שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף כלכליסט 24.2.11

המיץ של הצמרת

הבריכה והספא סגורים רוב היום, הלובי היוקרתי חשוך ומאובק, הכלבים משתינים חופשי במעלית, המסדרונות רטובים ומסריחים מכלור, למועדון שעלה מיליון דולר אף אחד לא נכנס והדיירים כמעט הולכים מכות בישיבות הוועד. איך נראים באמת החיים במגדלי היוקרה של ישראל, הפעם מהצד של מי שגר שם

נטלי גרויסמן 09:5624.02.11

באחת מישיבות ועד הבית האחרונות של מגדל היוקרה YOO כמעט התפוצצה באמצע. "אתה תעוף מפה, לא רוצה יותר לשמוע אותך", צרח בגרון ניחר אחד הדיירים במגדל, עו"ד בכיר במשרד ידוע, ואחרים הצטרפו אליו. הם כיוונו את זעמם לישראל אור, מנכ"ל חברת הניהול של הבניין. "אמרתי תצא מפה, זה לא אסיפה של הצד של הרצל", המשיך הדייר תוך נפנוף מאיים בידו הימנית. אור המבועת, בסיוע כמה דיירים אחרים, ניסה להרגיע את הרוחות, והצליח רק אחרי דקות ארוכות של הסברים מנומסים. "התגוררתי בלא מעט בניינים משותפים ועבדתי בכמה חברות גדולות, ועוד לא ראיתי ישיבות עם כל כך הרבה צעקות ואיומים. זה כנראה מה שקורה כשדוחסים במקום אחד כל כך הרבה אנשי עסקים ועורכי דין", אומר אחד הדיירים הוותיקים ב־YOO. "יש במגדל קבוצה של דיירים שמהרגע הראשון התאחדו נגד חברת הניהול של המגדל. זו חבורה לא קטנה שחושבת שמגיע לה הכל, וזה שהם משלמים דמי ניהול גבוהים על הדירה הענקית שלהם אומר שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים.

 

"הם מחנים את הטוארג שלהם בחניה הראשונה שהם רואים, לא משנה שהיא מיועדת לאורחים או שייכת למישהו. למי שלא שייך לחבר'ה שלהם, מהקומות התחתונות ירחם השם, הם מתייחסים כמו לזבל. אחד הדיירים שם פתק למישהו על ההאמר שחנה לו בחניה, וביקש בנימוס שלא יעשה את זה יותר. הוא מצא למחרת את הפתק קרוע בתוך תיבת הדואר שלו. זה ממש מפחיד, לך תדע מה איש כזה שגר כאן יכול לעשות לך עוד.

 

"באסיפות הדיירים זה מגיע לשיא, לגועל נפש של התנהגות. גם כשהם לפעמים צודקים, הדרך שבה חלק מהם עושים את זה מזכירה את שכונת עמידר, בטח לא מגדל יוקרה כמו YOO".

 

הבריכה במגדל w. "חשבונות המים מטורפים" הבריכה במגדל w. "חשבונות המים מטורפים"

 

הג'נטלמן עם הבורבון, נא לעזוב את המועדון

 

מלחמת ההתשה היומיומית של הדייר הישראלי מוכרת לעייפה. היא מתחילה בחניה הפרטית שמישהו חסם, ממשיכה בקרב האשמות על לוח המודעות סביב שקיות זבל מטפטפות, מתגברת לקראת שיפוץ גדול, ומגיעה לשיאה בישיבת ועד הבית השנתית. לכאורה ניתן היה לחשוב שעימותי היום יום הללו אינם מנת חלקם של תושבי מגדלי היוקרה. שעם הנוף והאבזור מגיע גם חופש מתלאות תרבות הדיור. אבל בחודשים האחרונים יצרנו קשר עם עשרות רבות של דיירים בכמה מהמגדלים היוקרתיים והמוכרים בישראל כדי לשמוע על חיי השכנות האמיתיים שם. מה שהתחיל כטפטוף דק ומנומס של תלונות הפך בחלק מהמקרים למבול עמוס פרטים ואמוציות.

