פשיעה גוברת והאטה כלכלית מבריחים ארצה את יהודי יוהנסבורג וקייפטאון
שני עשורים לאחר תום האפרטהייד, דרום אפריקה מוסיפה להיות שתי מדינות: זו שבה נהנים מפירות הליברליות הפוליטית והכלכלית וזו הסובלת מתחלואים של עולם שלישי. הקהילה היהודית מתחילה לפזול לישראל
הפדרציה של יהודי דרום אפריקה חתמה לפני כמה שבועות על הסכם עם חברת הנדל"ן י.ח. דמרי. על הפרק: פרויקטים שבונה החברה בעיר מודיעין. הסיכום: קנייה של עשרות דירות בעבור חברי הפדרציה, בהנחות של כמה עשרות אחוזים.
ההסכם הזה הוא הרכישה הדרום אפריקאית הגדולה ביותר בישראל בתקופה האחרונה, אבל הוא אינו היחיד. במשך שנים זלגו יהודי דרום אפריקה לשוק הנדל"ן הישראלי בקצב אטי למדי, ואולם בחודשים האחרונים חל גידול משמעותי במספר הפונים, שמביא גם לגידול במספר העסקאות המקומיות.
מספר המתעניינים זינק מכמה בודדים לכמה עשרות, כפי שמספר יוחנן אס, מנכ"ל רשת התיווך רילטי אקזקיוטיב. "מדובר בטפטוף שמתגבר מאוד בחודשים האחרונים, ואנחנו מקבלים פניות דרך הנציגות של רילטי בדרום אפריקה", הוא אומר.
"הם מתעניינים בעיקר ברעננה, שבה מרוכזת כיום קהילה של עשרות משפחות דרום אפריקאיות שעלו בשנות השבעים והשמונים. הפונים הם בעיקר אנשים שיש להם פה חברי נעורים או בני משפחה ומחפשים לגור ברעננה, אך לא פוסלים גם את רמת השרון כאופציה שנייה. יש גם התעניינות הולכת וגוברת שלהם במרכז ירושלים, בפרויקטים היוקרתיים, אך בגלל שהמחירים שם גבוהים מאוד, הם בדרך כלל מוותרים וחוזרים לחפש בשרון.
אחת מהדרישות הבולטות שלהם היא לנכסים צמודי קרקע המוקפים בחומה. הם כמעט תמיד יחלו את החיפוש בנכסים המעניקים לרוכש פרטיות גדולה ככל שרק אפשר, כפי שהם רגילים לחיות בפרוורים בדרום אפריקה. לכן, לקצה העליון של המתעניינים הצענו גם נכסים בכפר שמריהו והרצליה פיתוח, והם בהחלט לא פסלו את האפשרות לרכוש שם".
לדברי אס, יש מי שמתעניינים בנכסים יקרים, של עד 3 מיליון דולר, אבל רוב הפונים מחפשים נכסים של כמיליון דולר או פחות. הדירות במודיעין, למשל, עולות כ־300־400 אלף דולר, מעריך ג'ו כהן, מנהל סניף אנגלו סקסון ברעננה ויוצא דרום אפריקה בעצמו. גם הוא חש כי המתעניינים האחרונים נבהלים מהמחירים הגבוהים ברעננה ופונים בעיקר למודיעין ולנתניה, המועדפת על הפנסיונרים.
"אני לא יכול לדבר על גל פניות שדומה להיקפים שראינו בקיצים האחרונים מצרפת ורוסיה", אומר אס, "אבל יש בהחלט עלייה בהתעניינות, שמורגשת לאורך חצי השנה האחרונה ובמיוחד בחודשיים האחרונים".
שקט יחסי וקצת ציונות
מה קרה בחצי השנה האחרונה? בשנים של אחרי האפרטהייד נהנתה דרום אפריקה מצמיחה נאה, שמצד אחד אפשרה את התעצמותם הכלכלית של מגזרים מסויימים, אך מנגד הרחיבה את הפערים בינם ובין העניים, רובם ככולם מקרב אוכלוסיית השחורים המקומית, ומהגרים ממדינות שכנות.
המתח הזה החל בחודשים האחרונים להכריע את הצמיחה הכלכלית: סדרה של מהומות עם עשרות הרוגים, פשיעה גוברת וקריסות תכופות של מערכת החשמל יצרו תהליך שהתגלגל להיחלשות המטבע המקומי (ראנד), העלאת הריבית והאטה מתמשכת.
