ארי ברוקס: "העולם דורש יותר סיבים ממה שהתעשייה מצליחה לייצר בזמן"
הבינה המלאכותית, מרכזי הנתונים, רשתות הסלולר והמעבר של שירותים חיוניים לענן יוצרים לחץ חסר תקדים על שוק הסיבים האופטיים. ארי ברוקס, מייסד ומנכ"ל קבוצת Poseidon Zeus Fiber Optics, הפועל בתחום כבר 25 שנה והוביל מאות פרויקטים גדולים, טוען שהמחסור הוא לא רק שאלה של חומרי גלם, אלא של יכולת תכנון, ביצוע ותחזוקה בקצב שהעולם דורש
מאחורי כמעט כל פעולה דיגיטלית עומדת תשתית פיזית. הודעה שנשלחת מהטלפון, שיחת וידאו, תשלום מקוון, מערכת רפואית בענן או מודל בינה מלאכותית שמייצר תשובה בתוך שניות, כולם נשענים בסופו של דבר על רשתות שמעבירות כמויות עצומות של מידע. במשך שנים נתפס הסיב האופטי כתשתית שקטה, זמינה וכמעט בלתי מוגבלת לצורכי תקשורת ורשתות. אלא שכעת הביקוש לתשתיות אופטיות צומח מהר יותר מקצב הייצור, האספקה, ההתקנה והתחזוקה שלהן.
"אנשים שומעים את המילה מחסור וחושבים שמחר לא יהיה כבל לחבר לבניין", אומר ארי ברוקס. "המציאות מורכבת יותר. יש סיבים, אבל יש לחץ גדל על כבלים בצפיפות גבוהה, על מחברים, ציוד וכוח אדם שיודע להפוך את כל הרכיבים האלה לרשת עובדת. המחסור האמיתי הוא ביכולת לספק את כל השרשרת בקצב שהשוק דורש".
ברוקס מכיר את הפער הזה מהשטח. במשך 25 שנות פעילות הוא הוביל מאות פרויקטים של תכנון, פריסה, הקמה ותחזוקה של תשתיות סיבים ומערכות תקשורת מתקדמות. קבוצת Poseidon Zeus Fiber Optics בראשותו עובדת בהיקפים גדולים, לעיתים במספר אתרים במקביל ובסביבות פעילות שבהן אי אפשר להרשות לעצמם השבתה ממושכת. הניסיון המצטבר והעבודה עם גופים מהגדולים במשק הם שהפכו אותו לכתובת מקצועית להבנת מה שמתרחש מאחורי ההבטחות על ענן, AI וקישוריות מהירה.
הבינה המלאכותית מאיצה את הביקוש
העלייה בביקוש אינה מגיעה ממקור אחד. מדינות ממשיכות לפרוס סיבים לבתים ולעסקים, חברות סלולר זקוקות לקישורים מהירים יותר בין האנטנות לרשתות הליבה, שירותי הענן מתרחבים ומרכזי נתונים חדשים מוקמים ברחבי העולם. מעל כל אלה ניצבת הבינה המלאכותית, ששינתה בזמן קצר את היקף הצריכה של תשתיות מחשוב ותקשורת.
מרכזי נתונים המיועדים לעומסי AI כוללים אלפי מעבדים שנדרשים לתקשר זה עם זה במהירות גבוהה ובזמן השהיה נמוך. המשמעות היא לא רק יותר קילומטרים של סיבים, אלא גם יותר חיבורים בתוך המבנה, בין ארונות תקשורת, בין אשכולות מחשוב ובין מרכזי נתונים שונים.
חברות הטכנולוגיה הגדולות כבר אינן מסתפקות בהזמנת ציוד, אלא מבקשות להבטיח לעצמן קיבולת ייצור לשנים קדימה. הדבר משפיע על זמני האספקה, על התמחור ועל סדרי העדיפויות של היצרנים. לדברי ארי ברוקס, מי שפועל בשטח מרגיש את השינוי עוד לפני שהצרכן רואה אותו בחשבון האינטרנט.
