$
מוסף 21.10.10

"מתחת לקליפה החיצונית, אני אדם רגשי מאד"

פרקליט העל דן שינמן מייצג בימים אלה במקביל את שלושת נאשמי הצווארון הלבן המרכזיים של מדינת ישראל: אהוד אולמרט, יעקב וינרוט וגד זאבי. בו בזמן הוא משלים את המהפך בחייו, והופך מעורך דין לסופר. הכל כי פרח רפואה חיבר את אביו הגוסס למכונת הנשמה, האריך את ייסוריו בחודש נוסף - וידו של הבן קצרה מלהושיע

משה גורלי 11:1821.10.10

עו"ד דן שינמן, פרקליט הצווארון הלבן של בכירי האליטה הישראלית, אינו ידוע כאיש רגשן. להפך, הוא מקפיד תמיד על תדמית ציבורית מאופקת, זהירה, מופנמת. אותו לא תתפסו מתפרץ בסערת רגשות פומבית - אישית או מקצועית. אבל כשהוא מתבקש להסביר את החלטתו להוריד בשנים האחרונות הילוך מקצועי, להעביר בהדרגה את השרביט במשרד שהקים לפני 20 שנה לשותפותיו הצעירות ולפרסם ספר פרוזה, הוא נפתח: "בסוף 1999 היה אבי, שאותו אהבתי מאוד, חולה סרטן סופני. הוא כבר היה בסוף דרכו ואמי ואני הבאנו אותו לבית החולים. ידענו שהוא עומד למות, ואז מתמחה הכניס לו טובוס וחיבר אותו למכונת הנשמה. במשך חודש אחר כך הוא סבל ייסורי תופת. אי אפשר היה לנתקו והיינו בסיטואציה איומה ונוראה. הוא ניסה לשרבט כל מיני דברים בכתב יד כדי לבטא את רצונותיו, ורק אחרי חודש הוא נפטר. החוויה היתה קשה וטראומטית עבורי. זה היה טריגר רציני מאוד בשבילי להתפנות לכתיבת הספר".

 

מונע בידי הטראומה האישית שחווה סביב מות אביו בחר שינמן (67) לכתוב רומן, "ניתוח לב פתוח" (הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר), שבמרכזו עומדת דרמה משפטית על הדילמה של המתת חסד, או בשמה המשפטי "החולה הנוטה למות". מנתח הלב המבריק פרופ' אסף זוסמן מחליט שלא להאריך את חייה של חולה קשישה ששרדה ניתוח לב, ומואשם בהריגתה. שלושת שופטי בית המשפט המחוזי בספר מציגים כל אחד עמדה אחרת בשאלת אשמתו או חפותו של המנתח הצעיר, וברקע העלילה מרחפת כל הזמן דמותו של המנתח הדגול פרופ' חומסקי, שהחליט לפנות את הבמה לזוסמן הצעיר אף שכוחו עדיין במותניו. הדמיון לשינמן ברור.

 

 

דן שינמן. ""קשה לי להגיד מי היה המודל שלי לכתיבה. אולי התנ"ך עצמו" דן שינמן. ""קשה לי להגיד מי היה המודל שלי לכתיבה. אולי התנ"ך עצמו" צילום: קובי קלמנוביץ'

 

אתה מוכר כמי ששוקל תמיד את מילותיו בזהירות, כאדם מאופק, מאוזן. לא קשה לך לעסוק בכתיבת ספרים, שדורשת התערטלות רגשית פומבית?

"אתה שואל שאלה שמביכה אותי. איני רוצה לדבר על תכונותיי, אבל עליי לומר שאתה טועה לא רק בגדול, אלא בענק. מי שמכיר אותי באמת יודע שהרגישות, העומק, האדם, הם עיקר חיי. מה שאתה מכנה איפוק, זו קליפה חיצונית לגמרי. תחת הקליפה הזאת אני אדם רגשי מאוד. זאת המהות המרכזית של חיי. האמירות שלי בכל תחומי החיים, גם במשפטים שבהם הופעתי, הן מאוד חזקות. אם לא היו חזקות - לא הייתי שם.

