חשש במערב: סגירת מצרי הורמוז תזניק את הנפט ל־300 דולר

האיום לסגור את מצרי הורמוז, שמשמיע השלטון באיראן כתגובה לסנקציות שמקדם המערב נגד המדינה, אינו חדש. חומרותו של הטון ותקיפותו הן אלה שחדשות במקרה זה. במהלך מלחמת איראן־עיראק (1980—1988) ניסו האיראנים לפגוע בתנועת השיט בנתיב זה באמצעות מיקוש. בשנת 1988, כשארה"ב הפילה מטוס נוסעים אזרחי של איראן מעל מצרי הורמוז, איימה איראן בתגובה חריפה, אך בסופו של דבר נמנעה מלסגור את הנתיב החשוב כל כך לכלכלתה.

חשש מנזק לשוק המקומי

האיום האיראני לסגור את המצרים הוא בגדר "נשק יום הדין" מבחינת משטר האייתולות, וזאת במטרה לנסות ולמנוע את הסנקציות הכלכליות המשתקות. האיום הזה מעורר חשש כבד בעולם ובוודאי במדינות ערב השכנות, אם כי ההערכה היא כי בסופו של דבר האיראנים לא יממשו את האיום. מבחינה טכנית־צבאית נראה כי לחיל הים האיראני יכולת לסגור את המצרים. בתסריט האימים, סגירה ממושכת של המצרים עלולה להקפיץ את מחירי הנפט בעשרות אחוזים ויש אף המדברים על מחיר חבית של בין 200 ל־300 דולר. הערכות מתונות יותר מדברות על כך שסגירת המצרים תוביל לעלייה מיידית של 15 דולר במחיר חבית הנפט בהשוואה למחירה הנוכחי.

גם באיראן יודעים כי סגירת נתיב השיט או שיבוש התנועה בו יגרמו נזק קודם כל למשק המקומי, שנשען רובו ככולו על הכנסות מיצוא הנפט. גם במסדרונות השלטון בטהרן מבינים כי המעצמות לא יאפשרו סגירה ממושכת של המצרים (אם בכלל). עימות כולל עם המערב עלול להביא לקץ השלטון הנוכחי באיראן.

עם זאת, במדינות ערב השכנות סבורים כי איראן לא תשב בחיבוק ידיים נוכח הקשחת הצעדים הכלכליים והנכונות של מדינות המפרץ להזרים עוד נפט לשוק העולמי. במדינות ערב צופים כי התגובה האיראנית לחרם הנפט תהיה בדרכים שונות, ולא מוציאים מכלל אפשרות פיגועים במתקני נפט במדינות שכנות. אפשרות נוספת תהיה שהאיראנים ישבשו את התנועה במצרים באמצעות עצירת המכליות "לצורכי ביקורת וסריקה". צעד זה לא ייחשב לאקט צבאי ולכן יוכל להביך את מדינות המערב.

מצרי הורמוז (בערבית נקראים גם "באב א־סלאם") משמשים כנתיב האסטרטגי להובלת נפט ממדינות המפרץ, כולל איראן, לשוקי העולם. אורך הנתיב כ־35 מיילים. בנקודה הצרה ביותר שלו רוחב המצרים הוא כ־54 ק"מ. איראן נמצאת בגבול הצפוני של המצרים (מחוז בנדר עבאס) בעוד הגדה הדרומית נמצאת בשטח מדינת איחוד האמירויות ועומאן. בתחומי המצרים נמצאים מספר איים קטנים, כולל קשם האיראני, וכן שלושה איים הנמצאים במחלוקת בין איראן לבין האמירויות.

ביום ממוצע עוברות במצרים בין 20 ל־30 מכליות נפט. בממוצע עוברים במצרים בין 17 ל־20 מיליון חביות נפט ביום המהוות כ־35% מכמויות הנפט הנסחרות בעולם וכ־20% מהתפוקה העולמית הכוללת בתחום הנפט.

דרך המצרים מתבצע יצוא הנפט והגז של שש מדינות המפרץ הערביות (ערב הסעודית, איחוד האמירויות, כווית, עומאן, קטאר ובחריין) וכן של עיראק ואיראן. קטאר, כווית, האמירויות ועיראק נשענות כמעט לחלוטין על יצוא דרך הורמוז (יותר מ־90% מיצוא הנפט והגז שלהן). כ־60% מיצוא הנפט האיראני עובר דרך הורמוז, בעוד שפחות מ־50% מיצוא הנפט הסעודי עובר דרך המצרים.

שייכים לקהילה הבינ"ל

המצרים אינם נמצאים בריבונות אחת המדינות, אלא נחשבים לנתיב בינלאומי. לפי החוק הימי, כל כלי שיט יכול לעבור במצרים בתנאי שהם לא מסכן או מהווה איום ביטחוני על המדינות שבתחומן הוא עובר. סעיף זה שימש באחרונה את האיראנים לאיים כי יבלמו ניסיון למעבר נושאות מטוסים אמריקאיות במצרים בטענה כי הן מהוות סיכון לאינטרס הלאומי של איראן.

כאמור, נראה כי בסופו של דבר המשבר הנוכחי יביא בטווח הארוך לירידת חשיבות מצרי הורמוז בסחר הנפט העולמי. מדינות המפרץ צפויות להשקיע מיליארדי דולרים בשנים הקרובות בהקמת מערכת צינורות "עוקפת הורמוז" להובלת הנפט. הפרויקט המשמעותי ביותר הנמצא בשלבי הקמה סופיים הוא להובלת נפט משדה חבשאן באמירות אבו דאבי לנמל הנמצא באמירות פוג'ירה, אחת משבע האמירויות הנכללות במדינת איחוד האמירויות. פוג'ירה ממוקמת מחוץ לשטחי מצרי הורמוז.

הצינור הזה, שאורכו 360 ק"מ, יוכל להוביל כבר בעוד כמה חודשים (תחילה באופן ניסיוני) כ־70% מתפוקת הנפט של אבו דאבי, העומדת על 1.8 מיליון חביות ביום. שליט פוג'ירה שייח' מוחמד שרקי העריך לאחרונה כי בטווח הארוך מערכת הצינורות תהיה אחראית על הובלת רובו של הנפט המופק במדינות המפרץ. הוא ציין כי המרחק בין שדות הנפט בכווית, למשל, לבין פוג'ירה הוא 1,480 ק"מ — "מרחק לא גדול" כהגדרתו. לדבריו, רוסיה, אחת מיצואניות הנפט העולמיות החשובות, מסתייעת במערכת של צינורות מעבר שאורכם אלפי ק"מ.

הכותב הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת)