כך מעודדים בעולם דיור שפוי
מלונדון ועד ניו יורק, גם בערים שבהן דמי השכירות גבוהים בהרבה מאלה שבתל אביב, המדינה דואגת להבטיח לצעירים ולשכבות החלשות דיור במחירים שווים לכל נפש
לונדון
עידוד הקמת דירות זולות על ידי מסלול עוקף בירוקרטיה
בערך שליש מכלל הדירות בפרויקטים חדשים בלונדון מיועדות לדיור בר־השגה. הממשלה מנהלת מדיניות עקבית הנותנת העדפה למכירה של דירות בנות־השגה, על חשבון שכירות.
על פי הערכות שונות, כמחצית מסך העסקאות בשוק הדיור הן עסקאות מכירה של נכסים בני־השגה. על דירות אלה חלות מגבלות של מכירה והשכרת משנה, והיזמים הבונים אותן זוכים בהטבות מס ונהנים מהליך בירוקרטי מזורז, כמו גם מהטבות במסי מקרקעין.
ב־2009 השיקה הממשלה תוכנית דו־שנתית, שבמסגרתה השקיע 7.5 מיליארד ליש"ט בהקמת 112 אלף בתים המיועדים לדיור בר־השגה. התוכנית נועדה לפצות על עיכוב וביטול של פרויקטים שלא יצאו לפועל בשל המשבר הגלובלי וכללה דירות למכירה ולשכירות. חלק מאלה נועדו למשפחות צעירות שהביעו רצון שלא להתגורר בשכירות, אך התקשו לרכוש את דירתן הראשונה.
ניו יורק
תוכנית לעידוד בנייה להשכרה והקלות מס למקימי דיור ציבורי
מאז 1986 פועלת בארה"ב תוכנית פדרלית לעידוד בנייה להשכרה המיועדת לשכבות החלשות. תוכנית זו מבוססת על מתן הטבות מס ליזמים המתחייבים לייעד את הדירות שבנו לדיור ציבורי. בניו יורק חייב כל פרויקט נדל"ני גדול לכלול לפחות 30% דירות המוגדרות כברות־השגה, כלומר כאלה שההוצאה עליהן אינה גוזלת יותר מ־30% מההכנסה הממוצעת למשק בית.
הממשלה מעודדת הקמה של דירות להשכרה במחירים הנמוכים ממחירי השוק, ויזמים המקימים דירות כאלה רשאים למכור אותן במחיר מלא לאחר 20 שנות השכרה.
באפשרות היזמים להשכיר 20% מכלל הדירות שבנו לדיירים עם הכנסה העומדת על מחצית מהשכר הממוצע במשק, או להשכיר 40% מהדירות לדיירים עם הכנסה של עד 60% מהשכר הממוצע. ארה"ב היתה המדינה הראשונה בעולם שבה עשתה הממשלה מאמצים כדי לתמרץ את המגזר הפרטי לבנות דיור בר־השגה.
הניסיון הוכתר בהצלחה וכיום פועלים בענף קבלנים פרטיים רבים. תושבים הזכאים להשתייך לדיור הציבורי נדרשים להוכיח את זכאותם מדי שנה, וככל שאינם עומדים בקריטריונים, הם מאבדים את הזכאות לדיור מוזל.
פריז
חמישית מהדירות בכל פרויקט חדש מיועדות לדיור בר־השגה
בפריז חמישית מהדירות בכל פרויקט בנייה חייבות לשמש לדיור בר־השגה, שיעור נמוך מזה המקובל בארה"ב ובבריטניה. הממשלה מקפידה על פיזור אחיד של הדירות ברבעים שונים של העיר, לאחר שבעבר התרכזו אלה ברבעים מסוימים, מה שיצר מעין גטאות ועורר זעם של המהגרים שהתגוררו בהם. כיום ניתנים מענקים ליזמים הבוחרים להקים דיור בר־השגה, והממשלה מסבסדת עבורם את רכישת הקרקע.
במקביל גם הרשויות העירוניות פועלות להקמת דיור זול: יזמים המבקשים להקים פרויקטים שאינם כוללים דיור בר־השגה משלמים כופר לרשות עירונית, והכסף מועבר לקרן מיוחדת שממנה מסבסדת העירייה השכרת דיור לשכבות חלשות או מקימה דיור ציבורי ייעודי. כדי לעודד יזמים להקים דירות בנות־השגה מאפשרות הרשויות ניוד של זכויות מפרויקט אחד לשני. הממשלה דורשת הקמה של דיור בר־השגה גם מחוץ לבירה.
ברלין
מגבלות על העלאה של דמי השכירות ועל פינוי דיירים
בגרמניה הממשלה מעודדת הקמה של דיור ציבורי באמצעות מכירת קרקעות ליזמים במחירים מסובסדים. הדירות בפרויקטים על קרקעות אלה מיועדות לחלשים, כשליזם עצמו ניתנת אפשרות לרכוש דירות בפרויקט עם התחייבות להשכיר את הדירה במשך 15 שנה לפחות. 57% מכלל תושבי גרמניה חיים בדירות שכורות, ולכן החקיקה הגרמנית נועדה להגן על שוק השכירות מפני תנודתיות גבוהה. בעלי הנכסים מוגבלים באפשרויות פינוי הדיירים, והחוק מאפשר העלאת דמי השכירות בחוזה קיים רק אם הדבר תואם את המגמה הכללית בשוק.
הממשלה מציעה תוכניות שכירות מיוחדות, שבמסגרתן יזמים מהמגזר הפרטי מקבלים מהמדינה פיצוי על השכרת נכסים שבבעלותם במחירים הנמוכים ממחירי השוק. מאמצים אלה של הממשל הביאו לכך שדמי השכירות במדינה עלו באחוז לעשור בשנים האחרונות. הממשלה משקיעה מאמצים בהתאמת היצע הדירות לביקוש, מהלך המאפשר להימנע מעליות חדות בדמי השכירות מצד אחד, ומפחית את הצורך בסובסידיות מצד שני. בשנים האחרונות חלק מהטבות שהעניקה הממשלה בוטלו והועברו ליזמים בתחום הבנייה הירוקה.
