• תפריט
מוסף 15.7.10

מאה שקל על טבע, חמישים על מחיר הנפט

השקעה באופציות בינאריות היא הלהיט החדש בשוק ההון. זכית? קבל תשואה של 75% על השקעתך. הפסדת? בית ההשקעות יגרוף 85% מכספך - והכל בתוך כמה שעות. השקעה מבוססת ידע או משחק מזל?

למשחק החדש בעיר קוראים אופציות בינאריות - והן רוצות להיות הדבר החם ביותר בסדר היום של המשקיע הישראלי. נכון, קוראים להן אופציות, והן מאפשרות להרוויח או להפסיד מהשינוי במחיר של נכסים פיננסיים כמו הדולר, הזהב, מניית טבע או מדד ת"א־25, אבל הן מאוד מזכירות את הטוטו: קחו ידע מוקדם וכללים מקובלים, ערבבו עם סטטיסטיקה, תבּלו בסיכויים קלושים לנבא את העתיד, ושלחו את כספכם על פני המים. אולי תרוויחו את כל הקופה - ואולי לא.

 

על הענף החדש הזה איש גם אינו מפקח, עובדה שלא חמקה מעיניהן של החברות שמנהלות את המסחר בו. בעוד שלטוטו יש פיקוח של המועצה להסדר הימורים בספורט, ולבתי ההשקעות ולבנקים יש רשות ניירות ערך ומשרד האוצר - חברות האופציות הבינאריות נהנות נכון להיום מחופש פעולה מלא, בלי שום מבקר או מפקח. בעתיד הן אולי יוכפפו לחוק החדש המסדיר את פעילות חברות הפורקס, אבל עד אז הן נהנות מהלקונה בחוק, ותעשיית החלומות שלהן כבר מתמקמת היטב על הדסקטופ של המשקיעים המקומיים. אצל חלקם זה עלול להיגמר בבכי.

 

הכל או לא כלום, או: 75%–90% ביום

 

בשיטה הבינארית, חשוב להבין, יש תמיד רק שתי אפשרויות- אפס או אחת. כך גם באופציות הבינאריות: השחקן בוחר כיוון - נניח, שמחיר מניית טבע יעלה או יירד. בניגוד לאופציות רגילות, גובה השינוי אינו משנה, רק הכיוון, למעלה או למטה. אם השחקן צדק, ירוויח 75% על כספו. טעה? יפסיד הכל. בעצם, כמעט הכל. בחברות האופציות הבינאריות מקובל לתת לשחקן מין "רשת ביטחון", ובמקרה של הפסד להשאיר לו 10%–15% מההשקעה. במילים אחרות, החלטת השקעה נכונה יכולה להפוך 10,000 שקל ל־17,500 שקל, אך מי שאלת המזל לא לצדו עלול גם לאבד כמעט הכל ולהישאר בתוך כמה שעות עם 1,500–1,000 שקל בלבד מתוך השקעה מקורית של 10,000. את רשת הביטחון הזאת אפשר גם לכנות פרס ניחומים - או מלכודת פסיכולוגית (אגב, במקרה הנדיר שבו המחיר בפקיעה זהה למחיר בכניסה, הלקוח לא ישלם ולא ירוויח. כאילו האופציה לא היתה קיימת מעולם).

 

יו"ר בי אופשן, אודי ברזלי יו"ר בי אופשן, אודי ברזלי צילום: אוראל כהן

 

etrader היתה הראשונה שהכירה לישראלים - ולטענתה, לעולם כולו - את נפלאות המסחר באופציות בינאריות. זה היה לפני שנתיים, ובזמן שחלף מאז זיהו עוד שחקנים בשוק את הפוטנציאל, והתחילו להתחרות בה. השחקן החדש ביותר בשכונה הוא b option, חברה־בת של חברה אמריקאית ציבורית, שנסחרת "מעבר לדלפק", בבורסה דלת האינפורמציה בארצות הברית, ועיסוקה עד לפני כשנתיים היה פיתוח תוכנות להימורים. עם ענף זה היה מזוהה בעל השליטה בחברה והיזם שמאחורי בי אופשן, שמעון ציטרון (55). היום ציטרון ואנשיו מנסים להרחיק כמה שיותר את היסטוריית פיתוח הטכנולוגיות להימורים שלו מסטארט־אפ האופציות שהקימו.

