינים הקיימים שלא יצטרכו יותר לעמוד למכרז, בדומה לרישיון שניתן לכבלים וללוויין.

 

משרד התקשורת מתכנן את מפת הטלוויזיה ככזו שתהיה מורכבת מחמישה שחקנים: רשת, קשת, ערוץ 10 ועוד שני שחקנים חדשים. לדברי בכיר במשרד התקשורת, "המהלך מציל שתי חברות שהיו על סף קריסה כלכלית ועתה יוכלו לגייס כספים". השאלה הנשאלת בהקשר זה היא מדוע יש צורך להכניס עוד שחקנים לשוק לא רווחי? שר התקשורת משה כחלון ביקש שלא להתייחס לשחקנים הקיימים והעתידיים, אולם מסר: "זו בשורה חשובה לציבור הצופים ולתעשיית הטלוויזיה. החוק יכניס תחרות שתתרום לפלורליזם וגם ידאג לשמור על יציבות החברות על ידי אופק רגולטורי, תוך עמידה במחויבויות. הצופים ייצאו נשכרים". אך ההערכות בשוק אופטימיות פחות ומדברות על תרחיש קיצון, שלפיו יישארו שני שחקנים בלבד לאחר מיזוג בין רשת וקשת או רשת וערוץ 10. מנכ"ל הרשות השנייה מנשה סמירה עונה: "זה יהיה כישלון אם יהיו בסוף רק שני ערוצים ברישיון. צריך לעשות כל מאמץ שיהיו לפחות שלושה".

 

החדשות: מי יכול לממן חברת חדשות

 

הדיונים על חוק הרישיונות, שגוזר פרידה בין רשת לקשת, נסובו לא מעט סביב האחזקה המשותפת של הזכייניות בחברת החדשות של ערוץ 2. לבסוף נקבע כי רשת וקשת יוכלו להחזיק יחד בחברת החדשות לאחר המעבר לרישיונות למשך שלוש שנים בלבד. לאור החלטה זו תוהה ד"ר יובל קרניאל מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, "איך זה הגיוני ששתי חברות מתחרות בשני ערוצים מתחרים ישדרו אותן מהדורות?".

 

מאחר שמהדורות החדשות הן עוגן צפייה מאוד משמעותי, החוק הנוכחי מחייב את הזכייניות להפיק חדשות בהשקעה שנתית של מינימום 60 מיליון שקל, או לקנות שידורי חדשות בסכום מינימלי של 45 מיליון שקל בשנה. תקציב חברות החדשות של ערוץ 2 וערוץ 10 ל־2011 עומד על יותר מ־90 מיליון שקל. עבור שחקן חדש, הקמת חברת חדשות כרוכה בהשקעה כספית משמעותית, ועל כן במסגרת ההקלות שניתנו לשחקנים החדשים, נקבע כי הם יהיו פטורים במשך שנתיים מהפקה או מקנייה של שידורי חדשות, זאת בנוסף להגנות ינוקא שהם מקבלים בסוגיות תוכן שונות. האם יש קיום לערוץ ברודקאסט ישראלי שאינו מספק לצופיו לפחות מנה יומית קטנה של חדשות? ברשות השנייה סבורים שלא, ומי שינסה לעשות זאת צפוי לכישלון. השאלה כעת היא האם הזכיינים הקיימים ירוויחו ממכירת חדשות לערוצים חדשים, או יזכו בתחרות גם בתחום החדשות.

יונית לוי יונית לוי צילום: תמר מצפי

 

אפיקים: מי רוצה זיכיון לשנתיים

 

עם המעבר לרישיונות וכדי לעודד תחרות במגרש הטלוויזיוני המתחדש, הוחלט לתת לכל השחקנים נקודת פתיחה שווה. משום כך, אפיקי הטלוויזיה 22 ו־10 ייעלמו מן המסך, ובמקומם הערוצים המסחריים ימוקמו בחמישה אפיקים רציפים אחרים. שר התקשורת הכריז היום על בחירת האפיקים 12־16, שחלוקתם תתבצע באמצעות מכרז, כך שמי שיציע את הסכום הגבוה יזכה באפיק האטרקטיבי. בכל מקרה ערוצי הברודקאסט נחשבים לאבן שואבת רייטינג, וכל ערוץ שיהיה בקרבתם בממיר ירוויח.