 

"יש הקבלה בין מנתח לב לעורך דין, במיוחד לליטיגטורים של צווארון לבן, שהם הכירורגים של המקצוע. גם למנתח לב יש גיל מסוים שבו הוא מתחיל להיות מבוגר מדי, וגם אני רציתי להקדים ולפרוש על סף ההזדקנות. בליטיגציה יש חשיבות לגיל צעיר. נכון שהניסיון והמוניטין חשובים, אבל גם לכוחות ולאנרגיות יש חשיבות - וכשאתה מזדקן, האנרגיות פוחתות. חששתי שאם אמשיך זה יביא לידי כך שלא אפרוש בשיא. ההחלטה שקיבלתי להפסיק להופיע בבית המשפט גרמה לכך שאפרוש בשיא".

 

ועדיין, גם לאחר ה"פרישה" הזאת, הלקוחות ממשיכים לזרום. נכון להיום משרדו של שינמן מייצג את הנאשמים בשלושת התיקים הפליליים המרכזיים שמתנהלים בימים אלה בארץ - משפטיהם של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, של עו"ד יעקב וינרוט, ושל איש העסקים גד זאבי, שנאשם עם מיכאל צ'רנוי בפרשת מניות בזק. ללקוחות הכבדים מספיקה כנראה הידיעה ששינמן, שמאחוריו רשימת זיכויים מרשימה, מושך בחוטים ומנהל את תיקם מאחורי הקלעים, גם אם הוא אינו הפרקליט המופיע בעניינם בבית המשפט.

 

פרקליטם של עורכי הדין

 

התיק האחרון שבו הופיע שינמן בבית המשפט היה משפטו של חיים רמון בפרשת הנשיקה ב־2006. מאז פינה את הבמה המרכזית לשתי עורכות הדין שטיפח במשרדו, נוית נגב ואיריס ניב־סבאג, אך קשה לומר שמשך ידיו מהעבודה המשפטית ("לא החלטתי לעזוב את המקצוע. ההחלטה הדרסטית שלי היתה להפסיק להופיע", הוא מסביר). ועדיין, גם הורדת ההילוך שגזר על עצמו ודאי אינה קלה למי שבמשך כ־40 שנה היה שותף לדרמות המרכזיות בעולם המשפט הישראלי, וברשימת לקוחותיו אפשר למצוא שני שרי משפטים לשעבר, יעקב נאמן וחיים רמון, את עורכי הדין דורי קלגסבלד ויעקב וינרוט, ראשי עיריות אילת וחיפה רפי הוכמן ואריה גור־אל, ח"כ עמרי שרון, השר יצחק הרצוג בפרשת עמותות ברק, רס"ן ק' בפרשת צאלים ב', רב־ניצב אהרונישקי בוועדת זיילר, יצחק תשובה, מיכאל אורון (לשעבר מבעלי גלי), רו"ח דן בבלי ואמנון שדה, ממנהלי בנק הפועלים.

 

שינמן ולקוחו עו"ד יעקב וינרוט במשפטו השבוע שינמן ולקוחו עו"ד יעקב וינרוט במשפטו השבוע צילום: דמיטרי שבצ'נקו

 

כבר ייצגת בעבר את יעקב נאמן ודורי קלגסבלד, ועכשיו אתה מייצג את וינרוט. איך ההרגשה?

"לייצג קולגה, בעיקר את ענקי המקצוע, זו גאווה גדולה והכרה באמון הרב שרוחשים לי. הרגשתי מוחמא כשעורכי דין בסדר הגודל של נאמן, קלגסבלד ווינרוט בחרו בי לעמוד לצדם ברגעים הקשים של חייהם. מצד שני גם תחושת האחריות הפנומנלית שקיימת בכל תיק מועצמת כאן".