 

הדיירים התנפלו בשקיקה על האוזן הקשבת. חלקם התקשרו בעצמם כדי לספר עוד, ולהעביר טלפונים של חברים לבניין. מה שהיה ברור כבר מהרגע הראשון הוא שאותם קרבות על כסף, אגו, פוליטיקה קטנונית, החניה וניקיון חדר המדרגות מתרחשים גם שם, וזה מכוער לא פחות גם בעיצוב של פיליפ סטארק. רק המונחים משתנים: במקום שיפוץ הלובי רבים על הלאונג', במקום הגינה רבים על הבריכה האולימפית, והכלבים שמשתינים במעלית, ובכן, למרבה הפלא דווקא באקירוב הם הולכים רחוק יותר. "אתה יכול לטפס גבוה, אבל מהאנשים אתה לא יכול לברוח", סיכם היטב אחד המרואיינים שמתגורר במגדלי אקירוב.

 

קחו לדוגמה את מועדון הדיירים של מגדלי YOO, נושא הקרבות הבוער ביותר כרגע במתחם צמרת. ב־YOO קוראים לו "הלאונג'", והוא נחשב למועדון הדיירים המרשים, היקר והמאובזר בישראל, הממוקם בקומת הקרקע של בניין YOO מספר 1. הלאונג' עמוס בפריטי ריהוט מעוצבים לעילא שבחר אישית מעצב־העל סטארק. הוא כולל כיסאות מרופדים מעור יען, קרני שור על הקיר, אמנות אנגלית אקלקטית, מיצג של אש בוערת וספרייה ובה נכסי צאן ברזל, כמו "שירה" ו"תמול שלשום" של עגנון. הלאונג' תוכנן ושווק כמעין מועדון תרבות יוקרתי עבור הדיירים, בסגנון מועדוני הג'נטלמנים הסגורים של האצולה הבריטית. כמה מהדיירים הראשונים שהגיעו למגדל כרוכשים פוטנציאליים זוכרים שהלאונג' הוצג להם כגאוות המגדל. היום הוא מוציא אותם מדעתם. "הסבירו שזה המקום שבו נוכל לפגוש בערב, על יין טוב וסיגרים, אנשים כמונו שגרים פה, לקשור קשרים ולארח חברים", אומר דייר בבניין. "הציגו לנו כל ספה וספה וסיפרו את סיפורה, אפילו הסבירו שהחיות ששימשו חומר גלם לריהוט מתו כולן מוות טבעי כי סטארק מתעקש על זה".

  

 הסנוקר של YOO. "הם לא שמים לנו אפילו כדורים" הסנוקר של YOO. "הם לא שמים לנו אפילו כדורים" צילום: עמית שעל

 

הלאונג' הפך תוך תקופה קצרה לנושא לתסכול, ויכוחים אינסופיים ודם רע בכלל בין דיירי הבניין לחברת הניהול ובינם לבין עצמם. למרות הבר המרשים שניצב באחת מפינות החדר, ואף כי דיירי הבניין קיבלו בעבר את הרושם שאת הבר תתפעל רשת קפה, הטילה הנהלת המגדל איסור מוחלט על צריכת מזון ושתייה במועדון. "עשו מאיתנו צחוק", אומר תעשיין שמתגורר שם, "הקימו מועדון דיירים כל כך יפה ומושקע שהם לא רוצים שהדיירים יקלקלו אותו. בחוזה שלנו רשום שבמועדון דיירים יפעל בית קפה ובר, ולא רק שאין את זה, אסור לנו להביא אוכל ושתייה מהבית, אסור לעשן ועדיף לא לשבת או לגעת בשום דבר. אז מה נשאר לעשות שם?".