 

"אני לא רוצה שיצטייר כאילו אני בא מעולם הקזינו", הוא אומר בראיון ל"מוסף כלכליסט". "הייתי מנכ"ל של חברה שפיתחה תוכנות לקזינו, ואם אופציות בינאריות היו הימורים, לא הייתי שם". לו גם אין ספק שהצלחה באופציות בינאריות היא עניין של ידע, לא מזל. "עכשיו, למשל", הוא מציץ בשעונו, "אנחנו שלוש וחצי שעות אחרי המסחר, זמן שמייצר מספיק נתונים על מה שקרה בשוק. הבורסה הישראלית התחילה את הבוקר בירידות, השוק בגרמניה התחיל בירידות של 1.3%–1.4% והוא כבר בירידות של יותר מ־2%, אז ברור שההשפעה צריכה לבוא. אנחנו לא יכולים לשנות את הכללים. זה היופי של הדבר הזה. נניח, מניות הדשנים ירדו אתמול בעולם, אז אתה יודע מראש שהיום הדשנים בישראל גם יירדו, לא יעזור. אז מראש, מהבוקר, אתה יכול לקנות, ולחזק תוך כדי עם אופציות לסוף היום", הוא אומר.

 

יו"ר איטריידר עו"ד טלי ירון אלדר יו"ר איטריידר עו"ד טלי ירון אלדר

אבל למרות ההסברים הללו, ואף שבבי אופשן אי אפשר למנף את ההשקעה ולהגדיל משמעותית את הסיכון, ריח הפורקס נישא באוויר: המשקיע סוחר באופן עצמאי לא מול משקיעים אחרים אלא מול חברה שמטרתה להצליח ולהרוויח. הסיכוי: רווח של 75%. הסיכון: הפסד של 85%–90% מההשקעה. מה הסיכוי שהמשקיע ינבא היטב את כיוון מדד ת"א־25 בחצי השעה הקרובה או עד סוף יום המסחר, בעוד כמה שעות? כנראה לא גבוה. אם השוק יחליט לברוח לו בדיוק במשמרת שלו - הלך הכסף. ובהתחשב בעובדה שבי אופשן צריכה לחיות מהמרווח שבין הלקוחות המרוויחים למפסידים, אפשר להניח שהלקוחות מפסידים יותר מהבית.

 

מעניין אגב לציין ששתי חברות האופציות הבינאריות המקומיות בחרו להציב בראשן נציבי מס הכנסה לשעבר עם תדמית נקייה ומכובדת מאוד: טלי ירון־אלדר היא יו"ר איטריידר, ואודי ברזלי הוא יו"ר בי אופשן. בשתי החברות טוענים שזה מקרי. ואגב - אף שהן מתחרות, הן מפרגנות זו לזו באופן די חריג וראשיהן נוהגים להתייעץ ולהיפגש באופן תדיר.

 

זהב ונחושת - אין; מזג אוויר וכדורגל - אאוט

 

השורשים של בי אופשן ניטעו אי שם ב־2008, כאשר zone4play, החברה הציבורית שבשליטת שמעון ציטרון, החליטה לשנות כיוון עסקי. חובבי הספורט יזהו את ציטרון כאחד האוהדים המוכרים של הפועל תל אביב ומי שהיה חבר הנהלתה עד לפני כמה שנים. חלקם אולי יזכרו אותו מהסכסוך המתוקשר עם המועצה להסדר הימורים בספורט (הטוטו) על השימוש בסימן המסחר winner.com. אבל עיקר פעילותו היתה פיתוח תוכנות של משחקי הימורים לטלפונים סלולריים ולערוצי טלוויזיה ללקוחות כמו נטפליי ווירג'ין. "הכל היה חוקי לחלוטין", ציטרון מדגיש. אבל זה לא הלך, כי "הטכנולוגיה היתה נהדרת אבל הפלטפורמות לא התרוממו". בהדרגה מכרה החברה את נכסיה. תוכנת הבלק ג'ק, למשל, נמכרה לפלייטק שבשליטת טדי שגיא, אחת מחברות הטכנולוגיה להימורים המצליחות בעולם.

