שלמה איזנברג מבקש אישור רטרואקטיבי לשכר של 2.8 מיליון שקל
מלם־תים זימנה אסיפה כללית לאישור השכר אותו קיבל בעל השליטה כמנהל העסקים הראשי של החברה בין השנים 2006–2011
בעל השליטה בחברת ה־IT מלם־תים, שלמה איזנברג (70%) חוזר לאסיפת בעלי המניות, כשעל הפרק אישור רטרואקטיבי של השכר שקיבל בתפקידו כמנהל העסקים הראשי של החברה, החל מפברואר 2006, כאשר יצא מהכלא, ועד לנובמבר 2011, אז חדל לכהן כיו"ר החברה מתוקף תיקון 16 לחוק החברות. השכר המדובר מסתכם ב־2.84 מיליון שקל, לא כולל דמי הניהול שקיבל מהחברה־הבת אומניטק (100%) שאינם מובאים לאישור. האסיפה נקבעה ל־4 בספטמבר.
תנאי העסקתו של איזנברג אושרו במקור בשנת 1994 ולא עודכנו מאז, למעט מנגנון בונוס שאושר לו במאי 2010. איזנברג הועסק ב־45% משרה וכן העניק שירותי ניהול לאומניטק. הוא זכה למשכורת חודשית של 23.6 אלף שקל צמודה למדד, שעמדה ב־2006 על כ־55.5 אלף שקל, ובנוסף למשכורות 13 ו־14.
אישור שלא כחוק
בספטמבר 2004 הורשע איזנברג בשלוש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות של הכללת פרט מטעה בדו"ח, הכללת פרט מטעה בתשקיף ושתי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד והדחה בחקירה. אייזנברג נידון ל־12 חודשי מאסר, מהם ריצה שבעה החל מיולי 2005. בפברואר 2006 שב איזנברג לתפקידו כמנהל העסקים הראשי של מלם, ללא שינוי בתנאי העסקתו. הוא המשיך לקבל שכר מאז ועד 2010, כאשר ההסכם מ־1994 מעניק לו שכר כיו"ר פעיל.
דירקטוריון החברה אישר לאיזנברג את חבילת השכר כמנהל עסקים ראשי לאחר התפטרותו מתפקיד היו"ר, אך החוק קובע כי הדירקטוריון אינו מוסמך לאשר שינוי בתנאי כהונה והעסקה של בעל שליטה, ורק האסיפה הכללית מוסמכת לאשר זאת וברוב מיוחד. החברה נדרשה על ידי רשות ני"ע עוד ב־2007 להתייחס לסוגיה האם הסכם שכרו של איזנברג דורש אישור אסיפה כללית. החברה טענה שאין צורך, כשהטיעון המרכזי היה כי תפקידו של איזנברג כמנהל עסקים ראשי כולל את סמכויות היו"ר הפעיל, תפקיד שבגינו קיבל כאמור שכר. בשל כך, אסיפה כזו לא כונסה עד ינואר האחרון, אז נדרש איזנברג להביא את אישור העסקתו בחברה מתוקף תיקון 16 לחוק החברות.
באסיפה בינואר אושרה ההתקשרות עם איזנברג מחדש, על פי תנאי ההעסקה הקודמים, כששכרו נותר ללא שינוי אך היקף המשרה שלו ירד מ־45% ל־35% משרה. כמו כן, החברה תשתתף גם בעלות של 35% מעלות רכב יוקרה (לקסוס 460) שבידיו, לרבות כל ההוצאות. איזנברג דרש בנוסף בונוס של 5.5% מהרווח הנקי המאוחד של החברה שמעל ל־15 מיליון שקל (לפחות 825 אלף שקל בהתאם לתחזית), ול־6% מעל 40 מיליון שקל, אך האסיפה דחתה בקשה זו. מצב דומה התרחש בישרס, גם בה שולט איזנברג, שם אושר מחדש שכרו של איזנברג ברוב דחוק, אך לא אושרו לו הבונוס ומצנח הזהב במקרה של פרישה.
במסגרת דו"ח העסקה שהועלה בינואר לאסיפה, הודיע סגל רשות ני"ע לחברה כי בניגוד לעמדתה, הוא סבור שעם הפסקת כהונתו של איזנברג כיו"ר החברה ב־2005, היה על החברה להביא את תנאי כהונתו לאישור האסיפה ברוב מיוחד ולפיכך היא נדרשה לזמן את האסיפה כעת.
חוות דעת תומכת
החברה לא מגיעה לאסיפה בידיים ריקות: לזימון האסיפה צורפה חוות דעת מפרופ' משה צבירן, המתמחה במתן יעוץ בנושא תגמול בכירים בישראל, המשווה את השכר של איזנברג בשנים המדוברות לעומת השכר המקובל באותה התקופה. בנוסף, החברה הצטיידה בחוות דעת של פרופ' עמרי ידלין, דקאן בית הספר למשפטים במכללת ספיר, שהתריע כי אם השכר לא יאושר רטרואקטיבית, איזנברג הוא זה שיזכה לכספים מהחברה - ולא ההיפך. "אני סבור שקיים סיכון משמעותי", כותב ידלין "שאם החברה לא תאשר את תנאי העסקתו של מר איזנברג בדיעבד, והיא תתבע ממנו להשיב את הכספים שקיבל, יהיו בידי מר איזנברג טענות כבדות משקל לכך שהשכר הראוי לו היה זכאי בגין השנים הרלבנטיות היה שווה לשכר אותו קיבל בפועל, וששכר זה אף היה נמוך מהמקובל בשוק בתקופה הרלוונטית".
