ראיון כלכליסט
"דלוור היא השער לצפון אמריקה עבור חברות ישראליות"
לדברי ג'ק מרקל, מושל דלוור, כל חברה ישראלית שנסחרת בנאסד"ק ואינה רשומה בישראל, רשומה בדלוור. המדינה שהפכה באמצעות חקיקה ידידותית ומיסוי נמוך את רישום החברות לעסק שאחראי על 26% מכלל ההכנסות שלה
כמו האמרה הידועה על ניו זילנד, שבה יש יותר כבשים מתושבים, כך גם במדינת דלוור שבארה"ב יש יותר תאגידים מתושבים. 64% מהחברות הגדולות בעולם (פורצ'ן 500) מאוגדות שם, ובסך הכל 55% מהחברות הציבוריות האמריקאיות רשומות בדלוור.
ג'ק מרקל (Jack Markell), מושל דלוור, שביקר לאחרונה בישראל עם משלחת עסקית מורחבת, ממליץ גם לחברות ישראליות להשתמש במדינה שלו כשער כניסה לעולם הגדול: "כל חברה ישראלית שנסחרת בנאסד"ק ואינה רשומה בישראל, רשומה בדלוור. אנחנו מסבירים לחברות הישראליות שכאשר הן רוצות להתרחב בחו"ל, השוק הראשון שהן צריכות לחשוב עליו הוא צפון אמריקה, ובמובן הזה, אנחנו פלטפורמת כניסה מצוינת".
האם הרגולציה המחמירה שלאחר המשבר העולמי השפיעה על החוק בדלוור?
"להפך. הממשל התאגידי בדלוור הוכיח את חסינותו ועמידתו בכל המשברים הפיננסיים. דווקא הרגולציה העודפת הביאה יותר חברות אלינו. החברות באות לכאן בעיקר בגלל שהן פוחדות מתביעות משפטיות שונות ורוצות להיות מוגנות על פי החוקים בבית המשפט לחברות בדלוור".
איך זה בא לידי ביטוי?
"המשבר ב־2008 נגרם בעיקר מתנאי שוק שלא היו קשורים לממשל תאגידי. למעשה, לא היתה בארה"ב אף חברה שנכנסה לקשיים בגלל עקרונות הממשל התאגידי. היו מעט תביעות מצד משקיעים שהפסידו את כספם נגד מנהלי חברות דלווריות, והן הסתיימו ללא צורך בשינוי של כללי הממשל התאגידי הקיימים. המשמעות היא שבניגוד לאווירה הרגולטורית מחוץ לדלוור, שניסתה לפתור את המשבר באמצעות רגולציה נוספות, הממשל התאגידי הדלוורי הראה שכללי השוק הקיימים בדלוור תקפים וחסינים ללא קשר למשבר".
ג'ק מרקל צילום: עמית שעל מערכת משפטית משומנת
בשל החשיבות של החברות הדלווריות למדינה, כל הגורמים הקשורים לעולם התאגידי והחברות - כולל משרד החברות ורשם החברות הדלווריות, בית המשפט ולשכת עורכי הדין - ובדים בצמוד כדי לוודא שחוק החברות הדלוורי ימשיך להיות אטרקטיבי. עו"ד בן שטראוס, ישראלי לשעבר שהיה נשיא לשכת עורכי הדין של דלוור, הוביל בעשור האחרון את הקשרים בין דלוור לשוק הישראלי. "התאגידים נרשמים אצלנו בגלל שהחוקים שלנו מספקים תמיכה לבעלי המניות והדירקטוריון בכל הקשור לנושאים משפטיים שעומדים על הפרק", אומר שטראוס. "החוק אצלנו מאוד גמיש וברור. חלוקת התפקידים בין הדירקטוריון ובעלי המניות ברורה".
לדברי שטראוס, שהוא שותף במשרד הדלוורי של פירמת עורכי הדין פפר־המילטון, קריסות בחברות כמו אלביט הדמיה או אי.די.בי לא היו מתרחשות בדלוור. "בית המשפט לחברות שלנו מאוד מקצועי ויעיל. בעלי מניות וההנהלה מכירים את הכללים ופועלים לפיהם - כולל בעלי השליטה. בדלוור יש מה שנקרא business judgment rule, כלומר חופש פעולה מלא כאשר אין ניגוד אינטרסים בין בעל השליטה (המחזיק מעל 50% בחברה — ע"צ) לדירקטוריון. ככל שניגוד העניינים יותר משמעותי, החוקים יותר מחמירים, ולכן עקרונות החוק נותנים לבעל השליטה והדירקטוריון תמריצים להשתמש בכלים שהחוק נתן, כדי למנוע מצב של ניגוד אינטרסים".
"מערכת כללים זו יוצרת, מצד אחד, ודאות המאפשרת לעסקים להתנהל ללא התערבות חיצונית, ומצד שני גם מספקת הגנה נאותה למיעוט". מוסיף שטראוס. לדבריו, בעלי אג"ח בחברה דלוורית, ככל חברה אמריקאית, מוגנים היטב במסגרת כללי הגנה בפני נושים (chapter 11). המשמעות היא, שאם חברה נקלעת למצב של חדלות פירעון, הנושים מקבלים קדימות על בעלי המניות. "על פי חוק פשיטת הרגל (bankruptcy law) לא קיים מצב שבו בעל שליטה יישאר בעל שליטה לפני שדואגים קודם לנושים. כלומר, ברוב המקרים המניות עוברות לנושים. הם מוגנים היטב".
לדברי שטראוס, "תקנות הרגולציה החדשות שנבעו ממשבר 2008, ובעיקר חוק Dodd Frank (ניסה לכפות שקיפות גדולה יותר — ע"צ), שיצר אווירת אי־ודאות בשוק, נתנו לחברות תמריץ לפנות לדלוור כדי ליהנות מהוודאות שיש בחוק הדלוורי. ברור שצריך רגולציה טובה, אבל חשוב שהיא לא תהיה לנטל על כלל השוק, אלא תתמקד מראש במניעת המעשה הפסול". לדבריו, לא בכל החברות בעל השליטה מושך לעצמו משכורות גבוהות, או יוצר נטל על החברה מבחינת עלויות, וכאשר הרגלוציה מתמקדת בנושא זה, לפעמים היא הופכת לנטל יותר מאשר לעזר.
איך התרשמת מישראל?
"זה הביקור התשיעי שלי בארץ. הראשון היה ב־1967כשהייתי בן שבע. יש לי עדיין קרובי משפחה רבים בארץ, ומבחינתי מדובר בהזדמנות נהדרת להמשיך לשמור על קשר בין־דורי עם ישראל. חשוב לי להראות את הארץ לילדים שלי, והפעם הגעתי גם למטרה עסקית בשביל לקדם את העסקים הבילטרליים בין שתי המדינות".