"כשחברת ענק מזמינה כמויות עצומות של ציוד, היא משפיעה על כל השרשרת", הוא מסביר. "פרויקטים קטנים ובינוניים נאלצים לתכנן מוקדם יותר, להחזיק מלאי ולשנות לוחות זמנים. במצב כזה, ניהול נכון של רכש ותכנון הופך לחלק מהותי מהיכולת לסיים פרויקט בזמן".
לדבריו, במהלך השנה האחרונה הובילה הקבוצה פרויקטים מורכבים של הקמה, הרחבה ושדרוג תשתיות עבור גופים גדולים במשק, בלי שניתן לחשוף את זהותם או את פרטי המערכות. "בחלק מהאתרים נדרשנו לעבוד כשהמערכת ממשיכה לפעול, לתכנן את הביצוע בשלבים ולתאם בין צוותים רבים", הוא מספר. "שם מבינים שתשתית טובה היא לא רק הכבל. היא התכנון, הריתוך, התיעוד, הגיבוי והאחריות להמשיך לעבוד גם בזמן השדרוג".
המחסור אינו רק בזכוכית
ייצור סיב אופטי מתחיל בזכוכית ברמת ניקיון גבוהה במיוחד, אך הסיב עצמו הוא רק חלק מהמוצר הסופי. לאחר הייצור צריך לצפות אותו, לשלב אותו בתוך כבל, להוסיף שכבות הגנה, להתאים אותו לתנאי ההתקנה, לחבר מחברים ולבצע בדיקות. כאשר מדובר במרכזי נתונים, בכבלים תת-ימיים או בתשתיות רגישות, רמת הדיוק והעמידות הנדרשת גבוהה עוד יותר. לא כל סיב מתאים לכל שימוש, ולא כל מפעל יכול לעבור במהירות מייצור כבלים סטנדרטיים לפתרונות בצפיפות גבוהה.
גם הרחבת הייצור אינה מיידית. אי אפשר להרחיב מפעלים, להכשיר מתקינים או להקים צוותי ריתוך ובדיקה בלחיצת כפתור. לכן השוק עשוי לחוות מחסור נקודתי, זמני אספקה ארוכים ועליות מחירים, גם כאשר הייצור העולמי ממשיך לגדול.
"סיב שלא הותקן נכון הוא לא תשתית", מדגיש ארי ברוקס. "אפשר לרכוש את הכבל הטוב בעולם, אבל אם התוואי לא תוכנן נכון, אם הריתוך לא מדויק או אם אין תיעוד ויתירות, התקלה תופיע ברגע הכי פחות מתאים. הדיון על מחסור חייב לכלול גם את המחסור באנשי מקצוע וביכולת לבצע פרויקטים בקנה מידה גדול".
עבור ישראל, התלות ביבוא של ציוד ורכיבים הופכת את שרשרת האספקה לנקודת תורפה. עיכוב במפעל באסיה, זינוק בביקוש בארצות הברית או שיבוש בתובלה הימית בעקבות מצב ביטחוני משתנה עלולים להתגלגל במהירות לפרויקט מקומי. במקביל, הצורך הישראלי ממשיך לגדול. יותר מרכזי נתונים, יותר שירותים בענן, יותר מערכות ביטחוניות ויותר ציפייה לכך שגם בשעת חירום הרשת תמשיך לתפקד. כאשר תשתיות תקשורת משרתות בתי חולים, רשויות, מערכות פיננסיות ועסקים, תקלה אינה מסתכמת עוד בשיחת וידאו שנקטעה.
"ישראל חייבת להסתכל על תשתיות תקשורת כפי שהיא מסתכלת על מים, חשמל וכבישים", אומר ארי ברוקס. "לא מספיק שתהיה תשתית שעובדת ביום רגיל. היא צריכה להמשיך לעבוד גם בזמן עומס, תקלה, מלחמה או פגיעה באחד מנתיבי התקשורת. החוסן הלאומי נמדד גם ביכולת לספק תקשורת רציפה בזמן חירום".