כתוצאה מכך הולך באחרונה ומתגבר האיום על האוכלוסיות המבוססות, ובתוך כך גם את הצורך באפיקי השקעה רווחיים מחוץ למדינה. מבחינת היהודים - 60 אלף בני אדם שחיים בקייפטאון ובעיקר ביוהנסבורג - החל להסתמן כיוון מפלט ברור: ישראל.
זו אינה האופציה היחידה: רוב יהודי דרום אפריקה שמהגרים מהמדינה (40%) עוברים לאוסטרליה. אבל אם לפני חמש שנים רק כ־10% מהמהגרים עלו לישראל, ב־2008 כבר עלה שיעורם ל־20% מהמהגרים היהודים, לפי דורון קליין, מנהל פיתוח פרויקטים בפדרציה הציונית דרום אפריקה ־ ישראל.
עופר דהאן, מנהל מרכז ישראל וראש הנציגות הסוכנות היהודית בדרום אפריקה מוסיף את המספרים: מתחילת השנה עלו לישראל 200 דרום אפריקאים (לעומת 80 בתקופה המקבילה אשתקד), ועד סוף השנה אמורים להגיע עוד 300 בני אדם. מדובר במספרים הגבוהים ביותר מאז תום שלטון האפרטהייד ב־1990.
עלייה ניכרת נרשמה גם במספר המתעניינים בעלייה, ומאז דצמבר 1,300 הגישו בקשה לפתיחת תיק עלייה. האטרקטיביות של ישראל גוברת לנוכח הקשיים הביורוקרטיים בהגירה לארצות הברית, לקנדה וגם לאוסטרליה הפופולרית. השקט הביטחוני היחסי בישראל, המצב הכלכלי המשופר, התנאים לעולים וקצת ציונות משלימים את התמונה.
יהודי דרום אפריקה שעוזבים אותה נהנים בשנים האחרונות מהקלות על הוצאת כספים. מול השחרור המסוים במגבלות על הוצאת הון, שעוד צפוי להתרחב, בולטים הקשיים הגוברים של מי שמנסים לצבור הון בתחומי דרום אפריקה. האפליה המתקנת לטובת השחורים מקשה על לבנים למצוא עבודה ולהתקדם; רבים מהם פונים לעסקים עצמאיים, אבל גם במכרזים ממשלתיים העדיפות היא לחברות בבעלות שחורה.
גם הריבית על המשכנתאות גבוה מאוד – בחודש שעבר העלה הבנק המרכזי את הריבית המרכזית זו הפעם השישית מתחילת השנה והיא עומדת כעת על 12% ומקשה מאוד על משפחות צעירות. 2007, שנת השיא בצמיחה של כלכלת דרום אפריקה, מעולם לא נראתה רחוקה יותר.
מעמד ביניים של שחורים
ההתחלה נראתה מבטיחה. "עלינו לגייס את כל המשאבים שברשותנו כדי להבטיח שהאוכלוסייה כולה תיהנה מצמיחה כלכלית. עלינו לצמצם את הפערים ואי השיוויון", הצהיר נלסון מנדלה בפני הפורום הכלכלי העולמי ב-1994, שבועות ספורים לאחר שנבחר לנשיאות המדינה.
ההבטחה הראשונה התקיימה - הצמיחה הגיעה, והתרחבה לשכבות אוכלוסייה חדשות; אבל השלטון החדש כשל בקיום ההבטחה השנייה, ולא הצליח להתמודד עם בעיות היסוד של המדינה השסועה. הפערים הלא פתורים החלו להרוג את הצמיחה המבטיחה.
הרפורמה הכלכלית החלה מיד עם שלטון מנדלה ומפלגתו, הקונגרס הלאומי האפריקאי - עד היום הכוח הפוליטי הדומיננטי במדינה שבה 48 מיליון תושבים ו־11 שפות רשמיות. מנדלה קיבל לידיו מדינה על סף פשיטת רגל כלכלית, כתוצאה מהסנקציות הבינלאומיות בימי האפרטהייד, עם 40% אבטלה, והביא רוח חדשה.
את מקומה של הכלכלה הישנה - שהתבססה על התערבות ממשלתית נרחבת והגנה על תעשיות מקומיות באמצעות מכסים וסובסידיות - החליפו יוזמות ברוח כלכלת השוק ומחויבות לסחר חופשי (במסגרת ההצטרפות לארגון הסחר העולמי, ב־1994).
במקביל להתאוששות המגזר העסקי יזמה הממשלה תוכניות מקיפות לאפליה מתקנת, ומעמד ביניים של שחורים החל לצמוח במדינה. לכך מצטרף גם ניצול נבון של המשאבים הטבעיים, בעיקר בשנים שבהם גבר הביקוש העולמי לסחורות.
