• תפריט
מוסף 2.9.10

מדעי החופשה המושלמת

פחות ימים, פחות קניות, יותר התנסויות בדברים חדשים, את אתרי החובה ללכת לראות בכוח ואת ההנאות הכי גדולות לקטוע בשיא. פסיכולוגים וכלכלנים התאספו כדי להפוך את חולשותינו האנושיות ומבנה הזיכרון שלנו לשיטה להפוך כל טיול לאירוע שיישאר איתנו כל החיים

קריקטורה קטנה במגזין האמריקאי הנחשב "הניו יורקר" מתמצתת תחושה שחולקים אנשים רבים שיוצאים לנופש: באיור נראה זוג יושב בחוף ריק. האשה מנסה ליהנות מהנוף בעוד שהבעל אינו מבחין בו ורק חושב לעצמו בתסכול: "אוגוסט עכשיו. כל השכונה בחופש, יכולתי לחנות לפחות שבועיים מול הבית". אלא שרבים יודעים שלא נחוצות מחשבות על החניה בבית כדי שחופשה תהיה מבוזבזת או מוחמצת.

 

עד לאחרונה, העיסוק בתכנון חופשות התמצה במסירת המידע - בספרי טיולים ובאתרים לחיזוי מזג האוויר. איש לא טרח לברר אם ישנן שיטות בדוקות להפוך חופשות למהנות יותר וזכורות יותר. מקסום וייעול קושרו תמיד לעולם העבודה, וחופשות ונופשים נחשבו תמיד לעניין של טעם אישי, שאינו בר כימות מדעי. אלא שהפקת הנאה מחופשות הולכת ומתגלית כמדע לכל דבר, ומחקרי פסיכולוגיה, כלכלה והתנהגות צרכנים שהולכים ומצטברים מגלים שיש דברים שעובדים יותר ויש כאלה שפחות, ושהחלטות מסוימות יעזרו לכל אחד להפיק הרבה יותר מכל חופשה, בכל מקום, בכל תקציב ועם כל אחד. "מוסף כלכליסט" סקר את המחקרים האחרונים בתחום ושוחח עם החוקרים שבדקו זאת מקרוב, זיקק את המסקנות המעשיות, ומגיש את "מפת הדרכים" לחופשה המושלמת.

 

השקיעו ברגע שיא אחד וביום אחרון מהאגדות. שתי נקודות הזמן האלה יצילו טיול שהתפקשש - ולהפך

 

יפתח ויזל (41), מבעלי רשת פוקס, לא מטייל כמו רובנו. הוא, אשתו ושלוש בנותיהם, בנות שש, תשע ו־12, יוצאים פעם בשנתיים למסע קרוואנים ממושך, וכבר חרשו את אוסטרליה במשך ארבעה חודשים, ובילו חודש בקוסטה ריקה וחודש בנפאל. "להיות ביחד שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, בלי גן, בלי בית ספר ובלי טלוויזיה זו חוויה מגבשת ומבחן לזוגיות, וזה הדלק שלנו", אומר ויזל ל"מוסף כלכליסט". "בטיולים אני מנקה ומבשל, אני רגוע יותר. הבנות גם לומדות להסתדר עם מעט מקום, גם לומדות שרוב ארון הבגדים מיותר, וגם מה זה משפחה, אהבה בין בני זוג ואהבת אחיות, שנוצרת לא סתם, אלא מהשהות הממושכת הזאת זו לצד זו. והתרבות השונה מסביב, האינסוף טבע ומוזיאונים, זה בכלל פרייסלס.