 

במרכז הלאונג' המפואר ניצב בגאון שולחן ביליארד, לא הרחק משולחן בעלות 15 אלף יורו בעיצובו של לא אחר מאשר סלוואדור דאלי. שני השולחנות מעלים אבק מטאפורי. "תיאורטית אפשר לשחק כאן ביליארד ויש את כל הציוד הנדרש, אבל החלטנו שעדיף להימנע מזה", מסביר לי אייל רגב, מנכ"ל קבוצת חבס שבנתה ומנהלת את הבניין. "בהנהלה מעדיפים שלא נצא מהדירות שלנו, אם אפשר", אומר דייר זועם, איש עסקים שרכש לפני שנה וחצי דירה גדולה באחד המגדלים, "עלה מיליון וחצי דולר לעשות את המועדון הזה - סכום שבסופו של דבר אנחנו משלמים - ובסוף יצא שזה החדר המשעמם והמדכא שאף אחד לא יורד אליו. בסנוקר אין כדורים, ואפילו את הטלוויזיה לא מפעילים. בבר יש ברז לבירה ומקום לבקבוקים אבל הכל ריק ומנותק. זה מרגיש כמו בר נטוש, שגם נסגר בעשר בלילה. כשהתלוננו באסיפת הדיירים, נציג חבס הסביר שהוא פוחד שאנשים ישפכו קפה על השטיחים והספות, ואז זה ייראה כמו הצרות שלנו. אז עכשיו זה פשוט פיל לבן. וזה עוד יותר מעצבן כשאנחנו רואים איך אנשי מכירות עושים עם החדר הזה דאווינים על רוכשים פוטנציאלים. אני כבר לא מדבר על הבית קולנוע שאמרו שיהיה, וכבר אין סיכוי שנראה אותו. כל הסיפור הזה ממש לעג לרש".

 

דיירת אחרת מיישרת קו דווקא עם עמדת הוועד. "ממש מהרגע הראשון כל מיני דיירים ששוכרים דירה במגדל ביקשו לעשות מפגשים המוניים במועדון, מסיבות וכל מיני דברים כאלה. צריך להיות מישהו מבוגר שאומר חבר'ה עד כאן, אי אפשר. מספיקה מסיבה אחת שיוצאת קצת משליטה בשביל להרוס ריהוט של מאות אלפי דולרים, ואף אחד לא יפצה את שאר הדיירים על זה. כשאמרתי את זה בישיבה התחילו לעשות לי פרצופים במעלית". ובכל זאת, חלק ניכר מהדיירים סירבו בכל תוקף לוותר על זכותם לחדר ציבורי במגדל לשימוש לאירוח אירועים קטנים, כמו ימי הולדת. בלית ברירה, הנהלת חבס פינתה חדר שבו היו משרדי המכירות שלה קודם לכן והפכה אותו ללאונג' 2 - מועדון דיירים אלטרנטיבי, שבו אפשר לארח בחופשיות. "וזה הצחוק הכי גדול", מספר אחד הדיירים. "החדר הזה קטן, בלי חלונות, עם קירות ערומים וכמה כיסאות פלסטיק, נראה כמו מקלט למסיבות כיתה ו'. וברגע שאני בכלל חושב על להביא מישהו אליו אני מבין שאני תוקע גול עצמי ואומר לכולם".

 

מובן שהוויכוחים הסוערים האלה, הגוררים עשרות דיירים, נוטים גם לרדת לפרטי פרטים, ויש הרבה כאלה. אחת הישיבות האחרונות, למשל, היתה מוקדשת לווילונות הלבנים העצומים בלובי המגדל. "סטארק פנטז על משהו גדול מהחיים, ואנחנו נתקענו עם הבעיות אחר כך", מספר דייר, "הווילונות נהיו שחורים מהאבק בתוך שלושה חודשים, ומשום שהם שוקלים טונות אי אפשר להוציא אותם לניקוי. אז עכשיו הלובי מריח כמו כביש בוגרשוב ואי אפשר לעשות כלום".

