"כאן, בסין, נמצאות ההזדמנויות הגדולות"
באווירה של משבר גלובלי משתעשעים אנשי פיננסים ברעיון של בניית קריירה באחת הכלכלות היחידות שעדיין מראות צמיחה
"אולי אני צריך לעבור לכאן וזהו", ממלמל נשיאה של חברת ניהול נכסים קטנה מניו יורק ומבקש שלא אזכיר את שמו לפני שיעשה את הצעד. הוא בולט בין המשתתפים בועידת ניהול הון וקרנות הון סיכון בבייג'ינג, שרובם מציגים מראה אסייתי מובהק. הוא לוחץ ידיים, מחלק כרטיסי ביקור, ונושם לרווחה בכל פעם שהוא נתקל בדובר אנגלית שוטפת.
"כרגע אני על הקו ועושה לא מעט עסקים בסין, אבל זה נהיה יותר ויותר קשה. צריך להיות כאן, וכאן נמצאות ההזדמנויות הגדולות. הקליינטים מצפים ממני להביא אותם לסין".
אתה באמת חושב לעבור לעבוד מכאן?
"אני משתעשע ברעיון, אבל זאת לא החלטה קלה. זה צעד שמשפיע על החיים, לא רק על העבודה".
מנהל הנכסים המתלבט לא לבד. כבר שנים אומרים כולם שסין היא ההזדמנות הגדולה, המעצמה הבאה, המקום שבו כל מי שרוצה לעשות כסף צריך להיות. השנה הקולות האלה עוד מתגברים, כשסין הופכת לקטר שמושך, גם אם בקושי, את כלכלת העולם המדממת לעידן שאחרי המשבר.
בוול סטריט, בעמק הסיליקון, בפרנקפורט ובסיטי של לונדון הודעות על פיטורים המוניים הפכו לעניין יומיומי וקורות חיים שמפרטים ניסיון בתעשיית הפיננסים הפכו לקישוט נאה לתלות על הקיר. בסין, מספר אנדרו צ'אנג, מנהל סניף בייג'ינג של חברת ההשמה הבינלאומית מייקל פייג', חברות הפיננסים עדיין מגייסות.
הרפתקה מרתקת במיוחד
אז למה בעצם לא כולם נמצאים בסין? במה כרוך מעבר למעצמה החדשה והאם זה הכיוון שעליו צריכים לחשוב בנקאי השקעות ועובדי הייטק מפוטרים? כשמדברים עם מי שכבר עשו את זה, ועם מי שמנסים בכל הכוח, מתברר שההתחבטות לא פשוטה: סין מציבה הזדמנות גדולה, אבל גם קשיים גדולים בדרך.
לפי לשכת המסחר האמריקאית בבייג'ינג, חברות רב־לאומיות עדיין מגייסות צוותים בסין, גם אם הן מוותרות על שירותיהם של הרבה מאוד עובדים בבית. במקביל, לא מעט מקצוענים צעירים בתעשיית הפיננסים, וגם במקצועות צווארון לבן אחרים, כמו עורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים ואנשי תוכנה, מחליטים לעבור לסין גם בלי ג'וב מובטח ופשוט לנסות את מזלם.
מתן לוריא נולד בירושלים וגדל בקליפורניה. לפני חמש שנים הוא דחה הצעה נדיבה לעבוד כבנקאי השקעות ב־UBS. במקום זה הוא הגשים חלום ישן. הוא עבר לעבוד במוסד בנקאי בהונג קונג, וכשהבין שגם שם מכוונים אותו לעבוד בעיקר עם ארה"ב, הלך עוד יותר רחוק והתקבל לעבודה כמערבי היחיד בקרן רכישה פרטית בשנגחאי, חברה שאיש לא שמע עליה אז בשם הוני קפיטל (Hony Capital). היום הקרן היא אחת הגדולות והמצליחות בסין, אבל לוריא כבר לא שם.
"באיזשהו שלב כשאתה עובד בחברה סינית, אתה מרגיש שדוחקים אותך לפינה מסוימת. זרים כאן נתקלים בתקרת זכוכית והיא תקרה מאוד נמוכה. מהר מאוד מהר אתה יכול למצוא את עצמך לא עובד על פרויקטים מעניינים באמת, אלא מטפל בקשרי משקיעים למשל", אומר לוריא.
הסינים, מסכימים רבים שהתנסו בחוויה, מעדיפים כמעט תמיד לעבוד עם סינים אחרים, ולא רק בגלל מחסום השפה. "לסין יש תרבות בת 5,000 שנה" הוא משפט שכל זר שניסה להיקלט בסין שמע הרבה יותר מפעם אחת, וההמשך שלו יהיה בדרך כלל: "אתה לעולם לא תבין את סין". לדברי לוריא, הדעה הקדומה הזו משחקת תפקיד מרכזי גם בענפים שבהם הידע והיכולת המקצועית אמורים היו להוות גורם חשוב יותר. היום לוריא מקים קרן הון סיכון משלו עם זר נוסף, שניהל בעבר את הפעילות של בר סטרנס בסין והתפנה לפרויקט משל עצמו כשבנק ההשקעות קרס. "סין כמעט מכריחה אותך להפוך ליזם", הוא מסביר. "אתה צריך ממש לחצוב את הנישה שלך בשוק, ולחשוב איך אתה יכול להביא משהו שלא קיים כאן".
ובכל זאת, לא מעט אנשים מחליטים לנסות, לפעמים תוך התפשרות גדולה בנושא השכר והתנאים. "בתיאוריה, בזמן המשבר הנוכחי מעבר לכאן הוא רעיון מצוין, אבל לא קל למצוא את ההזדמנות המתאימה", אומר גיל נינוה, מהנדס תוכנה בוגר ממר"ם שעבר לכאן לפני כמה שבועות ועובד במייג'וב, חברת אינטרנט בבעלות ישראלית. "אני חושב שהתפיסה של חברות מערביות שעובדות כאן היא שהן צריכות לפחות כמה אנשים עם ראייה מערבית, וזו ההזדמנות לזרים כאן".
"בסך הכל", מסכם לוריא, "זאת אפשרות מלהיבה. הכל משתנה כל הזמן ואתה מעורב בזה. אבל כשעושים את הצעד, אתה צריך לדעת שאתה בונה יתרון שקיים רק בסין. זאת יכולה להיות נקודת זינוק מצוינת לעבודה בין סין לשווקים אחרים כשהמצב ישתפר, אבל הכניסה לשוק הזה דורשת השקעה עצומה".