 

יפתח ויזל והמשפחה באחד הטיולים. "פשוט מסמנים ביומן והזמן מתפנה" יפתח ויזל והמשפחה באחד הטיולים. "פשוט מסמנים ביומן והזמן מתפנה"

 

 

"וזה משהו שאפשר לעשות אותו גם כשעובדים", ממשיך ויזל. "את הטיול לאוסטרליה עשינו כשעוד עבדתי בפוקס. שנה מראש סימנו את הטיול ביומן, והיומן התפנה. גם ההוצאה נסבלת. כשאתה בחו"ל לתקופה ממושכת אז הבייביסיטר, החוגים, העוזרת, הכבלים, העיתונים, מתנות לאירועים, הכל מתבטל. אפשר גם להשכיר את הבית, כך שהתוספת היחידה למחיה הרגילה שלך זה הטיסות".

 

החוויות מעוררות הקנאה שויזל מתאר אולי אינן נגישות לכולם כפי שהוא סבור. אך האם ייתכן שחלק מהתחושות שהוא חווה בחופשות ממושכת הן בנות השגה גם בטיול בן שבוע, או בן כמה ימים בלבד?

 

לפי ממצאים שהתגלו במחקרי כלכלה התנהגותית נראה שכן. ניסוי שנהפך לאבן דרך בחקר תחושות ההנאה והתועלת האנושית לימד לראשונה מהם הגורמים שקובעים כיצד חוויה - כל חוויה - תיתפס ותיזכר אצל מי שעבר אותה.

פרופ' דניאל כהנמן, מאבות הכלכלה ההתנהגותית, שמחקריו פורצי הדרך בתחום זיכו אותו בפרס נובל לכלכלה ב־2002, ערך ב־1996 ניסוי שגילה שאנשים מאמינים שאירוע היה טוב או רע לא בהתבסס על משכו או על ההתרחשויות בו, אלא בהתבסס על האופן שבו הסתיים. כהנמן בדק את מידת הסבל והאי־נוחות של אנשים שעברו את הבדיקה הרפואית הפולשנית והלא נעימה קולונוסקופיה, שבה המעי הגס מצולם במצלמה המחוברת לצינור דקיק. הוא חילק קבוצת נבדקים לשתיים: מחצית הנבדקים עברו בדיקת קולונוסקופיה רגילה, והמחצית השנייה עברה בדיקה ארוכה יותר. אלא מה? חמש הדקות הנוספות של הבדיקה הארוכה נוספו רק בסופה, ובכוונה הכאיבו פחות מיתר שלבי הבדיקה.

 

דני אופק (מימין). "הטיפוס עצמו הוא סבל אבל נשארת ממנו חוויה מדהימה" דני אופק (מימין). "הטיפוס עצמו הוא סבל אבל נשארת ממנו חוויה מדהימה"

 

בסוף הבדיקה, כאשר הנבדקים התבקשו לדרג עד כמה החוויה היתה לא נעימה, התקבלו תשובות מפתיעות: אלה שעברו את הבדיקה הארוכה יותר סבלו פחות. בגלל ההקלה בחמש הדקות הנוספות, הם זכרו את הבדיקה כסבירה, ונתנו לה דירוג טוב יותר מכפי שנתנו אלה שעברו בדיקה מקצועית לחלוטין שלא נוספה לה אף שנייה מיותרת.

 

הניסוי הזה ושורת ניסויים נוספים הביאו את כהנמן להציג בשנת 1999, במאמר בשם "אושר אובייקטיבי", את העיקרון הפסיכולוגי שמכונה מאז "כלל השיא־סוף". משמעות הכלל היא שהרגשות שבני אדם שואבים מחוויות אינם נגזרים ממשך החוויה או מכלל ההתרחשויות שהכילה, אלא מתחושותיהם האישיות בשני רגעים מסוימים - הרגע האינטנסיבי ביותר בחוויה, וסופה. רגע השיא והאירוע האחרון, טען כהנמן, הם שמכתיבים את הרושם שישאירו עלינו ספר, סרט, הופעת רוק, מערכת יחסים וגם טיול או נופש. יתר הזיכרונות אינם הולכים לאיבוד, אך גם אינם משפיעים על תחושותינו כפי שעושים זאת שיא הנופש וסופו. שיאים וסופים יכולים כמובן גם להשאיר טעם מר מבילויים וטיולים ולהאפיל על כל הרגעים הטובים שהיו ביניהם. כך אנחנו פועלים.

