המוסדיים מגיבים לסקר "כלכליסט": "לא ניגרר יותר להסדרי חוב בכל מחיר"
בית ההשקעות הלמן אלדובי החליט אתמול כי יתנגד בעתיד להסדרי חוב, ובמקום זאת ילחץ לבחון פירוק של חברות שיתקשו לפרוע חובות. גופים מוסדיים אחרים מעדיפים בינתיים לשמור על שתיקה
הקריאה לשינוי המאבק מול שומטי החובות מקבלת לראשונה רוח גבית מגוף מוסדי, על רקע פרסום ממצאי סקר "כלכליסט" שלפיהם רוב החוסכים לפנסיה מעדיפים פירוק על פני הסדרי חוב. בבית ההשקעות הלמן אלדובי, המנהלים חסכונות של הציבור בהיקף 8.5 מיליארד שקל, הודיעו אתמול כי מעתה בכוונתם להצביע נגד הסדרי חוב באופן גורף שאינו משתמע לשתי פנים. ועדת ההשקעות של הקבוצה קבעה כי רק במקרים שבהם בעלי החוב יוכיחו כי ההסדר מיטיב באופן מובהק עם העמיתים, הקבוצה תשקול להצביע בעד הסדר.
אתמול פורסמו ב"כלכליסט" ממצאי סקר שנערך בשיתוף מכון מדגם, שהראו כי יותר מ־80% מהחוסכים היו מעדיפים שחברות הנמצאות במגעים להסדר חוב יובאו לפירוק - גם אם הדבר יעלה 100 שקל לכל חוסך לפנסיה. כמו כן, 74% מהנשאלים היו מעדיפים שהגופים המוסדיים יפעלו בתקיפות וייקחו את החברות לפירוק, גם אם המשמעות היא פגיעה של 500 שקל לכל אדם. עוד נחשף בסקר כי יותר מ־90% היו מעדיפים שכספם יושקע בגופים שנמנעו מתספורות בעבר.
הסקר בוצע על רקע התגברות המאבקים הסוערים בין מחזיקי איגרות חוב לחברות ציבוריות, עקב חוסר יכולתן של החברות לפרוע את חובותיהן. בין החברות הבולטות שנמצאות במגעים לקראת הסדרי חוב ניתן למצוא את דלק נדל"ן של יצחק תשובה ואת סאני של אילן בן־דב. אלא שהסדרי החוב הנוכחיים הם רק קדימון לקראת הסדרי חוב נוספים שעשויים להגיע, על רקע המשבר הכלכלי באירופה והקושי למחזר חובות.
"פירוק לטובת העמיתים"
בהלמן אלדובי, הגוף המוסדי הראשון שמציב תמרור אזהרה לבעלי חברות, הפגינו אתמול נכונות לבחון את האופציה השנייה הנמצאת בארגז הכלים להתמודדות עם חברות בעייתיות - הפירוק. "אנחנו לא מוכנים להיגרר להסדרי חוב בכל מחיר", הסבירה ל"כלכליסט" יו"ר ועדת ההשקעות בבית ההשקעות איריס אבנר. "מנטליות זו של היגררות להסדרי חוב אינה מקובלת עלינו בכל מקרה. אנחנו סבורים שאם בעל מניות כשל בעסקיו, הוא צריך לקחת אחריות. זה אומר שהוא צריך להכניס את היד לכיס ולתרום את חלקו להבראת החברה, או שהוא צריך להחזיר את המפתחות".
לדברי אבנר, "כבר בעבר פעלנו באופן הזה, אבל אתמול התקבלה החלטה רשמית בעניין זה. בעבר כבר נקטנו עמדה זו בכמה מקרים, כמו באמפל. לטובת העמיתים שלנו, אופציית הפירוק היא אופציה קיימת וריאלית. אנחנו לא חוששים להיכנס להליכים משפטיים במקומות שבהם צריך. לדעתנו, בהבנה שהאופציה הזו קיימת כבר טמונה יכולת להשיג יותר עבור העמיתים שלנו".
בחודשים האחרונים מוביל הלמן אלדובי את הקו המתנגד להסדר החוב באמפל של יוסי מימן, כשאנשיו דורשים לפרק את החברה ואף פנו בנושא לרשות ניירות ערך. בכל מקרה, יו"ר ועדת ההשקעות אבנר מבקשת להדגיש כי "דינו של בעל מניות שכשל אך מנסה להחזיר את החובות ומכניס את היד לכיס, לא יהיה כדינו של בעל מניות שמרים ידיים ואומר: 'אחרינו המבול'".
"לקחת את הכסף בחזרה"
במקביל, מנכ"לים של חברות גדולות במשק הגיבו אתמול נחרצות לממצאי סקר "כלכליסט", והביעו תמיכה בבחינת השימוש באופציית הפירוק. "מקרים שבהם מישהו מנפיק איגרות חוב, מחלק על חשבונן דיבידנדים לעצמו ואז בא לעשות תספורת - הם לא מקובלים. מאנשים כאלה צריך לקחת את הכסף בחזרה", אומר רמי לוי, מנכ"ל רשת רמי לוי.
עם זאת, הוא מרכך מעט את דבריו וטוען כי יש לבחון כל מקרה לגופו. "אף אחד לא מבטיח הצלחה לעסק שמוקם. לפעמים קורה שאדם השקיע בעסק שנכשל חס וחלילה, כמו שקרה במשבר הכלכלי ב־2008. כדי שתרחיש כזה יתממש, לא צריך שהעסק ינוהל בצורה רשלנית".
דברים ברוח דומה לאלו של לוי אומר מנכ"ל ביג איתן בר־זאב. לדבריו, "יש חברות שנמצאות במצב שבו אם מישהו ייקח וינהל אותן, הוא יוכל להחזיר חלק מהחוב. אולם אם בעל הבית לא מוכן להזרים שום דבר מהכיס שלו לחברה בבעיה, צריך לפרק אותה.
הגישה הלוחמנית היא בסך הכל מאזן אימה שאפשר ללחוץ איתו על בעלי השליטה. הגישה הזו אומרת שאם לא תחזיר את הכסף כשתצטרך לגייס כסף - לא ניתן לך או שנתבע אותך באופן אישי".
"בכל מקרה, צריך לנתח כל חברה כזו ולפי הניתוח לקבוע כיצד להתנהל בהקשרה", חותם בר־זאב. "בדלק נדל"ן, למשל, צריך להגיע להסדר, כי ברגע שיצחק תשובה מוכן להביא כסף מהבית - אני ממליץ לקחת אותו".