  

הכניסה למגדלי אקירוב. חיות המחמד נשארות בפנים הכניסה למגדלי אקירוב. חיות המחמד נשארות בפנים

 

הדייר עם המגבת, הבריכה זה לא בשביל לשבת

 

הנה ניסוי חברתי קיצוני. קחו 400 מהאנשים העשירים ביותר בישראל, מנכ"לים, יבואנים, עורכי דין, אנשי פיננסים, יזמי הייטק ובעלי מפעלים, ושכנעו אותם לשלם הון עתק בשביל לנטוש את הווילה בהרצליה פיתוח לטובת מגדל איכותי ואקסקלוסיבי. עכשיו ערמו את כולם יחד, זה מתחת לזה, במתחם אחד, וזרקו לקלחת תושבי חוץ צעקניים, בני תמותה שנפל עליהם סכום כסף גדול ומגוון ערסים אמידים, מהסוג שמייבא ג'יפים עם מגן חזירים מובנה. כעת סדרו אותם בהיררכיה ברורה, לפי גובה הקומות למשל, וספקו להם כמה שיותר נקודות מפגש נפיצות - כמו התור להליכון, או שבת בבוקר בבריכה. הניסוי החברתי הזה כואב יותר מישיבות הוועד שהכרתם.

 

מגדלי YOO מאכלסים כיום 1,200 דיירים בקירוב, מגדל אקירוב ומגדל W בערך חצי מזה. "זו בסופו של דבר שכונה עמוסה וצפופה בשטח נתון לא גדול כל כך", אומר יזם הייטק המתגורר בשנתיים האחרונות באחד ממגדלי פארק צמרת. "גם אם לא כולם היו עשירים ומנופחים מעצמם, לשים כל כך הרבה דיירים במקום אחד לא יכול להיגמר בשלום בית. הסיבה היחידה שהם לא הורגים אחד את השני היא שרוב הזעם מנותב בינתיים לחברת הניהול".

 

במגדל YOO2 פועל בקומת המרתף בית מרחץ מפואר ויפהפה, שלצדו בריכה, חדר כושר וחדרי מסאז'. המתחם נבנה עבור דיירי שני מגדלי הפרויקט, ולאחרונה, אחרי חודשים של קרבות דיירים בטונים גבוהים והתערבות של ההנהלה, הוחלט להטיל איסור על הכנסת אורחים לבריכה ולספא, וכן לסגור את המתחם כולו לשימוש מ־11:00 עד 17:00. מובן ששיעור ניכר מהדיירים לא אהבו את המגבלות החדשות. "בשביל מה אני משלמת אלפי שקלים בחודש על בריכה מפוארת אם יש לי שעות ביקור ספורות? עדיף שיסגרו ודי", אומרת דיירת שהיתה מהראשונות לרכוש דירה במגדל. "אבל החליטו, אז אני מצייתת. זה מרגיז, כי במחיר שאני משלמת יכולתי לעשות מינוי לכל המשפחה להולמס פלייס והיה נשאר לי עודף למסאז'יסטית פרטית".

  

מגדלי YOO. "סידורי הביטחון הפכו לסיוט" מגדלי YOO. "סידורי הביטחון הפכו לסיוט" צילום: עמית שעל

 

"חלק מהבעיות נובעות מכך שיש פה שתי קבוצות שונות לגמרי של אנשים", מסביר איש עסקים, "כאלה שיוצאים בבוקר וחוזרים בערב למיטה, וכאלה שהבית הוא מרכז חייהם ורואים את הבניין כמקום חברתי. עבורם, הבריכה למשל היא הרחבה של החיים. זה שמגבילים להם אותה זה כמו שיפקיעו להם חדר בבית, בטח שהם יעשו צעקות. מצד שני, לא היתה הרבה ברירה. אנשים הביאו חמולות של אנשים לבריכה וזה נהיה יותר צפוף ומג'ויף מבריכה עירונית. הם מתחו את החבל עד שלהנהלה לא נותר אלא לקבוע גבולות".

 

"הבעיה הנוספת עם בריכה שמשרתת יותר מ־200 דירות היא שהיא הופכת את כל הבניין לקלאב הוטל", אומר דייר המתגורר ב־YOO2. "בכל הלובי יש תמיד שלוליות כי אנשים לא למדו להתנגב, במסדרונות יש סימני מים וכפכפים, ואת המעלית צריך לייבש כל הזמן כי אנשים מרטיבים אותה, והיא תמיד גם מסריחה מכלור. מה שכן, הגבלת האורחים לפחות פתרה בעיה אחת בלובי, בזמנו היו מגיעים אורחים ומתיישבים עם הבגד ים הרטוב על הספה בשווי אלפי דולרים. מנהל הבניין היה כמעט מתעלף".

