"חצי השנה האחרונה הולידה צונאמי של נוער בסיכון"
"חצי השנה האחרונה הולידה צונאמי של נוער בסיכון"
מאז השביעי באוקטובר, עמותת נירים לנוער בסיכון מתמודדת עם עלייה דרמטית בביקוש מענים טיפוליים רגשיים. מצבי הקיצון, הטראומה, החרדות והיעדר מסגרת, מחמירים מאוד את מצבם של בני נוער בסיכון ומובילים לכך שבני נוער נוספים מצטרפים למעגל הסיכון. מנכ"לית העמותה, נורית טל-שמיר: "נגיעה קטנה ותמיכה ברגע הנכון, יכולה להכריע על גורלם של אלפי צעירים, מקצה לקצה"
עמותת נירים, שהוקמה לזכרו של לוחם השייטת רס"ל ניר קריצ'מן, שנפל במהלך מבצע חומת מגן. עמותת נירים פועלת כבר 20 שנה לסיוע לבני נוער בסיכון, באמצעות תכנית חינוכית-טיפולית המעניקה מדי שנה למאות בני ובנות נוער בסיכון מכל הארץ, הזדמנות נוספת, לעיתים אחרונה, לכתוב מחדש את סיפור חייהם. העמותה פועלת בשלוש מסגרות מרכזיות: כפר הנוער נירים שבצפון, מסגרת חוץ ביתית לנוער בקצה רצף הסיכון, נירים בהרים חווה חקלאית טיפולית ברמת הגולן ונירים בשכונות הפועלת בקהילה ברשויות שונות בכל רחבי הארץ. בנוסף, מאז ה-7 באוקטובר, נמצאים נציגי העמותה במתחמי המפונים ברחבי הארץ ומלווים את הנוער המטולטל.
עתה, חצי שנה אחרי השביעי באוקטובר, מדווחת העמותה על עליה של מאות אחוזים במספרם של בני נוער שנוספו למעגל הסיכון ונזקקים למענה מיידי. בימים אלה, העמותה פועלת לגיוס המשאבים הנדרשים לטובת הרחבת המענה. תפסנו לשיחה את נורית טל שמיר, מנכ"לית העמותה.
מהי תמונת המצב הנוכחית מאז ה-7.10?
חוויית האובדן והשכול, חוויות פירוק המשפחות, חוויות העקירה מהבתים וחיי היום יום המתמשכים במלונות ובמרכזי המפונים הביאה לעליה דרמטית במספר בני הנוער שנחשפו לטראומה ישירה או עקיפה ופיתחו מאפיינים סיכוניים המציבים אותם במקומות שונים על רצף הסיכון. מאפיינים סיכוניים אלה כוללים התנהגויות כגון נשירה מלימודים, אי קבלת סמכות, תחושת חוסר מסוגלות, חוסר אונים, חוסר השתייכות וחוסר משמעות. אלה באים לעיתים לידי ביטוי בהסתגרות או שוטטות, שימוש בחומרים משני תודעה ואף אלימות. המענים הקיימים אינם מספקים ואינם ערוכים להתמודד עם אירוע בסדר גודל כזה שכמותו לא ידענו מעולם.
בנוגע לבני הנוער בעוטף, חשוב לציין כי מדובר בבני נוער אשר חשופים שנים רבות לחרדה מתמשכת ומתמודדים עם מציאות חיים שאינה מאפשרת לספק להם את אחד הצרכים הבסיסיים ביותר – ביטחון קיומי. תקומת אזור זה של יישובי העוטף מותנית בראש ובראשונה בחזרת הביטחון הפיזי ומיד לאחר מכן בטיפול בילדים ובנוער שרצף האירועים הקשה הסיט אותו ממסלול ההתפתחות הבריא והנורמטיבי.
על איזו עליה בהיקפי פעילות אנחנו מדברים?
עם פרוץ המלחמה וההבנה של היקפי פינוי היישובים והסיטואציה הקשה של בני הנוער במלונות, נערכנו במהירות בנירים בשכונות להגיע ולהושיט יד. בה בעת שחלק ניכר של הצוות הטיפולי שלנו גויס בעצמו למילואים נערכנו במאמצים רבים להרחיב שעות פעילות, לגייס צוות נוסף ולהגיע למלונות. התמקדנו בשלושה מרחבים מרכזיים; בטבריה ובחיפה שם שוהים בעיקר מפונים מהצפון, ובאילת שם חברנו לפרויקט מיוחד עם עיריית שדרות לאיתור נוער מפונה שנותק עמו הקשר והגשת מענה טיפולי-רגשי באמצעות מסגרת ייעודית שנבנתה לכך. בפעילויות אלה פגשנו מאות בני נוער.
