הסיוע החשאי שהפד העביר לבנקים הגיע ל־7.8 טריליון דולר

בזכות תביעה שהגישה החברה־אם של סוכנות בלומברג, מתפרסמים עתה פרטים על אודות החילוץ הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית. זאת לאחר שבמשך יותר משנתיים נאבקו הבנק הפדרלי המרכזי וששת הבנקים הגדולים במדינה כדי למנוע את זליגת המידע.

כך, למשל, הבנק הפדרלי לא חשף אילו מהבנקים היו במשבר כה חריף עד כי נדרשו להזרמת כספים בסכום כולל של 1.2 טריליון דולר ב־5 בדצמבר 2008 — יום החילוץ הדרמטי ביותר. בנקאים נמנעו גם מלציין כי נטלו עשרות מיליארדי דולרים בהלוואות חירום בשעה שטענו בפני המשקיעים כי החברות שלהם חסונות. איש גם לא חישב עד עתה, כי הבנקים גרפו הכנסות בהיקף כולל של כ־13 מיליארד דולר בזכות ניצול שיעורי הריבית הנמוכים במיוחד שהציע הפד. כל הפרטים הללו נחשפים בגיליון ינואר של המגזין "בלומברג מרקטס".

לאחר שניצלו מקריסה בזכות החילוץ, בנקאים נלחמו כדי למנוע את חשיפת פרטיו בפני חברי הקונגרס, במקביל לכך שהמחוקקים המשיכו לאשר הזרמות כספים למערכת הפיננסית במטרה למנוע את הקריסה הבאה. לחברי הקונגרס לא היה מושג כי בנק מורגן סטנלי נטל הלוואה מהפד בגובה 107 מיליארד דולר בספטמבר 2008, סכום שיכול היה לכסות עשירית מהמשכנתאות שהיו אז בחדלות פירעון בארה"ב. בשלב מאוחר יותר קיבל הבנק 10 מיליארד דולר מכספי קרן הסיוע של משרד האוצר (TARP), זאת אף ששר האוצר דאז הנרי פולסון אמר כי רק "מוסדות בריאים" זכאים לקבלם.

סטטוס קוו מעוות

השתלשלות אירועים חדשה של המשבר הפיננסי מתבררת עתה מתוך 29 אלף עמודי מסמכים של הפד שהגיעו לידי בלומברג. בעוד גורמים רשמיים בפד אומרים כי כמעט כל ההלוואות הוחזרו וכי לא נרשמו הפסדים, הפרטים החדשים מגלים כי משלמי המסים שילמו מחיר נוסף, מעבר לדולרים, שכן המימון החשאי סייע לשמר סטטוס קוו מעוות ואפשר לבנקים לגדול אף יותר.

"כשאתה רואה את הדולרים שהבנקים קיבלו, קשה לטעון כי מדובר במוסדות פיננסיים מצליחים", אומר שרוד בראון, סנטור דמוקרטי מאוהיו, אשר ב־2010 הגיש הצעת חוק להגבלת גודלם של בנקים, שנדחתה ברוב קולות של 60 מול 31. "יש כאן סוגיה שיכולה לאחד בין תנועת מסיבת התה לתנועת 'לכבוש את וול סטריט'. ישנם מחוקקים בשתי המפלגות שהיו מוכנים לשנות עכשיו את ההצבעה שלהם לגבי חוק הגבלת גודל הבנקים", ציין. לו המחוקקים ידעו על כך, "הגישה לחוק הרפורמה היתה משתנה", מוסיף טד קאופמן, לשעבר סנטור דמוקרטי מדלאוור אשר הגיש את הצעת החוק ביחד עם בראון. לדבריו, לו הקונגרס היה מודע להיקף החילוץ שהגיש הפד, הוא היה מסוגל לגבש תמיכה בבית המחוקקים לפירוק הבנקים הגדולים ביותר.

גודלו האמיתי של החילוץ נחשף, כאמור, לאחר שחברת בלומברג LP זכתה בתביעה שהגישה נגד הפד והבנקים הגדולים בארה"ב המאוגדים בקבוצת קלירינג האוס אסוסיאיישן. הפד, בראשות בן ברננקי, חזר וטען כי חשיפת הפרטים תיצור סטיגמה ותגרום למשקיעים להימנע מפעילות בחברות שקיבלו סיוע. כן הושמעה הטענה, כי מוסדות שייקלעו לצרה יימנעו מנטילת הלוואה במשבר הבא. איגוד הבנקים נלחם עד לערכאת בית המשפט העליון, אך זו דחתה את הערעור במרץ 2011.

בנקאים בכירים לא חשפו את גובה ההלוואות שנטלו. כך למשל, ב־26 בנובמבר 2008, מי שכיהן אז כמנכ"ל בנק אוף אמריקה, קנת' לואיס, כתב לבעלי המניות כי הבנק הוא "אחד החזקים והיציבים בעולם". הוא נמנע מלומר כי הבנק היה חייב באותו יום לפד 86 מיליארד דולר.

משרד האוצר הסתמך על המלצות הפד כדי להחליט אילו מהבנקים הם עמידים דיים כדי לקבל כספי סיוע, ומה יהיה גובה הסכום. ששת הבנקים הגדולים, אשר קיבלו 160 מיליארד דולר מכספי קרן הסיוע, נטלו הלוואות מהפד בסכום כולל של 460 מיליארד דולר — כך לפי נתונים שחישבה בלומברג.

היקף הנכסים המוחזקים בידי ששת הגדולים זינק ב־39% ל־9.5 טריליון דולר ב־30 בספטמבר 2011 לעומת 6.8 טריליון דולר באותו יום ב־2006. העובדה כי כל כך מעט בנקים מחזיקים בכל כך הרבה נכסים היא "אנטי־אמריקאית", אומר ריצ'רד פישר, נשיא הבנק הפדרלי של דאלאס. "אי אפשר לבצע רגולציה במוסדות הענק הללו. אני בעד פירוקם", סיכם.

"לא הייתי מודע לסכום"

הסכום שהפד העביר למוסדות השונים הפתיע אפילו את גארי שטרן, שכיהן כנשיא הבנק הפדרלי של מיניאפוליס בין 1985 ו־2009. שטרן ציין: "לא הייתי מודע לגובה הסכום". החילוץ הזה מגמד גם את תוכנית ה־TARP שהיקפה הגיע ל־700 מיליארד דולר. כאשר מחברים את סכומי הערבויות ומגבלות ההלוואה שהתחייב להם הפד נכון למרץ 2009 למטרת חילוץ המערכת הפיננסית, מגיעים לסכום של 7.77 טריליון דולר. "לפחות במסגרת תוכנית משרד האוצר הוטלו מגבלות", אומר בראד מילר, דמוקרט מצפון קרוליינה, בהתייחסו לסעיף הגבלת שכר הבכירים בבנקים. "בתוכנית של הפד לא היה כלום"