• תפריט
מוסף כלכליסט 25.11.10

אמי תמיד אמרה לי: "אתה מפונק. לנו לא היה מקום, אז מגיל 7 ישנתי אצל השכנים"

גיורא איילנד, אלוף במיל ונשיא אס.די.סי, מספר כי הוא גדל בבית טיפוסי לשנות החמישים, שבו ההורים עובדים קשה מאוד ומפנקים מעט מאוד

"נולדתי ב־1952 במושב כפר הס בגוש תל מונד. אמי, זהבה, ילידת הארץ, היתה הבת הראשונה של המושב. אבי ראובן עלה מהונגריה ב־1940 בגיל 17, והודות לכך ניצל. הוריו ורוב משפחתו הושמדו בשואה.

 

"אני זוכר לילה אחד, הייתי בן חמש או שש, שלא הצלחתי להירדם כי פחדתי מהחושך. אבא לקח אותי לנקודה הכי חשוכה בקצה שטח המגרש שלנו. עמדנו שם ביחד עשר דקות בשקט כדי להתרגל למראות ולקולות של הלילה, ליללות התנים, ואז אבא אמר: 'אתה רואה? אין מה לפחד', והחזיר אותי למיטה. למען האמת היה הרבה ממה לפחד, כי היו אז פדאיונים, אבל החינוך שקיבלתי היה לא לפחד.

 

1956. גיורא איילנד, בן 4, עם אחותו אילנה בת ה־8 ואמו זהבה במושב כפר הס 1956. גיורא איילנד, בן 4, עם אחותו אילנה בת ה־8 ואמו זהבה במושב כפר הס

 

"זה היה בית טיפוסי לשנות החמישים, שבו ההורים עובדים קשה מאוד ומפנקים מעט מאוד, והילדים מטבע הדברים עוזרים לפרנסה בעבודה במשק. כך זה היה פעם. לעומת הוריי אני הרבה יותר דואג לילדיי ומפנק אותם - חלקית כי אפשר וחלקית מתוך חולשה. אני מחצין את הפחד, את הדאגה. זה לא היה אז. אמא תמיד היתה מתלוננת שאני מפונק יותר ממנה ומספרת שבילדותה הם גרו בצריף שלא היה בו מספיק מקום לכל בני המשפחה, אז מגיל שבע היא היתה הולכת לישון אצל השכנים.

 

"המושבניקית האמיתית היתה אמא שלי, בת מושב בעלת זריזות ידיים בלתי רגילה, ג'דאית. כשעבדנו בקטיף עמדנו אבי ואחותי ואני בשורה אחת ואמא בשנייה, והיא תמיד היתה משיגה את כולנו יחד. אבי היה במקביל כל הזמן בפעילות ציבורית: בתחילה מזכיר המושב, ובהמשך מנכ"ל משרד החקלאות ומנכ"ל אגרקסקו. הוא נתן לזה חשיבות עליונה. כילד, מאוד נהניתי מזה. במושב ללא כבישים, עם דרכי עפר ושלוליות, מגיל צעיר היו לנו אוטו וטלפון. זה היה מעמד נדיר מאוד באותם ימים.

 

"ההורים אף פעם לא כיוונו אותי לקריירה צבאית, אבל נדמה היה לי שהם היו מאוד גאים בזה. בעיקר אבי, עם כל המורשת של יהדות אירופה שנספתה בשואה. הוא תמיד השתמש בביטוי 'יהודי חכם, חזק וגאה'. זה היה חשוב לו. בשבילו זה היה סוג של הגשמה דרך הבן שלו. אבא היה מאוד אופטימי, אף פעם לא קיטר, תמיד שפע חיוביות. הפעם היחידה שראיתי אצלו משהו אחר היה כשביקרתי אצלם באחת השבתות, ומצאתי את אבי קצר רוח, סר וזעף בצורה לא אופיינית. הוא קיטר שקר לו, רצה שנלך, וזה היה לי מאוד מוזר. למחרת הוא התאבד. אני מאמין שלא רצה ליפול לנטל עלינו.

 

"אני לא יכול לומר שגדלתי במשפחה מאוד מלוכדת ואוהבת. לא לחינם אני מדבר על הוריי בנפרד. אבל היה ביניהם הרבה מן המשותף. הם היו מאוד דומים, אף שאולי לא היו כל כך קרובים זה לזה. לפעמים יש לי ייסורי מצפון שבשנים האחרונות הם היו צריכים אותי יותר ולא תמיד היה לי מספיק זמן".

 

גיורא איילנד, אלוף במיל', נשיא אס.די.סי, יו"ר אלפא טכנולוגיות וחוקר במכון למחקרי ביטחון. בן 58, אב לשלושה, מתגורר בפרדסיה. כיום משמש יועץ לשותפות חיפושי הנפט גבעות עולם

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x