$
מוסף כלכליסט 22.4.10

אבא תמיד אמר: "לא תוכל להתפרנס מהבורסה"

אבנר סטפק, סגן יו"ר בית ההשקעות מיטב, בן 35, נשוי ואב לשתיים, גר בשדה ורבורג, מספר על הדברים שלמד מאביו שייסד את מיטב

דיאנה בחור-ניר 11:0922.04.10

אבא שלי, צבי סטפק, היה מורה להיסטוריה ולשון. גם כשכבר החל לפעול בשוק ההון והקים את בית ההשקעות מיטב, הוא נשען על המשכורת שלו כמורה, עבד בבוקר כאיש שוק ההון ובערב לימד בתיכון אנקורי.

 

"מיטב הוקמה כשהייתי בן 5. אבא פעל תחת השם צבי סטפק השקעות בע"מ, אבל חיפש שם קליט יותר. אני זוכר את כל המשפחה יושבת בסלון, ואיך אמא שלי הציעה את השם מיטב. בכלל, בכל פעם שהושקה קרן נאמנות המשפחה התכנסה כדי לבחור שם. לא היתה אז מודעות למיתוג ושיווק, והשמות היו גנריים - נטע, אשכול וכו'.

 

"הצעדים הראשונים שלי במיטב היו כבר אז, בגיל 5. אני וסבתא אסתר, אמו של אבי, שהיתה אז פקידה בקיוסק הזה ששמו מיטב, קיפלנו יחד פרוספקטים, הכנסנו למעטפות, הדבקנו בול ושלחנו ללקוחות. בבית הספר היסודי, אחרי הלימודים ובחופשות, הייתי בא לעבוד שם עם החברה שלי. היתה אז המון ניירת, וגרסנו הכל לשקים. על כל שק קיבלנו כמה גרושים, וכשראינו שאבא לא משלם מספיק טוב היינו מנפחים את השקים. ככה סידרנו לעצמנו בונוסים.

 

1976. צבי סטפק עם אבנר בן השנתיים, בפארק הירקון, תל אביב 1976. צבי סטפק עם אבנר בן השנתיים, בפארק הירקון, תל אביב

 

"את הכסף שחסכתי בעבודה, סכום שהיום שווה ערך לעשרת אלפים שקל, התחלתי להשקיע בבורסה בעצמי בגיל 13-12. השקעתי עם חבר טוב, שאבא שלו היה בכיר באחד הבנקים. זה היה תחביב משותף לשנינו, והוא היה מאוד חריג וכיפי. אפילו הלכתי לקייטנה פיננסית של האוניברסיטה הפתוחה. הייתי מציץ בניירות של אבא בתיק הג'יימס בונד שלו, טבלאות מהבורסה, כתבות מהעיתונים שהוא גזר כדי להבין יותר וללמוד. עד היום הוא גוזר לי כתבות.

 

"כשרק התחלתי להשקיע היה לי מזל של מתחילים, והרווחתי. כשבאתי להשוויץ בפני אבא הוא לא הראה שום התלהבות של 'שיחקת אותה'. הוא לא הוציא את הרוח מהמפרשים, אבל דאג למתן את ההתלהבות באמירות קבועות של: 'אל תתלהב יותר מדי, לא פיצחת את הקוד של הבורסה, זה לא מייצג, אתה עוד תפסיד. לא תוכל להתפרנס מלהשקיע כמה לירות בבורסה'.

 

"בתיכון הייתי תלמיד בינוני, לא השקעתי. באחת השיחות עם הוריי אמרתי להם שאוכל להצליח גם בלי תואר, ונתתי את הדוגמה של שמעון פרס. הם לא נלחצו, אבל דאגו להעמיד אותי במקומי. במקום זה, בשנות הבגרויות, גם שלי וגם של אחיי, אבא היה פשוט בולע את ספרי הלימוד שלנו, ואז מעיר אותנו בחמש בבוקר לפני כל מבחן כדי לשאול אותנו. במשך כמה חודשים הוא היה מעיר אותי, יושב איתי על נושאים ממתמטיקה ועד שירת ימי הביניים. זה היה חינוך רך, חכם, אף פעם לא דוחף. כאילו הוא ניסה להעביר לנו מסר של ראייה אסטרגית, שחשוב לתכנן את החיים ולהשקיע במה שיכול לעזור".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x