איך מאתרים ומגיעים לאותם בני נוער? תני דוגמאות.
הצוותים שלנו אשר כוללים אנשי מקצוע, עובדים סוציאליים ומדריכי נוער בסיכון, הגיעו מידי לילה לבתי המלון והחלו בפעילות לאיתור בני הנוער שנמצאים במשבר או סיכון. שלב האיתור הינו קריטי כיוון שאחת הבעיות המרכזיות בקרב בני נוער בסיכון היא חוסר הרצון או היכולת לבקש עזרה. הפעילות מבוססת על כלים ומתודות של עבודת רחוב שבבסיסה הגעה פיזית לטריטוריה של הנערים, במקרה זה אתרי הבילוי, הזולות, הטיילת ועוד. הצוותים נוכחים וזמינים פיזית ורגשית. מתחילים בפתיחת מתחם קטן, מחצלת וקפה, אליו מוזמנים בני הנוער אט אט מתפתח קשר ראשוני בלתי פורמלי המאפשר אבחון ויצירת תמונת מצב, מעגלי שיח לעיבוד המציאות המורכבת שנכפתה עליהם ומתן מענה רגשי ראשוני. בניית האמון והקשר הראשוני מאפשרים בהמשך העמקה של הסיוע הרגשי ובניית מענים מותאמים אישיים או קבוצתיים.
האם יש עזרה מצד גופים ממשלתיים?
בתחילת המשבר המדינה לא העניקה סיוע, נדרש לה זמן להתארגנות ותגובה. גופי החברה האזרחית הרגילים לעבוד בתנאי גרילה ומחסור הינם גמישים יותר ולכן הצליחו להתארגן ולתת מענה בזמן אמת ובמובן מסוים למלא את הוואקום שהותירה המדינה. ככל שעבר הזמן גם המדינה התארגנה וכיום מפעילה מענים שונים דרך משרדי החינוך, הרווחה ואחרים.
להבנתי גם אתם ספגתם פגיעה קשה ואובדן בשביעי באוקטובר, תרצי להרחיב על כך?
במימדי האסון של ה-7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיו נראה לי שכמעט ואין אדם בישראל שלא מכיר או קרוב למישהו שנפגע. לצערי, גם אנחנו בנירים איבדנו שניים מבוגרינו: ניצן ליבשטיין ז"ל שנרצח בכפר עזה ואורטל בן איון ז"ל שנרצחה במסיבה בנובה. בתחילת המלחמה נפל גם אסיף לוגר ז"ל שזמן קצר קודם לכן סיים את שנת השירות בנירים. עשרות רבות מבוגרינו ואנשי סגל רבים גויסו כבר ב 7/10 והתייצבו להגנת המדינה כפי שחונכו בנירים, חלקם נפצעו במהלך הלחימה. אובדן החיים הצעירים ואובדן החברים כואב ובלתי נתפס ואנו משתדלים ללוות את המשפחות והצוותים בהתמודדות עם השכול.
אנחנו מבינים שבני הנוער יזדקקו לסיוע עוד זמן רב. למה אתם הכי זקוקים כרגע?
האמת הפשוטה היא שאנחנו זקוקים למשאבים ובמילים פשוטות לתרומות. חלק מפעילותנו נתמך על ידי גורמים ממשלתיים אך יחד עם זאת, על מנת לתת מענה להיקפים החדשים של בני נוער בסיכון עלינו לגייס ולהכשיר צוותים נוספים, לתגבר את הקיימים ולהרחיב את פריסתנו לאזורים נוספים. בהתאם אנו מרחיבים את השימוש בכלי טיפול ייחודיים ואפקטיביים דוגמת מסעות אתגריים בשטח בהם אנו משתמשים ככלי טיפולי משמעותי והפעלתו כרוכה במשאבים לא מעטים.
ספרי לנו על צוות העובדים/מתנדבים של העמותה?
בנירים על מסגרותיה השונות מועסקים כ-220 עובדים רובם המכריע אנשי חינוך טיפול והוראה. מדובר באנשי מקצוע מהמעלה הראשונה בעלי ניסיון מקצועי עמוק שבנוסף עברו הכשרה מעמיקה בתפיסות וכלי העבודה הייחודיים לנירים. מדובר באנשים שמגיעים יום יום לעבודה מתוך תחושת שליחות (כן, כן יש עוד כאלה) ורצון אמיתי וכנה לעשות כל שביכולתם על מנת לסייע לבני נוער בסיכון לשוב למסגרות לערכים ולתפקוד נורמטיבי לגילם.