ב־2005, למשל, הושקעו במדינה 6.4 מיליארד דולר זרים (21% מההשקעות באפריקה כולה). הבנק העולמי אפילו דירג בשנה החולפת את דרום אפריקה במקום ה־35 ברשימת המדינות שבהן קל לעשות עסקים, לא הרחק מישראל שבמקום ה־29.
המספרים דיברו בעד עצמם: הצמיחה השנתית ב־1994־2004 היתה 3% בממוצע, וב־2007 הגיעה כאמור לשיא של 5.1%. האבטלה הצטמצמה ובשנה שעברה עמדה על 2.4%. ובכל זאת, ההאטה ושורשיה - הפערים החברתיים האדירים - מטלטלים את המדינה.
טענה רווחת היא שדרום אפריקה הינה בעצם שתי מדינות: זו שבה נהנים מפירות הליברליות הפוליטית והכלכלית, וזו שסובלת מתחלואים של מדינות עולם שלישי. שני עשורים לאחר תום האפרטהייד, האוכלוסיות החלשות זועמות על שמדיניות הממשלה ומאמציה היטיבו למעשה רק עם שכבה קטנה של מקורבים לשלטון.
ועדיין, חלק מאוכלוסיית דרום אפריקה נהנה מכלכלה משגשגת, כזו שמושכת מיד את עניי המדינות השכנות. המהגרים מאיימים באופן מיידי על עניי דרום אפריקה, שנאבקים על מקורות פרנסה מועטים ממילא. באמצע מאי העניים האלה יצאו לרחובות. גל של מהומות נגד מהגרים, שבו נהרגו עשרות בני אדם, הפכו לסדרת התקריות החמורה ביותר מאז ימי האפרטהייד.
המערכות מתקשות לתמוך
הסיקור התקשורתי הבינלאומי מפחיד את בכירי תעשיית התיירות, שחוששים מנזקים לתיירות הצפויה ב־2010, אז תארח המדינה את אליפות העולם בכדורגל. מעבר לכך, הקושי של השלטון להתמודד עם המהומות ועם בעיות ההגירה מפחיד את השכבות החזקות.
כל אלו מצטרפים להיבט נוסף של צמיחה מואצת: הקושי של המערכות לתמוך בה. השיפור הכלכלי היחסי הביא לגידול מסיבי בבנייה ולחיבור עוד מאות אלפים לרשת החשמל. כושר הייצור לא הוגדל, והמערכת קורסת לעתים תכופות, לפרקים של עד 48 שעות רצופות, מה שגורם לשיתוק המפעלים והכרייה.
גם הפעם המספרים דיברו בעד עצמם: בשלושת החודשים הראשונים של 2008 צמחה הכלכלה ב־2.1% בלבד בחישוב שנתי — שיעור הצמיחה הנמוך ביותר לרבעון זה במהלך שש השנים האחרונות. היקף הייצור התעשייתי גדל ב־1% בלבד לעומת 8.2% בתקופה המקבילה אשתקד.
במקביל הביא המשבר הכלכלי הגלובלי לירידה בהיקף ההשקעות הזרות. ברבעון השני של השנה רשם מדד אמון הצרכנים בדרום אפריקה את הצניחה הגדולה ביותר ב־24 השנים האחרונות. ההדים של התהליך הזה יחרגו מגבולות דרום אפריקה, לא רק לשכונות ירושלים, רעננה ומודיעין.
כלכלותיהן של לסוטו, מוזמביק וסוואזילנד תלויות באופן מהותי בכלכלה הדרום אפריקאית, שאליה הן מייצאות נתח נכבד מתוצרתן. ההאטה הכלכלית עשויה אף לדרדר עוד יותר את מצבה של זימבבוואה, שבה נתונה ממשלתו של רוברט מוגאבה תחת משטר סנקציות בינלאומי ועל כן תלויה רבות בסיוע המועבר לה משכנתה מדרום.
"אומת הקשת", כך נראה, ניצבת כיום בפני האתגר הקשה בתולדותיה מאז הפכה לדמוקרטית עבור אזרחיה כולם. המתיחות הגוברת וההאטה הכלכלית עשויים באחת לנפץ את מה שהיה עבור רבים באפריקה כולה סמל של תקווה - בעוד המונים מאזרחי דרום אפריקה מצויים עדיין בקצה הלא נכון של קשת הפיתוח האנושי.