 

עד כמה הם התערבו בעבודתך, בהחלטות שקיבלת?

"נשאלתי את השאלה הזאת לגבי נאמן, עד כמה הוא הפקיד את עצמו בידיי. הוא היה אחד הקליינטים הטובים ביותר, אם לא הטוב שהיה לי אי פעם. הוא נתן לי יד חופשית להחליט את ההחלטות הקשות ביותר - למשל ההחלטה לא ללכת לשימוע. זה היה צעד מרחיק לכת שהתברר כנכון. הוא קיבל זאת למרות הסיכונים".

 

ההחלטה הזו שירתה גם את האסטרטגיה שנקטת בתיקים של קלגסבלד ווינרוט - לגמור את התיק כמה שיותר מהר.

"לא אדבר על וינרוט שתיקו תלוי ועומד, אבל כן - המהירות בתיקים האלה היא קריטית. זה לא תלוי רק בך, אבל בתיק נאמן הסכמנו לקבלת כל חומר הראיות למעט שלושה עדים שחקרנו באולם. אם לא היינו עושים כך, המשפט היה נמשך לפחות עוד שנה וחצי. כך עשינו גם בתיק של קלגסבלד. אם המשפטים היו מתארכים זה יכול היה להיות מאוד משמעותי".

 

אחד הלקוחות היחידים שלא הצלחת להביא לזיכויו, חוץ מחיים רמון, היה עמרי שרון, שהורשע בעבירות על חוק מימון מפלגות בקבלת תרומות לקמפיין הבחירות של אביו אריאל שרון.

"אמי היתה חברה קרובה של לילי שרון והמשפחות היו בקשר קרוב, כך שהיה טבעי שאייצג אותו. אריק רצה שאגן גם עליו (אריאל שרון לא הועמד בסוף לדין, אבל נחקר במשטרה ואצל מבקר המדינה – מ"ג), אבל בחרתי לפצל את הייצוג ולהמשיך עם עמרי. את אריק הפניתי לדורי קלגסבלד.

 

עמרי שרון עמרי שרון צילום: טל שחר

"עמרי הוא טיפוס מיוחד. קצת בוהמיין, מאד לא ממוסד, ציניקן, בעל חוש הומור יוצא דופן. במשפט הוא התגלה כאיש חזק. לא ראיתי אותו מתקפל. מובן שהוא חשב שההעמדה לדין ועונש המאסר בפועל לא היו מידתיים, ובכך אני מסכים אתו. אבל רוחו לא נשברה והוא הלך לכלא ברוח טובה".

 

כשייצגת את השר יצחק הרצוג בפרשה דומה, פרשת העמותות וגיוס הכספים לקמפיין של אהוד ברק, השגת זיכוי אבל הרצוג ספג ביקורת על שדבק בזכות השתיקה.

"בוז'י הרצוג הוא בחור פיקח מאוד, תזזיתי מאוד, יעיל־פעיל. למבקר המדינה הוא מסר גרסה מלאה, אבל אחר כך, כשהיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין קבע שאין עבירה, הוא שינה עמדה ושתק במשטרה. הוא לא חשב שהוא צריך למסור דין וחשבון על התנהגות שאינה מהווה עבירה".

 

אנחנו הגברים תרנגולים

 

לפני כשבועיים עלה עו"ד יעקב וינרוט על דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, כדי להגן על עצמו מהאישום במתן שוחד לפקיד השומה שוקי ויטה על ידי מתן שירות משפטי במחיר מופחת תמורת הסדרי מס מיטיבים עם לקוחותיו. את היום הראשון לחקירה הראשית ניהל מטעם הסנגוריה פרופ' דוד ליבאי, ומהיום השני נטלה את ההובלה עו"ד איריס ניב־סבאג. באי בית המשפט לא יכלו לפספס את נוכחותו באולם של שינמן, שמקפיד להגיע לכל הישיבות - מן הסתם מתוך תחושת אחריות לבת טיפוחיו, וסימפטיה ללקוח.

