ממנילה ועד לוס אנג'לס: היום שבו מעמד הביניים כבש את רחובות העולם
15 באוקטובר ייזכר כיום שבו רבבות אנשים מ־951 ערים ב־82 מדינות ברחבי העולם, מתרבויות שונות וממעמדות שונים מחו יחד למען מטרה משותפת אחת. הרצון לצדק חברתי ושנאת התאגידים מאחדים את מעמד הביניים ברחבי העולם
איך הפכה 2011 לשנת הזעם הגלובלי? מהי האנטומיה של מחאה כלל־עולמית שמתקיימת בו זמנית ביותר מ־80 מדינות? אמנם חשוב לנקוט משנה זהירות כשמנסים לאתר את הגֵן המשותף, אך כפי שכתב בשבוע שעבר פרשן "הניו יורק טיימס" תומס פרידמן, "בעולם קורה משהו שצריך להגדיר אותו". ואכן, הפריסה העולמית של הפגנות 15 באוקטובר מראה קו שבר חוצה גבולות שעובר בין יותר ויותר מדינות ומבטא את הנרטיב המשותף שנוצר בחודשים האחרונים.
מוקדי הפגנת 15 באוקטובר התרבו ככל שהתקרב תאריך היעד - ומדינות בלתי צפויות כמו סנגל וקוסטה ריקה נוספו לרשימה. הן מבחינת המהות והן מבחינת הצורה, האבולוציה של ההפגנות היא ביטוי למציאות גלובלית של חיבורים ותלות הדדית. התהליכים שאפשרו את התופעות שנגדן מתקוממים - ריכוז הכוח בידי תאגידים ומוסדות פיננסיים על חשבון רווחת האזרחים - אפשרו לגולם לקום על יוצרו.
מהות: שלטון ההון
כל המדינות חולקות את אותה נקודה בוערת, שמניעה בימים אלה דינמיקה של מחאה - שיעור אבטלה נוסק, הידרדרות בחינוך, קיצוצים כואבים; אך כולם נובעים מהמצב הבסיסי המשותף, שמסתכם במוטו "מצב בלתי נסבל - מערכת מושחתת - זעם עולמי".
בין אם מדובר במדינות שפע ובין אם בכלכלות מתפתחות, הקריאות שפורסמו במדינות השונות לכבוש את הכיכרות ביטאו מציאות של אנשים המרגישים שהם חיים בתוך מערכת שמותירה אותם מאחור. המשבר הכלכלי של 2008, השלכותיו ודרכי ההתמודדות עמו, חידדו את ההבנה שבכל המדינות מתקיים קשר הדוק מדי בין הממשל לאליטות הכלכליות, שהתיר לבעלי ההון להיות לא רק בעלי הבנקים, אלא לשלוט גם בתקשורת ובפוליטיקה.
הפגנה בוול סטריט צילום: בלומברג
צורה: השפה החדשה
באופן אירוני, הקדמה הטכנולוגית שאפשרה את התיאום והאחדות הגלובליים במערכת הפיננסית, מאפשרת כיום ליצור גם תיאום ואחדות של כוח אזרחי גלובלי. במילים אחרות, התנאי הבסיסי להצטרפות של מדינה למחאה הוא תשתית אינטרנט סבירה ותושבים שמחוברים לרשתות חברתיות. המדיה החברתית היא שאפשרה את ההפגנות האלה, בהיותה פלטפורמה להזרמת רעיונות ודימויים ולתיאום פעולות מחאה בסדר גודל כזה.
מעבר לכך, המדיה החברתית גורמת לאנשים להאמין שהאידיאל הרומנטי של יציאה לרחובות ושינוי העולם יכול להיות ריאלי. היא נוטעת באנשים את התחושה שבכוחם להתאחד ולהביא ל"שינוי תודעה גלובלי". פעולות התיאום בין המדינות לקראת 15 באוקטובר התקיימו כולן כך: רשימות תפוצה באימייל, קבוצות פייסבוק, האשטאגס בטוויטר. בזכות שפת הטכנולוגיה החדשה, התנועה העולמית - שמתעקשת להישאר ללא ראש - הצליחה ליצור אחדות חסרת תקדים ושפה עולמית חדשה של מחאה. כאמור, הגולם קם על יוצרו.