 

ב־2008 הודיעה החברה כי היא עוזבת את נישת המשחקים למטרות הנאה ועוברת לתחום משחקי Fixed odds. שמה שונה ל־Win gaming media, ולפני כחודש וחצי, אחרי חצי שנה של עבודות הכנה, היא השיקה שתי זירות למסחר באופציות בינאריות - לישראלים בכתובת www.options.co.il ולשאר העולם בכתובת www.globaloptions.com. רשימת בעלי המניות המלאה של החברה אינה גלויה, אבל ציטרון נוקב בשמותיהם של חברו הקרוב מאמן הכדורסל פיני גרשון (8.4%) ושל משה אלאלוף, בן למשפחת הספנות הידועה, שמחזיק כנראה באחוזים נמוכים מאוד ואינו מופיע בדו"חות הכספיים.

 

לתפקיד יושב ראש החברה שכר כאמור ציטרון את ברזלי, על בסיס היכרות עבר בין השניים. לתפקיד המנכ"ל נכנס רונן שטיבלמן, איש שוק ההון ולשעבר סמנכ"ל השיווק בגאון טרייד. בין גאון לבי אופשן היתה לו תחנה קצרה בבית ההשקעות 4Xcellent שפיתח תוכנה למסחר יומי בסלולרי. כבר בדקות הראשונות של הראיון, שטיבלמן מתאר כיצד המאפיינים של תוכנות המסחר הולכים ונעשים דומים לאלה של תעשיית הגיימינג. אבל כשאני מנסה לפתח את הנושא ולעמוד על טיבו של החיבור בין אופציות בינאריות למשחקים, שטיבלמן מקשיח. "למה את מתכוונת כשאת אומרת גיימינג? כי כשאני אומר שמערכות המסחר מתקרבות לגיימינג אני מתכוון שאנחנו עוברים ממערכות אפורות ומשעממות למערכות צבעוניות וסקסיות עם פיצ'רים מדליקים, אף על פי שמאחורי זה עובדים עשרות אנשים, שוק ההון, בורסות, מניות וכלכלות של מדינות".

 

אתה מנסה להתרחק מההקבלה בין גיימינג להימורים וקזינו.

"יש הבדל גדול מאוד בין מה שקורה בחברה כמו שלנו למה שקורה בקזינו. מובן שיש גם הרבה מאוד דמיון. בקזינו הדילר מסובב גלגל או מחלק קלפים, ואצלנו הדילרים הם נגידים של בנקים ושרי אוצר של מדינות, שהחלטות שלהם מזיזות את השוק ומביאות את הלקוח להפסד או לרווח. אבל בזה נגמרת ההשוואה. אני יכול להתחייב שכל מוצר שייסחר אצלנו לעולם יהיה קיים באיזושהי בורסה בעולם, בלי אופציות על מזג האוויר ועל כדורגל. לא יהיו מוצרים קזינואיים בשום מצב".

 

אז במה כן אפשר לסחור? בי אופשן מציעה רשימה סגורה של כ־30 אופציות על נכסי בסיס פיננסיים הכוללים סחורות (למשל זהב, נחושת ונפט), מדדים מרכזיים בישראל ובעולם (כמו ת"א־25 ונאסד"ק 100), מניות ישראליות בולטות וצמדי מטבעות. בעתיד צפוי היצע המוצרים הזה לגדול.

 

שמעון ציטרין בעל השליטה בבי אופשן שמעון ציטרין בעל השליטה בבי אופשן צילום: גלעד קוולרצ'יק

 

עוד כמה פרטים טכניים: טווח המסחר הנוכחי די קצר - האופציות הקצרות ביותר הן לשעה בלבד והארוכות ביותר הן עד סוף יום המסחר. בעתיד מתכוונת בי אופשן להציע גם אופציות ארוכות יותר, שבועיות וחודשיות. עלות אופציה היא 25 שקל מינימום, ולקוח צריך להפקיד בחשבונו לפחות 100 שקל כדי לסחור. ההפקדה מתבצעת באמצעות כרטיס אשראי או העברה בנקאית, והמסחר מתחיל באופן מיידי או כעבור 24 שעות, בהתאמה. משיכת הכסף בחזרה (בהנחה שיש מה למשוך) מתבצעת באמצעות כרטיס אשראי, המחאה בנקאית או צ'ק. בבי אופשן מתחייבים שהיא מתבצעת באופן מיידי וללא שום עיכוב.

 

כך הייתי סוחרת ליום אחד והפסדתי 30% בכמה שעות

 

ההתעמקות באופציות הבינאריות ובפעילות של בי אופשן מעוררת רגשות בינאריים גם כן. איך נסווג אותן? כהימור, כמשחק או כהשקעה רגילה ומקובלת כמו במניות? מצד אחד, הן כל כך פשוטות, קלילות וזולות שאי אפשר להתעלם מהתחושה שהן חטיף פיננסי, סוג של משחק שנוגע בעצבים הפסיכולוגיים החשופים ביותר של אנשים שרוצים לעשות כסף קל, ובשביל זה מוכנים לגרד חיש גד, להיכנס לקזינו או לפתוח חשבונות בזירות מסחר וירטואליות.

 

מצד שני, אף שיש שטוענים כי מדובר בהימור, קשה לקבל בפה מלא את הטענה הזו, כי בהימור משחקים רק המזל והסטטיסטיקה, ובאופציות הבינאריות יש עוד שחקן - ידע מוקדם. בבי אופשן גם נקטו כמה צעדים שמייצרים תחושה של אמינות רבה. למשל, החברה נמנעת מלחשב בעצמה את מחיר האופציות ומצטטת את השערים מרויטרס, אחד הגופים האמינים והנחשבים בעולם. בכך היא חוסכת מעצמה האשמות שהטיחו לקוחות מתוסכלים בזירות מסחר אחרות. נוסף על כך, המוקד הטלפוני שלה יעיל, אדיב וזהיר מאוד. העובדים עונים בסבלנות לשאלות מציקות של לקוחות סקרנים ולא מסופקים, בניגוד לתלונות נגד זירות מסחר אחרות. הם מסרבים להמליץ על השקעות, לא מאיצים במטלפנים להפקיד כסף ולהתנסות ולא מאבדים סבלנות לרגע. אנחנו יודעים; היינו לקוח סמוי שהציק עם שאלות לא פשוטות לשירות הלקוחות.

 

 

כדי לגבש דעה נרשמתי לזירת המסחר של בי אופשן. מחשש שאתאהב והחזירות תשתלט עליי, או שמצד שני אתגלה ככישלון מוחלט ואפסיד את כל כספי, החלטתי להפקיד מראש רק את הסכום המינימלי (100 שקל) ולסחור בארבע אופציות בלבד - המקסימום שנכנס באותם 100 שקל, בהנחה שאני מפסידה בכל האופציות.

 

לא הייתי כישלון טוטאלי: הרווחתי בשתי אופציות - אחת לטווח של 33 דקות על הנאסד"ק 100 (הערכתי שמחירו יעלה בדקות האלה, והלכתי על טווח קצר מאוד, כמו שציטרון המליץ), והשנייה על הנחושת עד סוף יום המסחר בארצות הברית (23:30 שלנו). גם פה ציפיתי לעליות. הפוזיציה הזאת שיגעה אותי שעות ארוכות, מדגדגת את מחיר הכניסה פעם מלמטה ופעם מלמעלה. באותה מידה שזכיתי יכולתי להפסיד.

 

בשתי אופציות אחרות הפסדתי. אחת היתה קצרה מאוד, במרחק דקות מהפקיעה, אבל ת"א־25 התהפך לי. כך גיליתי שבאופן פרדוקסלי, טווח השקעה קצר אולי מקטין את חוסר הוודאות, אבל הופך את המשקיע לקורבן פוטנציאלי של סטיית תקן. לפוזיציה השנייה נכנסתי ברגע של ביטחון מופרז ואגו מנופח, אז הפרתי את הכללים שקבעתי. שמתי 50 שקל על זה שבתוך שעתיים, בסוף יום המסחר בתל אביב, ת"א־25 יהיה גבוה יותר. טעיתי. בשורה התחתונה הפקדתי 100 שקל והחזרתי הביתה 70. יכול היה להיות גרוע יותר.

 

אז איך אני מסווגת את האופציות הבינאריות עכשיו, אחרי שהתנסיתי בהן? לדעתי הן בעיקר משחק. יש בהן את ההתמכרות וגורם ההפתעה של הימורים, הרצון ליישם ידע כמו בעולם ההשקעות, אבל התכונות האלה קיימות גם במשחק, יחד עם כמות גדושה של כיף והנאה.