 

כשלקוח נכנס היום למשרד שינמן־נגב־ניב את מי הוא מקבל? את שינמן או את נגב וניב?

"הלקוח מקבל את השירות המלא. ההופעה בבית המשפט היא של הצוות, ואני מעורב ברמה האסטרטגית, מספק את הנוכחות, ההשראה וכמובן את האחריות הכוללת. מי שמנהלות את המשפטים באולם הן נוית ואיריס, ששתיהן גדלו במשרד - נוית במשך יותר מ־20 שנה ואיריס כ־14. זהו תמהיל מעניין, שמאפשר לי להעביר את המשרד כמו במירוץ שליחים. המקל כבר עבר, הן כבר רצות לבד עם המקל אבל אני איתן, כמלווה, כמאמן. בחרתי אותן מראש לאחר שזיהיתי את הכישרון והיכולת המדהימה שלהן, והיום הן עולות ופורחות ומנהלות את התיקים הגדולים והחשובים במדינה".

 

שינמן עם עו"ד איריס ניב-סבאג (מימין) ועו"ד נוית נגב. "אני מעביר את המשרד כמו במירוץ שליחים, המקל כבר עבר, אבל אני עדיין איתן, כמלווה" שינמן עם עו"ד איריס ניב-סבאג (מימין) ועו"ד נוית נגב. "אני מעביר את המשרד כמו במירוץ שליחים, המקל כבר עבר, אבל אני עדיין איתן, כמלווה" צילום: דמיטרי שבצ'נקו

 

זה מקרי שבחרת דווקא שתי נשים להמשיך אותך במשרד?

"כנראה לא. אנחנו הגברים תרנגולים, רוצים להוכיח שאנחנו יותר חכמים מכולם. נשים הן הרבה יותר ענייניות, רגישות, נאמנות".

 

בספרך ההגנה היא בידי צוות של שני סניגורים. במציאות מקובל לראות את הסניגור האחד שמוביל את ההגנה.

"ברוב המשפטים הגדולים יש כמה עורכי דין בצוות. המופע האינדיווידואלי כמעט ולא קיים. שילוב הכוחות מתחייב בגלל העומסים. בתיק אולמרט אלי זהר הוא ראש הצוות והוא מוביל את פרשת טלנסקי; נוית מטפלת בתיק ראשונטורס, שעבר אלינו לאחר שיהודה וינשטיין מונה ליועץ משפטי לממשלה. וישנו גם נבות תל־צור".

 

הרופאים אהבו, המבקרים פחות

 

ספרו של שינמן, שעל כריכתו מתנוסס ציור שציירה רעייתו דניאלה, התקבל בחום על ידי ציבור הקוראים, ובימים אלה מודפסת מהדורה שנייה שלו. רופאים החמיאו לספר על תיאורו האמין את המציאות בבתי החולים ואת הדילמות האתיות הניצבות בפניהם, אבל הקהילה המשפטית ומבקרי הספרות לא גילו התלהבות דומה.

 

דן שינמן חותם לגד זאבי על הספר דן שינמן חותם לגד זאבי על הספר צילום: יוחנן הראל

 

"אני יכול להבין מבקרי ספרות שמתייחסים בחשדנות לעורך הדין המפורסם, מעין סלבריטי שכותב פתאום ספר", אומר שינמן. "גם המילייה המשפטי עדיין לא קיבל אותי כי הם לא הבינו מה קרה לי ולמה שיניתי פאזה, אבל אני משוכנע שהם עוד יבינו. החלקים המשפטיים בספר הם עמוקים מאוד, ומשפטנים יכולים למצוא בהם עניין רב. אגב, מי ששיבח בהתלהבות את הספר היה שופט בית המשפט העליון בדימוס אליהו מצא, נשיא עמותת ליל"ך שמקדמת ומסייעת למבקשים למות בחסד ובכבוד".

 

היית, ואתה עדיין, בלב ההתרחשות עצמה. ראית את החיים האמיתיים. למה לכתוב בִּדיון?

