לא רבים זוכרים את אמנת פלאזה 1985, אבל זה בדיוק מה שהעולם זקוק לו כרגע
לפני כ־30 שנה חתמו קובעי המדיניות הכלכלית של המעצמות על אמנה ליישום משותף של מהלכים בשוקי המט"ח. כיום, כשהבנקים המרכזיים מנהלים מלחמת מטבעות והריביות בדרך אל מתחת לאפס, חייבת הצמרת הכלכלית בעולם לשתף פעולה כדי להגיע
08:16
18.02.16
"הדרך הטובה ביותר שבה נוכל לתרום לחידוש הצמיחה תהיה ליישם, בשיתוף פעולה בין המדינות וכל מדינה בעצמה, צעדים כלכליים תומכי צמיחה כלכלית ותעסוקה"
(מתוך אמנת פלאזה, ספטמבר 1985)
בשנת 1985 התכנסו שרי האוצר ונגידי הבנקים המרכזיים של חמש המעצמות המובילות - ארה"ב, בריטניה, יפן, גרמניה המערבית וצרפת - במלון פלאזה הניו־יורקי. אחרי שנים של צמיחה מדשדשת ואינפלציה משתוללת הם הגיעו למסקנה שכדי לצאת מהסחרור הם חייבים לפעול יחד. ההחלטות שהתקבלו באותו כינוס היו תקדימיות בכל קנה מידה. קובעי המדיניות החליטו לפעול בשוקי המט"ח והציבו שערי מטרה של ממש עבור שערי החליפין בין המטבעות של המדינות. הם גם החליטו על צעדים משלימים, כמו הסכמה של גרמניה להפחית מסים וסיכום עם בריטניה להקטנת הוצאות הממשלה. המעצמות ויתרו קצת על עצמאותן הכלכלית, חשבו יותר מצעד אחד קדימה והשכילו ליישם מהלכים שנועדו בטווח הארוך להועיל לכולן יחד ולכל מדינה בנפרד.
כל מדינה משרתת את האינטרסים שלה בלבד
יותר מ־30 שנה חלפו, ונדמה שהתרחקנו מאוד מאותה נכונות לשיתוף פעולה. כיום כל מדינה משרתת את האינטרסים שלה בלבד, ללא מחשבה על העתיד הרחוק קצת יותר. הבנקים המרכזיים מנהלים מלחמת מטבעות עולמית ומנסים לבצע פיחות במטבעות באמצעות הורדות ריבית, כדי לעודד פעילות כלכלית ולהרים את סביבת המחירים. אך שערי חליפין הם, כידוע, משחק סכום אפס, וכיוון שמול כל בנק מרכזי המעוניין בפיחות עומד בנק מרכזי אחר שמנסה לעשות אותו דבר, המשימה הופכת לקשה עד בלתי אפשרית. לכן אנו עדים לסבב אחר סבב של הפחתות ריבית, שערי החליפין מגיבים לפערי הריביות בין המדינות, וכאשר אלה לא משתנים, קשה לצפות לשינוי מהותי גם בשערי החליפין. בסופו של יום, אחרי קרבות מתישים, אנו נותרים עם ריביות נמוכות הרבה יותר, אך ללא השפעה משמעותית על שערי המטבעות.
הדבר מזכיר אתגר קבוצתי די מפורסם ששמו "טבעת לחץ". קבוצת אנשים נכנסת לבריכת מים עמוקים, כאשר כל אחד אוחז בכתפי זה שלפניו - וכך הם יוצרים טבעת. מטרת הקבוצה היא, כמובן, להחזיק מעמד על פני המים כמה שיותר זמן (רצוי בלי שאיש מהמשתתפים יטבע). אבל מהר מאוד הטבעת מתפרקת. רגליו של החלש בקבוצה מתעייפות, הוא נשען על כתפי חברו ודוחף אותו מטה, זה בתורו מושך את החבר שלפניו וכך הלאה - עד שכולם ממהרים לשפת הבריכה לשאוף קצת חמצן.
