אמיר ברנע: "האיגוח יפחית את התחרות בין הבנקים למוסדיים"

"כיצד ישפיע האיגוח על התחרות בשוק ההון: לדעתי, האיגוח לא בהכרח מגביר תחרות, אלא אולי אף מוריד אותה, מאחר והדבר מאפשר לבנקים לשמור על יחסי לווה־מלווה בעוד שהגופים האחרים מקבלים תפקיד פאסיבי במערך, שלמעשה מאפשר להם לא להקים מחלקות אשראי גדולות ומסודרות שיתחרו עם מחלקות האשראי של הבנקים". את הדברים הללו אמר פרופ' אמיר ברנע בפורום שווי הוגן סגור שנערך במרכז הבינתחומי בהרצליה.

בפורום, שייסדו פרופ' ברנע ורו"ח שלומי שוב, נכחו דמויות מרכזיות במשק שהאיגוח — העברת סיכוני הלוואה ממעניק האשראי לגוף שלישי — רלבנטי לגביהן, מחברי הוועדה הבין־משרדית לבחינת תהליכי האיגוח ועד בכירי הבנקים.

נושא השפעת האיגוח על תחרות בין הבנקים לחברות הביטוח, נדון רק בעקיפין. פרופ' צביקה אקשטיין שהוא הדמות שהכי מזוהה עם האיגוח בישראל לאחר שבמשך כהונתו כמשנה לנגיד בנק ישראל פעל לקידומו ציין כי: "הדבר הגרוע ביותר שמתרחש בישראל כיום הוא שחברות ביטוח הופכות להיות בנקים, עם פיקוח אחר". גם בבנקים, שבעים מהתחרות עם השוק המוסדי, ונציג בנק לאומי בפורום, יואב אורון, ראש אגף אשראים מורכבים בבנק לאומי, ציין כי: "הבנקים מחפשים דרכים לשיתוף פעולה, ולא רק תחרות בין השוק המוסדי לבין שוק ההון בכללותו".

מרווחים נמוכים

ועדת האיגוח, שכוללת את נציגי משרד המשפטים, רשות ני"ע, רשות המסים, בנק ישראל ואגף שוק ההון במשרד האוצר, פרסמה בחודש אוגוסט דו"ח ביניים. מטרתו: לאפשר איגוח אשראים ארוכים ומסחר בסיכונים. בשלב הראשון ההלוואות שיושפעו מהמסקנות הן המשכנתאות, שמוטלות רובן ככולן על מאזני הבנקים. לאחר שיאוגחו, יוכלו להימכר לגורמים שונים, ובראשם הגופים המוסדיים. הגבלת האיגוח למשכנתאות היתה הנושא שהסעיר את הרוחות בדיון. "לאור המרווחים הנמוכים במשכנתאות היום,

אין באיגוח כדאיות. לעומת זאת, אם נסתכל קצת לאחור, לשנים שבהן הלוואות ניתנו במרווחים גדולים יותר, ייתכן ששם הכדאיות רבה יותר", הוסיף שי שליטא, ראש יחידת הסינדיקציות בבנק מזרחי טפחות. לדברים אלה הצטרף ארז סופר, ראש מערך הבנקאות והפיננסיים ב־BDO: "החוק מדבר על איגוח משכנתאות בלבד, והיום לא מעניין ולא כלכלי ללכת לכיוון הזה. העסקים הקטנים הם מנוע הצמיחה — שם נמצאים המרווחים המתאימים. בסופו של דבר, הלווים הגדולים יודעים לנהל משא ומתן ולהגיע למחירים שהם רוצים, ויש להם היכולת להגיע לשוק ההון".

צביקה אקשטיין צילום: אוראל כהן

לא נפטרים מכל ההלוואה

מנגד עמדו אקשטיין ומיקי קהן, חבר ועדת האיגוח מטעם בנק ישראל. השניים טענו כי אמנם בשלב הראשוני מדובר רק על משכנתאות, אך הוועדה מכינה תשתית שמביאה בחשבון גם איגוח הלוואות צרכניות והלוואות לעסקים קטנים. "שלב זה נועד להסיר חסמים שיאפשרו התפתחות של השוק", אמר קהן. "אנחנו רוצים להגיע מוקדם ככל הניתן לחקיקה שתאפשר את התפתחות השוק לכיוונים אלו".

עם זאת, מהמשתתפים לא נעלם המלכוד: כל זמן שהמלצות הוועדה מוגבלות לתחום המשכנתאות, השוק מייצר מנגנונים חלופיים לתהליך האיגוח שמציעה הועדה. המשתתפים הביאו כדוגמה את עסקאות ה־CDS (נגזרי ביטוח) שכבר נערכות בין הבנקים לבין המוסדיים.

"אנו רואים לאחרונה שנוצר לבנקים בישראל "כביש עוקף" לאיגוח באמצעות ה־CDs ", הוסיף שלומי שוב. נושא נוסף שעלה לדיון אולם בקצרה, הינו הסיכון מוסרי מובנה באיגוח, שקיים משום שיש הפרדה בין גוף שמייצר את הסיכון וגוף שקונה את הסיכון, לכן, יש חשש כי הלוואות מסוכנות יגולגלו הלאה. ועדת האיגוח המליצה לחייב גוף להחזיק ב־10% מהתיק המאוגח על מנת להתמודד עם הסיכון המוסרי. "ההיגיון שעומד מאחורי 10% הוא שזו רמת המינוף של הבנקים", אמר אקשטיין בדיון.

דן וייס, יו"ר ועדת ההשקעות בקבוצת מגדל ובקבוצת כלל, סבור שהסיכון המוסרי לא נעלם, ולכן מדובר בשאלה של מחיר. "כשלקוח גדול מבקש אשראי מגוף מוסדי, צצות שתי בעיות. הראשונה היא הנחיתות האינפורמטיבית בהשוואה לבנק, שתמיד יודע יותר על הלקוח. הבעיה השנייה והחמורה יותר היא שהלקוח תמיד יעדיף את הבנק. לכן הסיכון המוסרי ימשיך להתקיים, ועולה שאלה של מחיר. בהחלט ייתכן כי במחיר מסוים יסכים הגוף המוסדי לקחת על עצמו את הסיכון". "מנסיון שלי במקום בו נעשה שימוש מושכל במכשירים אלו, ברמת מינוף נכונה, ובמקום בו הבנקים נשארו עם אותם 10%־15% לאורך כל התיק בצורה אנכית, הדברים עבדו", ציין יואב אורון.