תתחדשו

אחרי אלפי שנות מדע ואלפי שנים של חלומות על מעיינות נעורים ועל הסיכוי להישאר "צעיר לנצח", כתב העת "Nature" הציג בשבוע שעבר בשורה: חוקרים מאוניברסיטת הרווארד הצליחו "להחזיר לאחור" תהליך הזדקנות אצל עכברים, באמצעות השתלטות חיצונית על השעון הביולוגי של התאים בגופם. התהליך הוביל להתחדשות תאי עצב של העכברים, לשיפור בפוריות שלהם ולהבראת איברים שנפגעו בתהליך ההזדקנות, ובהם הכבד, המעיים והטחול.

בעוד העכברים מתחדשים, פרופ' רונלד דה־פיניו מבית הספר לרפואה של הרווארד נהפך לכוכב בקנה מידה בינלאומי. "אני לגמרי המום מהעוצמה של זה", אמר ל"מוסף כלכליסט", בראיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי. "מאז פרסום המאמר אני בקושי ישן, הלילה ישנתי רק ארבע שעות. בכל כמה דקות, כמעט בכל שעות היממה, מגיע טלפון מכלי תקשורת אחר בעולם".

העכבר שחזר לאחור

גם אם הוא המום מעוצמת התגובות, דה־פיניו יודע טוב מכולם מדוע מדובר במחקר היסטורי. "זה מחקר בסיסי מהפכני משום שהוא מלמד אותנו משהו מדהים על זִקנה: אם אתה מסלק את הסיבה הבסיסית להזדקנות - שהיא נזק מתמשך לדנ"א שפוגע לאורך זמן ברקמות החיות - מתברר שיש לרקמות יכולת מדהימה לשקם את עצמן. זה מסעיר לגלות שרקמות ישנות שהתבלו יכולות לחזור אחורה בזמן. זה אומר שכבד שנהרס יכול לחזור לימיו הטובים ושעור מקומט יכול להימתח שוב. יש לנו בגוף יכולת מובנית להתחדש שוב ושוב, אם רק נסיר את המנגנון הספציפי שגורם לגוף שלנו להפסיק לעשות את זה".

איך הגעתם לתגלית הזאת?

"אנחנו כבר יודעים שנזק לדנ"א נגרם לרוב על ידי רדיקלים חופשיים, ורדיקלים חופשיים הם תוצאת לוואי של חילוף החומרים בגוף. הנזק נגרם לזנב הכרומוזומים שנקרא טלומרים, ויש אנזים מיוחד ששמו טלומראז שיכול לשקם אותם. אבל ברקמות בוגרות האנזים הזה נמצא ברמה מאוד נמוכה או שהוא חסר. במחקר שלנו הנדסנו גנטית עכברים באופן שאפשר לנו לשלוט על כמות ייצור הטלומראז. לפני כמה שנים הוענק פרס נובל על מניפולציה על גנים ברקמה עוברית של עכברים, והשתמשנו בגישה הזאת של הנדסה גנטית כדי לכבות ולהפעיל את ייצור הטלומראז באופן מלאכותי. כשכיבינו את ייצור האנזים זה גרם לשרשרת של נזקים שמזוהים עם הזדקנות: תפקוד מוחי לקוי, אי־פוריות, שיער אפור. אותם עכברים היו מקבילים לאנשים בני 90-80. ואז הפעלנו בעכברים את ייצור האנזים מחדש, באמצעות הזרקת רמה מסוימת של אסטרוגן. למעשה 'הדלקנו' את ייצורו של האנזים טלומראז, החזרנו את החומר לפעילות. מה שראינו הדהים את כולנו - זו היתה חזרה של המצב לאחור: שיקום דרמטי שכלל שיפור ביכולתם הקוגניטיבית, שיפור במצב העור, היעלמות השיער האפור, וגם הפוריות חזרה. זו הפעם הראשונה שהגיל הושב לאחור ביצור חי".

לא תנחשו בן כמה אני צילום: shuttersrtock

לשחק עם הגוף ולמנוע סרטן

זו אכן בשורה מדהימה ומעוררת תקווה. השאלה היא רק מה המרחק בין עכברים מהנדסים גנטית לאנשים בני 90-80, או פחות. המדע כבר רשם בעבר אי אלו מחקרים בסיסיים שנראו מבטיחים מאוד, אבל לא הצליחו לגרור את ההתקדמות המובטחת ולממש את הפוטנציאל האדיר שנתלה עליהם בתחילה.