דרום אפריקה
בוכים על גזילת המשאבים
לא מפתיע שדרום אפריקה היא אחת המדינות האפריקאיות היחידות שלוקחות חלק בהפגנות העולמיות. בהיותה הכלכלה החזקה ביבשת, תשתית האינטרנט שלה מפותחת משמעותית משל שכנותיה - התנאי הבסיסי לשותפות בדינמיקת המחאה העולמית. בשל כך, המחאה הדרום אפריקאית רואה בעצמה נציגה של היבשת כולה, ומילת המפתח שלה היא "סולידריות" - פנימית וחיצונית.
סולידריות בין הערים לבין הגטאות המקומיים, וסולידריות יבשתית "מפני שתושבי אפריקה שילמו מחיר כבד על כך שהפוליטיקאים שדדו את כל אוצרות הטבע של היבשת למען האינטרסים שלהם. לקחו את הזהב שלנו וענדו אותו על צווארם, לקחו את היהלומים שלנו ושמו על אצבעותיהם, לקחו את החיות שלנו כדי לפשוט את עורן וללבוש אותן, את המינרלים, הדגים, המים".
אוסטרליה
בין חברות הכרייה, האבוריג'ינים ומרדוק
למרות החוסן היחסי שהפגינה כלכלתם אחרי המשבר העולמי, המפגינים האוסטרלים טוענים שהקריסה הכלכלית והסוציאלית מורגשת גם אצלם. חצי הזעם מכוונים לעבר השותפות בין הממשלה לתאגידים, שמאפשרת להם להגדיל רווחים בזמן שתנאי חייהם של התושבים הולכים ומידרדרים: שני העשירונים העליונים מחזיקים ב־61% מהעושר; עלות המחיה הולכת וגדלה; הממשלה מוציאה 21 מיליארד דולר בשנה על הצבא אף שהמדינה אינה תחת איום; ניוז קורפ של רופרט מרדוק מחזיק ב־70% מכלי התקשורת; מדיניות הממשלה מיטיבה עם המזהמים הגדולים; ואדמות האבוריג'ינים מופקעות לטובת חברות הכרייה.
הפגנת מחאה במלבורן צילום: בלומברג דנמרק
"השיטה המעוותת הגיעה גם אלינו"
תנועת "לכבוש את דנמרק" החלה כמפגן אמפתיה עם ארה"ב. אולם אפילו במדינה שנחשבת לדוגמה ומופת לכלכלת רווחה שוויונית ומשגשגת, המוקד עבר מהר מאוד לבעיות המקומיות. "כשמסתכלים על המשכורות שלנו לא רואים את אותם הפערים שקיימים בארה"ב, אך התופעה בהחלט מתחילה לתפוס אחיזה גם פה", כתב אחד מיוזמי המחאה הדנית. "תמיד ראינו בעצמנו נושאי בשורת השוויוניות וכמדינה קטנה שעושה דברים נכון, אבל בעשר השנים האחרונות אנחנו כבר לא במצב הזה, השיטה המעוותת הגיעה גם אלינו". הדנים זועמים על כך שהממשלה הזרימה מיליארדי קרונות לייצוב הבנקים, אך הם עדיין לווים מהבנק המרכזי בריביות נמוכות באופן שערורייתי - מגמה שאלפי דנים משלמים עליה בפיטורים המוניים או בריביות גבוהות בהרבה.
ברזיל
נלחמים בשחיתות על רקע השגשוג
למרות הפריחה הדרמטית של היהלום המנצנץ של הכלכלה העולמית, תנועת המחאה במדינה רק הולכת ומתחזקת מאז הפגנת הרבבות נגד השחיתות שהתקיימה בספטמבר. הברזילאים אמנם מודים שהשגשוג של העשור האחרון שיפר את רמת חייהם, אך מבחינתם, "מדינה עשירה באמת היא מדינה ללא שחיתות". נשיאת ברזיל דילמה רוסף גאה בתנועה, שקוראת לעצמה M-7S, מפני שלתפיסתה היא זו שהציתה את אש המאבק בשחיתות הממשל. התנועה מקיימת על בסיס קבוע מחאות שבהן צועדים המפגינים בפנים צבועות עם אפים של ליצנים, לבושים שחור לאות אבל על השחיתות שמרקיבה את החברה הברזילאית. בחודש שעבר הם הציבו בחוף בריו דה ז'נרו 594 מטאטאים, כמספר חברי הקונגרס, כסמל לצורך "לטאטא החוצה" את השחיתות.