 

אחת הדיירות שאיתן דיברנו, אגב, רואה גם את החן בכל זה. "אני חששתי שתהיה כאן שכונת רפאים. בעיניי זה לא נורא שיש שלוליות מים פה ושם. ככה לפחות מרגישים שזה מקום חי, ושיש פה ילדים. זה לא אזור שבמקור ציפית למצוא בו ילדים, יש בזה משהו נחמד".

 

"הבעיה האמיתית היא לא הצפיפות וההגבלות, כי הכל בגדר הסביל והנסבל", אומר יזם ההייטק מ־YOO, "הבעיה היא בתפיסת המציאות של הדיירים. זה קצת כמו ללכת למסעדת גורמה ולראות בכניסה את התור של איקאה. שילמתי הון עתק בשביל שאם אני רוצה אוכל לקפוץ בבוקר יום שבת, ישר עם החלוק מהבית, לבריכה חצי פרטית מחוממת ושקטה. המציאות היא שיש ב־YOO עוד 200 דיירים שמתכננים לעשות בדיוק אותו דבר, חלק רוצים להביא גם את החברים של הילדים, וחלק צרפתים וערסים שצועקים כאילו זה הג'קוזי הפרטי שלהם. זה מתסכל, כי הפנטזיה שלי ממש לא נראית ככה".

 

הכלב יצא לסיבוב בקומה. יחזור בערב וישאיר הפתעה

 

אבל הגיהינום הגדול באמת, כפי שניסח ז'אן פול סארטר - מהצרפתים הבודדים שלא הספיקו לקנות דירה ב־YOO - הוא הזולת. "אני לא בטוח מי הביצה ומי התרנגולת", אומר עורך דין מוכר, דייר אקירוב, "אם זה סוג האנשים שמגיע לפה או שהחיים במגדל עושים להם את זה, אבל ההתנהגויות שאני רואה פה זה משהו שמפתיע בכל פעם מחדש".

 

"העניין הוא שהרבה דיירים כאן מרגישים שהם בבית מלון", מסביר שומר צעיר באחד המגדלים. "רק לאחרונה היתה לי דיירת שקרטון החלב שקנתה נקרע בדרך לדירה, החלב נשפך, והיא לא חשבה בכלל להגיד כי ברור שמישהו כבר יראה וירוץ לנקות. זה קורה שוב ושוב גם במעלית. כשלמישהי נשפך שם לא מזמן סיר עם תבשיל דגים היא פשוט חזרה לענייניה ולא טרחה להודיע. אחד הדיירים פתאום הגיע וסיפר שהמעלית מסריחה מדגים, ומה קורה שאנחנו לא מטפלים בזה".

  

הלאונג' במגדלי YOO. "מיליון וחצי דולר עלה לעשות את המועדון הזה, ועכשיו הוא תקוע כמו פיל לבן" הלאונג' במגדלי YOO. "מיליון וחצי דולר עלה לעשות את המועדון הזה, ועכשיו הוא תקוע כמו פיל לבן" צילום: עמית שעל

 

"באקירוב הנושא הגיע לשיאים חדשים", מספר שומר במגדל. "מכיוון שיש מנקים שעובדים 24 שעות ביממה, חלק מהדיירים מרגישים שלא יקרה כלום אם הכלב שלהם יעשה קקי מדי פעם במעלית וזה יישאר שם. בפעם הראשונה שפשפנו עיניים כשראינו את זה, אבל בהמשך התרגלנו, וזה משהו שפשוט קורה מדי פעם". עניין השימוש במעלית כשירותים לכלבים עלה באחת מישיבות הוועד האחרונות, כשחלק מהדיירים דרשו להוריד את שעות הניקיון בבניין לשמונה ביום בשל העלות הגבוהה. "אמרתי שלאור מה שאני רואה פה", אומר דייר, "אני מעדיף לדאוג שיהיו שומרים סביב השעון מאשר לפגוש מטען לא רצוי במעלית, גם אם זה עולה לי 5 דולר למ"ר. אני לא רוצה שאם כלב עשה את צרכיו במעלית בשעה חמש הוא יישאר שם עד הבוקר שלמחרת, ואנחנו כבר יודעים שחלק מהדיירים לא לרמתם להרים את זה בעצמם".