 

יוסי ורשבסקי יוסי ורשבסקי צילום: אלדד רפאלי

ערוץ 10 צפוי להיות הראשון לבקש רישיון כדי להבטיח אופק כלכלי ולייצב את הערוץ. "בערוץ 10 חייבים את הרישיון כדי להמשיך להתקיים", אמר באחד הדיונים בוועדת הכלכלה מנכ"ל הערוץ יוסי ורשבסקי. בערוץ 2 חולקות שתי חברות בשבעת ימי השידור בשבוע, והזיכיון שלהן יסתיים ב־2015. רשת כבר הכריזה כי תישאר באפיק 22 עד תום הזיכיון. כלומר, בין מועד כניסת חוק הרישיונות לתוקף ב־2013 לבין מועד פקיעת הזיכיונות ב־2015, יש אפשרות ששחקן אחד (קשת) יעבור לשדר ברישיון ויעזוב את אפיק 22, בעוד שהשחקן השני (רשת) יישאר תחת זיכיון באפיק זה. על פי נוסח החוק, אם רשת לא תעבור לשבעה ימי שידור, ייצא מכרז לימי השידור הנותרים. ובמילים אחרות: זכיין חדש בערוץ 2 לשנתיים, לשלושה ימים בשבוע.

 

המשנה למנכ"ל רשת שאול מגנזי מצר על איבוד מותג ערוץ 22 היוקרתי, שהיה מונופול בטלוויזיה המסחרית כמעט עשור, לפני שהגיע ערוץ 10 ב־2002. "מאז שהחל הערוץ לפעול ב־1993 הושקעו מיליארדי שקלים כדי לבנות את המותג 22. אך מרגע שהוחלט לחלק את הקלפים מחדש ולהקצות ערוצים חדשים לכולם, למעשה התחרות נפתחת מחדש, ורשת מעודדת תחרות".

 

בעוד שברשת מגיבים במתינות, בקשת מתרעמים על שינוי הכללים תוך כדי תקופת הזיכיון, שכן החוק שייכנס לתוקף ב־2013 אינו מתייחס לכספי המכרז ששילמו רשת וקשת במכרז תמורת ערוץ 22 ב־2005, המסתכמים ב־295 מיליון שקל. לדברי טלי גורן, סמנכ"לית הרגולציה בקשת, "שילמנו מחיר עצום, ולקחנו על עצמנו מחויבויות בידיעה שיש לנו בלעדיות על ערוץ 22 ל־10 שנים. לכאורה זכייני ערוץ 2 יכולים להמשיך לפעול כזכיינים עד 2015, אך דה־פקטו טלוויזיה מסחרית לא יכולה להתנהל כך. מצד אחד ייכנס שחקן חדש עם הגנות ינוקא וזכויות יתר, לצדו ערוץ 10 יקבל רישיון, אופק ומחויבויות בחוק, ומצד שני יישארו 2 זכיינים על אותו ערוץ, ללא אופק אסטרטגי ועם מחויבויות מכרזיות, שהן גבוהות באופן משמעותי מאלו הנדרשות ברישיון. כל אלה בעולם שבו לצד המסחרי אין הבחנה בין בעלי רישיון לבעלי זיכיון". מהרשות השנייה נמסר כי ניתנה אפשרות לזכייניות להישאר בתנאי מכרז עד תום התקופה (2015), ולכן נקבע שהסכום לא יוחזר.

 

פרסום: מי רוצה שאריות מעוגת הפרסום

 

עוגת הפרסום ב־2010 בישראל עמדה על 945 מיליון דולר, כשהטלוויזיה נוגסת ממנה נתח של 37% (350 מיליון דולר), לפי נתוני חברת זניט מדיה מקבוצת באומן־בר־ריבנאי. כיום יש שני ערוצי ברודקאסט (2 ו־10) ושני ערוצי נישה (9 ו־24) המשדרים פרסומות. תקוותו של משרד התקשורת היא שבעתיד ישדרו חמישה ערוצי ברודקאסט וחמישה ערוצי נישה, וכולם יתחרו על אותה עוגה. לדברי אלון הוכדורף, מנכ"ל משותף בזניט, "עוגת הפרסום מוגבלת בגלל תנאי השוק (כמות המפרסמים וגודל השוק), ולא צפויה פריצת דרך בכל מה שקשור לסך הוצאות הפרסום. כאשר יהיו עוד שחקנים, סביר להניח שסך הנתח של הטלוויזיה בתוך העוגה יגדל כיוון שהמפרסמים ירצו להגיע ליותר צופים, אבל זה לא מבטיח שהעוגה עצמה תגדל". לדבריו, "רק לאחרונה אנחנו רואים שערוץ 10 החל לעלות על דרך המלך ולצמצם הפסדים". בשנה האחרונה החלה לפעול פלטפורמה שלישית ללא דמי מנוי, הממיר החינמי עידן פלוס. הממיר צפוי להשפיע לטובה על ערוצי הברודקאסט, שיגדילו את חשיפתם, ולרעה על הכבלים והלוויין, שיאבדו לקוחות. יו"ר מועצת הכבלים והלוויין ניצן חן מאוכזב מכך שיוזמת החוק הנוכחית השמיטה את הטיפול בנושא הפרסום בכבלים ובלוויין וחבילת הערוצים הצרה. לדבריו, "זה יוצר עיוות של השוק. אלבניה, מקדוניה וישראל הן המדינות היחידות שבהן המדינה קובעת לטלוויזיה באילו ערוצים ישדרו פרסומות".

