$
בורסת ת"א

פרויקט כלכליסט

שנת החוב הגדולה: 5.7 מיליארד שקל בסכנת תספורת

בשנה הקרובה יידרשו 46 חברות ברמת סיכון גבוהה להחזיר כמעט 6 מיליארד שקל למחזיקי איגרות החוב. היקף התשלומים הגבוה ביותר יחול ביוני. נוחי דנקנר, מוטי זיסר ואילן בן־דב אינם אנשי העסקים היחידים שיזיעו בשנת 2013. מי תלוי בעסקת בעלי עניין, מי יידרש לממש נכסים ולמי פשוט אין סיכוי

כתבי כלכליסט 06:5531.01.13

תקופת הגאות בשוק ההון בישראל, שהגיעה לשיאה בשנים 2005–2007, אחראית במידה רבה לגל הסדרי החוב שהפכו למרבה הצער לחלק בלתי נפרד משגרת היומיום. באותם ימים עליזים שבהם גויסו מיליארדים, במאמץ שאינו עולה על זה של לחיצה על כפתור הפקס, מועד החזר הקרן לא נראה באופק. "אחרינו המבול".  

אלא שהימים חלפו, השנים עברו ויום התשלום הגיע. 2013 היא השנה שבה מוגש החשבון על החגיגה הגדולה בשוק ההון וההתפרעות בשוק האג"ח.

 

נכון להיום, נסחרות בבורסה 46 חברות בסיכון גבוה שעתידות לשלם בשנת 2013 למחזיקי האג"ח שלהן כ־5.7 מיליארד שקל. סכום זה אינו כולל חברות שגורלן כבר הוכרע והן נמצאות בשלבים שונים של פירוק, דוגמת אולימפיה ואייס דיפו. בנות־המזל מבין אלו שיצליחו לצלוח את השנה בלי פגע צפויות להתמודד גם בשנה הבאה עם אתגרים בשירות החוב, ואחרות, שייכשלו כבר השנה, יתבוססו בהסדרי חוב ארוכים ומיגעים.

 

שתי קבוצות, שכל אחת צריכה לעמוד בתשלומים של כמיליארד שקל, בולטות ברשימה. האחת היא קבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר, והשנייה כוללת את צמד החברות אלביט הדמיה ופלאזה סנטרס של מוטי זיסר. גורלן של שתי הקבוצות הללו ישפיע במידה רבה על שוק האג"ח בשנה הקרובה. התשלום הגבוה ביותר שייך לדיסקונט השקעות שצריכה להיערך לתשלום של 575 מיליון שקל בחודש אפריל.  

 

 

 

 

 

 

עלה התאנה

 

חלק הארי של החברות שנמצאות בסיכון מדורג בדירוגים נמוכים המוגדרים כספקולטיביים או שאינו מדורג כלל. לכאורה, ניתן לראות בכך הישג של חברות הדירוג, אלא שהתבוננות על היסטוריית הדירוג של אותן חברות מעלה תמונה עגומה ומדאיגה.

 

חלק ניכר מהחברות שמוגדרות כיום בסיכון ואף חלק לא מבוטל מהחברות המצויות בשלבים שונים של הסדרי חוב, דורגו ערב גיוסי החוב בדירוגים גבוהים המעידים על רמת סיכון נמוכה. כך, לדוגמה, אלביט הדמיה דורגה עד שנת 2011 בקבוצת A המכובדת, וקבוצת אי.די.בי נהנתה עד 2009 מדירוג בקבוצת AA.

 

הדירוגים היוו "תעודת כשרות", ושימשו כעלה תאנה שאפשר את החגיגה עד שהמוזיקה הופסקה.

 

רשימת החברות שבסיכון מאפשרת ללמוד על מגמה המתפתחת בקרב הגופים המוסדיים. ניכר שבשוק ההון אימצו את דבריו של פרופ' אמיר ברנע, שטען כי "צריך להתניע הסדר חוב מוקדם, כשעדיין אפשר להבריא את החברה". חלק לא מבוטל מהחברות שבהסדרי חוב הגיעו למצבן הודות לערנותם של המשקיעים, שברגע שזיהו מהלך שיקשה על התשלומים העתידיים, ביקשו להידבר עם החברה כדי להגיע להסדר חוב.

 

יוצא אפוא שלעתים דווקא המשקיעים מבקשים לקדם הסדר, בעוד שבעלי השליטה טוענים בתוקף שהחברה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה. האירוע המכונן שהביא לכך שהמוסדיים כבר לא מסתפקים ב"יהיה בסדר" הוא המקרה של דלק נדל"ן, שהכניסה המאוחרת בה להסדר חוב גבתה מהמשקיעים תספורת גדולה.

 


 

השיירה (שוב) עוברת

 

כמעט שיצאנו עם אמירה אופטימית על מוסדיים שלמדו מטעויות והפיקו את הלקח, אבל אז הגיעה 2013. בינואר הציבור חזר לבורסה, קרנות הנאמנות חזרו לגייס, המסכים נצבעו בירוק והסומק חזר ללחיים של מנהלי ההשקעות. סיכום הפעילות בשוק האג"ח שפורסם על ידי לידר מעלה שבחודש ינואר גויס חוב של כ-6 מיליארד שקל - שיא של השנה האחרונה. בעלי השליטה זיהו את אווירת הקרנבל בבורסה וחזרו לגייס חוב. למרבה הצער, אין חדש תחת השמש והמוסדיים כמנהגם נוהגים. הרוב המכריע של ההנפקות החדשות אמנם מדורג, אך אינו מובטח בשעבודים.

 

מתודולוגיה

 

בניתוח נבדקו התשלומים הצפויים של כל החברות הציבוריות שהחוב שלהן נמצא בסיכון למחזיקי האג"ח בשנת 2013. לצורך איתור חברות אלו הסתמכנו על התשואה לפדיון שבה נסחרות האג"ח שלהן בבורסה בתל אביב. בניתוח כלולות כל החברות שהתשואה לפדיון של סדרות האג"ח שלהן עולה על 10%, לרבות אג"ח לא סחיר (רצף מוסדיים) וסדרות אחרות של אותן חברות הנסחרות בתשואות הנמוכות מ־10%. בלוח השנה מוצגים תשלומי הקרן ו/או הריבית העולים על 10 מיליון שקל, מתוך כוונה לנטרל רעשים ואירועים בעלי חשיבות נמוכה. האירועים הבולטים המופיעים על ציר הזמן מוצגים בהרחבה בהמשך הפרויקט.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x