• תפריט
מוסף כלכליסט 7.1.10

אפרת פלד: דברים שלמדתי בבית

"בגיל 16 כבר עבדתי במשרד שמאות המקרקעין המשפחתי שאמא ניהלה. בגיל 26, אחרי שלמדתי ראיית חשבון ושמאות מקרקעין, החלטתי לשנות כיוון". אפרת פלד, יו"ר אריסון השקעות, במונולוג על הדברים שלקחה איתה לחיים מבית הוריה

הדר רז 13:0507.01.10

אפרת פלד, יו"ר פעילה של אריסון השקעות, היא רואת חשבון מוסמכת, בעלת תואר שני במינהל עסקים מתוכנית Kellogg ובוגרת לימודי תעודה בשמאות מקרקעין. בת 35, אם לשניים, מתגוררת ברמת גן

 

"תחילת הדרך המקצועית שלי, אם לא מחשיבים חודש עבודה בחנות גלידה, היתה אצל אמא שלי, אסתי כהן. בגיל 16 כבר עבדתי במשרד שמאות המקרקעין המשפחתי שהיא ניהלה. התחלתי מלמטה, עניתי לטלפונים, צילמתי והדפסתי, תמורת שכר מינימום.

 

"משם גם נשאר לי הזיכרון המשמעותי ביותר. זה כבר היה אחרי השירות הצבאי, הייתי צריכה לעבור על חוות דעת חשובה לאמא ולעשות עליה הגהה. עברתי על החומר והחזרתי לה. היא הסתכלה ושאלה אותי אם עברתי עליו, תוך שהיא מראה לי טעויות שפספסתי. היא החזירה לי את חוות הדעת ואמרה לי לבדוק שוב, הפעם כמו שצריך. עברתי עליה שוב, היא הסתכלה ומצאה טעויות נוספות, ואז אמרה: 'תראי, את צריכה עכשיו לעבור על זה פעם נוספת כאילו המשך העבודה תלוי בזה. לכי תעשי את זה'.

אפרת פלד אפרת פלד צילום סיון פרג'

 

"חזרתי על החומר שוב, והפעם באמת לא פספסתי כלום. כשסיימתי היא אמרה לי: 'בכל מקום שתעבדי מול לקוחות את צריכה לתת את השירות הכי טוב, כי או שהלקוח יעזוב או שאת עלולה לאבד את המשרה שלך'. היא הוסיפה: 'אני זו שחותמת על המסמך, ואין מקום לחיפופים'.

 

"בהתחלה כעסתי. חשתי מבוכה על שאכזבתי אותה. היום אני מבינה שהיא השתמשה בזה כדי ללמד אותי שיעור חשוב על רמת האחריות לדברים שאנחנו עושים. זה רגע בלתי נשכח, שעזר לי להבין את משמעות ההחלטות שאנחנו מקבלים בעולם העסקי ואת התוצאות של הפעולות שלנו. למדתי שאני לא יכולה להכין תוכנית, מסמך עסקי או לקבל החלטה שאני לא מסוגלת לעמוד מאחוריהם. מאז היו כמה וכמה מקרים שבהם אני שלחתי עובדים הלוך ושוב לבדוק לעומקם חומרים מקצועיים שהם הכינו, וסיפרתי להם בחיוך על החוויה שעברתי במשרד של אמא.

 

"אמא שלי היתה מודל מדהים מבחינתי. חייתי בבית של אשה עובדת, עצמאית ומובילה. היא היתה האשה השמאית החמישית בארץ, והיא נכנסה לתחום שהיה כמעט כולו גברי באותו זמן. אבא שלי, אורי, היה רואה חשבון, ומגיל צעיר מאוד ראיתי בבית שני הורים עצמאיים, עם יושר אישי ומקצועי חזק, שעושים את מה שהם אוהבים באמת. מהבחינה הזו, ההורים שלי השפיעו באופן משמעותי על הקריירה שלי.

 

"העבודה שלהם היתה חלק מהחיים בבית. אבא היה צריך לעבוד בשבתות, וכילדה ממש קטנה הייתי יושבת ומשרטטת לו את הקווים עם סרגל ומסכמת מספרים במחשבון. גם את ימי הכיף של המשפחה אני זוכרת, שבדרך היינו נוסעים לראות איזה נכס שאמא טיפלה בו. בדרך לטיול באזור חצור הגלילית וראש פינה, למשל, עברנו לראות כמה נכסים של מבני תעשיה...

 

"הצד הריאלי שלי תמיד היה דומיננטי. בהתחלה חשבתי שאני רוצה להיות רואת חשבון, אחר כך שמאית מקרקעין, ובסוף למדתי את שני התחומים. יכולתי להתקדם בעסקים של ההורים שלי ולחיות נהדר, אבל ביום הולדתי ה־26 החלטתי לשנות כיוון. המשפט שעל בסיסו קיבלתי את ההחלטה היה 'השמים יהיו הגבול'.

 

"זו פריבילגיה גדולה לדעת שיש רשת ביטחון ושאת תמיד יכולה לחזור לעסקים של ההורים, אבל רציתי לפרוץ הלאה. ההורים הופתעו כשהחלטתי לשנות כיוון. אמא התאכזבה בהתחלה, היא רצתה שאמשיך את דרכה במשרד, אבל מהר מאוד הבינה שזה הדבר הנכון בשבילי".

 

לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x