גם רחפנים צורכים סיבים
התרחבות השימוש בסיבים מגיעה גם לזירות פחות צפויות. בשנים האחרונות הופיעו רחפני FPV המופעלים באמצעות כבל סיב דק שנפרש מאחוריהם ומחבר אותם ישירות למפעיל. השימוש בהם בזירות לחימה, לרבות בזירה הלבנונית, מקשה על שיבושם באמצעי לוחמה אלקטרונית רגילים.
מבחינת היקפי השוק, הרחפנים אינם הסיבה המרכזית למחסור העולמי. מרכזי נתונים, חברות תקשורת וכבלים תת-ימיים צורכים כמויות גדולות בהרבה. עם זאת, הם ממחישים כיצד חומר שהיה מזוהה כמעט רק עם תשתיות אזרחיות הפך לרכיב בעל משמעות גם במערכות לחימה. שימוש נרחב ברחפני סיב עלול גם להותיר קילומטרים של סיבים דקים בשטחים פתוחים, בשדות ובין עצים. מעבר להשפעה הביטחונית, הדבר עלול להקשות על חקלאות, תנועה ושיקום אזורים שנפגעו.
"זה אולי נראה כמו שימוש שולי, אבל הוא מלמד משהו גדול יותר", אומר ארי ברוקס. "הסיב הפך לחומר אסטרטגי. הוא נמצא בבית, במרכז הנתונים, בכבל התת-ימי ועכשיו גם ברחפן. ככל שהתלות בו מתרחבת, צריך לחשוב לא רק על אספקה, אלא גם על הגנה, תחזוקה וגיבוי".
האם העולם יוכל להסתדר בלי סיבים?
רשתות לווייניות, 5G ובהמשך גם 6G, גישה אלחוטית קבועה ותקשורת אופטית באוויר צפויות להמשיך להתפתח. הן חשובות במיוחד באזורים מרוחקים, באזורים מוכי אסון ובמקומות שבהם פריסת כבל אינה אפשרית או אינה כלכלית.
אלא שגם הטכנולוגיות האלה זקוקות לתשתית מאחוריהן. אנטנת סלולר צריכה להתחבר לרשת ליבה, תחנת קרקע לוויינית צריכה להעביר מידע למרכזי נתונים, ומערכות ענן זקוקות לקישוריות אופטית בין אתרים. לכן העתיד צפוי להיות היברידי. סיבים ישמשו כעורקים המרכזיים שמעבירים כמויות גדולות של מידע, בעוד רשתות אלחוטיות ולווייניות יוסיפו גמישות, כיסוי וגיבוי. הצרכן עשוי להתחבר דרך Wi-Fi, סלולר או לוויין, אך מאחורי הקלעים ימשיך לפעול מערך עצום של תשתיות אופטיות.
ארי ברוקס מעריך כי בשנים הקרובות נראה יותר סיבים בתוך כבלים קטנים וצפופים, מעבר לניטור רציף שמזהה תקלות לפני שהן משפיעות על המשתמשים, והשקעה גדולה יותר במסלולי גיבוי, כך שפגיעה בכבל, בארון או באתר אחד לא תשבית מערכת שלמה.
עבורו, הדיון אינו מסתכם במחסור זמני או בעלויות רכש. "אחרי 25 שנה בתחום ומאות פרויקטים, אני יודע שהעבודה שלנו נמדדת דווקא ביום שבו משהו משתבש", הוא מסכם. "המטרה שלי היא לבנות בישראל תשתיות תקשורת שימשיכו לעבוד גם בעוד עשרים שנה. תשתיות מתוכננות, מתועדות ומגובות, שיוכלו לשרת את המשק גם כשהטכנולוגיה והמציאות משתנות".