 

תוכן: מי מסוגל להשקיע בסוגה עילית

 

בגזרת התוכן קיים הקונפליקט התמידי של כמות (רייטינג/הכנסות) מול איכות. החשש הוא שעם כניסת שחקנים חדשים, יירדו מחירי הפרסום ויגררו פגיעה ישירה באיכות התוכן. מנכ"ל הרשות השנייה מנשה סמירה, מנסה להרגיע: "הדבר החשוב ביותר שנקבע בחוק הוא עוגנים מהותיים בשידורי הטלוויזיה שמשקפים אחריות ציבורית וחברתית", הוא אומר. "מה גם שהתחרות על לב הצופים תכריח את בעלי הרישיון להשקיע ביצירה הישראלית". ההשקעה המינימלית שנקבעה ליצירה ישראלית תהיה בהיקף של 220 מיליון שקל לכל ערוץ בשנה, מתוכם יושקעו כ־60 מיליון שקל ב־180 שעות שידור של סוגה עילית (דרמה ותעודה). כמו כן נבנה מודל דיפרנציאלי להוצאה על סוגה עילית, כך שככל שהכנסות הערוץ גדלות, תגדל גם ההשקעה בסוגה עילית. היקף ההשקעה המינימלי זהה למינימום הקיים כיום בשיטת המכרזים, וקרוב מאוד להיקף ההוצאה לתוכן של ערוץ 10. זכייניות ערוץ 2, לעומת זאת, התחייבו במסגרת המכרז על ערוץ 2 ב־2005 להוצאה כפולה ויותר, הוצאה שאליה הן מחויבות עד תום הזיכיון ב־2015, אלא אם יעברו לרישיונות.

 

מתוך הסדרה "פלפלים צהובים" מתוך הסדרה "פלפלים צהובים"

 

לעומת השחקנים הקיימים, המחוקק עבר כברת דרך ארוכה לקראת מתחרים חדשים. אלה יזכו להגנות ינוקא ויוכלו לשדר מחצית מהמחויבויות שנקבעו לסוגה עילית וקולנוע למשך שנתיים ממועד תחילת הרישיון.

 

"הפקות מקור נחשבות לדבר יקר שבעלי רישיונות לא אוהבים", אומרת מנכ"לית הקרן החדשה דורית ענבר, שכיהנה בעבר כיו"ר מועצת הכבלים והלוויין וכמנכ"לית טלעד בתקופת המכרז לערוץ 2. "הגנות הינוקא יגרמו לכך שיוותרו עליהן, וזה הנזק הכבד. ניסיון העבר מוכיח שרק תקנה רגולטורית מחייבת השקעה בהפקות מקור, ובאין תקנה כזו ישקיעו רק ברכש או בריאליטי כדי למלא לוח שידורים לאורך כל שעות היממה". לדברי נורית דאבוש, לשעבר יו"ר מועצת הרשות השנייה, שהיתה שותפה לתחילת דרכו של החוק, זהו ניסוי מעניין: "מנקודת המבט של האזרח, בפעם הראשונה איכות השידורים תעמוד למבחן הצופה, ונראה אם כולם באמת מעדיפים לצפות בריאליטי". גם יורם מוקדי, סמנכ"ל תוכן ורגולציה ב־HOT, מסכם את המהלך: "בסיום דיוני ועדת הכלכלה בחוק התרחש אירוע נדיר והיסטורי: הסתיימה רפורמה שאינה טובה לאף אחד, לא לזכיינים שיפורקו לרסיסים קטנים יותר, לא לצופה שיקבל טלוויזיה מסחרית פחות מושקעת ולא ליצירה הישראלית".