"יש קושי לכתוב על משפטים אמיתיים שהופעתי בהם. יש שאלות של אתיקה, של חסיון הלקוח, ויש גם מחסומים אחרים. בספר אתה צריך לספר את כל האמת, מה אתה חושב על הלקוח שלך ועל השופט, ואם אתה מצנזר את זה - אתה פוגע בנרטיב. אהרון מגד טען בספרו 'החי על המת' שאם אתה כותב על המציאות, אתה פלגיאט של המציאות. לכן התאים לי יותר לכתוב בדיון, אבל בדיון שמשקף את החיים שלי. הכנסתי את כל החומרים למיקסר ומהם נוצר החומר החדש שממנו אני כותב".

 

מי המודלים הספרותיים שלך? עורכי דין שפנו לכתיבת דרמות משפטיות כמו ג'ון גרישם?

"החיים המקצועיים סיפקו לי אין ספור דרמות משפטיות, כך שלא הייתי זקוק לקרוא אותן אצל אחרים. הסופרים האהובים עליי הם עמוס עוז, א"ב יהושע, המינגוויי ודוסטויבסקי, אבל קשה לי להגיד מי היה המודל שלי לכתיבה. אולי התנ"ך עצמו. בכתיבה תנ"כית יש תמצות. תפיסת המעט שמחזיק את המרובה. גם בספרי בחרתי קו סגנוני מנחה בהיר וממוקד, אבל גם כזה שמשאיר לקורא הרבה מקום להפעיל דמיון ומחשבה. לא לכתוב הכל במפורש".

 

בספר, השרבוט של החולה הקשישה על הפתק נהפך לנקודה מרכזית במשפט שמתנהל אחרי מותה. האם זיהית אצל אביך את הבקשה "שחררו אותי מהסבל הנורא הזה"?

"אבי לא ביקש שנעזור לו למות. ככלל, אנשים ממעטים לבטא עצמם בסיטואציות האלה. אני חושב שהאחריות מוטלת על הסובבים אותם, המשפחה והרופאים".

 

יעקב נאמן. "אולי הקליינט הטוב ביותר שהיה לי אי פעם" יעקב נאמן. "אולי הקליינט הטוב ביותר שהיה לי אי פעם" צילום: יריב כץ

ושיח כזה התקיים במקרה שלכם?

"הדברים היו מדוברים ולא מדוברים בעת ובעונה אחת. בהחלט אמרתי לרופאים שאיני רואה טעם ותכלית לסבל. אילו ידעתי שהטיפול יציל את אבי, לא היתה כלל שאלה. אבל היה ברור לנו שאבא ימות. ובאמת, הרופאים החלו לתת לו מורפיום ותרופות נרקוטיות לשיכוך כאבים, תרופות שבהדרגה משתקות את הפעילות הכוללת".

 

האם יצא לך לעסוק בסיטואציה משפטית אמיתית כזאת?

"ב־2004 בא אליי עו"ד שאול אלוני, שהגן במשך שנים על ד"ר ולדימיר יקירביץ', וביקש שאטפל בערעור שלו. יקירביץ' הורשע בכמה עבירות, ובהן שני מקרים של הריגה שדומים למצב שבו היה אבי המנוח. למדתי אז לעומק את הסוגיה של ניתוחי לב ושל החולה הנוטה למות. הרבה אי אפשר היה לעשות כבר בתיק. למיטב זיכרוני הורידו לו שנת מאסר בערעור".

 

הפרקליטות שגתה

 

בניגוד לרבים מעמיתיו, שינמן זהיר מאוד בביקורתו על המערכת המשפטית. בדרך כלל יש פער מובן וטבעי בין מה שסנגורים מוכנים לומר על המערכת המשפטית לציטוט ושלא לציטוט, אבל אצל שינמן אין כמעט הבדל כזה. גם בשיחות שלא לציטוט הוא מקפיד בכבודה של המערכת ונמנע מביקורת גורפת או חריפה עליה.