 

"כשזה מגיע לחופשה, המשמעות היא שעדיף להשקיע את הכסף לא ביותר ימים אלא בבילוי מרגש ויוצא דופן במהלך הטיול, ובמשהו מאוד מיוחד בסוף", אומר ל"מוסף כלכליסט" פרופ' תומאס גילוביץ', פסיכולוג מאוניברסיטת קורנל שחוקר תהליכים של קבלת החלטות מיידיות ביומיום. "מסעדת יוקרה מפורסמת, קפיצת בנג'י, להעיר את הילדים באחת בלילה לשחייה לילית, הדברים האלה ייתנו יותר מאשר עוד יומיים בתקציב דחוק. וכן, ייתכן שדווקא ביום האחרון תפרוץ מריבה קשה בין בני הזוג, את זה אי אפשר לתכנן. אבל אפשר לתכנן את הארוחה במסעדה היקרה בעיר ביום האחרון במקום ביום החמישי. זו צריכה להיות החשיבה בעת תכנון חופשה".

 

העדיפו חוויות על שופינג כי לאורך זמן, הרכוש מתבלה והזיכרונות משביחים

 

אחת הדילמות שמחקרי הנופש נוגעים בה היא ההחלטה על מה להוציא את תקציב החופשה.

 

לפני כמה שבועות פרסם פרופ' גילוביץ' את תוצאותיה של בדיקה שערך בשנים האחרונות כדי לגלות איזה סוג של הוצאה כספית באמת מסב יותר עונג לרוב האנשים - קניית רכוש או תשלום על חוויות. בשאלונים שגילוביץ' חילק למאות סטודנטים בקורנל הוא ביקש מהם לדרג בסולם של 1 עד 9 את מידת סיפוקם מהמוצר האחרון שרכשו ביותר מ־100 דולר – בגד, גאדג'ט, מזכרת יקרה או טובין אחרים – וכן לדרג באופן דומה את מידת הסיפוק מהחוויה האחרונה ששילמו עבודה יותר מ־100 דולר – קונצרט, שיעור סקי, טיול או חוויה אחרת. הוא שב וביקש מהם לדרג אחת לכמה זמן את מידת סיפוקם מאותם מוצרים וחוויות, והחודש פרסם את התוצאות: אף על פי שחוויה היא אירוע חולף ורכוש נשאר לזמן רב, הנשאלים דיווחו על סיפוק שהולך ופוחת מהדבר שקנו, ולעומתו סיפוק הולך וגדל מהחוויה שנשארה רק בזיכרונם. המסקנה החד־משמעית היא שהזמן מכרסם בערכו של רכוש ומוסיף לערכם של זיכרונות. ההשקעה בזיכרונות משתלמת יותר.

 

דן אריאלי. "ריגוש עדיף על נוחות" דן אריאלי. "ריגוש עדיף על נוחות"

 

"הסיבה לכך היא כנראה נטייתנו האנושית לערוך השוואות. חפצים תמיד יאבדו מזוהרם כאשר נשווה אותם לאלה של סובבינו, אבל חוויות אנושיות אינן נתונות לכזאת השוואה, והן תמיד יישארו ייחודיות לנו", אמר גילוביץ' עם פרסום המחקר.

 

"בנסיעות וטיולים אנחנו שבים ועושים את הטעות של להצטמצם בהוצאות על שדרוג החוויה כדי להשאיר יותר כסף לקניות", מוסיף גילוביץ'. "אבל אנחנו נהיה מאושרים יותר אם נעדיף על פני הקניות את הכרטיס להופעה או הנסיעה מחוץ לעיר או הביקור בפסטיבל. וכן, אם ההופעה או הפסטיבל יסתיימו ממש ביום האחרון שלפני הטיסה חזרה, זה יהיה אידיאלי".

