• תפריט
המזרח התיכון

20 שנה להסכם השלום עם ירדן: יחס קר, רחוב עוין, אבל שער כלכלי למפרץ הפרסי

עורכי דין ירדנים מסרבים ללוות עסקאות עם חברות ישראליות והאיגודים המקצועיים מתנגדים לשיתוף פעולה. 20 שנה להסכם השלום הקשר בין המדינות ידע ימים יפים יותר, אבל יילך ויגבר בזכות הגז הטבעי

דורון פסקין 21:1705.11.14

היחסים בין ישראל וירדן עברו תהפוכות רבות מאז החתימה על הסכם השלום לפני 20 שנה: רצח הנערות הישראליות בנהריים, ניסיון חיסול ח'אלד משעל בעמאן, אינתיפאדה ומתח בלתי פוסק ביחסים עם הפלסטינים. מעמדה המיוחד של ירדן בירושלים בתוקף הסכם השלום הוא מקור מתח נוסף המאיים על ההסכם, ובמסגרת זו שמענו בימים האחרונים התבטאויות חריפות של המלך עבדאללה על "מדיניות הטרור" של ישראל בעיר. בעיתונות הירדנית פורסמו איומים עלומי שם לגבי המשך היחסים בין המדינות אם המציאות הנוכחית בהר הבית תימשך. למרות כל זאת, הסכם השלום בין המדינות מחזיק מעמד.

אין ספק כי המרכיב הכלכלי היה חשוב בכלל השיקולים שהביאו לחתימת הסכם השלום; אם כי הציפיות, בצד הישראלי לפחות, לא היו גדולות. הערכות שונות שפורסמו בישראל במקביל לחתימת ההסכם דיברו על פוטנציאל מסחרי זניח. התרחישים האופטימיים ביותר דיברו על סחר דו־צדדי בהיקף 200 מיליון דולר בטווח של 5–10 שנים מיום חתימת ההסכם. ההערכות דיברו על הגברת הסחר בטווח הבינוני והארוך, ונכון להיום נראה כי הן לא היו רחוקות מהמציאות.

 

נתוני הלמ"ס מראים כי הסחר הדו־צדדי הגיע ל־365 מיליון דולר ב־2013. היצוא הישראלי הסתכם ב־98.5 מיליון דולר בעוד היצוא הירדני הגיע ל־266.5 מיליון דולר. סחר בהיקף דומה נרשם גם ב־2012, אבל בארבע השנים האחרונות נרשמה ירידה חדה בשווי היצוא הישראלי לירדן.

אזורי התעשייה המשותפים כבר לא אטרקטיביים

 

פועלות ירדניות במפעל דלתא בירדן פועלות ירדניות במפעל דלתא בירדן צילום: שלום בר טל

 

השלום עם ישראל לא חלחל לשכבות העממיות ובוודאי לא לאיגודים המקצועיים - בדיוק כמו במקרה של מצרים. זו נקודה כואבת, שכן בסופו של דבר יחסי מסחר אמורים להתממש באמצעות קשר תכוף בין סוחרים ואנשי מקצוע משני הצדדים.

 

סירוב איגוד עורכי הדין בירדן ללוות עסקאות הקשורות בחברות ישראליות מהווה אבן נגף עבור רבים מאנשי העסקים הישראלים. המשטר הירדני, שמקיים זה שנים יחסי קרבה ביטחוניים ומודיעיניים עם הצמרת הישראלית, לא נקט פעולות כלשהן לעידוד שיתוף הפעולה הכלכלי ולא מנע פעילויות של ארגונים שונים כנגד הנורמליזציה.

 

גם בתחום המיזמים המשותפים לא נרשמה הצלחה. ב־1997 הוקמו בחסות אמריקאית מפעלים ירדניים־ישראליים משותפים שבהם הועסקו אלפי פועלים. האמריקאים אישרו פטור ממכס על תוצרת המפעלים, אך מאז שנחתם הסכם סחר חופשי בין ירדן לבין ארה"ב במהלך 2005 חלה ירידה משמעותית בקרנם של מפעלים אלה.

 

 

גם התקשורת, המתנגדת ברובה ליחסים עם ישראל, לא תרמה לפריחת מפעלים אלה, כשפרסמה דיווחים בלתי פוסקים על אי־סדרים וניצול עובדים בהם. חלק מהמיזמים נסגרו, ורוב אלה הממשיכים לפעול נאלצו לצמצם עלויות ולהוריד את התפוקה. האופציה של בעלי קווי ייצור ישראלים להעביר את קווי הייצור לירדן הפכה לבלתי אטרקטיבית לחלוטין.

 

מאז 1997 נרשמה מגמת עלייה ביצוא הישראלי לירדן, שהגיע עד לרמה של כ־288 מיליון דולר בשנת 2008, אבל מאז היא נבלמה. השוק הירדני הוא קטן וכוח הקנייה בו נמוך, כך שפוטנציאל היצוא מישראל אליו קטן.

