בנקאי ההשקעות הקשיש בעולם לא חושש ממיתון כפול
ארווינג קאהן עבד כברוקר בתקופת השפל הגדול של שנות השלושים, ובשעה שילדיו כבר פרשו לגמלאות, הוא ממשיך לקום בבוקר ולצאת למשרדו בחברה שהקים. את חוסר היציבות של היום הוא תולה ב"חבורת מהמרים שמתפרעים על רצפת חדר המסחר"
שוק המניות חווה טלטלות קשות, אירופה נמצאת על סף תהום, ואם נאמין לרואי השחורות, ארה"ב נמצאת בדרך למיתון כפול. אבל ארווינג קאהן (105), ככל הנראה בנקאי ההשקעות הפעיל הקשיש בעולם, אינו מוטרד במיוחד. "קיימות הרבה מאוד הזדמנויות ואין שום סיבה להתלונן, אלא אם כן אתם סובלים מבעיות בריאותיות", אומר קאהן. ונראה כי מדובר באדם היחיד המסוגל לקיים דיון מלומד הן על אריכות ימים והן על עשיית כסף בתקופה של קריסת שווקים. ב־1928, בגיל 23, הוא החל לעבוד בוול סטריט כאנליסט וכברוקר. לקראת סופו של השפל הגדול, ב־1939, הוא כבר יכול היה להרשות לעצמו לעבור עם אשתו ושני ילדיו מדיור ציבורי לבית פרטי בפרברים.
גם היום הוא עדיין נמצא במשחק. קאהן מתעורר מדי בוקר בשעה שבע ויוצא למשרדו בקאהן ברדרס, חברת ההשקעות המשפחתית הקטנה שהקים ב־1978, ושבה הוא מכהן כיו"ר. עד לפני כמה שנים הוא עדיין נסע לעבודה באוטובוס או הלך ברגל מרחק 20 גושי בניינים מביתו שבאפר איסט סייד למשרד במידטאון. "בשביל בחור בן 105 מדובר בהישג יוצא דופן", מספר בנו תומאס קאהן (68) המכהן כנשיא החברה. "אני מתעייף רק מלחשוב על כך".
יריבו הגדול ביותר לתואר הבנקאי המבוגר ביותר בתעשיית האג"ח היה ככל הנראה איש העסקים רוי נויברגר, שהלך לעולמו בשנה שעברה, בגיל 107. אולם נויברגר פרש כבר בגיל 99. שניים מבניו של קאהן, שניהם בשנות השבעים לחייהם, כבר פרשו גם כן.
קאהן שומר על אורך רוח בזמנים קשים, וניצב איתן מול הטלטלות בשווקים וחוסר היציבות הכלכלית ששורשיה, לדבריו, "בחבורה של מהמרים שמתפרעים על רצפת המסחר". לטענתו, וול סטריט "מעולם לא הצטיינה בהערכות שווי".
חומרתו של השפל הכלכלי הגדול התבררה כאמצעי יעיל להפקת הלקח הזה. בפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת קולומביה שימש קאהן כעוזרו של הכלכלן בנג'מין גרהאם, גורו ההשקעות שסיפק השראה גם לוורן באפט. האסטרטגיה הדפנסיבית והזהירה שלו נולדה מהפסדים שספג בימי השפל הגדול של 1929, וקאהן אימץ אותה לעצמו. "הפסקתי לבזבז זמן על הערכות שאנשים נותנים לגבי שווי מניות, והתחלתי לבחון את המספרים", הוא מסביר. "זה עשוי להפתיע אתכם, אך במהלך השפל התרחש מספר רב של רכישות בעלות ערך", ציין.
לטענתו, אז כמו היום, השקעה נבונה היתה בחברות עם בסיס יציב. "תמיד היתה בנמצא רשימה ארוכה של מה שאני מכנה עסקים חוקיים", הוא מספר. חברות שייצרו מזון, ביגוד ומוצרי יסוד אחרים. "כולם עדיין רצו חולצה נקייה. הם רצו לקנות את פרוקטר אנד גמבל". כמדען חובב פיתח קאהן יכולת לאיתור הפוטנציאל ארוך הטווח של טכנולוגיות מתפתחות ותעשיות חדשות. בשנות השלושים היו אלה רדיו וקולנוע, שני תחומים ששגשגו חרף ההאטה הכלכלית. היום הוא מאמין בסטארט־אפים במגזרי הסביבה והאנרגיה. "צריך להיות בעלי עניין תרבותי מסוים בטכנולוגיה כדי להיות ראשונים בתחום", הוא אומר.
