• תפריט
חברה וסביבה

סין חוסמת שוק פרסום ענק בפני חברות התקשורת הזרות

רשויות סין הודיעו שלא יחדשו ויזות לכ־20 עיתונאים מ"הניו יורק טיימס" ומסוכנות בלומברג, במהלך שמשקף הגבלה גוברת על חופש העיתונות וגם על הפעילות העסקית של גופי מדיה במדינה. אנליסט: "הבחירה היא בין חדשות לעסקים"

רחל בית אריה 08:5516.12.13

סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ביקר החודש בבייג'ינג לצורך מה שאמור היה להיות חתימה על שורת הסכמי סחר עם הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, ודחיפה לחיזוק היחסים בין שתי המדינות ושיכוך המתחים ביניהן.

זאת בהמשך לפגישה האינטימית בין הנשיאים שי ואובמה בקליפורניה בקיץ האחרון. אך במקום זאת, הכותרות שיצאו מהפגישות של ביידן עסקו בעיקר בהחרפת הסכסוך של סין ויפן ובעוד נושא סבוך במיוחד: חופש העיתונות והפעילות העסקית של גופי תקשורת אמריקאיים בסין, שנמצאים כעת בסכנה עם ההחלטה של סין שלא לחדש ויזות ליותר מ־20 עיתונאים מ"הניו יורק טיימס" ומסוכנות הידיעות הכלכלית בלומברג. אם סין לא תחזור בה, העיתונאים ייאלצו לעזוב בסוף דצמבר.

 

התנגשות חזיתית

 

הנושא התחיל לבעור עם החלטה אחרת, של סוכנות בלומברג עצמה. האימפריה העסקית של ראש העיר של ניו יורק לשעבר, מייקל בלומברג, מיצבה את עצמה כאחד מארגוני החדשות המובילים ובעלי האמינות הגבוהה בעולם, כשהיא מדווחת כמעט מכל פינה בגלובוס על תנועות ההון העולמי.

 

  צילום: אימג'בנק, Gettyimages

 

במקביל, בלומברג היא גם חברה עסקית מצליחה שמרוויחה מאות מיליוני דולרים מהטרמינלים למידע פיננסי שהיא מוכרת. הטרמינלים משמשים כמעט כל חברה פיננסית מובילה, ואלה - הלקוחות הגדולים של בלומברג - הם גם מושאי הסיקור העיקריים שלה.

 

בנובמבר ניגוד העניינים המובנה הזה הגיע להתנגשות חזיתית, כאשר "הניו יורק טיימס" טען בכתבת שער כי בלומברג גנזה שתי כתבות תחקיר שהצוות שלה בסין עבד עליהן במשך חודשים ארוכים - בגלל לחץ ממשלת סין.

 

ניגודי אינטרסים בין האינטרס הציבורי של גופי תקשורת לאינטרס המסחרי שלהם היו קיימים מאז ומתמיד, לדוגמה בדמות לחצים שמגיעים ממפרסמים גדולים שמעוניינים לחסום ביקורת על התנהלותם העסקית או הציבורית. אין ספק, עם זאת, שהצורך הבוער היום לסקר את סין כשחקן כלכלי ופוליטי מהמעלה הראשונה, לצד המשבר בענף העיתונות והצורך לייצר מקורות הכנסה נוספים, מעלים את ניגוד האינטרסים הזה לדרגה חדשה ובעייתית במיוחד.

 

החודש כבר התברר שהצנזורה העצמית לא עוזרת, והעיתונאים של בלומברג לא יורשו ככל הנראה להישאר בסין. אתר החברה נחסם שם כבר בשנה שעברה, אחרי פרסום של תחקיר מפורט על ההון המשפחתי של שי ג'ינפינג, אז עדיין רק המיועד לנשיאות והיום נשיא סין ומזכ"ל המפלגה הקומוניסטית. הונה של משפחת שי הוערך על ידי בלומברג ב־136 מיליון דולר שמוחזקים בחשבונות ובנכסים בהונג קונג.

 

"הניו יורק טיימס", מצדו, השקיע בשנתיים האחרונות בפיתוח אתר סיני שבו מופיעים תרגומים של כתבות מהעיתון וכן תוכן ייחודי לסין. כלי התקשורת שנחשב לטוב בעולם עשה זאת בתקווה לייצר הכנסות נוספות מול שוק מערבי מתכווץ, אובדן מינויים והכנסות מפרסום.

 

עיתונים בסין (ארכיון) עיתונים בסין (ארכיון) צילום: בלומברג

 

 

אבל רק חודשיים אחרי שהאתר עלה באוגוסט שעבר, פרסם "הטיימס" תחקיר על עסקיו הפרטיים של ראש ממשלת סין דאז, וון ג'יה־באו. המנהיג, שנודע במחוות עממיות, נחשף כמי שמחזיק בהון של קרוב ל־2 מיליארד דולר, שלא לגמרי ברור איך הושג. התחקיר זכה בפוליצר, אבל האתר הסיני והאתר באנגלית של העיתון נחסמו מיד - מה שגורם נזק כלכלי כבד לעיתון שנתון גם כך בקשיים, ולמעשה הוריד לטמיון את ההשקעה באתר בשפה הסינית, אף שהוא ממשיך לפעול, ואת הציפיות של העיתון לקבל נתח משוק הפרסום ברשת בסין המוערך ב־41 מיליארד דולר.