 

התחושה הזאת מקבלת חיזוק מהאנשים שמאחורי תוכנת המסחר שבה משתמשת בי אופשן. את התוכנה פיתחה חברת ParagonEX הישראלית. ב־2009, כשפרגונקס השתתפה בתערוכה בקופנהגן, סגן הנשיא שלה לפיתוח עסקי הציג את המוצר, ואמר שזה "משחק מסחר... אנחנו בטוחים שמשחק האופציות הבינארי החדש שלנו ימשוך שחקנים שרוצים להמר על השווקים הפיננסיים. דמיינו לעצמכם שאתם מתבוננים בשולחן רולטה ומהמרים שהשחור יופיע בזמן מסוים".

 

הדרך הזאת שבה החברים בפרגנוקס מציגים את התוכנה שלהם לא מתאימה לשטיבלמן. "משחק זו הגדרה שמורידה מהערך של מה שקורה במערכת הזאת", הוא מתעקש. "זה רחוק מלהיות משחק. יש אנשים שסוחרים בזה על בסיס יומי ובהרבה מאוד כסף". אבל בשוק ההון דווקא מאמצים את ההגדרה הזאת בשתי ידיים. שם מסרבים לקבל את הטענה שאופציות בינאריות הן השקעה כמו, למשל, אופציות מעו"ף רגילות.

 

"נכון שגם אופציות מעו"ף רגילות הן משחק פיננסי, 70%–80% מהמסחר באופציות ספקולטיבי, אבל יש להן פונקציות נוספות כמו הנזלה ואפשרות לכמת, לסחור ולנטרל סיכונים", אומר זיו פניני, מנהל חדר המסחר של מגדל שוקי הון.

 

גם משה דואני, מנהל חדר המסחר של פרוקסימה בית השקעות, סבור שמדובר במוצרים שונים. "האופציות הבינאריות שונות מאופציות רגילות כי באופציות מעו"ף תקבל ערך רב יותר ככל שתהיה עמוק יותר בתוך הכסף או שסטיית התקן תעלה. באופציות בינאריות, עד שלא תיכנס לתחום עבודה מסוים לא תקבל ערך".

 

כמו בהטלת מטבע? עץ או פאלי?

"בדיוק".

 

יו"ר בי אופשן ברזלי הודף כמובן בתוקף את הביקורת הזו. "המוצר לדעתי מדהים", אמר ל"מוסף כלכליסט". "אלה שמבינים בתחום היו חייבים את המוצר הזה, אי אפשר להבין איך הם הסתדרו בלעדיו. נושא הנגזרות מאוד מפותח והמסחר בנגזרים קשה, ופה יש זירת אינטרנט קלה, נגישה ומיידית".

 

יש טענה שהמסחר באופציות נהיה כל כך קל שהוא דומה יותר למשחק ואפילו להימור.

"בכל פעם שאדם עוסק בתחום שהוא לא מכיר הוא יכול לטעון כל מיני דברים. אנשים קונים ומוכרים נדל"ן, וכשלא מכירים את השוק הם עלולים לטעות ואפשר לטעון שזה הימור. השוק מיועד לכאלה שמבינים בתחום. אני לא מציע למי שלא מבין דבר בתחום הזה להיכנס אליו, כמו שאני לא מציע לאנשים שלא מבינים בדברים אחרים להיכנס אליהם".

 

זה מקרי שבראש שתי החברות הישראליות בתחום עומדים נציבי מס הכנסה לשעבר?

"כנראה זה לא מקרי כי סוגיית המיסוי והרגולציה פה היא רבת משמעות, אז חיפשו ידע מקצועי. כשביקשו ממני להתמנות ליושב ראש שוחחתי גם עם טלי וקיבלתי את המלצתה ללכת על העניין".