 

אכיפה: מי יכול לשלול רישיון שידור

 

על דבר אחד כולם מסכימים: התיקון לחוק הרשות השנייה הוא עוד טלאי בהסדרת תחום התקשורת, שאינו יכול להוות תחליף לרשות תקשורת עצמאית שתאחד את כל גורמי האכיפה והפיקוח בתחום ־ הרשות השנייה, מועצת הכבלים והלוויין ורשות השידור. בינתיים, בעוד שנושא רשות התקשורת תקוע זה שנים בין משרדי הממשלה, התיקון הנוכחי מנסה להעניק שיניים לרגולטור מול בעלי רישיון סוררים.

 

לדברי מנשה סמירה, "בשנה הקרובה יובאו לאישור מועצת הרשות השנייה כללים, אמצעי אכיפה וסנקציות שיותאמו למשטר הרישיונות ויגבירו את ההסדרה הרגולטורית. על פי החוק, בכל שנה תתבצע בדיקה אם בעל הרישיון עמד בכל מחויבויתיו. כך למשל, על כל הפרה שלא תתוקן בתוך שנה הרישיון יבוטל. כמו כן, על כל הפרה יופעלו סנקציות מיידיות וקנסות".

 

לדברי יו"ר הרשות השנייה לשעבר נורית דאבוש, "הרשות השנייה במתכונתה הנוכחית לא מתאימה למצב שבו יהיו יותר משני ערוצים מסחריים כפי שצפוי בעתיד. כיום למועצת הכבלים והלוויין יש יותר כוח מאשר לרשות. היו"ר ניצן חן לא צריך את אישור המועצה כדי לפעול". לדבריה, מה שחשוב הוא שהרשות השנייה תהיה ערנית יותר בעידן שבו התחרות תהיה גדולה יותר. "הרגולטור צריך לקבוע נהלים פשוטים וברורים, כשלצדם יהיו כלי אכיפה מאוד מדויקים וקלים ליישום. הרשות צריכה לתת לגיטימציה ועצמאות לבעלי הרישיונות, תוך שמירה על האינטרס הציבורי שבא לידי ביטוי בתוכן איכותי לאוכלוסיות השונות".

 

ח"כ נחמן שי (קדימה), שכיהן בעבר כמנכ"ל הרשות השנייה והצביע נגד חוק הרישיונות, אינו אופטימי. לדבריו, "הרשות השנייה לא תוכל לעשות את עבודתה, כי האיום היחיד שהיה לה עד עכשיו, הזיכיון, כבר לא ישמש לה ככלי אכיפה. הרבה יותר קשה לשלול רישיון, וצריך תנאים מיוחדים מאוד כדי לעשות כן".

 

ניו מדיה: מי לא נמצא באינטרנט? הרגולטור

 

התיקון לחוק הרשות השנייה מיושן ומתעלם מכל הדרכים האלטרנטיביות לצפייה בתוכן הטלוויזיוני, ובהן תכנים ב־VOD, תוכניות בצפייה נדחית והאתרים של הזכייניות עצמן - נענע10 של ערוץ 10, אתר מאקו של קשת ושיתוף הפעולה של רשת עם ynet. מלבד זאת רק נזכיר בקצרה אתרים שמשדרים תוכן טלוויזיוני, סטרימרים וטכנולוגיות צפייה למיניהן כמו אפל TV, גוגל TV ובוקסי, וכמובן הורדות לא חוקיות מהרשת. כלומר, כבר כיום מתמודדות הזכייניות עם צופים שצורכים את התכנים המעניינים אותם בצורה פחות ופחות לינארית, ואילו הרגולטור מפגר בתיקון החוק הנוכחי מרחק של כמה שנים. בעניין זה, הזכייניות לא לבד. די לציין את החברות הרוכשות זכויות לשידורי ספורט, אשר נפגעות קשות משידורים חינמיים באינטרנט של ערוצים פיראטיים על בסיס יומיומי.

 

על התכנים שמשודרים באינטרנט ובסלולר אין כלל רגולציה. כיום דן בסוגיה צוות מיוחד שמשותף ליו"ר מועצת הכבלים והלוויין ניצן חן ומנכ"ל משרד התקשורת עדן בר טל, ללא נציג מן הרשות השנייה. לדברי חן, "חייבים לקבוע כללים מחייבים על טלוויזיה באינטרנט, לא יכול להיות שקיום מגבלות על תוכן יהיה תלוי בפלטפורמה שבה הוא משודר". הדוגמה הטובה לאוזלת היד של הרגולטורים בזירת האינטרנט היא המקרה שאירע לאחרונה עם התוכנית "האח הגדול", כאשר פליטת הפה של העורך שודרה באתר ולא בערוצי הטלוויזיה - מחוץ לשטח השיפוט של הרגולציה.

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x