החיים של עובד וול סטריט בימי השפל הגדול היו חסכוניים למדי לפי קנה המידה של היום: קאהן ואשתו רות התגוררו בדירת פנטהאוז בדיור ציבורי - מתחם ניקרבוקר וילג' בלואר איסט סייד במנהטן. "ילדיי גדלו כאילו יש להם אבא עשיר, כשבעצם זה לא היה נכון". הוא נהג לחזור הביתה לארוחת הצהריים, כדי לחסוך כסף על מסעדות. מצבו הכלכלי השתפר לקראת סיום השפל הגדול והוא רכש בית בבל הרבור, קווינס. בשנים שלאחר השפל הוא זכה להצלחה כדירקטור של כמה חברות, בהן רשת הסופרמרקטים גרנד יוניון.
65 שנות נישואים
אך אורח החיים שלו נותר בבסיסו צנוע. "ארווינג הוא בחור משעשע", אומר תומאס קאהן. "הוא לא משחק גולף, אין לו בית קיט והוא לא חבר בקאנטרי קלאב". לאורך שנים נהג לאכול בדיוק אותה מנה - קציצת בקר במידת עשייה נא - באותה מסעדה צרפתית, Le Veau d’Or, באפר איסט סייד. הוא יצא לחופשות רק לעתים רחוקות, ורק משום שאשתו דרשה זאת, ותמיד לקח איתו ערימות של דו"חות שנתיים כדי שיהיה לו מה לקרוא בקריביים. רות הלכה לעולמה ב־1996, לאחר 65 שנות נישואים, ומאז וול סטריט היא שותפתו לחיים. "לא יכולתי למצוא אדם או עיסוק אחר שמעניין אותי כל כך כמו הכלכלה", הוא אומר.
בשנים האחרונות, אריכות ימיו של קאהן אף עומדת במרכז חקירה מדעית. קאהן משתתף במחקר על בני מאה ומעלה המתקיים בבית ספר לרפואה על שם אלברט איינשטיין בברונקס בניהולו של חוקר הגנטיקה ניר ברזילי. להערכתו של ברזילי, הרמות הגבוהות באופן מיוחד של כולסטרול טוב (HDL) בגופו של קאהן משמשות כהגנה ומונעות התפרצות מחלות הנובעות מהגיל. ויכול גם להיות שמדובר במזל, במתנה גנטית שהוא חולק עם שני אחיו - אחות גדולה בת 109 ואח צעיר בן 101.
הסוד הוא הטכנולוגיה
תומאס קאהן, לעומת זאת, סבור כי השווקים הם אלה שמחזיקים את אביו בחיים. למעשה, צפייה בתנודתיות השווקים מעניקה לקאהן בידור אינסופי. "אני נהנה לראות מי הולך לנצח במירוץ הזה", הוא מודה.
זו אחת המתנות שמקבלים עם הגיל, לטענת המדענים לפחות, היכולת לראות את הצד החיובי בכל דבר - כישרון שקאהן מפגין בכל עת. לכן, אם להיצמד להשקפת עולמו, הימים הטובים עוד לפנינו. "התפיסה שלי את הדמוקרטיה האמריקאית היא שורית", הוא אומר. "אם תיתנו לי רצועה ארוכה מספיק, אני מסוגל לתמרן את הכלב הזה".
אם ההאטה הנוכחית תסתכם בשפל אמיתי, אומר קאהן, הוא יסתיים מהר יותר מהשפל הגדול שחווה כאיש צעיר, וזאת משום שהטכנולוגיה תצליח איכשהו להפוך את הכלכלה על פיה. "לפעמים, הפתעות טובות צצות יש מאין", הוא מסכם.
