• תפריט
דני רובינשטיין

הכלכלה הפלסטינית: בלתי מסיק

זו שנה קשה במיוחד לענף הזיתים. את המחיר ישלמו כפריי הגדה, שיאבדו חלק ניכר מפרנסתם - וגם הישראלים, שיסתפקו בשמן מיובא נחות יותר

דני רובינשטיין 08:1907.09.09
מי שאוהב שמן זית ישראלי או פלסטיני צריך למהר לקנות שמן, משום שהמחסור בדרך. יבול הזיתים בישראל ובגדה המערבית השנה נמוך במיוחד; בעצם התנובה היתה כמעט כלום.

 

צריכת השמן בישראל נמצאת זה שנים במגמת עלייה; גם הייצור צומח, אבל לא בקצב מספק. כך נכנס לשוק שמן מהגדה

המערבית (בעזה יש מעט כרמי זיתים), מקור היבוא העיקרי לישראל. ואולם בשנה קשה כמו זו, כל הייצור הפלסטיני ילך לפלסטינים - תושבי השטחים וקרוביהם במפרץ הפרסי צורכים כ־12 אלף טונות שמן זית בשנה. ב־2008, לשם השוואה, כשבשטחים ייצרו 23 טונות שמן זית, עשרת אלפים טונות נמכרו לישראל.

 

השמן מעורבב, המחירים קצת עולים

 

הפתרונות למחסור בשמן מגוונים: יש מי שמוכרים את מעט העודפים משנה שעברה (שמן זית מחזיק מעמד כשלוש שנים), ויש סוחרים שמערבבים בחשאי את שמן הזית היקר בשמן זול יותר, שמן סויה או חמניות. חבר מהגליל סיפר לי שמסר לבדיקה שמן זית שקנה בדוכן בשוק, והתברר שהיה בו גם מעט שמן גיר של מכוניות.

 

פתרון אחר הוא לייבא שמן זית מספרד, מאיטליה, מיוון ומטורקיה. זהו שמן פחות טוב מהשמן המקומי, ולכן גם זול יותר - מה שאומר שמחירי השמן בשוק יעלו רק במעט. הצרכנים הערבים קונים את השמן בדרך כלל במכלי פלסטיק של קצת יותר מ־16 ליטר; מחירו של מכל כזה היה השנה 350–400 שקל, וכעת עלה מחירו ל־500 שקל. הפלסטינים מדקדקים גם באיכותו של שמן הזית. שמן זית מאזור בית לחם, למשל, סמיך וטעים יותר, ומחירו גבוה ב־30% ממחיר שמן באזור ג'נין.

 

10 מיליון עצים על מיליון דונם

 

גידול זיתים הוא ענף החקלאות העיקרי של הכלכלה הפלסטינית; כ־10 מיליון עצים מכסים כמעט מיליון דונם - כ־45% מכלל האדמות החקלאיות בגדה. בשנים טובות תעשיית שמן הזית יכולה להגיע ל־20% מהתוצר החקלאי ול־3% מהתל"ג. בגדה פועלים כ־300 בתי בד, והענף מסייע לפרנסתם של כמעט כל המשפחות הכפריות בגדה.

 

הפרנסה הזאת נפגעה השנה קשות. התקשורת מרבה לעסוק בנזקים שגרמה גדר ההפרדה לכרמי הזיתים ובמריבות עם המתנחלים, ששורפים עצים. ואולם הפעם הבעיה הרצינית היא אחרת. בגידול זיתים ישנה סירוגיות - שנה אחת היבול גדול, בשנה שאחריה הוא דל. "הזית, שנה עושין, ושנה אין עושין", נכתב כבר בתלמוד הירושלמי, מסכת שביעית.

 

אין אפשרות ממשית להתגבר על הסירוגיות, וההתמודדות העיקרית עמה היא באמצעות השקיה. אבל אין מים, והמגדלים הפלסטינים מסתפקים בפילוח הקרקע כדי שהגשם יחדור טוב יותר לאדמה. השנים האחרונות היו שחונות, והתוצאה המצטברת היא נזק לכרמים: השנים הטובות לזיתים היו טובות פחות מבעבר, והשנים הרעות - רעות יותר.

 

אפילו לא מתחילים למסוק

 

2006 היתה שנת זיתים מצוינת, שהניבה 36 אלף טונות שמן זית. 2007 היתה שנה גרועה. לפי החוקיות הזאת, השנה שעברה היתה אמורה להיות טובה, ואולם החמסינים פגעו ביבולים, שהסתכמו ב־23 אלף טונות שמן בלבד. 2009 היתה אמורה מלכתחילה להיות שנה רעה, אבל היא הצטרפה לשנתיים בעייתיות רצופות. כעת, שבועיים־שלושה לפני תחילת המסיק, מצטיירת תמונה קשה במיוחד: העצים עומדים ריקים, אין זיתים. משלושה מגדלי זיתים - פלאח ממערב לרמאללה, פלאח מחברון ומגדל ישראלי מהנגב - שמעתי דברים דומים: חבל על המאמץ, אנחנו בכלל לא מתכוננים להתחיל במסיק.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x