שנה למחאה בספרד: "המסר בכל העולם זהה - להחזיר את המדינה לציבור"

בשעה שרון חולדאי כבר מתכונן לחיסול האוהלים לקראת "שובה של המחאה בקיץ", בספרד מחממים מנועים ומתכננים לציין בגדול את יום השנה לפעילותה של תנועת ה"זועמים" (indignados) או M־15, שהחלה את גל המחאה העולמי למען צדק חברתי.

אירועי השנה למחאה יחלו ב־12 במאי, שהוכרז כיום מחאה גלובלי שיצוין במאות ערים ברחבי העולם, ובין היתר גם בתל אביב. האירועים הוקדמו בשלושה ימים כדי שיוכלו להתחיל בשבת בערב. בעוד שבישראל מוצגים אירועי השנה כתחילתו של "סיבוב שני" וכ"קאמבק של המחאה", בספרד מסרבים לדבר במונחים משיחיים של "תחייה" ו"התעוררות מחדש" - סירוב שמסמל את ההבדלים הגדולים באופן שבו נתפסת המחאה בשתי המדינות.

בדומה לישראל, גם על המחאה הספרדית עברה שנה לא קלה אך מרגשת. ב־15 במאי 2011 יצאו יותר ממיליון ספרדים לרחובות מתוך ייאוש מהמערכת הפוליטית שהפכה לכלי שרת בידי האליטות הכלכליות, ודרשו לשנות את השיטה ולהשיב את הדמוקרטיה לידיהם. החודשים הראשונים היו רוויי פעולות סנסציוניות, כמו הפגנות המונים, מאהלי ענק במרכזי הערים וצעדות פעילים מרחבי המדינה למדריד. פעולות אלו זכו למומנטום ציבורי אדיר.

אך בהמשך אופי המחאה הספרדית השתנה. המאהלים פורקו, רבים מהמפגינים התעייפו מהקמפיין האינטנסיבי וחזרו לשגרת חייהם, והתנועה עברה ל"שלב עבודת השטח", שכלל פעולות מקומיות בקהילות ובשכונות. הפעילים הקימו מערכת שמתבססת על אסיפות דמוקרטיות, ועל פעילות רוחבית מבוססת קונצנזוס ונטולת היררכיה, ועסקו רבות בתיאום פעילות גלובלית עם תנועות המחאה השונות שצצו בעולם בהשראתם, בין היתר "לכבוש את וול סטריט" וגם תנועת המחאה הישראלית.

הפגנת תנועת 15-M באוגוסט האחרון צילום: אי פי איי

שינוי תודעתי עמוק

בניגוד לישראל, בספרד הבינו מהר מאוד שהמציאות הבלתי אפשרית שבה הם חיים לא תשתנה על ידי הקמת ועדות ממשלתיות, או חילופי שלטון, וששם המשחק הוא אורך רוח וחשיבה לטווח ארוך - "אנחנו הולכים לאט, כי אנחנו הולכים רחוק", הם הצהירו כבר בתחילת הדרך.

"רבים מהאנשים שהצטרפו אלינו בתחילת הדרך ציפו שהכל ישתנה בן לילה", אומרת בראיון ל"כלכליסט" ד"ר טרנורה רוחאס, מרצה באוניברסיטת אסטוריאס ופעילה בתנועת M־15 מיומה הראשון. "הפסדנו בגלל זה המון אנשים שאיבדו את סבלנותם והמשיכו הלאה. מי שיצא לרחוב כדי לעשות שינוי בחוק כזה או אחר כבר חזר הביתה. טעינו כשלא העברנו את הלקח הזה בזמן לתנועת 'לכבוש את וול סטריט', ואז זה קרה גם שם". לדבריה, "M־15 לא יכולה להיעלם מפני שהיא לא ארגון, אלא פוליטיזציה של חיי היומיום, אקלים ציבורי, סינרגיה ולמידה קולקטיבית. השינוי מתרחש ברמה האישית וגדל לאט לאט".

