• תפריט
מוסף כלכליסט 4.2.10

בין גופות הסורים אבא אמר: "רק מי שמעריך את החיים יכול לקבל אחריות על בני אדם"

גיורא ענבר, מנכ"ל קבוצת קמן אחזקות, מספר על אביו ששירת 30 שנה בצבא ואף קיבל את עיטור העוז. "גדלנו על המשפט: 'חבר'ה, זה מה שיש, ועם זה נעשה הכי טוב וננצח'"

הדר רז 10:4804.02.10

גיורא ענבר, מנכ"ל קבוצת קמן אחזקות, בן 54, נשוי ואב לארבעה, גר בתמרת

 

אבא שלי, בני ענבר, עלה מאוקראינה בגיל צעיר, וכשהיה בן 16 התגייס לפלמ"ח. הוא שירת בצבא במשך 30 שנה, וב־1962 אף קיבל את עיטור העוז. ב־1967 אבא שלי היה מפקד גדוד 51 בגולני, ובששת הימים פיקד על כיבוש תל עזזיאת. הוא נעדר מהבית כבר חודש לפני המלחמה, ולכן למחרת סיומה שלח רכב שאסף אותנו, בני המשפחה, לרמת הגולן. אחד הקצינים ערך לנו סיור באזור הקרבות של הגדוד, בשטח שבו עוד היו גוויות של חיילים סורים. הקצין התבדח כל הזמן על איך שהרגו את החיילים ועל כך שאפשר לצלם אותם. הייתי אז בן 12, זו היתה הפעם הראשונה שבה נתקלתי במוות מקרוב, והתרגשתי מאוד.

 

"אחרי הסיור שאלתי את אבא שלי מי זה הקצין הגיבור שהדריך אותנו, ואבא אמר שהקצין הזה בכלל לא השתתף במלחמה, ומצא כל מיני סיבות להתחמק מהגדוד. הוא הוסיף משפט שלקחתי איתי מאז: 'תדע לך שמי שנלחם ומוביל חיילים לקרב אף פעם לא מדבר בהשתחצנות על המוות, גם אם זה האויב. אנחנו רוצים מפקדים שהערך שהם נותנים לחיים הוא גבוה - אחרת הם לא יכולים לקבל אחריות על חיי אדם'.

 

גיורא ענבר ואביו יום הילד במחנה 80 גיורא ענבר ואביו יום הילד במחנה 80

 

"בפסח האחרון חזרנו עם אבא לאותו מקום. הוא כבר היה לא בריא, והתעקשנו לעשות את הסדר בגולן עם כל המשפחה. למחרת הסדר ירדנו כולנו לתל עזזיאת - היה חשוב לנו שהילדים שלנו, חלקם כבר גמרו שירות צבאי, ישמעו מאבא על הקרב. אבא ישב שם, וחרף מצבו הבריאותי וגילו המתקדם (לקראת 80), הוא תיאר לנו בפירוט את ההכנות, את הקרב, שמות של חיילים. זה היה רגע מרגש שהזכיר לנו כמה הבן אדם נחוש, דבק במשימה, מכין כל דבר על הצד הטוב ביותר — וזה לקח שהיינו רוצים שכל הנכדים ייקחו איתם לחיים.

 

"הגישה בבית תמיד היתה שמבצעים כל משימה. גדלנו על המשפט: 'חבר'ה, זה מה שיש, ועם זה נעשה הכי טוב וננצח', וכולנו - חמשת הילדים - לקחנו אותו כמוטו לחיים. לא גדלנו כילדי עשירים, אך ההורים, אבא בני ואמא נטע, דאגו שיהיה לנו כל מה שצריך כדי להתקדם, והקפידו תמיד על יושר וצניעות. זה משהו שאני מנסה להנחיל לילדיי, וגם בקמן אני רוצה שהמנהלים יקדישו די זמן למשפחה.

 

"אבי חולה כעת, אבל כל המשפחה עדיין נפגשת מדי שבוע לארוחת שבת בבית ההורים בקריית טבעון. אנחנו כבר 30 איש לפחות, וכולם מגיעים מכל הארץ. מכיוון שאבא הנחיל תמיד גם אווירה של סדר וארגון, גם בארוחות הכל מסודר - איפה יושבים, מה אוכלים, כל הנכדים מקבלים את הארטיקים שלהם. הוא מתייחס לכל דבר כמבצע, בין אם זה כיבוש תל עזזיאת, טיול לחו"ל או מסע אופניים של הקבוצה שלו, ואת הכל עושה על הצד הטוב ביותר.

 

"את קבוצת האופניים הקים אבא כבר אחרי שפרש לגמלאות. לאחר שחרורו מהצבא הוא עבד בשירותי בריאות כללית והתקדם לדרגת סמנכ"ל. מאז הפנסיה הוא עוסק בפעילות התנדבותית, ובין השאר הוא הקים את גר"א - קבוצה של גמלאים רוכבי אופניים בטבעון, וגם אחרי גיל 70 היה חייב להיות הרוכב הראשון בכל עלייה.

 

"את הנחישות והדבקות במטרה לקחתי איתי גם לצבא וגם לאזרחות. אנחנו מקימים חברות, דברים לא קלים, בטח בתקופה שבה המצב הכלכלי לא ברור, והערכים הללו הם בד.נ.א. של הקבוצה. כך גם הצניעות - כל מה שאנחנו עושים היום מבוסס על כך שיהיו לנו אנשים טובים. הסיבה שאנו קונים או לא קונים חברות היא הפשטות, הצניעות והיושר של האנשים שמובילים אותן".

 

 לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x