קולומביה
נמאס מקרטלי הסמים, רוצים חינוך
לקולומביאנים נמאס שסדר העדיפויות הלאומי מעניק בכורה אוטומטית לנושאי הביטחון על חשבון סוגיות חברתיות וכלכליות. במדינה שנלחמת כבר ארבעה עשורים בקרטלי הסמים, המפגינים מעוניינים בשינוי בסיסי בהתנהלות המדינה, דרך שלושה עקרונות: להתעורר, להתארגן, להעלות הצעות. בין היתר, התנועה הקימה אנציקלופדיה מקוונת שממפה את האישים המושחתים במדינה, והיא מתנגדת לרפורמה בהשכלה הגבוהה שמתכנן הנשיא, וקוראת להשכלה במימון מלא, למודל פדגוגי חדש, להגדלת מספר המורים ולשיפור האיכות האקדמית.
פיליפינים
מרגישים כמו קולוניה שמנוצלת בידי האליטה
בשנות החמישים והשישים שכנותיה בדרום־מזרח אסיה התקנאו בה, אך בעוד שדרום קוריאה ומלזיה הפכו לכלכלות מובילות באסיה, הפיליפינים נשארו מאחור. תנועת המחאה בפיליפינים טוענת כי נגע השחיתות פושה בכל חלקי המדינה והעם עדיין מרגיש כמו קולוניה שמנוצלת בידי האליטה המקומית - ירושה מתקופת הכיבוש הספרדי. למרות שיעור המשכילים הגבוה והעושר הגדול במשאבים, 30% מהתושבים עדיין חיים בעוני והכלכלה מסתמכת במידה רבה על כספים ששולחים אזרחים שעובדים בחו"ל.
ספרד
תוניסיה של העולם המערבי
כפי שתוניסיה הציתה את האביב הערבי, ספרד שימשה כמפץ הגדול של ההפגנות בעולם המערבי. תנועת 15-M כבשה במאי את כיכר פוארטה דל סול במדריד ויצאה נגד כניעת הממשל למוסדות הפיננסיים, המחיר שמשלמים האזרחים על המשבר שגרמו הבנקים, השחיתות, האבטלה והתחושה שהדרג הפוליטי כבר מזמן הפסיק לייצג אותם. התנועה יצרה שפה חדשה של מחאה: הפגנות לא אלימות, מאהלים בכיכרות, התנהלות דמוקרטית, ניהול דיונים בעזרת תנועות ידיים. האתגר הגדול היה ניסוח מסר אחיד, אך התנועה רשמה הישגים לא מעטים: בין היתר, הממשלה הציגה תוכנית לשקיפות שלטונית והבנקים מקפיאים החזרי משכנתה ללקוחות שפוטרו.
ארה"ב
"לוגמי הסטארבקס" הגיעו למאות ערים
ארבעה חודשים לקח לרוחות המחאה האירופיות לחצות את האוקיינוס האטלנטי. אף שמצבה הירוד של כלכלת ארה"ב מורגש היטב בכיסם של התושבים, בשבועיים הראשונים תנועת "לכבוש את וול סטריט" קרטעה: חבריה כונו "אספסוף" ו"מורדים לוגמי סטארבקס" והמאהלים שהקימה פונו. אך מאז היא צמחה לתנועת ענק במאות ערים בכל מדינות ארה"ב. גם פה אין הנהגה ורשימת דרישות ברורה - חלק מדברים על הגדלת המיסוי על העשירים, חלק על רפורמות במערכת החינוך והבריאות; אך בניגוד לישראל, כאן הדגש אינו על מעמד ביניים, אלא על 99 המאיונים התחתונים.
