• תפריט
מוסף 7.9.10

גם בימים הקשים של מלחה"ע השנייה אמא אמרה לי: "הייה תמיד גאה להיות יהודי"

דן דוד, איש עסקים ופילנטרופ, מגלה כי את החוש העסקי הוא לא קיבל מההורים אלא מסתבא גיזלה. "היא זו שעודדה אותי בעסקים, דחפה ונתנה עצות"

נולדתי ברומניה, כבן יחיד להוריי - אלפרד שהיה מהנדס, ואליסה (ליזי) שהיתה דוקטור לפילוסופיה. הם דיברו הרבה שפות, לימדו אותי את התענוג שבקריאה ואת התשוקה להיסטוריה, אבל החוש העסקי במשפחה כנראה דילג עליהם דור. הם לא הצליחו לעשות שום בינזס אף פעם, ולא היה להם שום תענוג מעסקים.

 

"את החוש העסקי שלי קיבלתי, אם לא מהאוויר, מסבתא גיזלה. כשהייתי בן תשע או עשר התחלתי לעשות עסקים במכירת סיגריות, עם נהגו של אבא. קניתי סיגריות בזול בפריפריה ומכרתי אותן בעיר הגדולה, בבוקרשט. סבתא היתה זו שעודדה אותי בעסקים, דחפה, נתנה עצות, היה לה ראש של אשת עסקים.

 

"בגיל 12 התחלתי לעשות עסקים אחרים, מכרתי עם חבר טוב קופסאות שימורים שקנינו מבית חרושת, ומכרנו למשפחותינו ולחברים. מאוחר יותר, בגיל 14, למדתי לכרוך ספרים, והיינו קונים ספרים במצב לא טוב, כורכים אותם מחדש ומוכרים. ההורים תמיד התפעלו, 'מאיפה באים לך כל הרעיונות האלה'. מגיל צעיר הרווחתי כל מה שאני צריך לבד ולא ביקשתי כסף מההורים.

 

דן דוד בן תשע עם אימו ליזי (משמאל) ודודתו טיליסיה, בוקרשט דן דוד בן תשע עם אימו ליזי (משמאל) ודודתו טיליסיה, בוקרשט

 

"אבא היה איש סגור שלא ממש אהב חברה. כשהייתי קטן הוא לא שיחק איתי, אבל בגיל שבע הוא לימד אותי שח והיינו משחקים הרבה. את התשוקה למשחק העברתי גם לבני אריאל, היום בן 28. ככל שגדלתי, ואפשר היה לדבר על פוליטיקה ועל המלחמה, התקרבנו יותר. כבר כשהייתי בן שבע־שמונה היינו יושבים מול מפת ספרד ועוקבים לפי דיווחי העיתונים אחרי מה שקורה במלחמת האזרחים שם. לצערי הוא נפטר צעיר, בגיל 58.

 

"בזמן מלחמת העולם השנייה היה קשה. לא היה גרוע כמו בגרמניה או בפולין, עובדה שנשארנו בחיים, אבל נאלצנו לעזוב את הדירה ואבא איבד את העבודה שלו ועבד בתרגום מאנגלית לגרמנית ולצרפתית כדי להתפרנס. הוציאו אותנו מבית הספר הממלכתי, ולקחו אותנו בחורף לנקות שלג ברחוב. גם כשהיה קשה, אמא הקפידה לומר לי: 'היה תמיד גאה להיות יהודי'. זה היה חשוב לה מאוד.

 

"אמא ואני תמיד היינו קרובים מאוד, עד יום מותה בגיל 76, שהיה מכה קשה עבורי. היא ידעה להיות קשוחה איתי כשצריך, אבל כל הזמן נהגה לומר לי דבר פשוט אחד - 'אני אוהבת אותך מאוד' - ועל זה גדלתי. היו לי בחיים שלוש אהבות גדולות וסיפרתי לאמא הכל, אבל תמיד הרגשתי קצת קנאה מצדה, שהיא לא מרוצה מכך שלא כל האהבה שלי נמצאת אצלה.

 

"אמי ואבי עישנו 60 סיגריות ליום, ועוד דבר אחד שלמדתי מהם היה לא לעשן. כשהלכנו לסרט הם תמיד היו צריכים לצאת מהאולם באמצע ההקרנה, וכילד חשבתי תמיד: איך אפשר להפסיק לראות סרט בשביל סיגריה? אף פעם לא הכנסתי סיגריה לפה שלי".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x