 

נוחו מיד אחרי הרגעים המרגשים והשיאים הקטנים כי תזמון הפסקות ישפיע על איך שהחוויה תיזכר

 

האם ישנה דרך לשלוט במידה שבה חוויה ששילמנו עליה תהיה עוצמתית? האם יש דרך להפוך באופן מודע שחייה באגם בראשיתי בין הרים או רגע רומנטי על גשר לרגע ה"שיא" בטיול, ולחלופין לסייע לאכזבות שהרסו יום שלם להתמסמס ולהישכח, ולא להשפיע על תחושותינו הכלליות לגבי החופשה?

 

ניסוי משנת 2000 של המומחים לכלכלה התנהגותית פרופ' דן אריאלי מאוניברסיטת דיוק ופרופ' גל זאוברמן מאוניברסיטת פנסילבניה מגלה כי ישנו גורם שמשפיע על עוצמתה של חוויה, וכי הגורם הזה הוא בשליטתנו.

 

בניסוי, אריאלי וזאוברמן השמיעו צליל ממושך וצורם באוזניהם של מתנדבים, ובדקו מה משפיע על מידת הסבל של המאזינים מהרעש. אחת מקבוצות הנבדקים שמעה את הצליל הצורם ללא הפרעה, ואצל הקבוצה האחרת שולבה הפסקה מיד לאחר שיא הצרימה. בראיונות שנערכו לנבדקים אחר כך התברר שאלה שזכו להפוגה מיד לאחר השיא דירגו את הצליל כצורם הרבה יותר מכפי שדירגו אותו אלה ששמעו אותו ללא קטיעה.

 

"המסקנה רחבה יותר", אומר ל"מוסף כלכליסט" פרופ' זאוברמן. "שבירת חוויה בנקודות שונות גורמת לה להיזכר אצלנו אחרת. אם הלכת עם הילדים שלך ללטף דולפינים והילדים מאוד מבסוטים, אז אתנחתה מיד אחר כך תגביר את עוצמת החוויה שעברו ותקבע אותה בזיכרונם. זו תופעה מוכרת. מי שעבר חוויה חזקה יוכל בקלות לתעד אותה במכתב ארוך, אם רק יעצור מיד אחריה ויישב לכתוב ולא ייתן לה להתמסמס. לכן, כדאי לנסות לחשוב על חוויות בנופש כעל אוסף נקודות שיא ולא כעל רצף מתמשך, וכדאי גם לתכנן אותן בהתאם".

 

יעל רם. "כשהאטרקציה היא הילדים, ההורים נהנים יותר" יעל רם. "כשהאטרקציה היא הילדים, ההורים נהנים יותר" צילום: טל שחר

 

כמה פסיכולוגים מציעים ליישם את התובנה הזאת ולעזוב מקום יפהפה לפני שמתרגלים לנוף שבו - ולשוב אליו אחר כך; לעצור עיסוי נעים לפני נקודת השובע ממנו, ולחלופין, לא "לשבור את הכלים" ולהתייאש ברגעים קשים, אלא להמשיך כדי שהחוויה הלא נעימה תתמסמס בין מה שקרה לפניה למה שיקרה אחריה.

 

החליפו את הנופש המנחם בהרפתקה מסעירה כי נוחות ושלווה הן נשכחות, וחוויות רוויות אדרנלין נשארות איתנו שנים

 

דני אופק (34), תוכניתן מכפר סבא, נשוי+1, מגדיר את עצמו ביומיום כחנון מחשבים קלאסי. "אבל בשאר הזמן אני עושה אקסטרים", הוא אומר. ב־15 השנים האחרונות אופק עוסק בספורט אקסטרים. בשלוש השנים האחרונות מתוכן הוא עוסק בטיפוס צוקים אתגרי. "זה כאבי תופת וסבל של ממש, לאורך שנים, מי שעושה את זה לאורך שנים - הידיים מתמלאות יבלות. אבל הסבל הוא רק תופעת לוואי. התוצאה היא כיף בל יתואר".

