"רק מכשף יוכל להציל את כלכלת ארה"ב עד הבחירות"

לא תהיה זו הגזמה פרועה לומר ששנת 2012 תהיה אחת השנים הקריטיות ביותר בכלכלה האמריקאית מאז תום מלחמת העולם השנייה. אחרי שלוש שנים של מלחמה

השילוב בין המשק המדשדש, עננת הדאגה מכיוונו של גוש היורו, והבחירות לנשיאות שיתקיימו בארה"ב בנובמבר 2012 מחזק עוד יותר את ההערכה שמדובר במערכת בחירות המתקיימת על רקע מציאות קשה אף יותר מבחירות 2008 — שהתנהלו בצל פרוץ המשבר הכלכלי הגלובלי.

אבטלה לא רשמית של 20%

"אנחנו נמצאים בתקופה ייחודית ואי אפשר לנבא מה תלד השנה הקרובה בארה"ב בהתבסס על מודלים היסטוריים של שנות בחירות קודמות", אמר בשיחה עם "כלכליסט" פרופ' איתן גלבוע, ראש בית הספר לתקשורת וראש המרכז לתקשורת בינלאומית באוניברסיטת בר־אילן ומומחה לארצות הברית. "שיעור האבטלה הרשמי מתקרב ל־10% אבל בפועל הוא קרוב ל־20%, והבנקים קופצים את אגרוף ההלוואות שלהם, מה שגורם לצרכנים האמריקאים להוציא פחות. וכשהצרכנים מוציאים פחות, כל הכלכלה האמריקאית נעצרת, משום שהיא מבוססת על צריכה", הוא מסביר.

להערכתו, גם העתיד לא טומן בחובו שיפור. "הסיכוי לשפר באופן משמעותי את מצב הכלכלה האמריקאי בזמן שנותר עד הבחירות הוא אפסי. כלכלנים מעריכים כיום שרק מכשף יוכל לשפר באופן דרמטי את הנתונים הכלכליים בארה"ב בתוך עשרה חודשים, מה שאובמה לא הצליח לעשות בתוך שלוש שנים.

אבל כן יש משהו שאפשר לעשות: אנחנו חיים בעולם של דימויים, ואובמה מצוין בתחום הזה. אם הוא יצליח לייצר בקרב הציבור האמריקאי דימוי שהוא מסוגל לטפל באופן מוצלח יותר באתגרים הכלכליים של האומה, חרף חוסר ההצלחה שלו עד כה, ואם הוא יצליח לשכנע את הציבור שהמצב הכלכלי כיום הוא בכל זאת טוב יותר משהוא היה בתחילת המשבר, אז אני חושב שהוא יוכל להתגבר על חלק מהמכשלות האלה ולנצח בבחירות. שדה הקרב בבחירות הקרובות יהיה עולם הדימויים, ולא המציאות".

לדעתו של פרופ' גלבוע, כשבאים לנתח את השנה הקרובה בארה"ב, יש להביא בחשבון שלושה דברים. "ראשית, בציבור האמריקאי עדיין צרוב הזיכרון שהרפובליקנים הם שהכניסו את ארה"ב לבוץ הכלכלי. שנית, הקונגרס נמצא כרגע בשליטת הרפובליקנים, ואף שיש אי־אמון באובמה, קיים אי־אמון גדול יותר בקונגרס. שלישית, קיימת שאלת האלטרנטיבה: נכון שהמדיניות של אובמה לא מאוד הצליחה, אבל האם בכלל קיים היום מישהו בקרב הרפובליקנים שיכול לעשות עבודה טובה יותר? הציבור האמריקאי צריך להשתכנע שמועמד רפובליקני יוכל לעשות טוב יותר את העבודה מאשר אובמה, ושאלת המועמד הפוטנציאלי הזה תתברר רק בעוד כמה חודשים, עם התקדמות מערכות הבחירות הפנימיות בקרב המפלגה".

את מי ניתן לסמן כבר היום כמועמדים המובילים בקרב הרפובליקנים?

"נכון להיום יש שני מועמדים כאלה: ניוט גינגריץ' ומיט רומני. הראשון הנהיג את הקונגרס בשנות התשעים, והוא ידוע בכך שהנחיל מפלה בקונגרס לביל קלינטון אחרי שנתיים שקלינטון שלט בבית הלבן. הוא אדם חכם מאוד, לשעבר פרופסור להיסטוריה, אולם הוא נוטה מאוד לצד הקיצוני של המפה הפוליטית. מיט רומני לעומתו הוא איש עסקים והוא שימש כמושל של אחת המדינות הליברליות ביותר בארה"ב — מסצ'וסטס. בתור מושל רפובליקני הנחשב ליברלי הסיכוי שלו לזכות באנשים שנמצאים באמצע בין שתי המפלגות הגדולות משמעותי יחסית. עם זאת, הוא מורמוני, מה שמפחית את סיכוייו.