 

בחודש שעבר נחסמה הגישה בסין גם לאתרים בסינית של "הוול סטריט ג'ורנל" ושל סוכנות רויטרס.

 

"נהיה ברור יותר ויותר שחברות מדיה בסין ניצבות בפני בחירה: אפשר לעשות עסקים או לעשות חדשות, אבל קשה מאוד לעשות את שניהם", כך לפי ג'יימס מקרגור, לשעבר כתב בכיר של דאו ג'ונס בסין והיום יועץ לחברות במדינה, שאמר את הדברים ל"ניו יורק טיימס".

 

מידע פיננסי בעיקר הוא תחום שחברות ייעוץ מדיה צופות לו פריחה עצומה בסין, וחוסר היכולת להתחרות שם מהווה נקודת תסכול קשה לחברות כמו בלומברג ודאו ג'ונס, החברה־האם של "הוול סטריט ג'ורנל".

 

פתיחת תחום הפיננסים

 

חברת הייעוץ הבינלאומית ברטון־טיילר מעריכה את השוק הנוכחי למידע פיננסי בסין ב־800 מיליון דולר, מהם בלומברג ותומפסון־רויטרס חותכות כ־150 מיליון דולר כל אחת - סכום קטן יחסית המהווה רק כ־1% מהכנסות הסוכנויות. הסכומים, אומרים בברטון־טיילר, הם רק שבריר מהפוטנציאל של השוק הסיני, בעיקר עם הסיכוי לפתיחת תחום הפיננסים בסין להשקעות זרות, מה שיביא לדרישה חסרת תקדים למידע פיננסי.

 

"כשיש לך חברה ששווה 9 מיליארד דולר והיא הולכת להיפגע בגלל חטיבת חדשות שמפסידה 100 מיליון דולר בשנה, לא תרצה לקחת נשימה עמוקה ולחשוב על ההשלכות של מה שאתה עושה?", בכיר לשעבר בבלומברג אמר ל"ניו יורק טיימס" על התנהלות החברה בסין, בציטוט אנונימי שמדגיש את הדילמה.

 

לא ברור אם הלחץ מצד ביידן ישנה את מצבם של עיתונאי "הניו יורק טיימס" ובלומברג, וייתכן כי בעתיד הקרוב לשני מיזמי החדשות המובילים לא יהיו כלל נציגים בסין. בינתיים, הולך ומתברר כי סין החדשה והחזקה אמנם מעוניינת לקדם רפורמה כלכלית, אבל מתעניינת פחות ופחות במה שהעולם חושב עליה, ולא מהססת להשתיק ביקורת.

 

תחקיר על יחסי הון־שלטון נגנז מחשש שבלומברג "תיבעט החוצה מסין"

 

כתבות התחקיר של כתבי סוכנות בלומברג בסין, שלטענת "הניו יורק טיימס" נגנזו על ידי סוכנות הידיעות הכלכלית, עסקו בקשרי ההון של בכירים במנגנון הסיני, שדומים להם כבר נחשפו בשנתיים האחרונות הן על ידי בלומברג והן על ידי "הניו יורק טיימס".

 

הכתבה ב"טיימס" ציטטה כתבים מבלומברג כמקור אנונימי, וכמה ימים אחרי פרסומה, מייק פורסיית', כתב ותיק של בלומברג בסין, קיבל הודעה כי הוא מושעה ללא משכורת עד להודעה חדשה והתבקש לעזוב את משרדי סוכנות הידיעות בהונג קונג באופן מיידי.

פורסיית' סיפר ל"טיימס" כי הוא וצוות כתבים השקיעו שנה בחקירת הקשרים בין חברות עסקיות גדולות לחברים בעבר ובהווה בוועדה המתמדת של הפוליטביורו בסין - הגוף העליון השולט במדינה.

 

בבלומברג הכחישו כי הסיפור צונזר בשל כניעה ללחץ סיני. "הדיווח כפי שהוצג לי לא היה מוכן לפרסום עדיין", כך לפי מתיו ווינקלר, העורך הראשי של בלומברג, שאמר את הדברים ל"פייננשל טיימס".

כמה עיתונאים שדיברו בנפרד עם ה"טיימס", לעומת זאת, סיפרו כי ווינקלר אמר להם בשיחת טלפון מניו יורק, שהחברה אינה יכולה לסכן את מעמדה בסין בכך שתפרסם את התחקיר. המקור העיקרי של ה"טיימס" טען כנגד האמירה של ווינקלר כי הסיפור כבר אושר על ידי עורכים בכירים, עבר בידוק עובדות ובדיקה של עורכי דין וחיכה רק לתגובה רשמית של ממשלת סין.

 

בראיונות לכלי תקשורת אחרים סירב ווינקלר להגיב לטענת העיתונאים שלו, שלפיה אמר באותה שיחת טלפון שבלומברג "תיבעט החוצה מסין" – אם תפרסם את הסיפור.

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

תגובה אחת
בטל שלח
  • התקשורת במערב איננה באמת תקשורת אלא מכשיר כפיה טוטאליטארי שמטרתו המרת דת של האוכלוסיה,
    כפית אורח חיים מסוים על האוכלוסיה,קידום אג'נדה פוליטית וקידום אנשים מסוימים לעמדות כוח.
    זה לא מה שתקשורת אמורה לעשות.
    את התקשורת במערב לא צריך להגביל,אלא פשוט לסגור.
    אאא, (19.12.13)