מה הסיכוי ליצור תהליכים מקבילים בבני אדם, ובעצם מה יכולות להיות השלכות המחקר על בני אדם?

"צריך להדגיש שהזדקנות נגרמת גם על ידי גורמים נוספים, לא רק על ידי הקטנת זנב הכרומוזום, אבל טלומרים משחקים תפקיד חשוב בתהליך. מחקר שנערך לאחרונה מצא שאפשר לחזות באופן גס את אורך החיים של אנשים מבוגרים (מעל גיל 60) על פי אורך הטלומרים שלהם. אני מאמין שהתגלית הנוכחית תאפשר בעתיד לשקם רקמות חיות. זה משהו שעשוי להוריד את שיעור המתים מסרטן, מסוכרת, מאלצהיימר ומעוד מחלות שאופייניות לבני 60 ומעלה. במקום להילחם במחלות הללו אנחנו יכולים למנוע את התהליך".

דה פיניו: "בפעם הראשונה הגיל הושב אחורה ביצור חי"

ומתי אפשר יהיה ליישם את זה? מדע הרפואה, שלא לדבר על תעשיית הקוסמטיקה, משוועים לנסים בתחום מניעת ההזדקנות.

"לא הפעלנו את הניסוי למשך תקופה ארוכה, רק בדקנו את השפעת האנזים לפרק זמן קצר. בדיקת ההשפעות לאורך זמן היא בהחלט השלב הבא. צריך להבין שייקח עוד זמן עד שנוכל לתרגם את ההבנות האלה לשימוש מעשי באנשים. צריך ללמוד איך להדליק ולכבות את האנזים בבני אדם ולראות אילו רווחים וסיכונים יהיו בכך. אנחנו כבר יודעים, למשל, שאם לעכבר יש סרטן בשלב מוקדם מאוד המניפולציה הזו תגרום לו להיות ממאיר במהירות. כשאנו מזדקנים הטלומרים שלנו מתקצרים ונפגעים; כשהם מגיעים לאורך קצר מאוד הכרומוזום נהפך לבלתי יציב ותאים נורמליים נפגעים ומשתכפלים, גורמים לשינויים גנטיים שעלולים להיהפך לסרטן. אבל אם נצליח למנוע את הסרטן מראש ולשחק עם הטלומרים כרצוננו, נוכל להאריך את החיים שלנו באופן דרמטי, אולי אפילו דרמטי מאוד".

כל העולם יחפש את הכימיקל

דה־פיניו יודע שהדרך עוד ארוכה מאוד, אבל הוא מסביר כי לממצאי המחקר המדובר יש שלל היבטים חשובים ומשמעותיים מעבר לחידוש הנעורים והארכת החיים. "עשינו עבודה רבה על תפקידם של טלומרים במקרים של סרטן. כשהם פגועים זה גורר גידולים ממאירים או מחלות אחרות שמתעוררות אחרי גיל 60. יש אסטרטגיות שיכולות למנוע סרטן שנובע מטלומרים שהתקצרו מדי: בינתיים אנחנו כבר לומדים שלא מספיק יהיה למנוע את הפגיעה בטלומראז בלבד.

"כמו במלחמה", הוא מוסיף, "צריך לפעול בכמה חזיתות במקביל - לטפל במערכת החיסון, לעצור את התרבותם של התאים הסרטנים, וגם לנסות להחזיר אחורה את הגלגל".

מה המחקר שלכם יעשה לתעשייה?

"אין ספק שהדבר הראשון שיקרה הוא חיפוש עולמי אחר תרופה, כימיקל, שיפעילו את גן ה'חידוש' בתאים שלנו. הוא היה שם כל הזמן, לאורך כל ההיסטוריה של המין האנושי, אבל היה לגמרי שקט. המשימה הגדולה כעת היא למצוא חומר כימי שיוכל להעיר אותו מחדש. עד אז, אני ממליץ לאנשים לצמצם ככל האפשר את רמת הנזק באופן מניעתי. כמה שפחות רדיקלים חופשיים משמע פחות נזק לדנ"א. תאכלו נכון, תעשו התעמלות - ההמלצות הרגילות".