 | |||
ממש באותה צורה מרכיבים הבנקים המרכזיים בעולם "טבעת לחץ" של המדיניות המוניטרית שהם קובעים. כשהאירופים מורידים ריבית ומפעילים כלים מרחיבים אחרים, ברור שהמטרה היא אחת - לגרום לפיחות היורו. זה מוביל לתגובה של היפנים, שמורידים גם הם ריבית, ואחריהם באים השבדים, השוויצרים והישראלים. הגענו למצב שבו הריבית בגוש היורו שלילית כבר שנה וחצי, הריבית ביפן נכנסה זה עתה לטריטוריה שלילית, האמריקאים מתקשים להעלות את הריבית ואפילו בישראל הריבית היא ברמתה הנמוכה בהיסטוריה, ונגידת בנק ישראל מצהירה כי תישאר נמוכה עוד זמן רב. אבל אף אחד לא מרוצה, וכולם בועטים ברגליים בעצבנות ומושכים את "כתפי" שאר המדינות כלפי מטה, במטרה לשאוף עוד קצת אוויר. האם מישהו צריך לטבוע כדי להבין שדרושה כאן חשיבה מחדש, שנדרש פתרון מקיף יותר כדי להוציא את העגלה מהבוץ? האם יש למישהו אסטרטגיית יציאה? האם דנו אותנו לריבית שלילית עד אפסית למשך שנים קדימה?
הדעות חלוקות לגבי מידת הצלחתה של אמנת פלאזה. רבים טוענים כי היא היתה הצלחה מסחררת, ושבזכותה הצליחו לרסן את האינפלציה שהשתוללה בעולם באותם ימים ולגרום לכלכלות המתכווצות של אירופה ויפן לחזור לפסי צמיחה. מנגד, נשמעו טענות רבות על ההתערבות הבוטה בשערי החליפין ובכלכלת השוק החופשי, ורבים מאמינים עד היום כי אמנת פלאזה היא שטמנה את הזרעים שהובילו את היפנים למיתון שבו הם נתונים כבר שני עשורים.
האם יש כיום מנוס מהסכם ברוח דומה? המדיניות המוניטרית בעולם כיום והריביות השליליות ההולכות ומתרבות מאותתות לציבור על מצב חירום כלכלי, שוחקות פנסיות של דורות שלמים ונראה כי אינן מקרבות אותנו למטרת־העל של צמיחה בת־קיימא והעלאת סביבת המחירים. קריסת מניות הבנקים לאחרונה היא רק עוד חוליה בשרשרת. העסק לא עובד.
אך אולי אפשר אחרת. תארו לעצמכם עולם שבו יושבים קובעי המדיניות של ארה"ב, סין, יפן, אירופה ובריטניה עם קרן המטבע הבינלאומית, וביחד הם מחליטים על צעדים שיביאו לפתרון מקיף - כזה שיעזור להן, וכך גם יעזור לעולם כולו.
בקרן המטבע כבר בודקים הגבלה על תנועות ההון
מהם הצעדים האפשריים? זה יכול להיות קיבוע של שערי החליפין בין המדינות, צעד שצפוי לחסל את מלחמת המטבעות. יידרש פתרון מיוחד לשוק המט"ח הסיני, שכן פיחות היואן הוא בלתי נמנע, אך חשוב לבצעו תוך מזעור הסיכון הטמון שם. אפשר להצמיד את רמת הריבית במדינות לפעילות הכלכלית, דבר שיגרום לשערי החליפין להגיב לכלכלה - לא למידת האומץ והנחפזות של נגיד הבנק המרכזי. מגבלות על תנועות הון עשויות גם הן לעבוד, וזה תחום שבקרן המטבע הבינלאומית כבר מדברים עליו בקול רם.
נשמע דמיוני? ייתכן, אבל שבע שנים של ריבית אפסית בארה"ב וריביות שליליות בשאר העולם המערבי נשמעות מציאותיות יותר? הסכם שכזה הוא, לכאורה, בעיטה בעקרונות כלכלת השוק, אך כשבשבדיה מורידים ריבית לרמה של 0.5%- בזמן ששיעור הצמיחה הוא 3.7%, כדאי להפנים שהריבית ושערי החליפין כבר מזמן אינם נקבעים על ידי כלכלת השוק. לכן השאלה שצריכה להישאל היא איזו אלטרנטיבה טובה יותר ומכאיבה פחות.
אמנת פלאזה 2 עשויה להיות האפשרות הפחות גרועה. לא יהיה בכך משום תקדים, אך האם היום העולם בָּשֵׁל לסוג כזה של שיתוף פעולה כלכלי־בינלאומי? לצערנו, נראה שלא.
השורה התחתונה: קיבוע שערי החליפין בין המדינות, הצמדת הריביות שלהן לכלכלה עצמה והגבלות על תנועות הון עשויים להחזיר את העולם לשיתוף הפעולה ההכרחי.
הכותב הוא כלכלן בכיר במערך המחקר והאסטרטגיה בפסגות
