תשתו את המים, תאכלו את הבקבוק

בעולם אידיאלי, ההמצאה הזו של רודריגז, תחליף למשל את 50 מיליארד בקבוקי הפלסטיק שהאמריקאים צורכים בכל שנה. לרוב, לאחר השימוש מזהמים הבקבוקים האלה את האוקיינוס. על פי דו"ח של האו"ם, 18,400 פריטי פסולת פלסטית צפים על כל קמ"ר.

גונזלס, יחד עם חבריו ללימודים באימפריאלי קולג' לונדון - פייר פסליאר וגוליאמו קושה - השתמשו בתהליך שמאפשר לבקבוק לפתח צורה בעודו מתמזג עם הנוזל. תחילה הם לקחו כדור קפוא של מים וטבלו אותו בסידן כלורי שיצר שכבת ג'לי. לאחר מכן הכדור הוטבל בתמיסה אחרת המורכבת מתמצית אצה חומה, שלכדה את הקרח בקרום רך שני שמחזק את המבנה. שמירה של המים בתמיסת האצה למשך תקופה ארוכה מאפשרת לתבנית להפוך לעבה ולחזקה יותר.

השיטה אומצה מטכניקה קולינארית בשם ספריפיקציה, שפותחה בשנות ה-50 על ידי יוניליוור וזכתה לפופולאריות בזכותו של השף המפורסם פראן אדריה. התהליך משמש ליצירת מטעמים כמו קוויאר מזויף, אך עד כה הוא לא שימש כדי לעטוף כמויות גדולות של מים. הצוות של גונזלס עבר על אלפי דגמים, שנבחנו בספרד, איטליה ובריטניה. בקיץ שעבר, המעצבים אף ניסו כמה מהגרסאות ברחובות ספרד.

אריזת המים Ooho צילום: skippingrockslab

הבקבוקים אמנם אכילים, אך הטעם שלהם לא ממש מלהיב. "המרקם הג'לי מסביב לבקבוק, הוא משהו שאנחנו עדיין לא

רגילים אליו", אומר גונזלס. לדבריו, על אף השכבות סביב הבקבוק, החוזק שלו דומה יותר לקליפה של פרי. "זו בעיה שאנחנו מנסים לפתור עם מיכל כפול", הוא אומר. "הרעיון הוא שנוכל לארוז כמה בקבוקים אכילים במיכל אחד גדול יותר, כדי ליצור קליפה עבה ועמידה יותר".

בעיה נוספת נוגעת לאופן שבו יצליחו לאטום את הבקבוק תוך שמירה על היגיינה של הקליפה כך שניתן יהיה לאכול אותה. "יש עוד הרבה דברים בהנדוס של הקליפה שעלינו לשפר", מודה גונזלס.

לדבריו, כמה חברות מזון ומשקאות כבר פנו אליו בנוגע לשיתופי פעולה אפשריים. בינתיים הפרויקט מתקדם תחת רישיון יצירתי משותף (Commons), שפירושו: המתכון לבקבוקי המים יהיה זמין באינטרנט, ובקרוב למי שיהיו שעתיים פנויות יוכל להכין בקבוק במטבח הפרטי שלו.