"בכלל, שיעורם של העצמאים — אלה שאינם משתייכים לאחת משתי המפלגות הגדולות — גדל בשנים האחרונות והוא עומד כיום על 12% מקרב המצביעים. אני מאמין שהגידול הזה הוא גם זה שעשוי לשכנע את דונלד טראמפ להתמודד על משרת הנשיא, אם הוא יראה שהמגמה הזו מתחזקת. אם הוא ירוץ אז סביר שהוא יסיט אליו את הקולות של הרפובליקנים, מה שייטיב עם אובמה. העניין הוא שאני מעריך שהוא ייכנס למירוץ רק אם יהיו בידיו מספיק סקרים שינבאו לו סיכויי הצלחה ממשיים, כי הוא לא ירצה סתם לבזבז את כספו על מערכת בחירות לא מוצלחת".

אבל נאמר שיעלה נשיא רפובליקני לשלטון — עד כמה באמת זה בכוחו של הנשיא להשפיע על מצב הכלכלה?

"נוטים לחשוב שלנשיא יש השפעה כמעט מאגית על הכלכלה האמריקאית. אולם בפועל, מדובר בכלכלה קפיטליסטית מהסוג הכמעט טהור, מה שאומר שהממשל משאיר את הפעילות הכלכלית לכוחות השוק. אבל ברגע שנשיאים אמריקאים החלו לקחת קרדיט על כלכלה טובה, כפי שעשה בשעתו קלינטון, הציבור החל לייחס גם כלכלה גרועה לנשיא. בשני המקרים זה לא מאוד צודק. היכולת של הנשיא האמריקאי להשפיע על הכלכלה האמריקאית לכאן או לכאן היא מועטה בהרבה ממה שציבור המצביעים נוטה לחשוב".

תנועת המחאה קיקיונית

בבחירות האמצע איבד אובמה את הרוב הדמוקרטי בקונגרס. עד כמה הדבר ישפיע על תוצאות הבחירות?

"הציבור האמריקאי זועם, מתוסכל ומיואש, וזו נקודת המפתח לכל הדיון בבחירות. כדי לענות על השאלה צריך להכניס לדיון את המושג 'הצבעת מחאה'. במסגרת הצבעה כזו, הבוחר מצביע נגד ולא בעד — זהות המועמד שעבורו אתה מצביע חשובה הרבה פחות מאשר המועמד שאתה מנסה למנוע ממנו את הנשיאות. בבחירות 2008 ניתן היה למצוא דפוסי הצבעת מחאה מסיביים שנועדו להפיל את השלטון הרפובליקני.

"אם גם בבחירות הקרובות תהיה הצבעת מחאה היא תופנה קודם כל נגד הנשיא, כך שיהיה פחות חשוב מי המועמד הרפובליקני שיתמודד נגדו או מהו הרכב הקונגרס בעת הבחירות. אני כבר מזהה ניצנים של הצבעה כזו, ואם המצב הכלכלי לא ישתנה, ואובמה לא יצליח ליצור דימוי שהוא עוזר לשפר אותה, תהיה הצבעת מחאה מסיבית".

בתנועת המחאה החברתית "לכבוש את וול סטריט" תולים את הצלת המגזר הפיננסי ב"יד האחת" שכרת הממשל עם המנהלים הבכירים והעשירים. כיצד אם בכלל תשפיע התנועה הזו על הבחירות הקרובות?

"אני חושב שמדובר בתנועה הנתפסת כשולית, קיצונית וקיקיונית, והציבור האמריקאי לא מאמין שהם הפתרון. הוא רואה בהם לכל היותר קוריוז. אני לא חושב שזה ישחק תפקיד משמעותי במערכת הבחירות. הציבור האמריקאי שמרן מטבעו — תנועות מחאה נגד מלחמות וחוסר שוויון לא זוכות לאהדה בולטת בארה"ב.

"ההוכחה לכך היא שהממשל מתנהל בכוחניות רבה נגד התנועה הזו ואני לא רואה שבציבור האמריקאי מתנגדים במיוחד לטיפול הזה. נכון שהציבור רואה בוול סטריט את האשמים במשבר, אבל בה בעת הוא סבור שהדרך של לכבוש את וול סטריט היא לא 'הדרך האמריקאית'. אל תשכח שבסופו של דבר האמריקאי הממוצע פשוט רוצה להתעשר. זו מבחינתו הגשמת האתוס של ארצו".