 

לפני שנתיים יצא למסע בן שמונה ימים לטיפוס על האלפים בשוויץ. "טיפסתי שני ק"מ ביום עם משקל אדיר עליי. הנוף מדהים, אבל הייתי כל כך מותש מהמאמץ ומהאוויר הדליל שזה בכלל לא עניין אותי. ובכל זאת, כשסיימת, אתה מרגיש שעברת חוויה מדהימה, וכעבור זמן אתה מתחיל לתכנן לחשוב על החלום ועל האתגר הבא".

 

 

הפער שאופק מתאר בין הסבל ברגע האמת לעונג שנשאר אחר כך מתיישב עם מחקר שהכלכלן והפסיכולוג ג'ורג' לוונסטין מאוניברסיטת קרנגי מלון בארצות הברית ערך בתחילת העשור.

 

אופק וחבר מטפסים על צוק. החופשים משפיעים גם על הדימוי העצמי אופק וחבר מטפסים על צוק. החופשים משפיעים גם על הדימוי העצמי

 

בשנת 2000 לוונסטין קרא יומנים של מטפסי הרים ומצא שם דיווחים על כוויות קור, רעב, סבל וייאוש. ובכל זאת, כל המטפסים שבזמן מסעותיהם תיעדו תחושות של מצוקה קשה, רצו תמיד לשוב ולטפס, ותיארו את החוויה כהתעלות רוחנית וכתענוג שאי אפשר לתאר למי שלא חווה אותו.

 

"הכיף בטיפוס הרים אינו אותו הכיף של לשבת על הספה ולראות 'סיינפלד'. זה כיף מסוג אחר, כיף מכך שנשאר לך משהו לחשוב עליו בשארית החיים", אומר אריאלי, שחוקר את הנושא רבות. "זה בדיוק ההבדל בין 'נחמה ו'הנאות'. נחמה היא חוויה שבה קל להשיג דברים וקל לעבור דברים. היא המשפט 'אני עייף, כל הזמן עובד, אני רוצה לשבת על חוף בתאילנד עם איזה שייק'. הנאות של ממש הן חוויות שמזרימות את האדרנלין וגורמות לתחושות שאין דרך אחרת להרגיש. הנאות גוזלות מאיתנו אנרגיה ותכנונים - ולכן הרבה אנשים מעדיפים להסתפק בחופשה של 'נחמה' - אבל הן מה שהופך חופשה לבלתי נשכחת.

 

"אם מסתכלים על היחס בין זמן 'חופש' לזמן 'לא חופש' בחיים שלנו, ברור שרוב הזמן אנחנו ב'לא חופש'", ממשיך אריאלי. "אבל אם בזמן המועט של הכן־חופש אתה עושה משהו שגורם לך לשנות את התפיסה העצמית שלך, אם אתה צובר זיכרונות שגורמים לך להסתכל על עצמך אחרת גם אחרי שאתה חוזר לחייך הרגילים, אז החוויה שאחראית לזיכרונות האלה גם תגרום לך לחזור שונה מכפי שיצאת, ותישאר עבורך חוויה עילאית".

 

פתחו ציפיות, חשבו ותכננו כי חוויית ההמתנה לחופשה תשפיע על מה שייזכר ממנה בסוף

 

"דמייני שיכולת להתנשק עם כוכב הקולנוע האהוב עלייך. מתי תעדיפי לעשות זאת, בעוד שנייה או בעוד שבוע?". את השאלה הזאת הציג דן אריאלי ליותר מ־2,000 אנשים בקניונים, בקמפוס אוניברסיטת דיוק ובאינטרנט. בכל המקומות התשובות היו מובהקות: הרוב העדיפו להמתין. בגרסה אחרת של הסקר אריאלי שאל אנשים אם יעדיפו לראות הופעה של הלהקה האהובה עליהם בעוד שבוע או בעוד חודש. גם כאן האנשים העדיפו לדחות את הסיפוק ולהמתין זמן ממושך יותר לחוויה.

 

"הסיבה היא שהציפייה היא כשלעצמה חוויה מהנה", אומר אריאלי. "אם תתנשקי עכשיו עם הכוכב שלך זו תהיה רק עוד נשיקה, וזיכרון לספר לחבר'ה. אבל אם תדחי אותה בשבוע אז בכל ערב תלכי לישון במחשבות עליה, ומהבדיקות שלנו עולה שגם הזיכרון שתספרי לחבר'ה אחר כך יהיה חזק יותר. ההנאה מהלפני והאחרי, תכלס, תהיה רבה מזו שתחווי ברגע האמת".

 

התופעה נבדקה גם על חופשות ממש. בשנת 1997 חילקו פסיכולוגים מהאוניברסיטאות וושינגטון ונורת'ווסטרן שאלונים למאות מטיילים במסעות אופניים בארה"ב ובטיולים באירופה, וביקשו מהם לדרג את מידת הנאתם מהטיול. השאלונים חולקו לפני הטיול, במהלכו ואחרי שובם. ניתוחם גילה שבמהלך הנסיעות עצמן האנשים דיווחו על הכי פחות הנאה, והדירוגים הגבוהים ביותר היו בשאלונים שמולאו לפני היציאה למסע – ובאלה שמולאו לאחר סופו. הציפיות והזיכרונות היו אחראים לרוב ההנאה.

 

לדברי אריאלי, כדי להפיק את מרב ההנאה מההכנה לחופשה, אפשר בין היתר לקרוא על היעד. "זה גם עצם העיסוק בתכנון שמסב הנאה, וגם הידע שרוכשים, שמשנה את החוויה בזמן אמת. כפי שתיהני יותר להתבונן במונה ליזה אם תדעי שהיא חשובה, כך כל כנסייה או הר יהיו מרגשים יותר אם תכירי את הסיפור עליהם, ואם הציפייה תיבנה עוד לפני שהגעת, יותר טוב".

 

העדיפו כמה נופשונים קצרים על פני אחד ארוך כי כך צוברים יותר שיאים וסופים, ומספיקים לראות ולחוות יותר

 

"כלל השיא־סוף" נחשב כה משפיע על האופן שבו בני אדם חווים דברים, עד שרוב המומחים שאיתם "מוסף כלכליסט" שוחח המליצו לנסות למקסם חופשות על ידי פיצולן, כדי לקבל כמה חופשות קצרות שלכל אחת שיא וסוף משלה. "שלושה סופי שבוע שבכל אחד חוויה מרגשת וסיום חזק יהיו מהנים יותר מחופשה אחת בת שלושה שבועות. הם ייזכרו ליותר זמן וישפיעו עלינו יותר אחר כך", אומר גילוביץ'.

 

מחקר שנתוניו עתידים להתפרסם בחודש הבא מגלה שלכמה חופשות קצרות יש עוד יתרון מפתיע על חופשה אחת ארוכה: דווקא בחופשות קצרות יותר, מתברר, מספיקים יותר מאשר בחופשות ארוכות, בגלל כוחו הממריץ של ה"דדליין".

 

איילת גניזי איילת גניזי

איילת גניזי, חוקרת התנהגות צרכנים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, גילתה דפוס מעניין בהרגליהם של תיירים שמבקרים בשיקגו ובלונדון: ככל שהם שוהים בעיר יותר, הם רואים פחות. תייר שמגיע לשיקגו לשבוע מבקר בממוצע בשניים עד שלושה אתרים ומונומנטים מפורסמים; אך תייר שמגיע לשלושה שבועות יבקר בפחות מארבעה – אף על פי שעם עשרות האטרקציות בעיר נמנים גן חיות ענקי, אחת מחמש התזמורות הפילהרמוניות הטובות בעולם, מוזיאון מרשים לאמנות מודרנית, מגרש הכדורסל של הקבוצה האגדית שיקגו בולס, מצפה כוכבים וגורד השחקים הגבוה באמריקה. מי שמבקר בעיר לשלושה שבועות "מחמיץ" הרבה יותר.