 

ירדן מפיצה את הסחורות הישראליות למדינות המפרץ

 

לצד היקף מסחרי לא משמעותי וכישלונות מהדהדים אחרים, ניתן לרשום גם הצלחות לא מבוטלות ונקודות אור לשיתוף פעולה כלכלי בין המדינות. כך לדוגמה, סוד ידוע בקהילת העסקים כי סחורות ישראליות, ובעיקר מוצרי חקלאות, מגיעות למדינות המפרץ הפרסי העשירות דרך ירדן. הסחורה הישראלית מועברת לירדן, שם מוחלפים המסמכים, ובסופו של דבר היא מגיעה לשווקים בריאד ובאבו דאבי.

 

מימין: המלך חוסיין, נשיא ארה"ב ביל קלינטון וראש ממשלת ישראל יצחק רבין בטקס חתימת הסכם השלום מימין: המלך חוסיין, נשיא ארה"ב ביל קלינטון וראש ממשלת ישראל יצחק רבין בטקס חתימת הסכם השלום צילום: איי פי

 

מעבר לכך, מקורות בירדן טוענים כי ישראל היא זו שבעצם הצילה את היצוא הירדני לאיחוד האירופי. מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה נתקלו היצואנים הירדנים בקשיים למצוא אפיקי יצוא, שכן הטריטוריה הסורית שימשה את הירדנים להובלה יבשתית ומשם לשווקים באירופה. התחליף שנמצא הוא נמל חיפה - לפי מקורות ערביים, כ־60% מהיצוא הירדני לאירופה ולטורקיה עובר כיום דרך נמל חיפה. יותר מ־4,500 משאיות ירדניות עשו דרכן בשנה האחרונה לנמל חיפה, שהפך המוצא הימי החשוב ביותר לכלכלה הירדנית.

 

קריסת עיראק וסוריה דוחפת את ירדן לכיוון ישראל

 

דומה כי שיתוף הפעולה הכלכלי בין שתי המדינות במהלך שני העשורים הראשונים להסכם השלום היה רק בבחינת כסף קטן לעומת מה שצפוי לקרות במהלך השנים הקרובות, אם התנאים הפוליטיים והאזוריים יאפשרו זאת. המדובר בפרויקטי ענק בתחום האנרגיה והמים - התחומים שבהם סובלת ירדן ממחסור קשה והיא מעוניינת להיעזר בישראל, הנתפסת כאי של יציבות באזור.

 

הפרויקט הראשון הוא תעלת הימים, שיצא לדרך אחרי עיכובים רבים בשלהי השנה שעברה, עם חתימת הסכם בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית ובחסות של הבנק העולמי. הפרויקט אמור להזרים מים לים המלח ולסייע לו להתגבר על הירידה המהירה במפלסו. לא פחות חשוב מכך היא הקמת תחנה להתפלת מים בעיר הנמל הירדנית עקבה, שתשרת את כל הצדדים.

 

התחום השני הוא הגז הטבעי. בשנים הקרובות צפוי משק החשמל הירדני ליהנות ממאגר לווייתן הישראלי, לאחר שחברת החשמל הירדנית חתמה לפני כחודשיים על מזכר הבנות לרכישת גז בהיקף 3 מיליארד מ"ק בשנה למשך 15 שנה, חוזה שיכול להגיע עד לסך של 15-18 מיליארד דולר.

 

חברת החשמל הירדנית נמצאת בשנים האחרונות במצוקה ותחת ביקורת פנימית גדלה והולכת נוכח הקשיים לספק חשמל באופן סדיר. החברה מפסידה מיליוני דולרים ביום מאז נקטע זרם הגז הטבעי ממצרים, עקב החבלות החוזרות ונשנות בצינור בסיני. הגז הטבעי מישראל אמור לשמש פתרון, לאחר שבירדן הבינו כי אין אופציה ממשית לייבא גז טבעי ממקור אחר. כמו כן, הסכם עם מאגר תמר נחתם אף הוא כדי להתחיל להזרים גז טבעי משנת 2017 למפעלי חברת האשלג הירדניים.

 

שלוש השנים האחרונות ריסקו את המזרח התיכון המוכר. בצמרת הירדנית הפנימו במהרה את המציאות, ונוכח קריסת שכנותיה (עיראק וסוריה) הבינו כי את הפתרונות לצרכים הבוערים של המשק הירדני (מים ואנרגיה) אפשר להשיג באמצעות שיתוף פעולה עם ישראל.

 

ישראל אינה פופולרית ברחוב הירדני, בלשון המעטה, אבל זה כנראה לא יקלקל את ההנאה של מיליוני ירדנים שיתחילו ליהנות בשנים הקרובות מזרם חשמל יציב וזול יחסית.

 

דורון פסקין הוא מנהל מחלקת המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת)

www.infoprod.co.il

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

אין תגובות
בטל שלח