 

אתר החברה. "הסיפוקים המיידיים ממסחר יומי הם אדרנלין מאד חזק" אתר החברה. "הסיפוקים המיידיים ממסחר יומי הם אדרנלין מאד חזק"

 

זה כיף לא נורמלי ולכיף מתמכרים מהר

 

הדבר מטריד ביותר בתחום האופציות הבינאריות הוא פוטנציאל ההתמכרות. ציטרון ושטיבלמן הדגישו כמה פעמים בשיחה שלנו עד כמה המסחר באופציות הללו קל, פשוט, זול ומהנה. "אני אוהב את שוק ההון, יש בזה גירוי מטורף, ולהבדיל ממט"ח ומפורקס, שם מעט מאוד אנשים הרוויחו כסף, בשוק ההון אנחנו יודעים על אנשים שהרוויחו הרבה מאוד כסף", זרע ציטרון התרגשות ראשונית באוויר. "עשר דקות המתנה ויש לך 75% על ההשקעה, כיף לא נורמלי", תיאר שטיבלמן בהזדמנות אחרת.

 

זה באמת כיף. הבעיה היא שקל להתמכר לכיף הזה. היום שבו סחרתי היה דל מאוד בהספק של עבודה, כי היו לי אופציות לעקוב אחריהן. גם טכניקת המסך המפוצל - באחד עבודה ובשני אופציות - לא שיפרה את המצב בהרבה. היה לי צורך כמעט אובססיבי לבדוק מה השעה ולראות את מחירי האופציות משתנים בכל כמה שניות. בספירה לאחור, בדקות שלפני הפקיעה, לא עשיתי שום דבר חוץ מלבהות בשעון ובמחיר האופציה, מחזיקה אצבעות שייסגר בכיוון שעליו הלכתי. כשהטלפון צלצל בדקות האלה השתקתי אותו. יש לי פקיעה על הראש, מה הם מתקשרים עכשיו?

 

הכי קשה היה להתמודד עם מצב הרוח שניהל אותי. אושר אופורי אחרי זכייה, ותחושת ריקנות וכלומניקיות משתקת אחרי הפסד. לזה צריך להוסיף את ההפסד הכספי. אני שיחקתי על כסף קטן והפסדתי רק 30 שקל, משהו כמו מנת שווארמה. אבל מה מרגיש אדם שמשקיע 10,000 שקל ומאבד בתוך קצת יותר מחצי שעה 3,000 שקל? ומה אם הוא ניהל חשבון של 150 אלף שקל ואחרי עשר דקות נשאר רק עם 15–22.5 אלף שקל? יכול להיות שאחרי שהפסיד כ־130 אלף שקל כל מה שיעניין אותו זה לגייס עוד כסף כדי להחזיר את ההפסד?

 

בחלק מהמקרים - כן. התמכרות היא הצד המכוער של המסחר היומי (לאו דווקא באופציות בינאריות, חשוב להדגיש), ואורית אופיר אלדר, מומחית לגמילה מהתמכרות במכון אלדר, טוענת שזו התמכרות כמו כל התמכרות אחרת. "הסיפוקים המיידיים ממסחר יומי הם סוג של אדרנלין חזק מאוד", היא אומרת. "לשבת מול המחשב ולראות את התנודות בדולר זה הימור ברמה חזקה".

 

מי האנשים שמגיעים אלייך?

 

"הם יושבים שעות וימים מול האינטרנט, מהבית, מהמשרד ואונליין מהטלפון, ועם המסחר בחו"ל הם גם לא ישנים בלילה. הם מאבדים יכולת שליטה וריסון, לא יודעים לשים גבולות, ויש להם צורך לחוות שוב ושוב את ה'היי', את הריגוש המיידי. אם הם מרוויחים זה מדרבן אותם להמשיך, כי הם בטוחים שהם מצוינים ורוצים עוד. ואז באיזשהו שלב הם מתחילים להפסיד, ומתאבדים על ההימור. לוקחים סיכונים יותר גדולים וקיצוניים כדי להחזיר את ההפסדים. שם מתחילים להפסיד כסף גדול, לאבד רכוש, לקחת הלוואות.

 

"לא מזמן הגיע אליי בחור שעבד בבנק והגיע לדרגת ניהול גבוהה מהר, כי הוא מאוד אמביציוזי. הוא יצר חשבון פיקטיבי והשקיע במיליוני שקלים. הוא חשב שהוא מאוד מתוחכם ושאף אחד לא יעלה על זה. בהתחלה הוא הרוויח 100 אלף שקל, ואז זה עלה ל־200 אלף שקל ובסוף זה התפוצץ. אלה אנשים שלא מסוגלים לקחת את הרווח וללכת. הם אומרים, 'הרווחתי - אני אמשיך להרוויח. הבנתי את חוקי המשחק', אבל אין חוקי משחק".

 

שטיבלמן מכיר בפוטנציאל ההתמכרות של שחקנים בשוק ההון, אבל אינו חושב שהוא מוגבל למסחר היומי. "אני יכול לומר לך משיחות מדרגות בבתי השקעות שיש לא מעט לקוחות שמכורים למסחר ועליהם בתי ההשקעות מרוויחים הרבה מאוד כסף", הוא אומר.

 

פגשת לקוחות שמתמכרים למסחר?

 

"בטח, בטח, איזו שאלה. הריגוש קיים, ההתמכרות קיימת, אבל לנו אין שום יכולת לשלוט בזה. ההנחיה שלי לאנשי המכירות ברורה: לא לגייס בכוח אף לקוח, לא לגרום לאף אחד להפקיד אם אין לו, לשאול כמעט כל לקוח, 'יכול להיות שתפסיד, אתה מביא את זה בחשבון?'. ובאתר מופיעות אזהרות שהמסחר מסוכן. אני לא מעוניין שאף אחד יבוא לפה עם הכסף האחרון שלו".

 

אז למי מתאימות האופציות הבינאריות?

"קטונתי מלקבוע. כל מה שאני מבקש מאדם שרוצה לבדוק אם זה מתאים לו זה לפתוח חשבון, להפקיד 100 שקל ולסחור עם 25 השקלים הראשונים. עשית אופציה אחת, לא אהבת? תמשוך את הכסף וצא".

 

זה מתאים גם לגברת כהן מחדרה, שיושבת בטרנינג על המחשב?

"אם זה מעניין אותה - אז כן".

 

פניני לא בטוח שהאופציות הבינאריות מתאימות לכולם. "אני לא רואה בהן אלמנט של השקעה ולכן אני לא יכול להמליץ להשקיע בהן, למעט כשהן משמשות לבניית סטרקצ'רים", הוא אומר. "כדי להשקיע בהן צריך בסיס כלכלי וערך כלכלי לאורך זמן, ושניתן יהיה להשתמש באופציות כאלמנט של גידור. אני לא רואה לא את זה ולא את זה, ולכן אין סיבה שגברת כהן מחדרה תשקיע בזה".

 

צילום מסך מתוך אתר options צילום מסך מתוך אתר options

 

אנחנו לא פורקס ונשמח על כל רגולציה

 

אסוציאטיבית, האופציות הבינאריות מזכירות את שוק הפורקס: בשניהם יש זירות מסחר שבהן השחקנים פועלים באופן עצמאי באמצעות תוכנות אינטרנטיות, והם לא סוחרים מול שחקנים אחרים אלא מול החברה העסקית שמאחורי הזירה. הלחם והחמאה של הפורקס הוא שוק המטבעות, שבו מתמחות גם האופציות הבינאריות, לצד מסחר בסחורות ובמדדים. לשניהם תדמית מתוחכמת, לא בהירה לחלוטין. בגלל המינוף (שלא קיים אצל בי אופשן), שוק הפורקס סובל ממוניטין גרוע במיוחד, ולראיה החלטת רשות ניירות ערך להכפיף את התעשייה לרגולציה מקיפה ומחמירה, והחשיפה ב"כלכליסט", רק מהחודש שעבר, כיצד נהנתה איזי פורקס מהפסדי לקוחותיה. ו־90% מהם הפסידו.

 

כנראה זו הסיבה שכאשר ציטרון ושטיבלמן מזכירים את המילה פורקס, זה רק כדי להבהיר עד כמה הם לא פורקס. "אין פה מינוף", מדגיש ציטרון. "בן אדם בא, משחק על 100 שקל זה 100 שקל, לא 1,000. ואין פה ייעוץ, איש מכירות שיגיד ללקוח, 'תקנה את הכיוון הזה כי אולי מחר הוא יעלה', ובתוך חמש דקות הלקוח יפסיד. היתה לנו אפשרות לעשות פורקס ולא רצינו".

 

אם אין אצלכם מינופים ואתם לא גובים עמלה על כל פעולה, ממה אתם מרוויחים?

שטיבלמן: "אנחנו מרוויחים מהפערים בין הקונים למוכרים. לקוח שהרוויח מקבל 75%. לקוח שהפסיד מקבל החזר של 15%, נשאר (אצלנו) 85%. יש באמצע פער של 10% שצריך לחלק בשתיים, וזה אמור להיות הרווח שלנו. חשבון פשוט".

 

משרד האוצר ורשות ניירות ערך אינם מפקחים, כאמור, על בי אופשן וחברות דומות, אבל אם קוראים את דברי ההסבר לחוק הפיקוח על זירות המסחר שעבר לאחרונה במטרה לפקח על חברות הפורקס, אפשר לצפות שגם חברות המסחר באופציות בינאריות יוכפפו אליו. את ציטרון זה רק ישמח. "היום אין רגולציה, והלוואי שניכנס תחת החוק הזה", הוא אומר. "ההגבלות הגדולות הן על מינוף וייעוץ, שני דברים שאין אצלנו. בסופו של דבר, כל שוק שהיתה בו רגולציה הפך את השחקנים תחתיה ליותר חזקים. כשיש רגולציה המדינה אישרה אותך, ואז אף אחד לא מפחד להפקיד אצלך כרטיס אשראי, הוא מתייחס אליך כמו לבנק. זה מצוין".

 

עד שתהיה רגולציה, בי אופשן מבטיחה ללקוחות שלה אמינות ושירות ברמה גבוהה, וניהול סיכונים איכותי שלא יביא אותה למצב של כיס ריק מול לקוחות שרוצים לממש. אבל מה יקרה אם תהיה תקלה בניהול הסיכונים? מאחורי החברה עומדת, כאמור, החברה־האם של בי אופשן, Win gaming media (סימול: WGMI), שנסחרת מעבר לדלפק בארצות הברית. הסחירות במניה דלה מאוד, וביום טוב מניות בכמה עשרות אלפי דולרים מחליפות ידיים. בבורסה הזאת צריך לדווח, אבל רק את המינימום ההכרחי. רשימת בעלי המניות החלקית לפי דו"חות החברה ל־2009 כוללת החזקה באופציות ובמניות גם יחד: בעל המניות העיקרי הוא שמעון ציטרון (25.1%, ובלי אופציות הוא אומר שחלקו כ־11%), ואחריו פיני גרשון (8.4%), קרן הגידור הייברידג' (7.3%), קרן אורינדה (14.3%) ויו"ר החברה אדיב ברוך (2.4%). שאר בעלי המניות והדירקטורים מחזיקים אחוזים נמוכים בהרבה.

 

התוצאות של WGMI רחוקות מלשמח סוחר שמחפש כיס עמוק. ב־2009 הכניסה החברה 697 אלף דולר והרוויחה 1.8 מיליון דולר, בזכות החזקתה במניות נטפליי שהעבירה אותה מהפסד לרווח. ברבעון הראשון של 2010 החברה רשמה הכנסה סמלית של 22 אלף דולר והפסד נקי של 179 אלף דולר. בשנים האחרונות היא גוררת אחריה גירעון שעמד בסוף 2009 על כ־16 מיליון דולר, ובדו"חות היא נוהגת להדגיש ש"אין ביטחון שפעילות רווחית, אם תושג, תהיה בת קיימא ועל בסיס מתמשך".

 

נניח שהיה היום מטורף וכל הלקוחות שלך הרוויחו סכומי עתק. איך תבטיח שתוכל לשלם לכולם?

שטיבלמן: "צוות ניהול הסיכונים שלנו מנטר ובודק את המערכות כל הזמן, ואם הוא רואה שאנחנו חשופים בצורה מסוימת ללקוחות הוא מיד מוציא עסקאות החוצה למערכת הבנקאית. הכיסוי פה מלא. אין לנו שום רצון לקחת על עצמנו סיכונים".

 

לא צריך כיס עמוק כדי להבטיח תשלום לכולם?

"כיס עמוק יש פה בלי קשר. זו חברה־בת של חברה ציבורית".

 

עם הכנסות ורווחים לא רציניים.

"החברה שווה היום 2–2.5 מיליון דולר".

 

זה לא כיס עמוק.

"מה פתאום, לא בכיוון. בשביל זה אנחנו מחזיקים פה צוות של מנהלי סיכונים עם רקע מאוד עשיר ורחב בשוק ההון, שתפקידם לשמור לנו על הגב".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x