 

בספרך אפשר לזהות נימת ביקורת על הפרקליטות, שהחליטה להגיש כתב אישום נגד הרופא שקיבל את ההחלטה לא להאריך חיי סבל. את העיוות הזה אתה מזהה גם בחיים האמיתיים?

"אם אגדיר את המשפט הישראלי כקפקאי או מקרתיסטי זה יהיה עוול, אבל יש בתוכו גם איים כאלה ואני לוחם כדי שהם לא ייהפכו לתופעה כללית יותר. אינני חסיד של ביקורת טוטאלית, אבל יש לא מעט מקרים בפרשות גדולות וחשובות שבהן זיהיתי עוול בעצם ההעמדה לדין, שהסתייעה ברוח גבית של התקשורת".

 

תן דוגמה.

"העמדתו לדין של יעקב נאמן ב־1997 היתה עוול גדול, טעות. זו דוגמה מובהקת. אני חושב שגם העמדתו לדין פלילי של חיים רמון לא תאמה את הסיטואציה".

 

נתת שתי דוגמאות של שרי משפטים שנתפסו כמאיימים על המערכת המשפטית וסולקו באמצעות כתבי אישום שלשיטתך היו שגויים. אין כאן משהו מעבר לשגיאה מקצועית בתום לב?

"צריך להיזהר שהמערכת המשפטית לא תיהפך לכלי בידי אינטרסנטים פוליטיים ואחרים להוריד אנשים מהבמה. זהו סינדרום מסוכן ביותר למערכת המשפטית ולדמוקרטיה בכלל".

 

והמקרים של נאמן ורמון היו חלק מהסינדרום המסוכן הזה?

"אני לא רוצה להגיד דבר כזה. אני אומר שההחלטות היו שגויות, ובתהליך שהביא להעמדה לדין היו גורמים שקשה להסביר. העובדה היא שלנאמן נעשה עוול גדול וגם העמדתו לדין של רמון היתה שגויה, אבל לא אכנס להשערות על קונספירציה. אני רק מקווה שהלקחים מהטעויות האלה נלמדו".

 

לאחרונה אנחנו עדים לביקורת קשה של שופטים על הפרקליטות והמשטרה, למשל בפרשת הדסק הרוסי השופט דוד רוזן הטיח בפסק דינו דברים קשים במשטרה ובפרקליטות.

"הדבר רק מוכיח שהשופטים אובייקטיביים. למרות כל התנאים, הלחץ והעומס הבלתי נסבלים".

 

איך אתה מסביר את אחוז ההרשעות חסר התקדים בישראל, שמתקרב ל־100%?

"הסטטיסטיקה מאוד מטעה ולא משקפת. חלק גדול מהתיקים נגמרים בעסקאות טיעון, שנספרות כהרשעות. גם כשאדם מואשם בעשרה סעיפים ומורשע בסופו של דבר רק באחד מינורי — בסטטיסטיקה זו הרשעה, אבל במהות זה זיכוי".

 

מה דעתך על המדיניות הזאת של התביעה להכניס לכתבי אישום כל סעיף אפשרי רק כדי להשחיר את פני הנאשם?

"אנחנו חיים בתקופה מיוחדת. המהפכה הטכנולוגית משפיעה על המשפט והתקשורת, ודברים שהיו ברורים ומוגדרים פעם נהפכו לעמומים מבחינה נורמטיבית. מצד אחד אנחנו רוצים לחיות בחברה נקייה. מצד שני קשה להגדיר מהי שחיתות במציאות שבה אנו חיים. כך בתחום הפוליטי וכך גם בתחום הכלכלי. זה שורש הבעיה.