 

בכל המגדלים ישנן אמנם חניות שמורות ומסודרות, אך מתברר שגם כאן חלק מהדיירים מתקשים להתגבר על האינסטינקט להתעלם מהכללים. "יש קבוצת דיירים לא ממושמעת שעושה מה שהיא רוצה בחניות", אומר גורם שעובד באחד המגדלים, "החבר'ה האלה מחנים את הרכבים שלהם, תמיד הג'יפים הכי גדולים, במקומות חניה לא שלהם, ולך תזיז אותם. גם כשאנחנו מנסים לנזוף אנחנו מבינים שאין עם מי לדבר". כשלאחרונה אחד הדיירים חרט עיגול על דלת המעלית, הוחלט שהגיעו מים עד נפש. שני המגדלים רושתו בעשרות מצלמות, המקיפות היום כמעט כל מטר ציבורי, מהחניה ועד הבריכה והמעלית. בנוסף שכר הוועד קצין ביטחון שיעקוב אחרי דיירים סוררים. "הבנו שצריך בעל מקצוע שיפתור את הבעיות שלנו, אחרת זה לא ייגמר", אומרים גורמים בהנהלה.

 

גם מזה כמובן חלק מהדיירים לא מרוצים. "סידורי הביטחון הפכו לסיוט", אומר אחד הדיירים, "כדי להיכנס למתחם אני צריך לעבור שני מחסומים בכניסה, ובכל פעם אני צריך להגיד שם ומספר דירה. פעם בחודש מחליפים דורמנים בלובי, אז גם שם אני צריך להזדהות מחדש. אני בסך הכל רוצה להגיע הביתה בשלום ולא בא לי לדבר עם אף אחד. למה אני צריך לחשוף את עצמי כל פעם מחדש? לא מספיק שעושים עליי סרט תיעודי במאה המצלמות במגדל? הבדיחה כאן היא שבשלב הבא יכניסו גם מכונות MRI".

 

במגדל W נושא האבטחה הוא כבר אינו עניין לגחך עליו. לאחרונה הוזמנו כל הדיירים במגדל להצטלם בשביל מערכת זיהוי פנים משוכללת, שדרכה יצטרכו לעבור כשיבקשו להיכנס בשער הכניסה. זאת נוסף על מערכת קידוד משוכללת המוטמעת כמעט בכל מעבר במגדל. "כשאני יוצא מהחניה לחדר המדרגות אני צריך שיהיה לי קוד שמאפשר את זה, והקודים משתנים בין הקומות", אומר דייר צעיר. "נכנסו פה לסרט. עכשיו הם רוצים להחמיר עוד יותר את כללי הכניסה ומדברים על זה שאורחים יאולצו להפקיד תעודות זהות בכניסה, כמו במשרדי ממשלה. יכולנו כבר לגור בבור בקריה".

 

הלובי ב- YOO. "הווילונות נהיו שחורים מהאבק בתוך שלושה חודשים" הלובי ב- YOO. "הווילונות נהיו שחורים מהאבק בתוך שלושה חודשים" צילום: עמית שעל

 

המעלית הוזמנה בהצלחה. תראה אותה שוב בעוד שבוע

 