 

בלונדון המצב גרוע יותר: תייר שמבקר בעיר שבוע יראה בממוצע ארבעה אתרים. תייר שמבקר בה חודש יראה רק חמישה.

 

"כאשר משהו זמין לנו לא דחוף לנו לעשותו", אומרת גניזי. "אבל כאשר בדקנו אם יש תחושת חרטה, מצאנו הרבה חרטה. אם כבר בימים הראשונים נבקר במקומות החשובים, ואם ניצור מכניזם שיחייב אותנו כגון תשלום מראש, או אם נקבע שם עם אנשים, בדיעבד נשמח. אבל הכי נכון זה להתאים את הטיול לטבע האנושי שלנו".

 

צאו לחופשה גם בבית כי אם מסתכלים על העיר מעיניו של תייר העיר נהפכת לאחרת

 

ב־19 השנים האחרונות שדרן קול ישראל ירון אנוש (55) נופש כמעט רק באי קורפו שביוון. לפני כ־18 שנה הוא התגורר שם למשך שנה עם אשתו ובתו בת השלוש, ומאז הוא ומשפחתו חוזרים רק לשם. "בהתחלה חשבנו לעבור לגור בקורפו, וכעבור שנה הבנו שאם נישאר שם אז נתחיל לעבוד ולשלם מס הכנסה, הילדה תתחיל ללמוד, וזה יפסיק להיות חופש. אבל להכיר מקום במשך הרבה זמן נותן המון. החופש לא להידרש לעשות טק טק טק כדי לומר ראינו, החופש ליהנות ממה שאתה מכיר – זו החופשה האמיתית. הייתי באתונה 150 פעם ועד היום לא עליתי לאקרופוליס, זה יהיה שם גם כשאהיה בן 70", אומר אנוש.

 

ירון אנוש בטיול באי קורפו. "חופשה זה כשלא צריך לעשות  טק טק טק ראינו" ירון אנוש בטיול באי קורפו. "חופשה זה כשלא צריך לעשות טק טק טק ראינו"

 

בעוד שאנוש הפך את האי קורפו לכמעט בית שני, יש דרכים להפוך גם את הבית המוכר למקום שהשהות בו, לפחות ליום או לסוף שבוע אחד, נותנת את התחושה שמקבלים בטיול לארץ אחרת.

 

מאמר שפורסם באחרונה בעיתון "הבוסטון גלוב" הצביע על נטייתם של אנשים ללקות בדחיינות לא רק בעבודה, אלא גם בפעילויות מהנות כגון יציאה לחופשה.

 

גניזי והפסיכולוגית סוזן שו מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס פרסמו באחרונה מאמר שיכול לעזור לאנשים כאלה, ולמי שסתם חסרים את ההזדמנות או האמצעים לנסוע: עשיית מה שאנשים לעולם לא עושים במקום מגוריהם - ביקור תיירותי בשכיות החמדה המקומיות.

 

"האופן שבו תושבי ערים מזניחים את מה שיש לעריהם להציע הוא לחלוטין לא רציונלי", אומרת גניזי ל"מוסף כלכליסט". "הם הולכים לבקר בחופים, במוזיאונים ובמקומות המיוחדים רק כאשר הם עומדים לעזוב את העיר, או, לפעמים, כאשר מגיעים אליהם אורחים מחו"ל. אבל אני די בטוחה שהשבועיים לפני מעבר הדירה הם באמת הזמן ליהנות כמו שצריך מהפנים האחרות של המקום שבו אתה גר. רגע לפני מעבר דירה זה הזמן הכי לא מתאים לראות אתרים בעיר שלך, כשאתה אמור להיות עסוק באריזות וסידורים".

