הסכם ממון שאושר בבית המשפט לענייני משפחה בוטל - והדירות חולקו חצי חצי
בעת האחרונה עבר מתחת לאפם של מעט משקי בית בישראל, פסק דין חריג שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים אשר ביטל הסכם ממון שאושר אחת עשרה שנה קודם לכן
לפי ההסכם, שתי הדירות שנרכשו במהלך הנישואין, ובהן דירת המגורים הנוכחית של בני הזוג, אשר לפי הסכם הממון עתידים היו עתידים לעבור לבעולתה הבלעדית של האישה. אלא שבמקום זאת, קבע בית המשפט בין היתר שהבעל חתם מתוך תלות קיצונית באשתו, וכעת יחולקו הדירות בין השניים בחלקים שווים.
מדובר בפסק דין חריג אבל חשוב, הוא למעשה שובר קונספציה לפיה הסכם ממון שאושר בבית המשפט לענייני משפחה חסין מפני החלטות שיפוטיות.
על אף מסקנותיו החריגות של פסק הדין שלעיל - מדי חודש מובאים לאישור בתי המשפט עשרות הסכמי ממון, המקבלים תוקף של פסק דין מחייב.
מכאן שעריכה נכונה ומדויקת של הסכם ממון, נותרה הדרך הבטוחה להבטיח את רצון בני הזוג, בכל הנוגע לחלוקת ואיזון זכויות שנצברו משך חייהם המשותפים, ובלבד שההסכם שנערך אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה.
אז לאלו שעדיין מאמנים כמוני, בחשיבותו של הסכם הממון, ריכזתי לכם כאן את עיקרי הנושאים שחשוב שיהיו כלולים בו - טרם הבאתו לאישור בבית המשפט.
מועד הקרע - התאריך שקובע יותר מהכול
חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע כי הרכוש שנצבר משך חייהם המשותפים של בני זוג, מתחלק ביניהם באופן שווה.
אך מהו המועד המדויק המסיים את השיתוף הכלכלי? עניין מהותי זה, נחבא במקרה הטוב בין סעיפי הסכם הממון, ולעיתים אף לא מצוין כלל.
כך בחלק לא מעט מהמקרים תזוזה של מספר חודשים בקביעת מועד הקרע משמועתה - הבדל של מאות ולעיתים מיליוני שקלים.
כך לדוגמא, אי בהירות בקביעת מועד הקרע בהסכם, עלול לגרור צדדים לבית המשפט לענייני משפחה, בשאלה האם בונוסים ו/או דיבידנדים שקיבל אחד מבני הזוג ממקום עבודתו, נכללים במסגרת האיזון הרכושי בין בני הזוג או לא.
מה נשאר מחוץ לאיזון
כך גם לא כל מה שצברו בין בני הזוג מתחלק ביניהם כברירת מחדל, אלא אם קבעו בני הזוג אחרת במסגרת הסכם ממון.
לדוגמא, דירה שנרשמה על אחד מבני הזוג לפני הנישואין, ואינה דירת מגוריהם הנוכחית שלהם, לא בהכרח תאוזן ותחולק ביניהם; כך גם מתנות וירושות שקיבל כל אחד מבני הזוג משך הנישואין.
במצבים כאלה השאלה כבר אינה מי קיבל את הכסף, אלא מה בני הזוג עשו בו בפועל ברכוש וזכויות אלו, ומה ניתן ללמוד מההתנהלות ביחס אליהם.
יצוין כי בני זוג רשאים לסטות בהסכם מחלוקה שוויונית ברכוש, וכך גם בית המשפט רשאי לעשות כן בנסיבות מיוחדות.
הנכסים שרוב האנשים שוכחים
בתיקים רבים הנכסים המשמעותיים אינם הדירה או הכספים בחשבון הבנק המשותף, אלא הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות שאנו צוברים.
את הזכויות האלה אי אפשר לחלק בחישוב פשוט, ומכאן נדרשת חוות דעת של אקטואר מומחה, שלמעשה מתרגם זכויות נוכחיות ועתידיות לשווי כספי היום וקובע איזה חלק מהן ניתן לאזן כעת ואיזה חלק יאוזן עם הגעת כל אחד מבני הזוג לגיל פרישה.
גם כאן, בוחרים בני הזוג שלא לפרט כנדרש אודות חלק זה בהסכם הממון – דבר שעשוי להיות פתח לפרשנויות וגרירתם של הצדדים לדיונים ארוכים וממושכים בבית המשפט.
הסכם ממון: הגנה טובה, לא חסינות מוחלטת
הדרך היעילה למנוע את המחלוקות האלה היא להסדיר אותן מראש. הסכם ממון מאפשר לבני זוג לקבוע בעצמם מה ייחשב משותף ומה יישאר נפרד, ולחסוך התדיינות ארוכה ויקרה.
עם זאת, הסכם ממון אינו חסין לחלוטין. בפסק הדין שפתחתי איתו, קבע בית המשפט שהבעל חתם בלי ייעוץ משפטי משלו, בלי משא ומתן ומתוך אמונה שההסכם לא יופעל בפועל, ושההסכם היה מותיר אותו בלי קורת גג.
אך אלה נסיבות קיצוניות, ולא פתח לכל מי שמתחרט על הסכם שחתם. המסקנה המעשית: לא די בכך שיש הסכם. הדרך שבה הוא נוסח ואושר קובעת לא פחות.
הכותב, עורך דין לענייני משפחה אמיר כהן, מייצג בבית המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים. האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי.