שכנם הטרי יחסית של מגדלי YOO בפארק צמרת הוא מגדל W, המתהדר ב־46 קומות שהופכות אותו לבניין המגורים הגבוה בישראל, וגם אחד היקרים שבהם. מחיר דירות הטריפלקס במגדל, פורסם לאחרונה, עומד על 15 מיליון דולר. במגדל, שנבנה במתכונת של קבוצת רכישה, מציגים לי בגאווה את שירותי הקונסיירז' הייחודיים שמציעה חברת הניהול נכסי אריאל. חלק מהשירותים אפילו כלולים בדמי הניהול. יש, למשל, שירותי כביסה מדלת אל דלת, שירות הוצאת כלבים לטיול - הם כנראה למדו משהו מאקירוב - ואפשר אפילו לבקש שישלחו, בתוך דקות, בחור זריז וגמיש שינקה את הוויטרינות הענקיות בדירה, "אלה שאני לא מעזה לתת לעוזרת שלי לטפס לגובה שלהן", כפי שהסבירה לי אחת הדיירות. אך הגובה לא תמיד קובע, וגם לא המותרות, כפי שמסביר לי דייר המתגורר בבניין קצת יותר מחצי שנה, מאז תחילת אכלוסו ביולי האחרון. "שלא תעיזו לגור במגדל סו־קולד יוקרה בשנה־שנתיים הראשונות שלו", הוא אומר. "ואם כבר קניתם תשכירו אותו. חצי שנה אנחנו אוכלים פה חרא מהרעש והלכלוך וכמויות האבק מהעבודות הקבלניות שדיירים ממשיכים לעשות במקביל בכל שעות היממה. זה לא היה כל כך מרגיז אלמלא היו מנפנפים מולנו כל הזמן בזה שמדובר במגורי יוקרה, ואלמלא היוקרה הזאת היתה עולה כל כך הרבה כסף. הקומות שעוד בונים בהן נראות כמו אתרי בנייה והמעליות תפוסות על ידי עובדי בנייה.

 

"אחת המעליות למשל מקולקלת או תפוסה לזמן רב על ידי עובדי הקבלן, מה שאומר שאנחנו מחכים פה לפעמים 20 דקות עד שהמעלית מגיעה, וגם אז היא לפעמים מלאה. אשתי לוחצת על הכפתור של המעלית וחוזרת לדירה לקרוא עיתון. בסופה הגדולה שהיתה עכשיו בינואר גילינו שהאיטום של הזגוגיות בחלונות ובמרפסות לא נעשה כמו שצריך". עוד שכן מודאג באותו בניין מספר: "יש תחושה שעם כל הכבוד לנוף המדהים שנשקף מהחלונות, הכל קצת פארטצ'". דיירים אחרים מדווחים על יחס מזלזל מצד הקבלן, שזוכה פעמים רבות לגיבוי מצד מנהלי הבניין, חברת א.ב.ח. הגליל, שהיא חברה־בת של קנדה־ישראל, יזמית הפרויקט. לטענת אחד מדייריו הידוענים, "כשאתה מתלונן לחברת הקבלן שהמון דברים לא עובדים הם מסבירים לך שאין להם זמן כי הם עובדים בדירות אחרות במקביל. איזו מין יוקרה זו?".

 

"משום שהבניין מוגדר 'בבנייה' מתחשבים בנו מבחינת דמי הניהול", אומרת דיירת W העובדת בחברת תרופות גדולה, "ואנחנו משלמים בערך 1,600 שקל לחודש במקום 3,600. אבל גם הסכום הזה גבוה בלי פרופורציה למה שאנחנו מקבלים. מצד שני, ללא חברת הניהול זה היה פשוט סיוט לגור פה, כי לקבלן לא ממש אכפת מהתחזוקה".

כששאלתי כמה מדיירי הבניין, רובם בעלי מקצוע מהשורה הראשונה בתחומם, מדוע אינם פועלים ביתר אגרסיביות נגד הבעיות שתיארו, הם הסבירו כי הם חוששים מפנייה לחברת הקבלן או לחברה היזמית נוכח תנאיו הנוקשים של החוזה שחתמו עליו. "גם בתקופת הבנייה וגם עכשיו, אנחנו לא מצליחים לקבל הסברים ברורים למה שקורה. לפי החוזה המשותף, כל מעשה של אחד השותפים בקבוצת הרכישה שעלול לעכב את הבנייה עלול לגרור תביעה אישית. יש דיירים שהיו מאוד מוטרדים מהחריגה בעלויות, אך הניחו לזה כי חששו שיתבעו אותם בגלל עיכוב הבנייה. מי שניסה להבין לעומק פשוט קיבל מכתב התראה מהיזם".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x