 

 

קחו את הילדים רק אם הם המטרה האמיתית בטיול כי אם תעשו זאת בכנות, באמת שום דבר לא יכול להשתבש

 

מחקר שנערך בקנדה ב־2008 בדק מהם הדברים החשובים ביותר למשפחות שיוצאות לנופש. במחקר התברר שרוב ההורים שענו לשאלות החוקרים הודו שהדבר החשוב להם ביותר בטיול, אחרי השאיפה הערטילאית ל"הנאה" היה הליכוד המשפחתי. הזיכרונות המשותפים התגלו כחשובים יותר מרשימת האתרים שבהם המשפחה הספיקה או לא הספיקה לבקר. עבורם, החופשה היא הזדמנות להעביר את המשפחה חוויה של תפקוד וקשר אידיאליים. "בכל חופשה משפחתית ישנו איזשהו ניסיון של ההורים לעצב את תפיסת העולם של הילדים שלהם לגבי איך משפחה מתנהגת", אומרת יעל רם, דוקטורנטית לניהול באוניברסיטת בן גוריון שמכירה את המחקר.

 

"החשיבות של יציאה לפעילויות מאורגנות, למשל, היתה נמוכה מאוד בעיני ההורים", אומרת רם. לדבריה, אטרקציות "לכל המשפחה" לרוב לא עונות לדרישות שלהורים יש מפעילות של כל המשפחה, אלא מתגלות כהפעלה לילדים שבה ההורים משמשים מלווים ושומרים. "מצאתי שהורים שיוצאים לטיול עם המשפחה רוצים פשוט לטייל עם הילדים שלהם ברגל, לעשות קמפינג, להיות איתם ביחד, ולא להריץ אותם בגני חיות ופארקי שעשועים". "לטייל עם הילדים זה לא קל", מוסיף גילוביץ', "צריך לדאוג שיישנו, שיאכלו גם כשהם לא אוהבים את האוכל, שלא יריבו ברכב. אבל הדברים האלה, שלכאורה פוגעים בחוויה, נשכחים בסוף. אם בטיול המשפחה באמת היתה ביחד, מה שייזכר לבסוף הוא חוויית הבונדינג, וחיזוק הקשר עם הילדים. מה שחשוב הוא מה שאנחנו אומרים לעצמנו כשאנחנו מחליטים להביא את הילדים לטיול. אם המטרה הראשית היא פשוט להיות איתם, לא משנה מה, אז כל הרגעים הלא נעימים בטיול לא יפריעו לו להיות פחות מנהדר".

 

סמכו על המזל כי אם תיתנו סיכוי לצירופי מקרים, הם ייתנו יותר מכל התכנונים כולם

 

כל כללי הנדסת החופשות לא הצליחו לשנות את מה שמסתמן כגורם המשפיע ביותר על אחריתם של נופשים ונסיעות: המזל. במאמר מ־2005 בכתב העת המוביל בתחום התיירות, "טוריזם מנג'מנט", פורטו ממצאי שאלונים שחולקו לאלפי תיירים בעולם, שגילו שמה שהופך חופשה לבלתי נשכחת הוא, אחרי ככלות הכל, אותו קסם ישן ובלתי נשלט: הפתעה לטובה, אירוע שהוא מעבר לציפיות הכי גבוהות שהיו לך מהטיול. "יש לזה אפקט מדהים, והיתרון הוא שזה יכול לבוא גם בדברים הקטנים", אומרת רם. "מזג אויר טוב מכפי שציפיתם, פארק שעשועים בלי תורים, אפילו זה שכרטיס הרכבת היה בחצי מחיר בדיוק כשקניתם אותו. ההפתעות הקטנות האלה, הן מה שמשמר את הקסם".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x