 

"השינויים הטכנולוגיים האדירים הביאו לקדמה עצומה, אך הם היו מהירים בהרבה מיכולת החברה האנושית לעכל אותם ולהתאימם למערכת ערכיה. כך נוצר מצב כללי של אובדן גבולות ושינוי גבולות, והתוצאה היא שבשנים האחרונות נפרץ באופן גורף כלל יסוד במשפט הפלילי, שלפיו אין מענישים אלא אם מזהירים תחילה. בעצם בחלק גדול מן העבירות הכלכליות והפליליות, כמו הפרת אמונים, הלבנת הון והמלחמה בטרור, נעשה שימוש בהגדרות פלואידיות, אווריריות, שהביאו למעין חקיקה רטרואקטיבית על ידי בית המשפט. זה מסוכן מאוד מבחינת שמירה על ערכי הדמוקרטיה והחופש".

 

והפתרון של הפרקליטות הוא לומר שהכל פלילי, כל התנהגות גבולית מניבה כתב אישום.

"זאת הסכנה. הפרקליטות ובתי המשפט רואים את תפקידם בשמירה על טוהר המידות, אבל היות שמצבים רבים קשים להגדרה נוצר קושי שממנו נגרמות התקלות. לפעמים, כתוצאה מחשבון אישי או פוליטי, אנשים נחקרים ונאשמים ושמם מנואץ ומושמץ בשעה שלאף אחד לא ברור למה והשאלה אם מדובר בשחיתות איננה ברורה".

 

חיים רמון. "העמדתו לדין הייתה שגויה" חיים רמון. "העמדתו לדין הייתה שגויה" צילום: מיכאל קרמר

האם אין כאן יד קלה מדי בהכנסת אנשים לגיהינום הפלילי?

"אתה שוכח שבכך מאשימים גם את התקשורת. את העליהום והסחף מובילה התקשורת".

 

אז במידה מסוימת נוצרה כאן קואליציה בין מערכת המשפט לתקשורת, ששתיהן נוטלות לעצמן מונופול בקביעת הערכים בחברה, מתנגדות לביקורת שעלולה לסכן את עצמאותן ומעמדן, ובעצם מעמידות עצמן מעל החברה.

"זאת הטענה, אבל זה נובע בעיקר מאי־היכולת להגדיר מה מושחת, מכך שהעולם השתנה. לא מדובר בחבורה של נבלים ומטומטמים שיושבים בתקשורת ובפרקליטות. בבסיס, אלה ואלה רוצים חברה טובה ומתוקנת. מקור התקלות הוא במורכבות הטכנולוגית הגלובלית. המגמה הזאת קיימת גם בארצות הברית ובאירופה".

 

האם גם שם מספר גדול כל כך של פוליטיקאים ואנשי עסקים מובלים למשפט פלילי?

"הנשיא שיראק נחקר וגם ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני. זה לא רק אצלנו. אנחנו חברה קטנה וצפופה והדברים מקבלים תהודה מיוחדת, אבל צריך להיזהר מפסילה גורפת של המערכות. מכיוון שהערכים לא מגובשים, אנחנו חיים בתקופת ביניים של מבוכה והכל מוטל על המערכת הפלילית, בעוד שהאחריות לנורמות צריכה לעבור לשטח. השלטון המרכזי לא יכול לנהל הכל.

 

"אגב, המגמה הזאת כבר החלה - בארצות הברית וגם אצלנו. הממשל התאגידי, החוקים החדשים בנושא ניירות ערך, זאת התפתחות שמטרתה להוריד את הפיקוח לחברה, לתקשורת, לאקדמיה. בעתיד, רוב ההחלטות הנורמטיביות יתקבלו בשטח, בין הרגולציה לניהול האקזקוטיבי, בזמן אמת ולא עשר שנים אחר כך. התחזית הזאת יומרנית כי אני חוזה כאן את העתיד ולא מסתפק באבחון המחלה, אבל זה הכיוון".

 

רבים מעמיתיך ביקורתיים יותר, מדברים בלהט על ההתעמרות של המערכת.

"בעיניי זה לא להט. זה פופוליזם ושטחיות, זו שבלונה. זה משעמם ולא מקורי. ואני מנסה להיות מקורי".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x