רוחאס מסבירה כי מלכתחילה לא היו להם ציפיות שהממשלה תיתן מענה לדרישות מפני ש"ממשלת ספרד כיום היא לא יותר מבובה על חוט של האיחוד האירופי והבנקים. הם עושים הכל מלבד לשרת את האינטרס של הספרדים עצמם". רוחאס מוסיפה ש"עד לפני כמה עשרות שנים היתה פה דיקטטורה, לכן אנחנו לא יכולים לצפות שהאזרחים יחליפו בקלות דיסקט למימוש זכויות מלא - זה דורש שינוי עמוק בהליך החשיבה שייקח זמן".

במידה רבה, המצב הפוליטי המורכב הזה שימש לספרדים מקפצה לעבר שאיפה לשינוי רדיקלי הרבה יותר משינוי חוק זה או אחר. הספרדים הבינו שללא שינוי דרמטי של המערכת הפוליטית, לא יהיה שינוי מהותי במערכת החברתית והכלכלית. וכדי שהשינוי הזה יקרה, והאזרחים יהפכו להיות מעורבים בקבלת ההחלטות ויהיה ייצוג לאינטרס של האזרחים, חייב להיות שינוי תודעתי עמוק ורחב היקף.

"גרמנו לאנשים לדבר על פוליטיקה והמצב הכלכלי והחברתי הבלתי אפשרי פה, זה הישג חסר תקדים", היא אומרת, "אנשים ממעמדות סוציו־אקונומיים שונים ומרמות השכלה שונות ישבו לראשונה יחד כדי לדבר ולדון במציאות, בבעיות ובפתרונות האפשריים. הצטרפו לתנועה הרבה אנשים מאוכלוסיות מוחלשות שמרגישים לראשונה בחייהם שהם באמת יכולים לעשות משהו כדי לקחת את גורלם בידם".

המהלך הבא היה קידום צעדים שקשורים לדמוקרטיה באופן כללי, כמו שינוי שיטת הבחירות והצבעה אזרחית ישירה, הצעות שהיו עד אז בגדר טאבו. הצעד הבא היה להצהיר שלא רק דורשים שינוי בשיטה, אלא גם יוצרים אלטרנטיבה פוליטית: הושקעו משאבים רבים בהקמת האספות יהמקומיות והכלליות - צורת התארגנות שמעצם קיומה מראה שיש אלטרנטיבה לשיטה הפוליטית הקיימת, על ידי שימוש בדמוקרטיה ישירה, מעורבות אזרחית, ושיתוף של כמה שיותר אנשים עם שאיפה לקונצנזוס ולא להצבעות של רוב.

לחוות את האלטרנטיבה

לדברי רוחאס "חלק חשוב מהפעילות שלנו היה לנסות להכניס כמה שיותר אנשים לתוך התהליך כדי שיחוו את האלטרנטיבה וכך יהיה להם קל יותר לשנות את אופן החשיבה שמכתיב לנו ללכת אחרי מנהיג. להיות חלק מהתהליך הופך אותך לאזרח מעורב ומראה בצורה הטובה ביותר עד כמה האופן שבו הדברים עובדים כרגע בפרלמנט לעולם לא יצליחו להביא לשינוי המיוחל".

הספרדים הם גם המנסחים העיקריים של מניפסט המחאה הבינלאומי שהחל להתגבש לפני כמה שבועות. "לקחנו את המניפסטים מכל התנועות בעולם, והתברר לנו שכולם רוצים בבסיס את אותו הדבר", אומרת רוחאס. "לכל מדינה יש מוקדי מצוקה בוערים יותר, יש את הנושאים שבוערים לה יותר, אבל לכולם ברור שישנו מסר כללי משותף - להפסיק את ריכוז הכוח בידי האליטות הפוליטיות־כלכליות שהמערכת הקפיטליסטית מעודדת וליצור דמוקרטיה השתתפותית עמוקה יותר. להחזיר את המדינה לציבור".

"לצערי", היא אומרת, "רוב הספרדים מתייחסים אלינו כמו למפלגה פוליטית. הם חושבים שהם יכולים להישען אחורה ולסמוך עלינו שנפעל למענם או מטעמם כדי לבנות מדינה חדשה. מהסיבה הזאת הרבה תומכים בנו, אבל זה כמובן לא מספיק - כל עוד הם לא קמים מהכיסא".